ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 17 באוקטובר, 2016
ע"י סליימי


סיפור מזעזע, קורע לב אך בו בזמן רומנטי ומצחיק.
העברית והניסוחים של שלו גורמים לי לקנא ביכולות המופלאה הזאת להפוך משפט למטעמים, כשכל מילה במקומה ואם לא הייתה שם אז הייתה אובדת המשמעות.
כל כך הרבה אמוציות הספר הזה מעלה: הקשר בין רותה לאיתן, בעלה הראשון כפי שהיא קוראת לו, קשר חזק אמיץ ורומנטי שמרחיב את הלב ומעלה חלומות בהקיץ על זוגיות שכזו.
ואז האסון, הניתוק, ההיסטוריה המשפחתית הקשה. האמביוולנטיות בדמות הסב, שמצד אחד הוא סבא חם, אוהב אשר לוקח את הנכדים שלו לטיולים ומספר להם סיפורים כשמצדו האחר - זאב תבורי חסר הרחמים, ששום דבר בסבא החביב לא מרמז על מעשיו ועברו. ולא רק הסבא הוא דמות עם צדדים, גם המספרת, רותה, פעם קלילה ומצחיקה, פעם מעצבנת, פעם מיוסרת וכואבת ופעם חזקה וגיבורה. כך גם בעלה איתן שאפשר ממש לדמיין את חצייתו לשניים ואת שני סוגי האנשים שמתקיימים בגוף אחד. כאלה הן הדמויות בספר זה, לא קלות לעיכול, ועם זאת, גרמו לי להתאהב בהן מעמוד לעמוד.
בסופו של דבר, הספר מבחינתי עושה את העבודה, העבודה היא לגרום לי לחשוב, לתהות, לדמיין, להרגש ולהרהר.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מחשבות (לפני שנתיים ו-8 חודשים)
לטעמי, הספר הזה הוא סוג של מופת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ