ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 17 במרץ, 2018
ע"י Ayeletjon


התחיל בעניין. המשיך בקול ענות חלושה והמשיך בקול זעקה גדולה.
במשפחה של רותה רבים הסודות והטרגדיות עולות אחת על רעותה.
בשפה באמת ייחודית.
לעיתים מהנה, לעיתים מוגזמת עם המון משחקי מילים ומצלול ומטאפורות מעולם התנ"ך והטבע
נשטח בפנינו סיפור שמתרחש בכמה רבדים ותקופות.
הקפיצה בין התקופות בלבלה אותי בהתחלה .
והיה קטע ארוך באמצע הספר שהיה מכביד, ארוך ומלא במלל ותיאורים חסרי עניין לטעמי.
החלק בו רותה מדברת את עצמה לדעת ללא הפסק ובקטעים מסוימים ללא הגיון מובן. קופצת מעניין לעניין מאסוציאציה לאסוציאציה שיעמם אותי לפרקים וכמעט התייאשתי מהספר והחלטתי שכנראה מאיר שלו עם כל חוכמתו ושפתו לא מעורר בי עניין
אך בשליש האחרון של הספר. הדברים החלו להתבהר וללבוש צורה ועניין.
החלק הזה פשוט ריתק אותי, גם זעזע ופתאום התחלתי להתחבר לסיפורה של רותה ולשפתה.
זה סיפור על גברים שקטים, אלימים, מסוגרים נושאי סוד ונקמה.
זה סיפור על אהבה, החמצה, שיברון לב, שכול ומיתה
סיפור על פרידה ושיקום.
על רעות ואובדן העצמי.
הסיפור נוגע ללב לעיתים. אבל לוקח זמן להתחבר.
והיו כמה דברים שהיו חסרים לי בסיפור.
מה קרה עם הסבתא רות? איך התמודדה עם הטרגדיה הנוראית ? איך חיה לצידו של זאב?
איך כולם התחמקו מעונש? מדוע נטשה אימם של רותה ודוביק?
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בערך מוחלט (לפני שלושה שבועות)
אני נתפסתי לספר, כמוך, אבל לכל אורכו.
האמת שאני הקשבתי לספר המוקלט, בנסיעות בין עירוניות.
זה אחרת מלקרוא. למשל, כשאת בנסיעה טבעי שתפעילי את הדיסק ותקשיבי. זו אפילו ברירת המחדל. בספר בשר-ונייר, לעומת זאת, צריך להביא את עצמך אליו, לאחוז, להתיישב, לפנות זמן, ולפעמים גם להזיע. (לי הקריאה לא קלה, לצערי).
כך או כך, התענגתי על הספר.
הרגשתי שהוא (שלו) מצייר במכחולים עדינים של מילים את הסיפור, עובר שוב ושוב, פה מלטש, שם מעשיר ומפתח.
(כמה ספרים אחרים להם האזנתי נדמים לי, לעומתו, מצוירים תוך אחיזה גסה במכחול קשיח).
גם אני הוטרדתי מהשאלות הפתוחות.
כמו גם על התהייה הראשית, כמובן: איך איתן ורותה חיו, האם הזוגיות המופלאה שלהם חזרה.
היתה לכך טיוטא אופטימית זהירה בסוף הספר.
אם כי אולי העובדה שרותה ציינה כי בעלה הראשון חזר (והוא הוא בעלה השני) סוגרת את הפינה הזאת.
מחשבות (לפני חצי שנה)
ואין לו אפילו אחד מכוער. שבעה רומנים כבירים, חני.
חני (לפני חצי שנה)
אחד היפים שלנו.
מחשבות (לפני חצי שנה)
זהו ספר מופת. כל מילה מיותרת.



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ