ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 1 בינואר, 2014
ע"י נצחיה


נחמד וכדאי







מה, נראה לכם?
זו סקירה שאני דוחה כבר שבועיים ומתמהמהת, ובורחת למחוזות אחרים ולסקירות אחרות, ולספרים נלוזים. הפעם הראשונה שבה קראתי ספר של מאיר שלו הייתה לפני כחמש עשרה שנים. אני כבר לא זוכרת אם זה היה "כימים אחדים" או "בביתו במדבר", או שמא שניהם ביחד, כי קראתי אותם פחות או יותר באותו זמן, אבל את הקריאה סיימתי בבכי. כי איך יכול להיות שיש אדם שכותב כל כך טוב, וברור שאם זה הרף, ואם יש לי שאיפות לכתוב פעם, הרי שאפשר להתייאש מראש, כי לפסגה הזאת ממילא לא אגיע. וזה כנראה מה שקורה לי עכשיו כשאני מנסה לכתוב סקירה וכותבת ומוחקת, ושוב מנסה ושוב לא מצליחה. כי כנראה קטנות המילים ואולי כדאי להתייאש מראש.

במהלך קריאת הסקירות על הספר, באתר הזה ובאתרים אחרים, גיליתי שיש איזו אופנה לרדת עליו. לומר "הכתיבה משובחת, אבל...." ולהרחיב בעיקר את ה"אבל". אז אני אשלם מס שפתיים לטרנד, או לפחות לחלקו. דמות הדוברת בספר, היא רותה תבורי, היא המורה המתוסכלת לתנ"ך, אמורה להיות בת ארבעים. ובכל פעם שנתון הגיל הזה הוזכר הרגשתי דיסוננס. אולי כי אני עצמי בת ארבעים, וכמו מתבגרים שקוראים על בני נוער ומתקוממים, גם אני אמרתי "אבל נשים בגילי לא מדברות ככה". אולי מסיבות אחרות. התסכול, הריחוק, העוקצנות, הנרגנות אפילו, כולם אמינים לגמרי ומתאימים ל"טיפוס". אבל לא לטיפוס בת ארבעים. למישהי על גבול הפנסיה, לזקנת הכפר המטורללת בת השבעים, משהו כזה.

עכשיו, כשכולם רגועים, כי אני לא הולכת לסטות מהזרם המרכזי ומתחושותיו שמאיר שלו הפעם, איך לומר, לא ירד או הדרדר חלילה, אבל גם לא התעלה על עצמו כפי שהיינו מצפים, עכשיו אני יכולה לפנות את עצמי ובהמשך הסקירה רק להתמוגג.

"אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי" שר אריק איינשטיין ז"ל. ומאיר שלו, שיבדל לחיים ארוכים, עונה לו במילים מפורשות: זהו שלא. מי שרוצה להיסחף על גלי הנוסטלגיה של ימי "אנו באנו" צריך ללכת למקומות אחרים. אצל מאיר שלו הוא לא ימצא דבר מכל זה. הוא ימצא חיים קשים של אנשים קשים בארץ קשה ואוכלת יושביה. בשיעור תנ"ך שנכחתי בו לא מזמן (אל תשאלו איך ובאילו נסיבות. יצא) אמר המורה לתלמידי השמינית שלו שבתנ"ך תמיד "צורה ותוכן כרוכים זה בזה". אלה היו מילותיו. מאיר שלו כותב כמו בתנ"ך. כמו בתנ"ך, על התנ"ך, על סוגיות העולות מהתנ"ך, על רלוונטיות התנ"ך לימינו. הוא כותב כמו שצריך לכתוב על התנ"ך, וכמו שכותב מי שחי ואוהב תנ"ך.

שתיים דובים הוא ספר על נקמה. נקמת דם. הסיפור הולך רצוא ושוב בין הדורות, בין סוגיות, בין הרהורים ורעיונות, וסיפורים קטנים. ואיכשהו הכל קשור. הכל מתחבר, לסאגה בין-דורית קשה לעיכול. עוד לפני שקראתי את הספר עצמו ראיתי שכתבו על הגזמה ברמת הקושי של התיאורים והמעשים. אבל למקרא הזוועות בתחילתו של הספר תהיתי עד לאן עוד אפשר להגיע. אז אפשר. אין ספק שמדובר בספר קשה, ביותר אפילו. לא כזה שקוראים להנאה. אלא כזה שמכה בסרעפת מבפנים, ומכווץ את הגרון.

עוד קראתי שאומרים שהסמלים ברורים מדי, שכל ציטוט מהמקורות מובא לצד הפרשנות וההסבר וההקשר. ואני לא מסכימה. נכון שיש דברים שמפורשים. כמו רותה תבורי שכבר לא אומרת לתלמידים שלה שההסבר שלהם קלוש, כי מסתבר לה שהם אינם מבינים את משמעות המילה וחושבים שהיא מחמאה, כך גם שלו. אבל הסיפורים והציטטות המובאים והמפורשים, הם רק רובד אחד מהכתוב. יש עוד רבדים, המוסתרים ברמות שונות של עומק בטקסט, והקורא המשכיל, מוזמן לחפור, לבדוק ולהנות. הדוגמה הכי פשוטה הוא שם הספר - "שתיים דובים". כבר הכבירו מילים על משמעות השם, ולא אחזור עליהן כאן. סיפור, מימיו של אלישע, והוא אכן עוסק בנקמה. אלא שעל אלישע מספר הכתוב עוד דברים, ואיתם למעשה מתכתב הטקסט. לא עם האמירה המפורשת בדבר הדובים שיצאו מהיער. ואלישע מתחבר לאליהו, הוא-הוא נביא הנקמות. וגם אליו הטקסט מתיחס, אבל בדרש וברמז. לא בפשט. הקריאה חייבת להיות זהירה ועוקבת, כמו סיפור בלשים מתעתע. כל סיפור שמוזכר ומוסבר - לא בשביל עצמו הוא מוזכר, אלא בשביל סיפור אחר, קרוב אליו. כמו לומר "כן, אבל..." או "זהו, אבל לא בדיוק".
===
ועוד דוגמה:
"אבל כל האמנות הזאת שלך, הוא חתם, לא שווה את היופי של רימון וונדרפול פתוח על צלחת לבנה בשמש.
אתה צודק עם הזן של הרימון, אמרתי לו, אבל לא רימון פתוח בצלחת לבנה אלא גרגירי רימון בכוס של כסף, ולא בשמש אלא בין שמש וצל.
מה שתגידי, הוא אמר. זאת את שיודעת. אני אהיה יפה ואשתוק.
צחקתי: אתה פשוט לא מבין על היופי של מי אני מדברת, בור ועם הארץ שכמוך"

והנה אזכור. רמיזה התלמודית לרבי יוחנן, וליופיו. הוא רבי יוחנן שבפגישה מקרית בנהר הירדן פגש את ריש לקיש, התחבר אליו, והביא אותו להתחתן עם אחותו, כך שהם הפכו לגיסים. ואם למישהו זה מזכיר את החברות האמיצה בין דוביק, האח של רותה, עם איתן, אז כנראה שזה לא במקרה. אלא שהסיפור הזה מוסתר, ומוסווה. סוג של אוצר שהמחבר משאיר לקורא החופר בעקבותיו.
====

ספר קשה, אמרתי. מבחינת התכנים, מבחינת התיאורים, מבחינת קושי הקריאה. אבל זה קושי מענג. אני יודעת שלא כתבתי מאומה על עלילת הספר, ופירוט של פרטים מהסוג הזה. היות וכבר נשפכו הררי מילים בנושא, נראה לי שאין מה להוסיף.
אהבתי. זה הכל. נחמד וכדאי. אמרתי כבר בהתחלה, לא?
32 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
נצחיה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
קורא כמעט הכל - תודה גם לך. אני מקווה שהביקורת שלי לא הרסה לך את הרצון לקרוא את הספר, כי זה חבל.
מחכה לראות מה תכתוב עליו. יהיה מעניין.
נצחיה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
מיכאל, תודה לך. אני מניחה שמחשבה כזאת עלתה בדעתי, אבל נוח לי יותר להיות בכורסת המבקר.
קורא כמעט הכול (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
אפרתי ונצחיה חוש ההומר שלכן גרם לי לצחוק בקול.
הכי כיף לצחוק.
נצחיה יופי של ביקורת.
אני מחכה איתו...
וגם לא רציתי לקרוא ביקרות עליו (עד שראיתי את שלך)
(לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת נפלאה אני משוכנע שיש לך הכישורים לכתיבת ספרות, חשבת על אפשרות כזו?
יערה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
טוב בסדר הבנתי אותכם
נצחיה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
חמדת - תודה רבה גם לך.
נצחיה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
סוריקטה - תודה רבה לך. "עד עכשיו עשית את זה בסטייל". חה.
נצחיה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
אפרתי, בבית הספר של בנותיי יש שני סוגים של מסלולי טיול בטיול השנתי מסלול אחד - "למיטיבי לכת". המסלול השני - "למיטיבי לסת". סתם, הזכרת לי את זה פתאום.
נצחיה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
יערה, אני אקח את מה שכתבת בתור מחמאה. אז תודה לך. (אופס, שוב סיבכתי).
חמדת (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
כתבת הכי נכון ומרגש .
סוריקטה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
אוי, יערה, יערה. את מבאסת.
עד עכשיו עשית את זה בסטייל, אבל כאן טוו לך מלכודת, ועוד פשוטה. ודווקא את מכל האנשים היית צריכה לראות את זה, אבל ככה, בפשטות, צעדת פנימה. מבאס. ציפתי ממך ליותר.


נצחיה, אחלה ביקורת. מעניינת, גם את מי שלא מתעניין במאיר שלו.
אפרתי (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
יערה, שתי המילים הראשונות היו בשבילך כדי שלא תתאמצי ותתעייפי. לא היית צריכה להמשיך, למה לך? אולי בכלל נכתוב ביקורות בשלושה שלבים: מסלול קצרצר בשבילך, מסלול בינוני לרובם ומסלול ארוך למטיבי קרוא. בין מסלול למסלול יהיה פארק חנייה עם מיץ לימון וביסקוויטים.
טופי (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
יערה, לדעתי הביקורת של נצחיה התירה את התסבוכת....
יערה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
ההתחלה ממש טובה אחרי זה את סתם סיבכת
נצחיה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
טופי, תודה רבה לך. ואני מאוד מזדהה עם הקושי לכתוב סקירה שכזו. הרבה יותר קל לכתוב סקירה שקוטלת ספר, מאחת שמעריכה.
טופי (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
וואו! נצחיה! אני כותבת ומוחקת כבר חודשים... מאז קראתי אותו. אחרי הביקורת שלך נראה לי שאוותר. ורק אוסיף, אהבתי אותו מאוד.. ואת הביקורת בהתאם
טופי (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
נצחיה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה לך נתי. בוודאי שקורה שאנחנו מסכימות על ספרים. אם תמיד היו רק חילוקי דעות זה היה משעמם מאוד.
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
נצחיה, הביקורת פשוט מבריקה! הנה הפעם גם הסכמנו על ספר:-)
נצחיה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
מיריק, תודה רבה!
נצחיה (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
טוביה, גם אני לא חשבתי. אבל מתברר שהאיש בקי ויודע ספר.
תודה רבה.
מיריק (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
שתיים דובים נצחיה - ביקורתך כתובה נפלא ובבהירות. תודה
tuvia (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
נצחיה, ביקורת יפיפייה ! אני קורא ותיק של שלו, ומעולם לא חשדתי שהאיש בקיא גם בגמרא!
זה מפתיע ומשובב את הנפש
איזה סופר!
אין עליו
טוביה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ