ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 באוגוסט, 2025
ע"י אפרתי
ע"י אפרתי
בקרבו של מאיר שלו התרוצצו שני אנשים. האחד, איש תרבות ששולט בכל ענפיה, אוהב תנ"ך ובקי במכמני השפה העברית. השני, איש אדמה שמכיר על בוריו את הטבע ואת צמחיית ארץ ישראל.
ושתי הישויות הללו עושות בספריו כבתוך שלהן, ונדמה שהוא לא מצליח לרסן את ההתגוששות הזאת, שזקני ארץ ישראל ניסו לאחד ולא הצליחו. פחות ופחות אנשי אדמה וכפיים ופחות ופחות אנשי רוח, ומה שנשאר לנו הוא התוצר הישראלי העכשווי החדש, שאינו איש אדמה ואיננו איש רוח, אלא אדם שרוצה בעזרת חוכמתו (שאיננה תרבותית כלל ועיקר) לרכוש הרבה נכסים כלכליים.
הסיפור של מאיר שלו כתוב להפליא, מה הרבותא, מילים ותתי מילים ומשפטים וסגני משפטים ועיוותים ובריאות חדשות שנבראו מתוך דמיון נפלא ושליטה ברזי העברית הדשנה.
אבל, מה לומר, מה נגיד ומה נדבר ומה נדרוש. יש לנו פה סיפור בלתי נשכח, שלא ממש מתחבר מסך חלקיו, ואינני יודעת מה הוא עשה לי ומה הוא גרם לי והאם הרעיד את נפשי או שעורר בי יותר מקורטוב של שאט נפש.
רותה, גיבורת הספר, פורשת במונולוג ארוך את תולדות משפחתה, מסבא זאב, איש האדמה האכזר והנוקם, דרך בנה, נטע, שטרגדיה איומה קטפה אותו מחייה, ובעלה, שהיה איש נפלא עד האסון, וכבה אחריו למשך שתים עשרה שנים.
את שאט הנפש גרם לי סבא זאב, שהיה אהוב ואוהב, והיה גם שנוא ושונא.
את החמלה הרבה של לבי המתכווץ גרם לי מותו של נטע, הילד, שבקושי הספיק לחיות וכמעט לא למדנו עליו כלום בכל העמודים הרבים האלה.
ויש גם אח (דובי) וגיסה, אבל הם נספחים לא ממש חשובים.
לא הצלחתי להבין מה ראה מאיר שלו לכתוב את הסיפור הזה. האם יש לו מטרה, סיבה או תכלית, או שהוא סתם איזו הברקה רגעית.
על הכתיבה הייתי נותנת לו חמישה כוכבים. על יחסי עם הסיפור רק שלושה כוכבים. אז נככב בארבעה.
33 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אפרתי
(לפני חודש)
תודה, קוג'ו, אני שמחה תמיד לשמוע שעוד קוראים "כבדים" סובלים משיכחון של תוכן הספרים.
כשאני קוראת בפעם השנייה, אני חווה דז'ה וו.
|
|
|
cujo
(לפני חודש)
אהבתי אותו מאוד - הוא החזיר אותי לשלו אחרי שרומן רוסי הבריח.
אני לא זוכר הרבה תוכן מספרים אז לא זוכר את המאבק בין שני הצדדים שכתבת. אני זוכר שרותה לא הייתה קלה לחיבה.
לא קראתי את כל ספרי שלו עדיין, אבל בשבילי יונה ונער מוביל מבין אלו שכן. |
|
|
אפרתי
(לפני חודש)
אני קוראת לפעמים ביקורות שכתבתי לפני כמה שנים ואני חושבת: מה, אני כתבתי את זה?
|
|
|
נצחיה
(לפני חודש)
אופס, לא זכרתי את זה
אולי כי אני כבר יותר מחמישים והזיכרון לא משהו. זכרתי רק את ההתפעלותת הרבה שלי מהספר. |
|
|
אפרתי
(לפני חודש)
תקראי שוב. קראתי הבוקר שוב את הסקירה שלך.
"אמורה להיות בת ארבעים. ובכל פעם שנתון הגיל הזה הוזכר הרגשתי דיסוננס. אולי כי אני עצמי בת ארבעים, וכמו מתבגרים שקוראים על בני נוער ומתקוממים, גם אני אמרתי "אבל נשים בגילי לא מדברות ככה". אולי מסיבות אחרות. התסכול, הריחוק, העוקצנות, הנרגנות אפילו, כולם אמינים לגמרי ומתאימים ל"טיפוס". אבל לא לטיפוס בת ארבעים. למישהי על גבול הפנסיה, לזקנת הכפר המטורללת בת השבעים, משהו כזה." סוף ציטוט מהביקורת של נצחיה...
את רוצה לזכור משנת 2014??? |
|
|
נצחיה
(לפני חודש)
(אני לא כתבתי שום דבר על הגיל של רותה)
|
|
|
אפרתי
(לפני חודש)
רץ, רותה נשמעת כמו איזו יכנע בת שמונים ושתיים ולא כמו בת ארבעים וכמה, שזה גילה הכרונולוגי
בספר. אגב, נצחיה כתבה את זה בסקירה שלה והיא צודקת לגמרי. אז יש פה איזו סתירה בעיצוב הדמות.
|
|
|
רץ
(לפני חודש)
אני חושב שזה אחד מהספרים האישיים של שלו- הוא רצה לספר על הקשר של המשפחה שלו אל התנ"ך ואל האדמה- אותו מייצגת רותה.
דמותה של רותה-עוצבה קרוב לוודאי בהשפעת אימו של שלו שהייתה מורה לתנ"ך.
|
|
|
מורי
(לפני חודש)
רומן רוסי בעיני סיפור המקור היפה ביותר, אבל עשו עצמתי, ומותו של נטע הרס אותי.
כל שבעת הרומנים הראשונים נעים בין מצוין למופת. אל תספר לאחיך, השמיני, מיותר.
|
|
|
אפרתי
(לפני חודש)
מורי, מה הכי טוב בעיניך?
|
|
|
מורי
(לפני חודש)
הדבר היה ככה מיותר ושני אלה שציינת אינם משבעת הרומנים המהוללים של מאיר שלו.
|
|
|
פרפר צהוב
(לפני חודש)
קראתי בינתיים שני ספרים של מאיר שלו - "גינת בר" ו"הדבר היה ככה".
הראשון היה נהדר, אבל השני ננטש משעמום. יש לי עוד כמה ספרים שלו, אבל הוא לא בעדיפות ראשונה.
|
|
|
אפרתי
(לפני חודש)
דן סתיו, תודה רבה!
|
|
|
אפרתי
(לפני חודש)
חני, תודה רבה! ברור שלא סבלתי, אם הייתי סובלת הוא לא היה מקבל אפילו 3 כוכבים. כמו הרבה
סוקרים, כשהספר לא מגיע לשיא יכולתו של הסופר, אני נכנסת בו...
|
|
|
דן סתיו
(לפני חודש)
אפרתי
אהבתי את הניתוח המדויק והבהיר שלך. על הספר הזה כנראה שאוותר.
|
|
|
חני
(לפני חודש)
תודה אפרתי, גם אצלי הוא מופת!
זו כל החבילה שנקראת שליו זה כל היופי. מערכות יחסים משפחתיים ודורות של ילדים ומבוגרים שגדלים על אהבת הארץ, אהבת העברית אהבת התנך.הכי ישראלי שייש. נראה שגם את התמוגגת לא מעט וזה משמח. |
|
|
אפרתי
(לפני חודש)
קראתי את בביתו במדבר, רומן רוסי ואולי גם כימים אחדים.
לבושתי הרבה, אינני זוכרת כלום. אני מתארת לעצמי שאם אקרא שוב, אזכר. העניין הוא סקאוט, שקראתי אותם לפני המון שנים, כשיצאו לאור, ואת, בגלל גילך, בוודאי קראת לא לפני שנים רבות. לכן ההבדל בזיכרון בינינו. למרות שיש ספרים שקראתי לפני עשרות שנים ואני זוכרת לפחות בעמימות.
|
|
|
סקאוט
(לפני חודש)
סופר נפלא. את זה ספציפית על אף שיש לי בבית, לא קראתי עדיין. הוא ממתין לשעת כושר נכונה.
אם לא קראת משל שליו, ממליצה על כימים אחדים, רומן רוסי ועשיו. יש בהם יותר הבנה של העלילה והחלקים מתחברים [להשערתי] בקלות יותר. הכתיבה שלו נפלאה. רק בשבילה, לדעתי, שווה לקרוא את ספריו. |
|
|
אפרתי
(לפני חודש)
נצחיה, לא חשבתי על זה. באמת צודקת.
|
|
|
נצחיה
(לפני חודש)
מאיר שלו ניסה לעשות יהודים קוזאקים.
והוא עושה את זה שוב ושוב במשך כמעט כל הספרים שלו. כתוב נפלא, המסר כואב |
|
|
אפרתי
(לפני חודש)
הסיפור הזה באמת שובר את הלב. הרגע הזה שאתה יודע שכמה שיעשו מאמצים וכמה שיזדרזו
וכמה עזרה שיזעיקו, גורלו של הילד נגזר. ורגש האשמה הנורא. אם כל הספר היה עוסק רק במוות והשפעתו על המשפחה, הוא היה טוב בהרבה. כל הסיפור על סבא זאב נדבק לזה באופן מלאכותי לגמרי. לכן אהבתי אותו פחות. פחות ממה? ממה שהייתי אוהבת אותו אם היה שונה.
|
|
|
מורי
(לפני חודש)
אוי, המוות של נטע.
|
|
|
אפרתי
(לפני חודש)
ויליאם מאני, אני קראתי עד הסוף אבל שאלתי את עצמי כל הזמן, אז מה היה פה, ומה הקשר בין
שני הצירים המרכזיים של העלילה: סבא זאב והשבר שגרם מותו של נטע, חוץ מזה שסבא זאב שיקם את איתן בדרכו שלו.
|
|
|
אפרתי
(לפני חודש)
מורי, אני יודעת שזאת דעתך על הספר ועל מאיר שלו בכלל.
|
|
|
מורי
(לפני חודש)
אלה לא להטוטי שפה, זו עברית שלווה לגמרי.
|
|
|
וויליאם מאני
(לפני חודש)
אני לא צלחתי. כותב יפה אך העלילה נרמזת עד לא קיימת בכלל.
באמצע הספר נגמרה לי הסבלנות ללהטוטי השפה. |
|
|
מורי
(לפני חודש)
אני הגדרתי אותו כסוג של מופת.
|
33 הקוראים שאהבו את הביקורת
