ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 7 באפריל, 2016
ע"י רץ


אהבות ושנאות

היא הייתה ג'ינג'ית סוערת, נמוכת קומה ומעט גוצה, אבל אני הייתי מאוהב בה עד עמקי נשמתי, באישיותה הנמרצת, באופן בו היא ידעה לספר סיפור ומתוכו להוציא לקחים לחיים. קראו לה חנה גרשוני והיא הייתה המחנכת שלי וגם המורה לתנ"ך הנערצת עלי.

יש לי מעט תמונות חיים בהירות וחזקות מהמורים שלי. חנה לקחה אותנו, תלמידי כיתה ח, לטיול שנתי בירושלים, בשנה שלאחר מלחמת ששת הימים. בנקבת השילוח, היא צעדה בנמרצות, כשהמים הלכו והגביהו והגיעו לירכיה, היא לא היססה, והרימה את שולי שמלתה שחשפה זוג רגליים שריריות. חשכה אפפה את הנקבה, רק מעט פנסים האירו את כתליה, לפתע עצרנו. בקולה הרועם והסמכותי, חנה סיפרה על המצור על ירושלים בתקופת חזקיהו, בשעה שסנחריב מלך אשור עלה על העיר בכדי להחריבה, מגניה גילו תושייה, וחצבו בבהילות נקבת מים לעיר. חנה הקריאה את כתובת השילוח המספרת את סיפור החוצבים, " בעוד מנפים החוצבים את הגרזן איש אל רעהו ". בדמיוני שמעתי את אזמליי שתי קבוצות החוצבים שעבדו אחת מול רעותה, נוקשים בסלע הגיר הקשה, במאמץ אדיר ונואש להציל את העיר.

סיפור נקבת השילוח וחווית המסע בבטן ההר, חברו למצוקה ולפחד שהרגשנו שנה קודם לכן, כאשר ישראל הייתה במצור, בתקופת ההמתנה שקדמה למלחמת ששת הימים. אחר כך הגיע הניצחון כישועה וצדק פואטי. חנה הצליחה לרתום סיפור תנ"כי למציאות חיינו, לטעת בנו שורשיות, גאווה ישראלית, ואמונה בצדקת דרכנו.

שתיים דובים, סיפרו של מאיר שלו, מסופר דרך רותה, מורה לתנ"ך בבית הספר האזורי, דרכה שלו מתכתב עם סיפורי התנ"ך. רותה כמו חנה הגיבורה שלי, דומיננטית, ואינה מרגישה נחיתות בעולם הגברים, היא ורבלית, יודעת לספר סיפור מרתק, למרות שהוא מסופר בשפה מורתית המשובצת במשפטים תנ"כיים. לפעמים רותה מדברת בוולגריות, "ובסוף נשבר לי הזין מכולם", היא אומרת על הורי תלמידיה. לעתים צריך לעצור את רותה בשטף דבריה, אך לא ניתן להתעלם מהסגנון הייחודי ומהאג'נדה שלה לגבי הגברים בחייה, הם חזקים ופראיים, לוחמים המחנכים את ילדיהם להיות לוחמים, יש להם כמיהה לאדם הקדמון שחיי את האדמה והטבע בחושניות וביצריות גדולה.

ברקע העלילה, רצח עתיק יומין, אותו הסוו כהתאבדות. הרצח הזה הוא סוד אפל מעברה של המושבה, עליו לא מדברים. רותה מבקשת לחשוף את הסיפור המכונן, המתכתב עם הסיפור התנ"כי על קין והבל, ואת האופן שבו הרצח הזה גזר את גורלם של הנפשות המערבות בו, מי שרצח על רקע אהבה אסורה, ומי ששתק כאשר האישה המעורבת, הסבתא של רותה שקעה לתוך עולם השיגעון. ילדי המושב הלכו אחריה ולעגו לה, כמו הילדים שהלכו אחרי אלישע, מה שגרם לרותה לחשוב על נקמה בנוסח שתיים דובים. הנקמה, או הצדק כמו בסיפור תנ"כי צרכים להגיע בדורות הבאים, כמו בסיפור מעגלי שיש לו התחלה וסוף הנמתח לאורך שלוש דורות, סבתא ונכדתה.

חנה הגיבורה שלי עסקה בפאתוס היסטורי, על מלכים, מלחמות, מצור וניצחון מעטים מול רבים. רותה הגיבורה של שלו עוסקת בבני אדם בשר ודם, על יצריהם, חולשותיהם ואכזריותם, כפי שהתנ"ך מיטיב לתאר. רותה משווה בין גיבורי התנ"ך לגיבורים שלה, דרך התנ"ך כסיפור שוביניסטי מובהק, היא מחליפה אתם תפקיד כאישה דומיננטית מול גברים חזקים וחלשים כאחד.

אי אפשר שלא להתפעל מהשפה היפה והמענגת של שלו, מהסיפור המפעים, מהכתיבה המדויקת המתארת נשיות בעולם גברי, מההתכתבות המופלאה עם התנ"ך, מנופי הטבע המרטיטים, מטריק שילוב ספר הילדים של רותה לתוך העלילה. אז מה הפריע לי, שאלתי את עצמי, התחושה מיצירת שלו, המשכפלת את עצמה לדעת, קראת שלו אחד, כמו קראת שלו שני.

אפילוג

לאחר שנים הבנתי, שחנה המורה הנערצת שלי לתנ"ך, האמינה בצורך לחוות את סיפורי התנ"ך במקומות התרחשותם, באופן הזה חנה הכשירה אותנו להיות חוצביה ומגניה הבאים של ההיסטוריה היהודית, אלו שיש להם יכולת עמידה ותושייה מול האויב הצר על ישראל. מחזור הגיוס שלי - יולי 1973 ( אני אישית דחיתי את הגיוס ), עמד במבחן של להיות או לחדול.
27 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ערגה (לפני שנתיים ו-7 חודשים)
לפעמים בא לי לחיות ב"פעם"
כיף לך שנהנית עם המורים שלך...

ספר מעולה והסקירה שלך מתובלת ועשירה.
Huck (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
רק עכשיו ראיתי את שאלתך. אגב, השנה אני כבר לא מורה לשל"ח - היה ניסיון שלא היה ממש מוצלח וכעת אני מורה למדעים.
אחת ממטרות השל"ח היא ללמד את הזיקה בין הארץ לתנ"ך ולתרבות שלנו (ה"לאום"). אני לא ממש מתחבר לרעיון הזה, שבעיני הוא מלאכותי (אחת הסיבות שלא "עפתי" על לימוד המקצוע). הטיולים נמשכים, אבל לצערי הם עדיין ברוב המקרים סוג של תעשיה שאינה בזיקה הדוקה לתהליך החינוכי, והצוות החינוכי אינו שותף לה במידה רבה. על אחת כמה וכמה שלתלמידים מדובר בעוד חובה בית-ספרית. מורי השל"ח אמורים להוביל את הפיכת הטיול להליך חינוכי ולהגביר את העניין של התלמידים בו, אולם אני בספק אם הם מצליחים במידה רבה (כמובן שיש דוגמאות להצלחה בעניין זה).
תנ"ך הוא בדרך כלל לא מקצוע פופולארי בקרב תלמידים, אבל זה תלוי במורה. אני לא חושב שיש כל קשר או משמעות בין התנ"ך להווה, אלא רק כשם שספרות יפה רלוונטית להווה, וכך לדעתי גם תנ"ך צריך להילמד.
מחשבות (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
ולי היה רק יואל גבע, האיש והאגדה.
אוקי (אורית) (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
רץ, כן, אין ספק. (נדמה לי שאצל שלו תמיד מלווים את הספרים פרטים ביוגרפיים). וכנראה שרק לי היה מורה (עם סגול ברי"ש) לתנ"ך - קיבוצניק, איש שורשי וערכי, איש טבע וטיולים ותנ"ך, שגם אצלו התנ"ך זרם בחדווה בדם (הוא לא היה ג'ינג'. הוא היה משופם. הוא לא היה גוץ אבל היה בעל קול רועם ומלא אנרגיות) - התוצאה - אצל (כמעט) כולם למידה מלאת חדוות הנושא ועניין רב ובהתאם תוצאות מדהימות בבגרויות (גם) בתנ"ך.
כנראה שלכל אחד יש איזה חנה כזאת או כזה בילקוט החוויות מהעבר.
רץ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
ז.ש.ל.ב - תודה -אני מקווה שגם למורים שלך יש אופי וערכים.
רץ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
חמדת - תודה - לא קראתי את עשיו - תודה על ההמלצה. באשר למורים, אני סבור שגם היום הם מבטאים את העתיד שלנו ואת הערכים שבהם אנו אמורים להחזיק. שאלת הערכים רלוונטית מתמיד, מהאופן שבו כתבתי על חנה עולה שהממסד החינוכי של אז חינך לאהבת הארץ, היום נדמה שאהבת הארץ שייכת רק למחנה אחד.
בת-יה (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
רץ, אהבתי את הביקורת שכתבת. תודה. אין כמו להכיר את הארץ ב- 20 אצבעות. ואני כל פעם נעצבת מחדש, וגם מתעצבנת, כשאני רואה איך בטיולים שנתיים התלמידים מסתגרים באוטובוסים הממוזגים, ועסוקים רק בעצמם. בעיקר כי מטרת הטיולים האלה היתה להכיר את הארץ ועכשיו ההתייחסות אליהם היא כמו אל יציאה לנופש.
רץ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
Huck- תודה - תגיד כמורה לשל"ח, האם גם היום בני הנוער לומדים לאהוב את הארץ, האם היום זיקה בין עבר התנ"ך להווה עדיין מעניינם ?
רץ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
צילה - תודה - זאת הייתה תקופה אחרת, המורים שלנו הרגישו שדרך התנ"ך הם יוצרים את הקשר בין העם למולדת, בין בני הנוער למחויבות שלהם כממשכי ההיסטוריה היהודית, זאת תקופה שחלפה מהעולם
זה שאין לנקוב בשמו (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
איזה קטע, גם לי הייתה מורה ג'ינג'ית לתנ"ך בחטיבה... ביקורת יפה.
חמדת (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
רץ -ביקורת מהנה .זהו אחד מספריו הטובים אם כי לא משתווה לעשו. באשר למורים משפיעים אני מזדהה עם תחושותיך וזיכרונותיך -אבל אלי זה היה המורה להיסטוריה ואזרחות בתיכון.
רץ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
יעלר - תודה - כן מגיל צעיר אהבתי את האופי על היופי, אבל גם רמזתי שמושגי היופי שלי היו מעט שונים, כשקראתי את הספר של שלו, הבנתי את אופן שכל אחד מאתנו חוצה מגדרים, נע על רצף בין המגדר הנשי והגברי, אוהב אהבות שלא בהכרח קשורות לגיל, או סטטוס. הספר שתיים דובים של שלו עוסק במגדרים ובמה שבניהם.
רץ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אוקי תודה - הסקירה מעניינת משום שחנה הייתה גדולה מהחיים, כך בתיה אמא של שלו שלימדה תנ"ך שהפכה לרותה המורה לתנ"ך בספרו שתיים דובים, שיש בו יסודות ביוגרפיים משמעותיים.
Huck (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
סקירה יפהפיה בפני עצמה - "הנקמה, או הצדק כמו בסיפור תנ"כי צרכים להגיע בדורות הבאים, כמו בסיפור מעגלי שיש לו התחלה וסוף הנמתח לאורך שלוש דורות, סבתא ונכדתה". מקסים.
צילה (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
ביקורת יפהפיה, אושריך שזכית למורה לתנ"ך כזו.
yaelhar (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
יפה. מסתבר שכבר בכתה ח' העדפת את הרוח על יפי החיצוניות...
מחשבות (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
רץ, בשבילך זה מיקרוקוסמוס, בשיל המחבר זה עולם ומלואו וכשזה מגיע לידי מופתיות שכזו, לא נותר אלא להוריד את הכובע.
אוקי (אורית) (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
אי אפשר שלא להתפעל מהסקירה היפה הזו...
רץ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
בלו - בלו - אחרי שקראתי את התגובה שלך נזכרתי, הביקורת שלך הייתה ההשראה שלי,כשסיפרת על המורה לתנ"ך שלך, בתיה העולה בנמרצות את המצדה ואת לידה, נזכרתי בחנה המורה שלי ואמרתי לעצמי אני מבקש לספר את הסיפור שלה שהוא הסיפור שלי.
רץ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
מחשבות - מסכים זה ספר נפלא - אבל הרעיון של המושב כמיקרו קוסמוס של העולם חוזר על עצמו.
בלו-בלו (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
ביקורת מרגשת, ביחוד הסוף. רותה היא בת דמותה המדוייקת של אמו של מאיר שלו. היא היתה מורה לתנך בבית הספר שלי (חילוני למהדרין...), וכך בדיוק היא לימדה.
רץ (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
חני - תודה - המורים שלנו אהבו תנ"ך הם ראו במקצוע הזה אמצעי להקניית אהבת ארץ ישראל - כזאת הייתה המורה שלי, חדורת ערכים וגם מאוד חזקה, היא הייתה מנהלת בית הספר בתקופה שגברים בדרך כלל ניהולו, מכל מורי למדתי, אבל אין ספק שלחנה היה אופי כובש, אני לא בטוח שיש מורים שמלמדים היום תנ"ך בגישה של אהבת ארץ ישראל. אולי בציונות הדתית.
מחשבות (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
מבחינתי, הספר הזה הוא סוג של מופת. אם גם חושבים על זה, נטע הוא שם מקסים לילד.
חני (לפני שנתיים ו-11 חודשים)
בדיוק בתי בכיתה ט סיפרה לי שהיא נרדמת בשעורי תנך,,,כל כך תלוי במורה ואיך הוא מעביר את החומר..זה מדהים איך אתה זוכר כל מורה ואיך הוא שינה לך נקודות וזוויות..
ובעיקר אהבה גדולה ללימודים וסקרנות..סקירה חפה דובים ויפה מאוד.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ