ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר לא משהו

---

את הספר של ג'ק לונדון "מרטין עדן" קראתי לפני המון שנים, מיליון אולי. זכור לי עד היום הקטע בו גיבור הספר הופך לסופר מפורסם והמו"ל שלו, שרוצה לנצל את המומנטום, מבקש ממנו להגדיל את התפוקה ולפרסם עוד ועוד ספרים. הדרישה הזו גורמת לו להגיש כתב יד בוסרי שכתב בימי נעוריו וזה כמובן מתקבל על ידי המו"ל המפרסם אותו מיד. אם זיכרוני אינו מטעה אותי פרסום הספר גורם לכמה מבקרים להרים גבה ולתהות אם הסופר הנערץ עליהם באמת עומד מאחורי יצירת הנפל שהמו"ל הזדרז להוציא רק כי מרטין עדן חתום עליה.

התרחשות זו במרטין עדן עלתה בדעתי למקרא ספרו של שלו "שתיים דובים". לכל אורך הספר עלו בי חשדות ששלו חיטט בבוידעם, מצא בארגזים הישנים קרעי רעיונות ופיסות תלושות של סיפורים שנזנחו ותפר את הטלאים בעזרת העברית הנפלאה שלו. אבל אפילו שפתו העשירה והיפה לא הצליחה להציל את הסיפור מהתחושה שהוא מאולץ, שרירותי, ומלאכותי. אז נכון, קשה לחזור על ההישג העצום של רומן רוסי, וכל ספריו (או רובם) גם אם לא הגיעו לפסגות להן נשק ב"רומן רוסי" היו טובים מאוד. שתיים דובים לצערי הנחיל לי אכזבה גדולה: עלילתו מרושלת, הוא נושק לסנסציוני, היחסים בין הדמויות שטוחים ודמויות הנשים לא משכנעות. חבל.

» ביקורות נוספות של קָלוֹנִימוּס
» ביקורות נוספות על שתיים דובים - ספריה לעם #673