ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר מעולה

---

הספר הטוב ביותר של שלו .

לכתוב ביקורת המורכבת משפה ,ממשפטים וממילים שיתארו את כתיבתו של שלו בספר הזה -תהא זאת יומרנות מצידי. כי שלו הוא -אשף המילים, קוסם המשפטים והתיאורים ,המאהב של השפה העברית !!! .
מכיון שכך -איני מתכוונת לכתוב ביקורת "רגילה". במקומה -בחרתי להביא ציטוטים מהספר שינסו להביא על הקצה שבקצה את הטעם מחוויות הקריאה בספר:

-המאהב והקנאי של השפה העברית ,הקוסם של מילים ומשפטים :

"... איזה ביטוי משונה זה, מצא את מותו. הרי זה המוות שמוצא את הקורבן ולא הקורבן אותו. זאת המומחיות של מלכמוות, לא? לשנן נון-צדיקים, ללמוד צירים, לנווט, להגיע, למצוא, לזכור כתובות. אבל לא, העברית מתעקשת. כל חיינו המוות הולך אחרינו. עוקב ומחפש ומתקרב, והנה, מצאנו אותו. זאת שפה שיודעת וזוכרת דברים שאנחנו לא רוצים לדעת או ששכחנו מזמן."


ובצלילי השפה,כמו קסמה של האות השין, בשמות הנחשים שלהם תפקיד מרכזי בסיפור:

"איזה שם, אפעה. לנחשים בעברית יש שמות שנשמעים כמו הלחישה שלהם. שפיפון, וצפע, ושרף, ואפעה. גם המילה נחש היא כזאת".


ובשמות שניתנו לילדים שנולדו פה בארץ ,במושב ,למשפחת תבורי והם: דב,זאב ואריה.

"ורותה מסבירה: אבא שלהם נתן לשלושת בניו שמות של חיות טורפות. גמרנו עם כל היענק'ל והשמר'ל והמוט'ל, הוא אמר, מעכשיו יהיו פה דובים וזאבים ואריות".

"ועוד רותה מספרת: השם שלי בתעודה הוא רות, כמו של סבתא שלי, רותה זה השם שבו כולם, כולל אני, קוראים לי. זה שם טוב, ידידותי לסביבה, וגם אפשר לחרוז אותו בקלות: רותה-סמרטוטה, רותה-מבסוטה, רותה-שטותה, ופעם אחת אפילו שמעתי בהפסקה בבית הספר שני יוד-ביתניקים אומרים עליי רותה-תותה". כששאלה את התלמידים מה זו "תותה" השתרר "שקט מקפיא באוויר ואדום לוהט בלחיים".


ובסלנג של פעם ,השפה של פעם:

"אומרת רותה: שבוע אחר כך ... הדודה רובי באה לביקור ... היא לא קרובת משפחה שלנו והיא גם לא דמות בתולדות היישוב. דודה רובי זה אחד משמות החיבה הרבים של המחזור".

---------------------------------------

-האדמו"ר של התנ"ך :

”המורה רותה, הוא שאל, אם כתוב כאן שתיים דובים, למה את כועסת עלינו כשאנחנו אומרים שתי שקל ושתי ילדים?. הסתכלתי עליו. לא ברור היה לי אם הוא מתחכם או סתם לא מבין, ואמרתי לו, אתה צודק, עופר, אבל שתי ילדים זו שגיאה מכוערת ושתיים דובים זאת שגיאה יפה. יש סופרים שהיו משלמים הרבה בשביל לשגות שגיאה יפה כזאת".

---------------------------------------


-הגבר הכי גבר שלא פוחד להיות מאהב מחוספס ,רך,נשי ומצחיק:

"'זה חשוב מאוד, שב ואמר אז,להצחיק את אהובתך. בעשרת הדיברות שלהם, שכתב ותלה על קיר חדר השינה, היו הדיבר השלישי, הרביעי והתשיעי זהים: הצחק את אשתך'."

"איתן אהב את המילה יחדיו, והיטה אותה בכל מיני צורות ... אני אסביר לך משהו בדקדוק עברי שנדמה לי שלא הבנת: כמו שהבגדים שלו זה בגדיו והילדים שלו זה ילדיו, אז היחדים שלו זה יְחָדָיו". במקום אחר בספר מופיעה הנטייה "יְחָדֵנוּ", היחד שלנו"

"....וככה הגבר של רותה אוהב אותה, ולא רק בליל הכלולות, והוא סומך מספיק על הגבריות שלו כדי להיות רך ומתוק עם אשתו, ואפילו לדבר על עצמו בלשון נקבה כשהוא מזמין את אותה להתעלסות,"שׁתינוּ דֶּה טוּ אוֹף אֶס בְּמִטָּה ערומוֹת".


[בגלגול הבא שלי אבקש שיתמזל מזלי ויהא לי מאהב שכזה, שיאמר את המילים הללו כשהוא יזמין אותי להתעלסות:

"שׁתינוּ דֶּה טוּ אוֹף אֶס בְּמִטָּה ערומוֹת".

"שׁתינוּ דֶּה טוּ אוֹף אֶס בְּמִטָּה ערומוֹת". ]


והסקס שלא מתבייש להיאמר ולכתב בגלוי ללא שמץ של פורנוגרפיה:

"אבל אז, בפעם הראשונה שלנו, של איתן ושלי, כשהתמלאתי בו, ידעתי שלזה בדיוק הגוף שלי חיכה ושעם זה הוא רוצה להישאר."

---------------------------------------


-הגבר שלא מפחד לצאת בריש גלי נגד הפמיניזם והמילה "מגדר",שבתור פמיניסטית גרם לי לפרצי -צחוק גדולים :

"רותה אומרת: אני רק שומעת את המילה מגדר וכבר אני רואה איך את ואני וכל יתר הנשים עומדות מאחורי גדר וגועות. בשביל מילה שתהיה דומה לג'נדר ותיתן לנו הרגשה שאנחנו אמריקאיות, שמנו את עצמנו במכלאה כמו פרות".

-----------------------------------------


-תולדות הישוב -כהיסטוריה :

"מונח מצחיק, תולדות היישוב האלה שלך. אולי את לא יודעת אבל תולדות בעברית זה בסך הכל לידות. כשכתוב בתנ"ך אלה תולדות מישהו, זה לא בהכרח הביוגרפיה שלו. בדרך כלל זאת רשימה של אנשים שהולידו והולידו והולידו, זה הוליד את זה וזה הוליד את זה וזה הוליד את ההוא, כי זה מה שבאמת חשוב ולא כל האנו באנו ארצה... זה מה שבאמת חשוב: שמות, לידות, מיתות."



-----------------------------------------

-אחוות גברים כשהם רק בחברת בני -מינם:

"כל החברויות של הצבא הן הבל הבלים, משהו שהם מדביקים על עצמם כמו שפמים בתיאטרון, לא יותר מפוזה של גברים שמתגעגעים לעלומיהם ועוד תירוץ לעוד מנה של עוד אקשן ועוד חוויות. הם יעזרו אחד לשני, והם ייפגשו ויספרו סיפורים, אבל חברות ממש זה לא. חילוצים כן, גם מגביות והלוואות כשצריך, אבל לפתוח את הלב הם פשוט לא יודעים."

----------------------------------------

-הטבע במלוא תפארתו וסגידתו של הסופר אליו:

"שלושה עצים גדולים. הגודל חשוב. עצים גדולים עוזרים לבני אדם להירגע. זה העובי והחוסן של הגזע, הצל והביטחון והנינוחות של הנוף, הלחישה של הרוח בין הענפים, שגם בהיותה סערה הם נעים לאט ממנה, אלה הרוגע והיופי של הנוף."

----------------------------------------

-עלילת מתח שלא נפסקת לרגע, מתפתלת נפתלת ומשאירה את הקורא על חוד של סכין מושחזת :

"בשנת 1930 התאבדו אצלנו במושבה שלושה איכרים", כותבת רותה באחד מקטעי התיעוד שלה, "אך בניגוד לרישומי הוועד ולמסקנותיו של השוטר האנגלי, ידעו אנשי המושבה שרק שניים מהמתאבדים שלחו יד בנפשם, ואילו המתאבד השלישי נרצח".

----------------------------------------

-היתמות והשכול בגווניו השונים שרק בארצנו אפשר להבחין בם :

"ככה זה עם הורים. אפילו כשהם הורים של חייל שנפל, ויש רשימה שלמה של מפקדים ופוליטיקאים שאפשר להאשים – אפילו אז הם מאשימים את עצמם. הלא אשמים אנחנו. תמיד. גם אם אנחנו בעבודה ונהג שיכור עלה על המדרכה ודרס את הילד בדרך בחזרה מבית ספר, אנחנו אשמים. ואם רופא שלח אותו הביתה עם אבחנה לא נכונה, אנחנו אשמים. ואפילו אם ברק יכה אותו מהשמים, גם אז אנחנו אשמים, כי למה הברק פגע בו ולא בנו? הרי בשביל זה אנחנו קיימים."

----------------------------------------


ויש גם בונוס :שלושה סיפורי הילדים שרותה-תבורי כותבת לבנה נטע בתוך עלילת הספר שיכולים להיות סיפורי ילדים מצחיקים ,מופלאים ומרתקים בפני עצמם .


שלו כתב סיפור עז- יצרים ואפל, עוצמתי ומורכב. שהצליח לרגש,לטלטל. לעורר הזדהות והתפעלות מהתובנות ומהניסוחים המדויקים אודות סבע בני אדם בכלל והישראלים בפרט.

המלצתי - פשוט להתמסר ולקרוא. ולא שזו קריאה קלה מראשיתה. מצד שני- תהליך החיבור לסיפור מהיר, ומרגע שהוא מתחולל - קשה להרפות מהספר ומגיבוריו.


הספר המשובח ביותר של שלו .

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על שתיים דובים - ספריה לעם #673