ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 במרץ, 2018
ע"י Ayeletjon


התחיל בעניין. המשיך בקול ענות חלושה והמשיך בקול זעקה גדולה.
במשפחה של רותה רבים הסודות והטרגדיות עולות אחת על רעותה.
בשפה באמת ייחודית.
לעיתים מהנה, לעיתים מוגזמת עם המון משחקי מילים ומצלול ומטאפורות מעולם התנ"ך והטבע
נשטח בפנינו סיפור שמתרחש בכמה רבדים ותקופות.
הקפיצה בין התקופות בלבלה אותי בהתחלה .
והיה קטע ארוך באמצע הספר שהיה מכביד, ארוך ומלא במלל ותיאורים חסרי עניין לטעמי.
החלק בו רותה מדברת את עצמה לדעת ללא הפסק ובקטעים מסוימים ללא הגיון מובן. קופצת מעניין לעניין מאסוציאציה לאסוציאציה שיעמם אותי לפרקים וכמעט התייאשתי מהספר והחלטתי שכנראה מאיר שלו עם כל חוכמתו ושפתו לא מעורר בי עניין
אך בשליש האחרון של הספר. הדברים החלו להתבהר וללבוש צורה ועניין.
החלק הזה פשוט ריתק אותי, גם זעזע ופתאום התחלתי להתחבר לסיפורה של רותה ולשפתה.
זה סיפור על גברים שקטים, אלימים, מסוגרים נושאי סוד ונקמה.
זה סיפור על אהבה, החמצה, שיברון לב, שכול ומיתה
סיפור על פרידה ושיקום.
על רעות ואובדן העצמי.
הסיפור נוגע ללב לעיתים. אבל לוקח זמן להתחבר.
והיו כמה דברים שהיו חסרים לי בסיפור.
מה קרה עם הסבתא רות? איך התמודדה עם הטרגדיה הנוראית ? איך חיה לצידו של זאב?
איך כולם התחמקו מעונש? מדוע נטשה אימם של רותה ודוביק?
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (לפני חודש)
ואין לו אפילו אחד מכוער. שבעה רומנים כבירים, חני.
חני (לפני חודש)
אחד היפים שלנו.
מחשבות (לפני חודש)
זהו ספר מופת. כל מילה מיותרת.



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ