ביקורות ספרים על הספר שתיים דובים - ספריה לעם #673
|
הספר הטוב ביותר של מאיר שלו לטעמי.
כן, רומן רוסי מהודק יותר, גינת בר משעשע יותר, יונה ונער רומנטי יותר, עשיו תנ"כי יותר. אולי.
הגיבורה הראשית פגומה, חלשה, פלקטית, פסיבית. נגיד.
השפה העברית ששלו היטיב כל כך לכתוב הפכה לצעצוע מבריק שהוא השוויץ בה. שוין.
כל אלו תלונות ששמעתי על הספר הזה, אני לא מבטל אותן לגמרי אבל לדעתי הן לא רלוונטיות.
תלונות אפשר לכתוב על ספר, לא על אגרוף בבטן.
הספר הזה פגע בי כמו אגרוף, פתאומי, מהיר ומעוור מכאב, בקטע מסוים בספר (שלא אספיילר, אבל מי שקרא יודע) הייתי חסר אויר.
קיצר אהבתי מאוד, 10 מתוך 10.
ממליץ מאוד מאוד לבעלי קיבה חזקה.... המשך לקרוא
אהבת? 
|
|
|
בקרבו של מאיר שלו התרוצצו שני אנשים. האחד, איש תרבות ששולט בכל ענפיה, אוהב תנ"ך ובקי במכמני השפה העברית. השני, איש אדמה שמכיר על בוריו את הטבע ואת צמחיית ארץ ישראל.
ושתי הישויות הללו עושות בספריו כבתוך שלהן, ונדמה שהוא לא מצליח לרסן את ההתגוששות הזאת, שזקני ארץ ישראל ניסו לאחד ולא הצליחו. פחות ופחות אנשי אדמה וכפיים ופחות ופחות אנשי רוח, ומה שנשאר לנו הוא התוצר הישראלי העכשווי החדש, שאינו איש אדמה ואיננו איש רוח, אלא אדם שרוצה בעזרת חוכמתו (שאיננה תרבותית כלל ועיקר) לרכוש הרבה נכסים כלכליים.
הסיפור של מאיר שלו כתוב להפליא, מה הרבותא, מילים ותתי מילי... המשך לקרוא
33 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
זהו ספר ראשון שאני קןראת של מאיר שלו, ולאחר הקריאה אני יכולה להגיד שוודאי לא האחרון.
הספר מספר את סיפורה של משפחה במושבה ותיקה, והכל מנקודת מבטה של רותה תבורי שמספרת על סבה וסבתה, על אחיה וגיסתה, על "שני" בעליה ועל עצמה.
העלילה נעה בין תקופות כל כך שונות בישראל, מלפני קום המדינה ועד ימינו אנו.
העבר וההווה של המשפחה עם כל הטרגיות שבהם אט אט מתגלים בשני אופנים שמתשלבים יפה יחד, מצד אחד רותה חולקת אותם עם חוקרת שבאה לחקור את תולדות היישוב וחלק מתגלים מסיפורים שהיא עצמה כתבה ומופיעים לפרקים בספר.
הספר כל כך מיוחד מכמה סיבות בעיני:
מצד אחד המספרת היא איש... המשך לקרוא
22 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"שלושה עצים גדולים.
עצים גדולים עוזרים לבני אדם להירגע. זה העובי והחוסן של הגזע, הצל והביטחון והנינוחות של הנוף,
הלחישה של הרוח בין הענפים, שגם בהיותה סערה הם נעים לאט ממנה,
אלה הרוגע והיופי של הנוף." ~ עמוד 187.
בהומור דק וחשיבה מעזה, ותמיד בשפה עשירה, מתאר כאן מאיר שלו ז"ל את קורותיה של משפחת תבורי, סיפור על טרגדיה משפחתית המתחיל בימי הקמת המושבות בשנות ה 30.מדהים (ולא מפתיע) איך יצר שָלֵו את "רותה" היא רות תבורי, מורה לתנ"ך, כדמות המרכזית המגוללת את הסיפור בדיבור שוטף, לעתים בקורתי ועם לא מעט עצבת .החומרים בסיפור כמו בחיים - עוסקים ביצרים, חיפוש... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
התלבטתי המון אם לתת לספר הזה את הדירוג המושלם ולהתעלם מהבעיות הקטנות שבו, ובסוף, כפי שניתן לראות, החלטתי שאני לא יכולה לוותר לו כל כך בקלות, דווקא כי אהבתי אותו כל כך.
הספר הוא מעין דרמה משפחתית, אשר מסופרת מנקודת מבטה של רותה תבורי, מורה לתנ"ך, בשנות הארבעים לחייה, אשר מתגוררת עם משפחתה במושבה בצפון, מושבה שלה היסטוריה ארוכה בכל הנוגע למשפחתה.
אבל הספר הוא הרבה יותר מהתקציר שכתוב עליו, מהתקציר שאני עצמי כתבתי או שכל אחד ואחת כאן כתב.
מאיר שלו לא מאכזב עם יכולות הכתיבה שלו, עד לכדי רמה שניתן לקנא בה. עם זאת, ב-150 העמודים הראשונים, הכתיבה שלו היא כל מה ש... המשך לקרוא
20 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לקרוא ספרים של מאיר שלו זה קצת כמו לראות סרט דוקו על השואה. זה מרגש, זה משלנו, זה מסורבל, זה מכאיב, אבל בעצם צריך להודות – במבוכה, בתזוזה של אי-נוחות בכיסא ועם כל הצער שבדבר – שלפעמים זה פשוט משעמם. בתחושה מאוד ייחודית, מאוד ספציפית, אנחנו יודעים שמתחת לכל סבך התיאורים והמילים והשמות וההיסטוריה - יש גם עלילה עיקרית. העניין הוא שאנחנו מיד נתקפים אשמה כזו שמהולה ביראת כבוד ובמבט חמור סבר, כי היי, זה שואה, או היי, זה מאיר שלו, אלה תולדות הישוב, קצת כבוד, ותמיד כשמסיימים לוקחים נשימה עמוקה של גאווה כי הנה, סיימתי כמו גדולה, לא הנהנתי מול סיפורי הגבורה של סבתא ... המשך לקרוא
47 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
שלו יודע ללהטט יפה בשפה העברית, כמעט כמו מאיר אחר שאני גם מאוד אוהב. מספר סיפורים שנון ומהנה, קצת צחוק קצת דמע, מתכתב עם התנ''ך בבקיאות חילונית מרשימה.
הרומן הראשון שלו שקראתי (עשו) עשה עליי רושם כביר, בשני (בביתו במדבר) כבר זיהיתי נוסחה, ועכשיו השלישי... זה לא שסבלתי והמשכתי בכוח, אבל היה חסר לי משהו, אלמנט ההפתעה? או יותר נכון, היה בו יותר מידי: שורשיות ישראלית ממושבה טיפוסית, אשה חזקה וגבוהה, האמזונה הישראלית (לא שיש לי משהו נגד, ההפך דווקא) , עסק משפחתי שנעשה עליו תחקיר מעמיק, שכול שרובץ על המשפחה, יחידה מובחרת ברקע. אין לי בעיה שסופר ממשיך לכתוב באותה מ... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
#
למרות שרותה היא המספרת בגוף ראשון את רוב הסיפור הזה, היא לא רותה. היא שָלֵו המנסה לספר – במצו-סופרן במקום בטנור שבוודאי יש לו – את הסיפור. כי רותה היא מאיר שָלֵו, מחופש לרותה. בדרך כלל כשאני נתקלת בסופר המנסה לדבר מפיה של דמות מהמיגדר האחר בלי הצלחה זה מעצבן אותי. בסיפור הזה, למרות שהבחנתי שהיא גבר המתחזה לאישה, הבנתי למה הוא בחר באשה לספר את הסיפור.
גבריות ונשיות הם מוטיבים עיקריים בסיפור הזה. גבריות פרימיטיבית, מה שהיה מקובל כגבריות לפני פרוץ "הגבר החדש" ש"מחובר לנשיות שלו". והנשיות הישנה - נשיות של שתיקה שמנסים להרוס אותה ועל ההריסות לבנות את "האש... המשך לקרוא
41 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כרגיל אצל מאיר שלו, הכתיבה היא מעשה אמנות,
כמו צייר שעובר על הציור במכחולו,
לעיתים מכחול עבה ולעיתים קרובות עדין,
עוד שכבה ועוד התפתחות,
עד שהציור כמעט ומוכן.
רק כמעט, כיוון ששלו לא תופר סוף עד הסוף, לקורא נשארת עבודה.
הוא יודע לספר סיפור, הו כן. מרתק, מפותל, מפתיע, שמעורר רגשות רבים.
והוא ממש מצייר אותו, אני לכל האורך ראיתי בדמיוני את הדמויות ואת המקומות.
הדמות של רותה מעניינת וכובשת. ואותנטית כל כך, עם כל הייחודיות שלה.
חגיגה לקרוא את הספר הזה, אם לשים בצד את האללה-יוסתור של כמה מן האירועים.
מעורר הערצה.
... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
התחיל בעניין. המשיך בקול ענות חלושה והמשיך בקול זעקה גדולה.
במשפחה של רותה רבים הסודות והטרגדיות עולות אחת על רעותה.
בשפה באמת ייחודית.
לעיתים מהנה, לעיתים מוגזמת עם המון משחקי מילים ומצלול ומטאפורות מעולם התנ"ך והטבע
נשטח בפנינו סיפור שמתרחש בכמה רבדים ותקופות.
הקפיצה בין התקופות בלבלה אותי בהתחלה .
והיה קטע ארוך באמצע הספר שהיה מכביד, ארוך ומלא במלל ותיאורים חסרי עניין לטעמי.
החלק בו רותה מדברת את עצמה לדעת ללא הפסק ובקטעים מסוימים ללא הגיון מובן. קופצת מעניין לעניין מאסוציאציה לאסוציאציה שיעמם אותי לפרקים וכמעט התייאשתי מהספר והחלטתי שכ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
****התגובה כוללת ציטוט מהספר****
כפרה עליך, מאיר שלו. אמא שלי כל הזמן שואלת אותי ״למה את קוראת את כל הסופרים ה'אשכנזים'האלו? תקראי שבזי, תקראי חליל ג׳וברן. מה יש לך מהעמוס עוזים האלה והגרוסמנים?״ זה למה, אמא. כי שתיים דובים זו יצירת מופת שקמה לתחייה בתוך הראש שלי כשקראתי את הספר. חיכיתי לשתיים דובים כבר למעלה משנתיים, ובחודשים האחרונים הוא ישב על המדף וחיכה נאמנה. בתוך ימים ספורים מהרגע שהתחלתי לא הצלחתי להוריד את הספר מהידיים, ודווקא ניסיתי, כדי שהחוויה תימשך עוד קצת. אבל זה לא עבד ובכל זאת לא התאכזבתי. מאיר שלו כתב את הספר בקפידה רבה, אבל לא מאומצת, כל פר... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מכירים את האנשים המעצבנים שכל מילה הם מתקנים אותך? ואם הגית עיצור לא נכון בשוגג הם יוצאים מדעתם כאילו השמיים נפלו. ואם בטעות לא עשית רווח אחרי נקודה חס ושלום או לחילופין דיברת בחולם חסר במקום בחולם מלא הם מיד מודיעים לך שזו לא עברית שאתה מדבר. גיבוב מילים אך לא עברית תקינה. ובכן שלו הוא כזה. מדוקדק עם המילים המגוהצות עד שכל המילים חודרות לך לקרביים כי אתה מרגיש במילים איך העץ מתנועע ברוח ואיך האדמה רועדת כשאתה אוהב. לאט לאט מבינים שהמילים רוקדות אצל שלו ומרגשות לפעמים עד דמעות.
המילה יריעה, שלו היה אוהב את השימוש במילה הזו בכדי לתאר את ספרו המופתי.
... המשך לקרוא
36 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
כרגיל כתוב טוב, יעיל, מצחיק - אבל לדעתי מאיר שליו סולח יותר מדי לזאב. האם הסופר לא אחראי במידה רבה גם למוסר הדמויות? זו שאלה. נדמה לי שאם דמות נפשעת עושה מעשה כל כך אכזרי, אסור להציג אותה כדמות חיובית כל כך. אחרת אתה סוג של שותף לפשע. לפחות במובן הספרותי.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר יצא לאור ב- 2013 וכמו רבים מספריו של שלו, התנפלו עליו, הרבה דנו בו וכתבו הגיגיהם כך שהתוספת שלי אם לא מיותרת היא שולית, ובכל זאת... לא היתה לי תכנית לחוות דעתי אבל הספר הזה לא מרפה. אני כבר עמוק בתוך ספר אחר ועדיין חושבת על "שתיים דובים". בעיקר על החוויה הקדמונית, הטרום עשרת הדברות שלו. כאשר כמו אצל דובים ושאר בעלי חיים בטבע, מי שפולש למערה שלך דמו בראשו, וזוהי מהות הצדק הקדמוני וערכיו.האדם עשה מאז כברת דרך אך הקודים האלה עדיין "חיים ובועטים" ב D N A שלו. אני לא מכירה מי שהשליך את הספר בשאט נפש משום שאיש בספר לא נתן את הדין בפני המוסדות המקובלים. במקום כלשהו... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שתיים דובים הוא ספר טיפוסי של מאיר שלו ומבחינתי זו מיד מחמאה וגם תיאור של מה אפשר לצפות לו. אני לא חושב שיש ספר של שלו שלא אהבתי (האהוב עלי הוא כנראה פונטנלה) אז לא פלא שנהניתי מהספר הזה. מצד שני, מי שלא אהב ספרים קודמים כנראה שזה לא יהיה יוצא מן הכלל.
ראשית, השפה. הכתיבה של שלו, כתמיד, על גבול הפיוט. הציטוטים וההתכתבות עם הטקסטים היהודים השונים פשוט מענגים עבורי. אני יודע שיש כאלה שאותם זה מעצבן, אבל מבחינתי השפה היא אחת הדמויות בסיפור והיא מובילה את העלילה קדימה. כמו בספרים אחרים, גם בספר הזה יש עיסוק רב בשפה הפרטית של המשפחה, "ערבובי הלשון" המשמשים כאמ... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"ויעל משם (אלישע) בית אל ; והוא עולה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן העיר, ויתקלסו בו ויאמרו לו , עלה קרח עלה קרח, ויפן אחריו ויראם, ויקללם בשם ה', ותצאנה שתיים דובים, מן היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים" (ספר מלכים ב', פרק ב', פסוקים כ"ג-כ"ד).
סיימתי את "שתיים דובים" של מאיר שלו וחיפשתי קצת יותר מידע על האזכור המקראי שהוא המקור לשם הספר. אמנם הספר עצמו כלל התייחסות אל המקור, יחד עם אזכורים תנ"כיים רבים אחרים, אבל רציתי לקרוא עוד קצת. יש מי שמסבירים כי אותם נערים כנראה התפרנסו ממכירת מים לתושבי יריחו, עד שהנביא אלישע ריפא את מעיין העיר, ובכך גרם לפגיעה בפרנסתם מ... המשך לקרוא
19 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הופיע כאן בכמה דיונים מרתקים. הבעתי את דעתי בקצרה. ולפתע הספר צף מולי נוכח וקיים. לפעמים נוצרת בתוכי השהיה עם ספרים. ובאחת הם מתפוצצים כזהרורים לתוך היום שלי נוכחים. משפטים, מילים, פסקאות.
מאיר שלו הימם אותי עם עשיו הנפלא, עד היום בעיני הספר הכי מכונן של העשרים האחרונים. ספר על אמת שכול ועל החיים, חשוף עד קצה העור. בכימים אחדים עדיין נמשך ההדהוד של מקבץ השלמות של עשיו. מאז בעיני מאיר שלו נמצא בסוג של מחיזור אישי.
שתיים דובים הוא ספר מרהיב, ספר נוכח. ספר קיים, מטלטל. ספר מפואר ממש. כל משפט או פיסקה ריחפה מול עיני. ספר עצוב. ספר כהה עד אכזרי. אבל מעל ה... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
סיפור מזעזע, קורע לב אך בו בזמן רומנטי ומצחיק.
העברית והניסוחים של שלו גורמים לי לקנא ביכולות המופלאה הזאת להפוך משפט למטעמים, כשכל מילה במקומה ואם לא הייתה שם אז הייתה אובדת המשמעות.
כל כך הרבה אמוציות הספר הזה מעלה: הקשר בין רותה לאיתן, בעלה הראשון כפי שהיא קוראת לו, קשר חזק אמיץ ורומנטי שמרחיב את הלב ומעלה חלומות בהקיץ על זוגיות שכזו.
ואז האסון, הניתוק, ההיסטוריה המשפחתית הקשה. האמביוולנטיות בדמות הסב, שמצד אחד הוא סבא חם, אוהב אשר לוקח את הנכדים שלו לטיולים ומספר להם סיפורים כשמצדו האחר - זאב תבורי חסר הרחמים, ששום דבר בסבא החביב לא מרמז על מעשיו ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוי לא. די נו, מאיר די - משלוותי הוצאת אותי.
רותה - מורה לתנ"ך, האמת? מורה כמו שמורה לתנ"ך צריכה להיות מביאה את התכנים עם שפע צבעוני של ציטוטים ומעבירה אותם חיים ומעניינים מתובלים בשפע של תיאורי טבע ונוף ואדם, מבחר מטאפורות, מביאה את היפה ואת הטוב ואת הרע והמכוער - באיכות תיאטרלית איכותית וטובה, אלא מהי - רותה חתיכת פטפטנית מתישה שלוקחת אותנו אל תוך שגרת שלו (מאיר שלו) הידועה. ושוב, ושוב - מביאה הפעם היא את אותם הנופים, המושבה, האנשים, פעם ועכשיו, משפחולוגיה - שוב משפחולוגיה על אהבותיה, קנאותיה, געגועיה, כעסיה - ולי חסר גיוון. עד כדי חוסר עניין. הוא לא מאיר את ... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
הספר באמת מצויין, והדמות הראשית, רותה, נפלאה ומדוייקת.
עם זאת, אני לא מסוגלת להמליץ על הספר הזה. פשוט לא מסוגלת!
אולי זה בגלל שאני אמא צעירה, אבל אני לא יכולה לקרוא ספר שבו מתים ילדים קטנים.
יש לי מין אובססיה בספרים וסרטים שאני לא יכולה להפסיק ספר באמצע, או סדרה, וככה אני מוצאת את עצמי קוראת ספר שכתוב בצורה נפלאה, אבל בגלל הסיבה שציינתי הוא פשוט נוראי בעיניי. ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אהבות ושנאות
היא הייתה ג'ינג'ית סוערת, נמוכת קומה ומעט גוצה, אבל אני הייתי מאוהב בה עד עמקי נשמתי, באישיותה הנמרצת, באופן בו היא ידעה לספר סיפור ומתוכו להוציא לקחים לחיים. קראו לה חנה גרשוני והיא הייתה המחנכת שלי וגם המורה לתנ"ך הנערצת עלי.
יש לי מעט תמונות חיים בהירות וחזקות מהמורים שלי. חנה לקחה אותנו, תלמידי כיתה ח, לטיול שנתי בירושלים, בשנה שלאחר מלחמת ששת הימים. בנקבת השילוח, היא צעדה בנמרצות, כשהמים הלכו והגביהו והגיעו לירכיה, היא לא היססה, והרימה את שולי שמלתה שחשפה זוג רגליים שריריות. חשכה אפפה את הנקבה, רק מעט פנסים האירו את כתליה, לפתע עצרנ... המשך לקרוא
27 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
ספר נחמד מהנה ולפעמים גם מצחיק. סיפורה של מושבה ושל משפחה. הסיפור מסופר בתחילת שנות ה- 2000 ע"י בת המשפחה, רותה תבורי, מורה בתיכון במושבה, שמספרת על חייה שלה, על חיי בעלה וקורות משפחתם, על אחיה וגיסתה, אך הספור המעניין יותר הוא סיפורו של סב המשפחה, זאב תבורי, החל מקורותיו בילדותו לפני 80-90 שנה, דרך מה שאירע לפני 70 שנה במושבה הצעירה, ועד לסוף ימיו של הסב, כבר בתחילת האלף החדש. ... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
*****
המון זמן לא קראתי ספר של מאיר שלו, מאז "יונה ונער". לא ברורה לי לגמרי הסיבה שנמנעתי מכך כל השנים האלה. הרי "רומן רוסי" גמר אותי, "עשו" הוא ספר עצום במימדים תנ"כיים, "פונטנלה" מבריק, "בביתו במדבר" ליווה אותי שנים בעוצמה שלו וחלקים ממנו ילוו אותי תמיד, "כימים אחדים" קיבל ממני גם הוא בלי להתאמץ חמישה כוכבים, ו"יונה ונער" גרם לי לבכות. אין מה לומר, הצלחות אחת אחת.
שלו יודע לכתוב. בעצם מה זה "יודע", יש כמעט תחושה שהוא המציא את הלכתוב, ובניגוד לסופרים קאנונים אחרים בסקייל שלו, הסיפורים שלו עצמם הם העיקר, ולא האלגוריה ולא הנמשל ולא האמירה וגם לא האג'נדה. הידע ... המשך לקרוא
41 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לספרים של מאיר שלו, אני ניגש לקרא בציפייה דרוכה, בהתרגשות מפעפעת, עם דקירות קטנות של געגועים לספריו השונים, לעברית הקסומה, להומור השנון, לתובנות המחכימות, לחיבור אל הדמויות ולסימפתיה המתאחדת לאורך הסיפור בין הקורא לבין הדמות המספרת. הציפייה וההתרגשות אשר ליוותה אותי עם פתיחת הספר לא הרפתה לאורך כולו. בלעתי את הספר בשקיקה, ובהתפעמות אשר הולידה אצלי נקווי דמעות בעיניים.
האסוציאציה הראשונה אשר עולה משמו של הספר, הינה סיפור אלישע והדובים מן התנ"ך. הסיפור מספר על אלישע ונקמתו בילדים אשר העליבוהו באמרם לאלישע: "עלה קרח". אלישע הביא עליהם דובים אשר הרגו ... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מאד אוהבת לקרוא את מאיר שלו, הספר הזה היה מעט טרחני ברובו- ולכן לקח לי גם הרבה זמן לקרוא אותו ביחס לאחרים של מאיר שלו, והעלילה צברה תאוצה רק לקראת הסוף.
למרות זאת, השפה, התיאורים, הדמיון, הרבדים הרבים בסיפור.
שווה קריאה בהחלט!... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
עוד לא קראתי ספר בעל סגנון כתיבה דומה. זה ספר טרחני, הגיבורה - המספרת מדברת ללא הפסקה ממש ׳ חופרת ׳ . החלק המעניין באמת מגיע בשליש האחרון של הספר. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר נחמד. עברית משובחת. העלילה מעניינת.
המעברים בין התקופות והעדר הסדר הכרונולוגי, גרע מעט, לדעתי...
רותה תבורי, מורה לתנ"ך, בבית ספר תיכון של המושבה,
מספרת את סיפור משפחתה רווי בפרשות מסתוריות וטרגיות
לורדה חוקרת תולדות המושבה.
סיפור על רציחות, התאבדויות ופרשות אפלות מין העבר,
לצד תיאורי טבע נפלאים בנופי ארצינו.
הסיפור מתמקד בעיקר ברותה, בבעלה איתן ובבנם נטע.
וכן בסבתא רותה ובסבא זאב..
מומלץ.... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
את הספר של ג'ק לונדון "מרטין עדן" קראתי לפני המון שנים, מיליון אולי. זכור לי עד היום הקטע בו גיבור הספר הופך לסופר מפורסם והמו"ל שלו, שרוצה לנצל את המומנטום, מבקש ממנו להגדיל את התפוקה ולפרסם עוד ועוד ספרים. הדרישה הזו גורמת לו להגיש כתב יד בוסרי שכתב בימי נעוריו וזה כמובן מתקבל על ידי המו"ל המפרסם אותו מיד. אם זיכרוני אינו מטעה אותי פרסום הספר גורם לכמה מבקרים להרים גבה ולתהות אם הסופר הנערץ עליהם באמת עומד מאחורי יצירת הנפל שהמו"ל הזדרז להוציא רק כי מרטין עדן חתום עליה.
התרחשות זו במרטין עדן עלתה בדעתי למקרא ספרו של שלו "שתיים דובים". לכל אורך הספר על... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מכור למאיר שלו. אני אוהב את אופן הכתיבה שלו וקריאת כל עמוד שהוא כותב בספריו היא תענוג אמיתי בשבילי. אז אני משוחד, ומצהיר זאת מראש.
ובכל זאת - מאיר שלו מצליח עדיין להמשיך ולהשתבח בכל ספר שלו (ראו את הביקורת של חמדת). הוא מצליח בדרך מופלאה לשחק בגבהי השפה - מצד אחד להשתמש במילים נדירות, חלקן גבוהות, מצד שני להתעלל בשפה על ידי המצאת מילים או סירוסן. עולם ההקשרים שלו רחב, תרבותי, ואני שמח לגלות שאני מבין אותו בחלק מהמקרים.
ובתוך זה יש גם סיפור. מאיר שלו מנתץ את אלילי הציונות בהופכם לאיכרים פשוטים בעיירה קטנה ברוסיה הלבנה. האיכר שלו הוא איש חזק וקשה שאינ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מקליד את חוות דעתי על הספר, לא יותר מארבע דקות לאחר סיום הקריאה בו. כלומר, אני עוד נסער ומוקסם ממנו, אז לבטח הביקורת תצא עכשיו מעט מצ'וקמקת, אבל לא נורא.
זהו כנראה אחד מחמשת הספרים הטובים ביותר שקראתי אי פעם (אולי אפילו ממוקם בשלישייה הפותחת!), ואני חושב שזה נובע מכך, שמלבד היותו ספר נפלא ומקסים וכתוב היטב, הוא נוגע בהמון דברים שאני מחבב מאד, ושהם חלק בלתי נפרד מהאישיות שלי.
והנה כמה מהם:
1. הזיקה לתנ"ך- אני מעריך ספרים שמצליחים להתכתב עם ספר הספרים מבלי להיות קלישאתיים וסתמיים, ומאיר שלו עושה זאת בגדול. יש פעמים שהעלילות והדמויות ממש קשורות עמוקות ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
המם אותי "לא צלחת רימונים אלא גרגירי רימון בכלי כסף בין אור לצל" כמה מהקוראים יודעים שזה מובאה מהתלמוד?... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
ספר חזק, מעניין וטוב.
הכתיבה קולחת ורציפה . סיפור מרתק בעיקר שהוא מבוסס על סיפור אמיתי .
רק חבל שיש בו מונולוגים ארוכים המרוחים על פני מספר רב של עמודים ,
אפשר היה לוותר עליהם בקלות . ולהתמקד יותר על האירועים והעלילה .
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
מאיר שליו התעלה מעל עצמו, הוא כתב ספר שכולו מנקודת מבטה של אישה וזה כבר סיבה מספקת להתעניין בספר.
זה ודאי לא הספר הכי מוצלח שלו אבל השפה עשירה התיאורים חיים והדמויות כמו תמיד קצת פסיכיות ומרתקות.
כל הקטע האכזרי בספר לדעתי מוגזם להשאיר את התינוקת בצריף, ואח"כ הוא עוד סבא חביב?
אבל לא לפספס הקריאה מענגת כמו תמיד.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
נראה שהביקורות בסימניה מתחלקות ל-2 סוגים. הסוג הראשון של האנשים נהנה מעברית עשירה, ממשחקי מילים, מעלילה מעניינת אך לא בהכרח מסועפת ומורכבת - אנשים אלו נהנים מהספר ומביאים ביקורות חיוביות מאוד. הסוג השני של האנשים מחפש עלילה ואקשן, נהנה ממשחקי המילים אבל זה לא מפצה עבורם - אנשים אלו די קטלו את הספר. ואני? אני נמנה עם הסוג הראשון.
לא באתי עם הרבה ציפיות. אין לי הרבה ניסיון עם מאיר שלו. הספר היחידי שקראתי, היה, איך לא, יונה ונער. אהבתי אותו, הוא היה נחמד, אבל זהו פחות או יותר. החוויה של שתיים דובים שונה לחלוטין עבורי. העלילה כאן יותר מטלטלת, משחקי המילים טוב... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
התאכזבתי. הרבה אמרו ספר יפה.
אז חלקים כתובים טוב. עברית יפה, מתארת יפה.
אבל צורת הסיפור, איך שמתגלים כל הסיפורים וכל הסיבוכים-
לי נראה מאולץ.
השיטה של סיפור בתוך סיפור, או להתחיל סיפור מהסוף
ואז לאמצעו ואז שוב לתחילתו ואז לסופו-
שיטה קצת פרימיטיבית כדי להוסיף נופך מיסתורין.
ואחרי שגמרתי את הספר, כי רציתי להבין אולי אם אגיע לסופו,
אבין מה פספסתי ביופיו של הספר-
לא הרגשתי כלום. לא פספסתי כלום.
מצטערת.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
"טרפתי" את הספר בשלושה ימים.
היכולת ללהטט, לפלרטט ולבוא לידי מיצוי עם השפה העברית היא גדולתו של מאיר שלו והעונג בקריאת הספר (וספריו) להבדיל מספרים מקוריים או מתורגמים שלא נעשה בם מאמץ להביא לידי ביטוי עושרה של העברית ויכולת המשחק בהטיות שורשיה.
במשפטים קצרים, בגוף ראשון לרוב, הוא מביא לנו בשפה עילית וגם מדוברת (נורמלית, כפי שהוא קורא לה בספר) סיפור משורשר ומתפתל של משפחת תבורי בעיקר ממושבות הברון, שיש בהן הכל מכל. נראה שמעבר לסיפור המדובר יכול כל אחד למצוא ולהשליך לחיים סביבו ביישובו, במשפחתו, בקהילת עבודתו, בין חבריו את אותן תחושות, דמויות וארועים ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאיר שלו הוא אחלה גבר. גבר שבגברים.
מאיר שלו הוא גם כותב מצוין. בעל עט, מה שנקרא. סופר הוא לא, ובהמשך ינומק מדוע לא, אבל הוא כותב נהדר. הוא מכיר את סיפורי התנ"ך יותר טוב מהרב לאו, מכיר את השפה העברית יותר טוב מבן-יהודה, מכיר את הטבע הארצישראלי יותר טוב מהחברה להגנת הטבע. את כל הידע הזה הוא משלב בספרו האחרון, 'שתיים דובים', והתוצאה היא עמודים על עמודים של חידודי לשון וסאטיריקנות תנ"כית, יחד עם תיאורי חיות וטבע שלא ייביישו את קורמאק מק'ארתי. עונג צרוף, מטלטל, עונג שנגמר בעמוד 148 ומשם והלאה קורס אל תוך עצמו, מתמוטט בסגנון מידאסי שכזה, כשידי הזהב של שלו הורגים א... המשך לקרוא
13 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שיש בו הכל - רצח ובכמות שלא מביישת שום ספר אקשן, משפחתיות, גבריות, אהבה, שנאה, קנאה, אלימות, נקמת דם, כבוד, טיולים, נופים, אכזבה ובדידות.
אינני רוצה להשוות בין ספריו של מאיר שלו שאגב יש לי את רובם אפילו ספרי הילדים כמו שאינני רוצה להשוות בין ילדים כי זה לא פייר. כל אחד הוא עולם ומלואו ואחר.
לכן הספר הזה הוא שונה ואחר ולא קל לעיכול אך מרגע שפותחים אותו אי אפשר לסגור אותו. הוא נקרא בשטף למרות שמידי פעם היה לי הצורך ללכת ולהקיא.
מרגע שרותה המספרת פותחת את דלת ביתה לחוקרת המגדר ורדה קנטי היא פותחת תיבת פנדורה של המשפחה והמושבה הקטנה בחוף הכרמל.
רותה היא ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר יפה. הוא כתוב בשפה יפה, נותן תיאורים חיים ומוחשיים למה שבא לתאר. מלא בתיאורי טבע מעלפים.
הדמויות בו בעיני בעלות נפח והיגיון, כל אחת מתארת איזו תופעה מוחשית וקיימת.
אהבתי בו דברים רבים.
כמובן שבראש ובראשונה את תיאורי הטבע, ואהבת הטבע, ואהבת הארץ במובן ההכי אותנטי שלהם. יכולת תיאורי העצים, והשבילים, ולהיות חלק בלתי נפרד מהנוף.
הדבר השני שאהבתי לא פחות זה נושא האגו האנושי. אגו וחוסר היכולת של הסביבה להשפיע על האדם, ככל שיהיה. שבהמוני מקרים האדם נקלע לאיזה כלא של עצמו, כלא של ההתנהגות שלו, כלא של הדעות שלו, ואיש לא יוכל להזיז אותו מזה מבחוץ, או לע... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר כתוב בצורה קולחת, מעט פנטסטית, ומבנה הסיפור הופך אותו כמעט לספר מתח. הכתיבה של הסופר בולטת בשנינותה, מה שהופך את הקריאה לחוויה מהנה. מצד שני, מעבר למיקרו המהנה של הדמויות והאירועים - הדמויות גולמיות מידי, פנטסטיות מידי, ולכן מטושטשות מעט ובעיקר לא מעוררות אמון ולא הזדהות. האופי הפנטסטי של הסיפור בולט בכך שלא מתוארות בעיות אנושיות רגילות והתמודדות אנושית איתן, אלא מין מאבקים כמעט-מיתולוגיים, ודמויות שהן קריקטורות. הקסם של הסיפור הוא אולי הסביבה האנושית (מושבה ותיקה) שבה הוא מתרחש, והשנינות הנפלאה של כתיבתו של המחבר. מומלץ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
חייב להודות שמאוד חיכיתי לספר הזה, קראתי יחסית מעט ספרים של מאיר שלו אבל הם היו מצוינים ומהנים, והופ... אכזבה.
כמובן שהעברית שלו מדהימה, והידע שלו בתנ"ך הוא פנומנלי, אבל פה גם הבעייה הראשית של הספר בעיני. שלו מנסה, משום מה, להוכיח לקוראים שלו שהוא אקרובט, של מילים, של ציטוטים, של משפטים מפותלים שאף דמות חיה לא משתמשת בהם ואף אדם ויהיה המתחכם ביותר, לא יהגה אותם, עד כדי שאני כקורא, הרגשתי שהוא ממש מתנשא עלי, מה שיצר לי אנטגוניזם די גדול במהלך הקריאה.
בעיה שניה שיש לי עם הספר הזה, היא האורך שלו. זה אולי פועל יוצא של הבעיה הראשונה, סיפור שיש הרגשה שניתן היה לס... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
העברית - ממתק של ממש, לפעמים עד כדי סכנת הרעלה; העלילה מושכת ושואבת-שואבת למערבולות של רגשות ומצבים לא פשוטים; תיאור הדמויות והשפה המיוחדת שלהן, שפה שמשקפת כל כך אותן ואת היחסים ביניהן, יוצא מן הכלל. ובכל זאת אני חשה התנגדות לספר... אולי כולם חשים תחושה מעורבת של אהבה-שנאה לדמות המספרת ובכלל לדמויות בספר? מאוד ייתכן שאלו רגשות שהוא מעורר ברבים מהקוראים, אבל אני חושדת בעצמי שאני לא אוהבת אותן, ובמיוחד את רותה, המספרת, גם מפני שהיא גונבת לי כל מיני דרכי ביטוי, התבדחויות והתחכמויות קטנות שנורא מוצאות חן בעיניי, אבל הן מוצאות חן בעיניי כשהן שלי, ופתאום מופ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הגיבורה הראשונה של הרומן הזה היא השפה. רותה מדברת את השפה שלה עם השיבושים שהיא בוחרת לשבש, תוך הדגשה שהיא יכולה לשבש משום שהיא הרי בקיאה בשפה ולכן לה מותר. הטבע הוא הגיבור השני של הרומן עתיר העלילות והאירועים. במבט על ניתן לומר שאם השפה היא ניסיון להכניס את העולם לתבניות הרי שהטבע מורד ופורע את הסדר התבניתי פעם אחר פעם, משום שלטבע יש את הדקדוק הפנימי שלו. התיאור של הדמויות, להבדיל מיצירות אחרות של שלו הוא מעט סכמטי, הגברים, להוציא אחד מהם, כולם גברים שרירים יודעי עמל ומנטפי זיעת עבודה בלתי נגמרת. העדינות מותרת לגברים רק בהיותם צעירים מאוד (הבן, התלמיד... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לא את כל הספרים של מאיר שלו אני אוהב אבל בספר הזה הוא אומן. תענוג... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאיר שלו סוגר חשבון.
בספרו "שתיים דובים" בחר מאיר שלו להתחבר לצד הנשי שלו ולדבר מגרונה של רותה תבורי, דור רביעי למתיישבים, נכדתו של זאב תבורי, ממקימי המושבה בה מתרחשת העלילה. בחלקים מהספר מדברת רותה באופן ישיר כשהיא מתראיינת לוורדה, דוקטורנטית, החוקרת את תולדות המושבה, בחלקים אחרים מובאים טקסטים שכביכול רותה כתבה. הבחירה לדבר בקל נשי מכוונת: מלבד האתגר להיכנס לתודעה נשית, בו עומד שלו בגבורה, משמשת רותה כעין שמתבוננת מהצד בחברה מאצ'ואיסטית רווית טסטוסטרון ואחוות גיבורים למודי קרבות ובוגרי מלחמות על העליונות והחשיבות העצמית שהם משדרים.
שלו כותב ב... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שתיים דובים חיכה בסבלנות אין קץ על אחד ממדפי ספרייתי העמוסה לעייפה.
הוא ידע בוודאות שיגיע זמנו ועל כן הרגיש בנוח במחיצת הרמן קוך ההולנדי, סטיג לרסון השבדי וורג׳יניה וולף הבריטית.
הבאתי אותו מביקורי האחרון בישראל במזוודה שעליה שילמתי תוספת של 150 דולר, אוברוויט.
ספרים כידוע, שוקלים יותר מנעליי נייקי ומשחקי קופסא. אך בנתיים התחבר בקלות לעמיתיו האירופאים, החליף חוויות ג׳טלג והשתדל שלא להתווכח עם נציגי נאטו.
כשהגעתי הביתה טרוטת עיניים ובמשך שבועיים ניסיתי לחזור לשגרת חיי, פרקתי את מזוודותי בחוסר חשק ואותו דחפתי למדף ״שונות״, עלבון בפני עצמו שכן הפ... המשך לקרוא
16 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לפני שבועיים ביום שיש יצאתי לטיול בנים עם בניי, הבכור בן ה 11 ואחיו בן ה 9. טיול כזה של בנים, אוהל שקי שינה, בישול על המדורה, והמדבר. מכיוון שאנו גרים במדבר, זה פחות מסובך משנשמע.בבוקר, לאחר תה חם, וצנימי מדורה, ארזנו את כל הציוד לתיק, והתחלנו לטפס. הילדים רצו לעלות לחוד עקב. החוד הזה יום יום מתריס נגדם כמו אומר, נו, נראה אם אתם יכולים לי. הם ביקשו ואני הבטחתי, וכשגבר מבטיח הוא צריך לקיים. כל הזמן, נגד עני עמדה המשימה, שיהנו, שלא תהיה קשה להם הדרך מידי, שתהיה חוויה טובה ונוכל לצאת שוב ושוב. במהלך כל העליה, בקושי יכולתי לנשום, לא בגלל משקל התיק שהכיל מים רבים, אוה... המשך לקרוא
46 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאיר שלו יודע לספר סיפור. מאיר שלו כותב בעברית המשובחת ביותר כיום ספרות הישראלית המקורית. האם שתיים עובדות אלה חברו יחדיו היטב? חברו גם חברו ויצרו סוג של מופת.
שתיים דובים נע סביב שתיים צירים. ציר אחד הוא מותו, משום שעל חייו כמעט ואיננו יודעים דבר, של נטע, בנם, כן בנם, של רותה ואיתן תבורי. הציר השני הוא ציר סבה של רותה, זאב תבורי.
יום אחד מגיעה ורדה (מיכל שטמלר במיני סדרה בטלויזיה, בעקבות הספר) למושבה הגלילית, מבקשת לבדוק את עדותה של רותה תבורי בנוגע להתפתחות המושבה. ההתפתחות המגדרית בעיקר, כמה זה משעשע את רותה. רותה תבורי, מורה לתנ"ך בתיכון בישוב ומחנכת ... המשך לקרוא
12 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספור יפה הכתוב בצורה קולחת וזורמת. אני מאמינה שיש גרעין של אמת בבסיס הסיפור.
בפעם האחרונה שניסיתי לקרוא את מאיר שלו לא הצלחתי, הפעם הצלחתי. כנראה שגם הסיפור וגם השפה הנעימה עם כל משחקי המילים שהם בסך הכל נחמדים. מומלץ ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
מאיר שלו מצטיין בספרו "שתיים דובים" בהיכרות עם השפה העברית והמקור התנ"כי שלה. בנוסף יש לשער שערך תחקיר על החיים ביישוב הכפרי, במושב ובמושבה לפני קום המדינה ואחריה. הטיפוסים בספר אינם קונבנציונליים. ולא רק בגלל שהם כאלה מטבעם, או עקב החינוך שקיבלו והמורשת שספגו בבית. יש להם אישיות די מחוספסת והם אינם עושים חשבון לאף אחד חוץ מאשר לעצמם ולמשפחתם. מה עשה אותם כאלה? האם הקירבה לטבע? האם קשיי הקיום בחיק הטבע? אין לדעת. לגברים ולנשים כאחד יש מודעות והערכה רבה למורשת המשפחתית. זה קדוש. הסבא - הוא השולט בכל. לנשים יש זכויות אבל אין שיוויוניות בין המינים. החיים מ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
נחמד וכדאי
מה, נראה לכם?
זו סקירה שאני דוחה כבר שבועיים ומתמהמהת, ובורחת למחוזות אחרים ולסקירות אחרות, ולספרים נלוזים. הפעם הראשונה שבה קראתי ספר של מאיר שלו הייתה לפני כחמש עשרה שנים. אני כבר לא זוכרת אם זה היה "כימים אחדים" או "בביתו במדבר", או שמא שניהם ביחד, כי קראתי אותם פחות או יותר באותו זמן, אבל את הקריאה סיימתי בבכי. כי איך יכול להיות שיש אדם שכותב כל כך טוב, וברור שאם זה הרף, ואם יש לי שאיפות לכתוב פעם, הרי שאפשר להתייאש מראש, כי לפסגה הזאת ממילא לא אגיע. וזה כנראה מה שקורה לי עכשיו כשאני מנסה לכתוב סקירה וכותבת ומוחקת, ושוב מנסה ושוב לא מ... המשך לקרוא
32 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
צריך איזשהו בסיס הגיוני קלוש כדי שנאמין לעלילה שמתיימרת להיות אמיתית, עם שמות, מיקום, תאריכים וחיבור להיסטוריה ולנופים. זה פשוט לא קיים כאן. הבסיס לסיפור כאן הוא מראיינת סתמית שזוכה מהרגע הראשון לווידויים מפורטים על חיי הנפש והמין של גיבורת הספר. גם עלילות הסיפור השונות שנפרשות תוך כדי הראיון יותר הזויות ולא אמינות מאשר מזעזעות או נוגעות, כפי שקיוו להיות.
השפה כמובן נהדרת.
... המשך לקרוא
אהבת?
|
|
|
אחד הטובים שקראתי לאחרונה, תענוג של שפה, חידודי לשון, הומור בריא והסיפור? ארץ-ישראל היפה. נהניתי מכל עמוד.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר טוב. קריא מאוד, שפה מקסימה, וירטואוז של השפה. אבל...מאיר שלו כבר חוזר על עצמו ואני לפחות מחפש קצת משהו חדש, משהו קצת יותר עדכני ולא עוד פעם "בובה מייסס" מתקופת "אנו באנו". עם כל זה שהספר מקסים, כתוב נפלא - זה כבר קצת נדוש. האזכורים התנ"כיים, התיקונים הבלתי פוסקים של השפה (כמו בגם במאמרים שמאיר שלו כותב בידיעות אחרונות) - כל אלו בשפה עדינה קצת משאירים אותו מאחור. אבל... הסיפור יפה, העלילה מעניינת, השפה נפלאה, הדימויים מקסימים ואני, מה שלא יהיה, תמיד אחכה לעוד ספר שלו ובתקווה שהוא גם יחדש ויכתוב גם על נושאים אחרים. מומלץ.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"וַיַּעַל מִשָּׁם (אלישע), בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן. "– ספר מלכים ב, ב', 23 -24
מי שקרא את הספר חייב להסכים שבחירתו של מאיר שלו בשם הספר "שתיים דובים", היא לא פחות ממבריקה. הספר מתכתב עם הפרשה האכזרית ומעלת החלחלה ... המשך לקרוא
25 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הזכיר לי אנשים שחיים במושבה ותיקה מאוד אי שם בגליל, שם יש לי משפחה.
מדובר באנשים חזקים וקשים, שעברו הרבה בחיים וכאילו הספר נכתב עליהם.
מאחר ואני מקורב לסוג האוכלוסיה שמתוארת בספר, מאוד נהניתי ממנו.
ממליץ לכל מי שאוהב את סגנונו של מאיר שלו- לא לוותר על קריאת הספר.
ומי שלא מכיר את מאיר שלו - שיקרא לאט ולא ירוץ עם זה.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
אני מודעת שהספר "שניים דובים" הוא הספר הכי פופולרי בימים אלו ואני מרגישה קצת כמו הילד שצועק: המלך עירום.
יתכן שמספר פרטים מן העלילה נחשפים להלן.
הטענה הראשונה שעלתה היא שהספר מבוסס על סיפור אמיתי שארע בבינימינה. מאיר שלו עצמו אומר ששמע סיפור ,שאינו יודע אם הוא נכון. בכל מקרה אין זה דיווח עיתונאי, אלא ספר פרי רוחו של הכותב וכך צריך להתייחס אליו.
הדמות המרכזית בספר, זאב תבורי, מתוארת בחוסר עקביות קיצונית החל מנער שעושה עיניים לרות, המשך בגבר האלים והמתעלל,וסיים בסבא הטוב והמיטיב שמגדל את נכדיו הנטושים באהבה. אנשים אומרים לי: בני אדם אינם עקביים. בני אד... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
הספר בסדר, העברית כרגיל מדהימה וקולחת. לפעמים הספר נמרח מדי אבל כתוב נכון. יש לי בעייה עם סיפור העלילה. ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
אוף. כן, אוף. פער בלתי נסבל בין האקרובטיקה המרהיבה של השפה לבין עלילה דלה ולפרקים אף מטופשת. ספר ששום אישה לא אמורה לקרוא בלי לחרוק שיניים ולנופף באגרוף. אבל אני לא רוצה לדבר על הספר, אני רוצה לדבר על רותה.
לרותה יש אופי, כלומר תכונות שמאפיינות אותה, היא מה שקוראים 'טיפוס' (במלעיל) - כלומר יש לה התנהגות שטיפוסית לה. אבל לרותה, צר לי לקבוע, אין בכלל עולם פנימי. שום זכר לקונפליקטים, אף לא בדל הירהור אחד לעומק על עצמה ועל חייה, על מקומה בעולם, רק עובדות, עובדות ועוד קצת עובדות. זה מפתיע, בעיקר משום שרותה ננטשה על ידי אמא שלה בגיל צעיר, וחוץ מזה היא גם יתומה מאב. ... המשך לקרוא
34 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לקרוא את מאיר שלו זו חוויה חיובית. הוא סופר טוב, העברית שלו מעוררת השראה ורצון לכתוב כמוהו וגם להחזיק מילון עברי-עברי בהישג יד, לקרוא כל יום עמוד אחד וללמוד עוד ועוד. הוא מכיר צמחים, מכיר מקומות בארץ, אוהב לטייל, להעביר את הידע שלו למי שמוכן לקבל. בספר הזה במיוחד בולט הטון הדידקטי כבן לשני הורים מורים.
הוא פשוט כותב יפה, מעורר געגועים לפעם, למשפחתיות, לשבטיות, לביחד, אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי.
כדאי לקרוא. ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"אני אישה גדולה וחזקה, אני הנכדה של סבא זאב, ואני הדבר הכי טוב שקרה לי".
אני סבור כי זה מהמשפטים המנצחים בספרו האחרון של מאיר שלו "שתיים דובים".
לפני שהתיישבתי לכתוב את הביקורת הזו עברתי מעט על הביקורות הרבות שכבר נכתבו על הספר הזה, ורבות מהביקורות ציינו את העובדה שמכלול הדמויות בספר דומה לדמויות העבר של מאיר שלו במגוון ספריו הקודמים - כימים אחדים, רומן רוסי, פונטנלה וכו'.
אכן יש משהו שדי חוזר על עצמו בדמויות המככבות אצלו ונראה כי הוא שואב אותן מחייו שלו.
במהלך קריאתי את הספר הגעתי לשתי תובנות שהן בעצם תובנה אחת: א. העלילה בספר אינה הצד החזק שלו, תיאור... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
ספר שצריך לקרוא לאט לאט כדי שלא יגמר
נהדר, מרתק ונפלא
מי שאוהב את מאיר שלו לא יתאכזב
כל מילה – פנינה
וכל משפט – כיף גדול
כמו בכל ספריו, העלילה הראשית מעניינת אבל במיוחד נפלאים הסיפורים הקטנים שמסביב.
פעם הייתי בהרצאה של מאיר שלו שסיפר שהוא כותב קטעים קטעים ואחר כך מסדר אותם ו"תופר" אותם לעלילה אחת. וזה מה שהופך את ספריו לכל כך נפלאים.
כל מילה נוספת, מיותרת.
... המשך לקרוא
8 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
אין ספק שמי שאוהב את ספריו של מאיר שלו יתאהב גם בספר הזה.
הסיפור רווי במטאפורות, ציטוטים מהתנ"ך, נופים, טבע, שפה איכותית עם המון יופי לצד מעשים מכוערים.
העלילה מסופרת על ידי רותה-מורה לתנ"ך ופטפטנית לא קטנה. ד"ר ורדה קנטי באה לבקר את רותה למה? כי ד"ר ורדה קנטי עורכת עבודת מחקר על מושבות הברון. שם המחקר: "סוגיות מגדריות במושבות הברון".
נשמע שלרותה יש המון סיפורים מעניינים על המושבה. הסבא של רותה תבורי- זאב הייתה לו רטייה על עין אחת וניראה כמו שודד ים. לכל שלושת בניו הוא קרא בשמות של חיות טורפות: דב, זאב ואריה. ציטוט: "גמרנו עם כל היענק'ל והשמר'ל והמוט'ל. מעכש... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
שתיים דובים - על ספרו החדש של מאיר שלו
לו הייתי מאיר שלו. לו רק יכולתי לאחוז בעט כבמטה קסמים, לברוא עולמות ולחדור ללבבות תוך לוליינות לשונית מרהיבה ותינוי אהבים בלתי פוסק עם השפה העברית. היום, בעידן שבו שולטת דלות השפה ורדידות החומר, נפלא לאחוז ביד ספר של סופר שאינו מלהג, אינו מתיימר ואינו מזלזל בתבונת הקורא שלו. שלו הוא מספר ספורים במלוא מובן המילה. סיפוריו קולחים, דמויותיו קורמות עור וגידים לנגד עינינו ושפתו מענגת להפליא. ספריו מזכירים לנו מדוע אנחנו כל כך אוהבים לקרוא ספרים.
בספרו החדש ״שתיים דובים״ סוחף אותנו שלו למערבולת רגשית של תשוקה, נקמ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
דיי נהנתי בסהכ.
כבר מזמן לא קראתי את שלו.
על ספרים קודמים לא התגברתי.
באיזשהו מקום קצת איבדתי את הסבלנות (לדעתי בלבד אפשר היה לקצר) הבן שלי אמר בדיוק ההפך.
אבל סיימתי.
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
מכירים את זה שאתם קוראים מתוך הרגל? לא כי בחרתם בצורה מאוד מחושבת אלא כי כבר הכרתם את הסופר/סדרה/גיבור הזה וככה יוצא שקראתם המוני ספרים שלא השאירו שום רושם? זה בערך מה שקורה לי עם מאיר שלו. ב"יונה ונער", הראשון שקראתי, התאהבתי לגמרי. "בביתו במדבר" ו"רומן רוסי" היו גם הם טובים מאוד, אבל "פונטנלה" היה עוד מאותו דבר, "עשו" לא השאיר עלי שום רושם ו"הדבר היה ככה" הוא סיפורי סבתא בהגדרה.
גם הספר החדש-חדש, "שתיים דובים" הוא משהו שנראה דומה מדי לקודמיו. כל המרכיבים המאיר שלויים שתרצו שם: ראש משפחה שתלטני ומיתולוגי? יש. מושבה מלאה סודות וסכסוכים? יש. משפחה משונה עם ילד ... המשך לקרוא
14 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
*ספוילר*
מאיר שלו חזר אלינו עם ספרו החדש "שתיים דובים". התגעגענו. אנחנו מודים.
והוא לא אכזב- זה בטוח. הספר הוא פשוט תענוג מופלא המשאיר בפה טעם של עוד.
העלילה, כמו בספריו האחרים של שלו- פשוטה. רות תבורי - רותה- מספרת לסטודנטית את סיפור המושבה דרך סיפור משפחתה. היא מתחילה, כמובן לא בסדר כרונולוגי, מסבא שלה- זאב תבורי- ואשתו. ממשיכה להוריה, אליה ואל אחיה, מספרת על בעלה וגם על בנה המנוח. הסיפור בתחילה נראה כמו סיפור משפחה תמים, אך כמו שרותה אומרת, משפחת תבורי רק סיפקה שערוריות.
הסבא זאב, שנראה תמים, מסבר להיות אדם אכזר שהרג יותר מפעם אחת. בעלה, אחרי מות בנה נכנ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
הספר הטוב ביותר של שלו .
לכתוב ביקורת המורכבת משפה ,ממשפטים וממילים שיתארו את כתיבתו של שלו בספר הזה -תהא זאת יומרנות מצידי. כי שלו הוא -אשף המילים, קוסם המשפטים והתיאורים ,המאהב של השפה העברית !!! .
מכיון שכך -איני מתכוונת לכתוב ביקורת "רגילה". במקומה -בחרתי להביא ציטוטים מהספר שינסו להביא על הקצה שבקצה את הטעם מחוויות הקריאה בספר:
-המאהב והקנאי של השפה העברית ,הקוסם של מילים ומשפטים :
"... איזה ביטוי משונה זה, מצא את מותו. הרי זה המוות שמוצא את הקורבן ולא הקורבן אותו. זאת המומחיות של מלכמוות, לא? לשנן נון-צדיקים, ללמוד צירים, לנווט, להגיע, למצוא, לזכור ... המשך לקרוא
15 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
לדעתי, זה הספר הטוב ביותר של מאיר שלו (לא שאחרים רעים).
הספר מתאר חיים של מספר דורות של מושבניקים, כאשר המשפחה העקרית הנה משפחה קשוחה וחסרת פשרות.
העלילה קופצת בין מספר תקופות, ללא התראה מוקדמת, דבר שגורם למתח אצל הקורא ורצון להמשיך לקרוא.
העלילה מרתקת, הנרטיב נהדר.
מומלץ בחום.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
איך שהתגעגעתי למאיר שליו, לתחושת השקיעה בתוך דפי ההיסטוריה הארצישראלית. תודה שחזרת. באת לי בזמן.
דומה שהטבע והנוף מכתיבים את הפסיפס האנושי שסובב אותם. או שמא האנשים הם אלו שמשנים את פני הנוף?
הדמות המרכזית, זאב תבורי, קשוח, מחוספס, איש קשה. ממש כמו הסלעים הגליליים שנולד לתוכם.
רעייתו רומנטית, חולמנית ושקטה, כיאה למי שנולדה למרגלות הכנרת וינקה את גליה.
חיבור מוזר. הזוי וצופן בעיות לעתיד. ואכן היו.
המסתורין שזור בסיפור כבר מדפיו הראשונים. הקורא מתוודע לאסון נורא שקרה.
יותר מאסון אחד.
אי ידיעתו לא מכבידה על הקריאה. להיפך.
העלילה מסופרת כזיכרונותי... המשך לקרוא
24 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
- בהתחלה מעניין מאוד. אחר כך איבדתי את הסבלנות, אבל הספר טוב (עדה ב.)
- נהדר. אי אפשר לעזוב (אילנה א.)
- ממליצה בכל פה (שולה א.)
- כותב להפליא! (אינגה ל.)
- ספר טוב ומרתק. יש גם מתח. גם על תולדות הישוב בארץ. אני אוהבת את הנושא ואת היצירות של שלו (אורה פ.)
- בסדר. כבר מכירה את הסגנון שלו (רבקה א.)
... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורתאהבת?
|
|
|
שלו כמו שלו, רק הפעם פחות "מתוק" ופחות "רומנטי". סיפור הנפרס על פני שלושה דורות של מתיישבים מהגליל- אנשים של פעם, רק מהסוג הקשוח. סוג של "מערבון" ישראלי.
כתוב מדוייק, עד פרטי הסתעפות ענפי השיטה בעיקולו של ואדי חרב. הרשו לי לומר- קלאסיקה ישראלית במיטבה.... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
קוראיו של מאיר שלו התרגלו לאורך השנים לדמות מספר מסוג מסוים: נמוך קומה, מוצק בגופו, מכוער למדי על פי הנרמז (ומצד שני - מאהב מחונן), מתקשה להתמיד בחיי נישואין מאושרים, מתקשה להביא לעולם ילדים, פעמים רבות יתום מאביו או שקיימת אי בהירות סביב זהות אביו הביולוגי ומעל הכל - מסובך עד צוואר ביחסי אהבה-שנאה עם תולדות משפחתו הארוגות בתולדות ההתיישבות העובדת. והנה הפעם החליט שלו לזנוח את המספר הטיפוסי אליו הורגלנו לטובת מורה קשקשנית לתנ"ך, ששוטחת את כל קורותיה דווקא בפני אישה זרה לחלוטין, אף שהיא מצהירה חזור והצהר כי יש דברים שמוטב לא לספר (ברור ששלו מודע לפער ה... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
לאוהבי העברית, לאוהבי המילים, לאוהבי התנ"ך, לאוהבי הטבע
מאיר שלו מחבר ביד אומן בין כל האהבות הללו
ממליץ בחום
ועוד מילה - במקרה יצא לי לראות את ההתייחסות בתוכנית "המבקרים" בערוץ 2 לספר [ג'ודי ניר מוזס, לוסי אהריש ועוד...]
איזו דלות וגיבוב של הבלים
תקראו... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
"שתיים דובים"\מאיר שלו
סיימתי את קריאת "שתיים דובים" ברגשות מעורבים: יש בו חומר קריאה מצוין. הוא הספר הכי "ישראלי" שיש, כי ספר כזה יכול היה להיכתב רק אצלנו בארץ. בארץ המהגרים שלנו אנו מגלים פתאום שיש כאן מושבה מיתולוגית מעין "מקונדו" ישראלית ב"מאה שנים של בדידות" מקומית. ויש כאן אנשים שורשיים שחיים פה כבר כמה דורות... ואכן גיבורי העלילה בספר הם אנשים ש"גדולים מהחיים" גם במעשיהם הטובים והרעים וגם באי-מעשיהם... הספר מתחיל בכלל כסיפור מתח שרק אחר כך מסתבר לנו שהוא עלילת משנה לעלילה הראשית. אין שום ספק שהכתיבה היא מרתקת. אנו מגלים לפתע שורשים אפלים בעבר ההיס... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
רכילות, תיאור של תושבי מושב בעמק יזרעאל, עברית מלוטשת ונפלאה עם ידע של מאיר שלו בתנ"ך ובמקורות מישנאיים ואחרים, ואיך אומר הנביא יחזקאל " ורוח אין בהם". ושלא כמו במשל הנביא איש לא ניבא אל הרוח.
זהו הספר.
המוטיב העיקרי בספר "ינטה" בשם רותה מספרת רכילות על המשפחה והחברה במושב לורדה , חוקרת השתלבות הנשים במושבות הברון. כל זה משובץ בהברקות ניפלאות של הסופר , מאיר שלו על העברית, התפיסה שלנו את עולמנו ( לאו דווקא הפוליטי),וחיים במושב.
אני תמיד מוקסם ונהנה מהכישרון הניפלא של שלו להביא דברים אלו , אבל אין הדברים מתחברים. הכל נשאר בעצמה רגשית זהה: רצח, התאבדות , ח... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
טיול למצדה של כיתות ח, ב, כמו שנקראו אצלנו בבית הספר. המורה בתיה מזרזת אותנו החוצה משקי השינה החמימים. בחוץ עוד לגמרי חשוך. אנחנו אמורים לטפס עכשיו כדי לראות את הזריחה מלמעלה. אני מקפלת את שק השינה שלי בעינים טרוטות. לא היתה לי בעיה לקום כי כרגיל בטיולים לא הצלחתי לישון. טיול בשבילי הוא פורענות, והילדים בשקי השינה הם תושבי מחנה פליטים, עקורים שנאלצו לברוח מביתם בשל מלחמה לא צפויה.
כך יצא שהייתי ראשונה שהתיצבה ליד המורה בתיה, מוכנה לצאת לדרך. מכיוון שהיא היתה מורה של כיתה מקבילה היא לא הכירה אותי. היא לא אמרה לי מילה, רק אמדה אותי במבט בוחן, כאילו אמרה "ע... המשך לקרוא
50 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
|
|
|
|
"בעלילה שלנו הרובה ראשון והאישה אחרונה."(עמוד 35)
בספר " שתיים דובים" מאת מאיר שלו בחר הסופר לעשות ניסיון נועז – לכתוב בגוף ראשון נקבה. שם הספר נגזר מן הפסוק: "וַיַּעַל מִשָּׁם (אלישע), בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן.... המשך לקרוא
17 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
|
