ביקורת ספרותית על האמריקאי השקט - פרוזה # מאת גרהם גרין
ספר מעולה

---

את האמריקאי השקט החלטתי לקרוא לקראת נסיעה קרובה לויאטנם כדי לקבל נקודת מבט נוספת על ההיסטוריה של המדינה המיוסרת הזו. ההיסטוריה של ויאטנם, כמו של מדינות נוספות בדרום מזרח אסיה, היא היסטוריה מרתקת ועקובה מדם.

במאי 1946 חתמו הצרפתים על הסכם עם הו-צ'י-מין, ראש הממשלה מטעם תנועת 'וייטמין', שלפיו תהיה וייטנאם רפובליקה עצמאית במסגרת האימפריה הצרפתית המחודשת. הם הכירו בעצמאות וייטנאם, בתנאי שזו תתאחד בפדרציה עם לאוס וקמבודיה ותהיה חלק מהאיחוד הצרפתי. אולם המו"מ הנוסף על ביצוע פרטי ההסכם נכשל. ההסכם הופר ע"י שני הצדדים ופרצו פעולות איבה בין ארגון הוייטמין שנתמך ע"י העם, לבין הצרפתים שנתמכו ע"י הקיסר באו-דאי. בייחוד פרצו התנגשויות סביב כניסתם של כוחות צבא צרפתיים לצפון וייטנאם. הצרפתים הצליחו לחזור לשלוט בווייטנאם, לפחות להלכה. בנובמבר 1946 הם הפציצו את נמל האיפונג והרגו מאות ווייטנאמיים לאחר וויכוחים על אי בהירות במכס. סבלנות הוייטמין פקעה וב-19.12.46 פתחו בהתקפה כללית מחודשת, ובזה החלה מלחמה מרובת דמים שארכה שבע שנים וחצי. הו צ'י מין וכוחותיו נמלטו. תנועת וייטמין הוסיפה להופיע כעומדת בראש מדינת וייטנאם עצמאית ושלטה למעשה בחלקים נרחבים, בייחוד בצפון.

מלחמת הודו-סין התנהלה 15 אלף קילומטר מצרפת. השלטון בצרפת שאחרי מלחמת העולם השנייה לא היה יציב, הכלכלה ההרוסה ודעת הקהל הצרפתית אדישה למדיניות החוץ. בנוסף הייתה מגמה הכללית של דה-קולוניזציה של מעצמות. הצירוף של מוטיבציה נמוכה ודלות באמצעים הקשה על השלטון הקולוניאליסטי הצרפתי להגדיר אסטרטגיית פעולה ברורה בלחימה בהודו-סין.

על הרקע הזה החלה מלחמת גרילה עקובה מדם: השלטון צרפתי נתבצר בסיגון ואילו בכפרים מנעו כוחות הוייטמין את השתלטות הצרפתים וערערו את הביטחון עד היסוד. למרות התמיכה האמריקאית ולמרות טיפוח אלמנטים לא קומוניסטיים, לא הצליחו הצרפתים להכניע את הו צ'י מין וצבאו שהכריז: "אתם יכולים להרוג לי עשרה אנשים, על כל צרפתי שאהרוג, למרות היחס המספרי - אני אנצח ואתם תפסידו".

את סיפור המלחמה הקשה בויאטנם מספר לנו גרהם גרין באמצעות סיפורם של מייקל פייל, טום פאולר ובחורה מקומית בשם פואונג, סוג של משולש אהבה שכזה שתמיד הופך כל סיפור למעניין ומרתק עוד יותר. פייל לוקח את פואונג מפאולר אם כי בצורה די ג'נטלמנית ולא שגרתית ואז הוא (פייל) נהרג. חשוב להבין, מדובר במציאות בה פצצות עפות מכל עבר, אנשים חמושים מסתובבים ברחובות, ודומה כי המצב רק הולך ומחמיר. אבל פייל לא נהרג במקרה, ותוך כדי תנועה עליליתית אנחנו לאט-לאט צוללים עוד יותר אל המציאות הרותחת, ואל הנסיבות שהביאו להריגתו.

גרהם גרין כותב יפה וגם בניית הדמויות בספר היא מעולה. בעוונותי זהו ספרו הראשון של גרין שאני קורא אבל לבטח לא האחרון. אני חייב להודות כי תוך כדי קריאת הספר ראיתי בדמיוני הרבה מאוד סצינות מסרטים על מלחמת ויאטנם, נושא שהתעמקתי בו הרבה מאוד בעבר.

מאוד העציבה אותי המחשבה כי לאחר המלחמה הזו בויאטנם ולאחר שיצאו משם הצרפתים, הגיעו האמריקאים והחלה שם מלחמה נוספת. ובכמה עשרות השנים שחלפו מאז נכתב הספר, חווה העולם כמה וכמה מלחמות נוספות אשר כולן חסרות תוחלת ועל כולן בעצם אפשר לכתוב סיפורים דומים. ואולי על זה בעצם נאמר כי ההיסטוריה חוזרת.

עוד נקודה ראויה לציון היא כי הספר שקראתי אינו זה המופיע בתמונה אלא זה שיצא ב-1985 ולמרות זאת לא חשתי בשום שלב כי יש בעיה כלשהי עם השפה או התרגום.

חמישה כוכבים ללא היסוס.

» ביקורות נוספות של בנצי גורן
» ביקורות נוספות על האמריקאי השקט - פרוזה #