הביקורת נכתבה ביום חמישי, 27 באפריל, 2023
ע"י טנא
ע"י טנא
"שלושה עצים גדולים.
עצים גדולים עוזרים לבני אדם להירגע. זה העובי והחוסן של הגזע, הצל והביטחון והנינוחות של הנוף,
הלחישה של הרוח בין הענפים, שגם בהיותה סערה הם נעים לאט ממנה,
אלה הרוגע והיופי של הנוף." ~ עמוד 187.
בהומור דק וחשיבה מעזה, ותמיד בשפה עשירה, מתאר כאן מאיר שלו ז"ל את קורותיה של משפחת תבורי, סיפור על טרגדיה משפחתית המתחיל בימי הקמת המושבות בשנות ה 30.מדהים (ולא מפתיע) איך יצר שָלֵו את "רותה" היא רות תבורי, מורה לתנ"ך, כדמות המרכזית המגוללת את הסיפור בדיבור שוטף, לעתים בקורתי ועם לא מעט עצבת .החומרים בסיפור כמו בחיים - עוסקים ביצרים, חיפוש פתרונות לדילמות, בגידות, שכול ואבל, וכו... וזאת בשפה היחודית לשלו, ובתוספת רעיונות ושיבוצים מן התנך (יותר מבספריו האחרים).
לי זה היה מעט ארוך, ושמחתי לראות שזה קורה גם לשלו (מאריך במקום שניתן היה לקצר).
ולסיום מחוייך - שואל תלמידה של רותה - "אם כתוב כאן שתיים דובים, למה את כועסת עלינו כשאנחנו אומרים שתי שקל, ושתי ילדים?".
אתה צודק עופר, עונה לו המורה, אבל שתי ילדים זו שגיאה מכוערת ושתיים דובים זאת שגיאה יפה.
יש סופרים שהיו משלמים הרבה בשביל לשגות שגיאה יפה כזאת" (עמ' 110).
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
טנא
(לפני שנתיים ו-5 חודשים)
תודה רץ. לא מפתיע
שאנו כותבים פשוט מהחיים, מדמויות קרובות, ארועים וכו.
אכן, אימו בתיה, היתה מורה. |
|
|
רץ
(לפני שנתיים ו-5 חודשים)
אמא של שלו היתה מורה לתנ"ך, אחת מקוראות סמניה שלמדה אצלה, ספרה שהדמות קרובה למקור.
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת
