ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 21 בדצמבר, 2016
ע"י גל


"ויעל משם (אלישע) בית אל ; והוא עולה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן העיר, ויתקלסו בו ויאמרו לו , עלה קרח עלה קרח, ויפן אחריו ויראם, ויקללם בשם ה', ותצאנה שתיים דובים, מן היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים" (ספר מלכים ב', פרק ב', פסוקים כ"ג-כ"ד).

סיימתי את "שתיים דובים" של מאיר שלו וחיפשתי קצת יותר מידע על האזכור המקראי שהוא המקור לשם הספר. אמנם הספר עצמו כלל התייחסות אל המקור, יחד עם אזכורים תנ"כיים רבים אחרים, אבל רציתי לקרוא עוד קצת. יש מי שמסבירים כי אותם נערים כנראה התפרנסו ממכירת מים לתושבי יריחו, עד שהנביא אלישע ריפא את מעיין העיר, ובכך גרם לפגיעה בפרנסתם מה שהביא אותם לקלל אותו על ש"הקריח מהם את פרנסתם", ויש הטוענים שאותם נערים פשוט לעגו לקרחתו. כך או אחרת, תגובתו של אלישע, על קיצוניותה ומידתה חסרת הפרופורציות, הקשתה על חז"ל, שלא חשו בנוח עם מעשיו אלה של אלישע, להצדיק את קדושתו כנביא.

---

מרבית הסיפור מסופר מפיה של רותה, נצר למשפחת תבורי, לורדה, חוקרת צעירה שמראיינת משפחות לטובת עבודת מחקר בנושא "סוגיות מגדריות במושבות הברון". אני כותב מרבית הסיפור, כי יש חלקים שרותה לא יכולה ולא רוצה לבטא בעל פה:


"בעיקר על סבא שלך. את לא מספרת עליו הכל"
"לא. גם על איתן לא. אמרתי לך, אני כותבת. את הסיפורים הנוראים על המעשים הנוראים שעשו הגברים הנוראים שאני אוהבת, ובעצם- הדברים הנוראים שגם אני הייתי עושה אם הייתי מאה אחוז גבר"
(עמוד 160)

---

רותה מדברת ומדברת, ומגוללת היסטוריה שלמה. בהתחלה אתה חושב שהיא מפוזרת נורא, או כמו שהיא אומרת- מנצלת את ההזדמנות הראשונה לשפוך את ליבה בפני מישהי אחת, וזאת בתור אחת שאין לה חברות אמת של ממש. הסיפור כולו נגמר ולא כל כך ברור אילו סוגיות ואילו מגדריות ומהי תרומתה של רותה לעבודת המחקר. ובמחשבה שנייה, אולי היא בעצם איננה מפוזרת כלל ולמעשה יש כאן סיפור שלם של תולדות היישוב שעוסק בהגדרות מגדריות, של האדם על עצמו ושל החברה בכלל. אני לא אקדיש את הסקירה הזו כדי לחבר לעצמי את כל הקווים ולתת את כל ההסברים, בעיקר כי חלק ממי שקורא את הסקירה עוד לא קרא את הספר, אבל כן אנצל את הבמה כדי להעלות בקווים כלליים מספר מחשבות ולנסות ולגרות את החשיבה (קודם כל של עצמי) ואולי של מי שקרא כבר את הספר וקורא את הסקירה.

אז יש לנו את איתן "נשכב במיטה דה טו אוף אס ערומות" תבורי, שלאחר הנישואים קיבל על עצמו מבחירה את שם המשפחה של אשתו, האבא הנפלא שמחנך את בנו לאהבת הארץ והטבע אך מצד שני גם מראה לו את הנתיב הגברי שבו עליו ללכת- כמו איך להדליק אש ואיך להרוג נחש צפע ואיך להעז ("בשלב מסוים כן. הוא יגדל והוא ייגש ועוד איך. ובטח בלי לפחד. צריך להעיז"). יש לנו את אותו איתן, שחווה טרגדיה נוראית שמביאה אותו לחולשה אדירה, עדי כדי כך שהוא בקושי עומד על הרגליים (והוא אפילו צריך להתקלח כשגבר אחר תומך בו במקלחת, "סצנה" כל כך פגיעה ורגישה וכמעט נשית), ומצד שני יש את דרך ההתמודדות שלו- הנוקשה, ה"גברית", של עבודות פרך והרמת שקים כבדים.

ויש לנו את זאב (שימו לב לשמות ה"גבריים" והחזקים), שמקבל עם תחילת חייו העצמאיים את כל מה שגבר צריך כשהוא יוצא לדרך חדשה- אישה ורובה ועץ ופרה. אדם קשה וחזק, עד שהוא מגיע לרגע אינטימי שבו להיות קשה זה כל מה שצריך, ודווקא אז, דווקא אז הוא רך כל כך ופגיע וחלש. אז הוא קם, ויוצא, לבדוק שיש מים לפרות ולהתמודד "כמו גבר" עם זה, ועם מה שמזמנים החיים אחר כך, כשברקע "מה שאמר לו אביו במשך כל ימי ילדותו ונעוריו ושוב ואמר לו בליל הכלולות [...] גבר שמניח לאחרים לפרוץ את גדרו, גבר שעולים על הסוסה שלו בלי לבקש רשות, שמשחקים ונוגעים בנשקו, גבר שבני ביתו מתחילים לאכול לפניו, שאנשים מדברים עליו מאחורי גבו, שזרים מתנהגים כמו היו חבריו- גבר כזה צריך להשיב מלחמה ולקבוע חוקים ועובדות [..] עליו לקחת נקם, ללמד לקח, להכאיב, לענוש" (עמוד 291).

ו"כמה סמלי" שברקע ישנם מערת האדם הקדמון שתפקידו לצוד, והוא מדליק את האש, ואשת האדם הקדמון המרגיעה, המנחמת וזו שמציגה לאדם הקדמון את בנו כאילו הגיע יש מאין ואין לו לאדם הקדמון עצמו ולו טיפת קשר לדבר היווצרו.

---

יכולתי להמשיך ולכתוב ולנסות לנתח ולהעלות עוד ועוד מחשבות, אך אסתפק בזה ואוסיף רק שמדובר לדעתי בספר נפלא וכתוב היטב. הכתיבה יוצרת שפה ייחודית לכל דמות, וספציפית שפתה של רותה מצליחה פעמים רבות כל כך לגעת במנעד כל כך רחב של רגשות, לפעמים אפילו בתוך משפט אחד. בקיצור, הספר כתוב באופן כזה שלפעמים גורם לך לחוש מה שרותה מספרת על עצמה שהרגישה מספר פעמים כשאדם אחר המציא איזשהו ביטוי שמצא חן בעיניה כל כך- באסה/אכזבה/כעס על כך שהוא זה שהמציא את זה ולא היא עצמה.



---

ויש לנו את רותה, שלא פעם אחת אומרת על עצמה שהיא הרי גם קצת גבר. וזאת אולי כדרך להסביר את החלק שבה שמצליח לחיות ולשתוק (כמו המושבה כולה) גם אל מול החלקים הקשים לעיכול שביקיריה.

בהתחלה חשבתי ש- "שתיים דובים" נמצא שם כדי לציין את האסון כבד שמלווה את הסיפור, את הקללה הנוראה שנפלה מהשמיים (ומהארץ) על המשפחה הצעירה והנפלאה. כעת אני מבין שאולי "שתיים דובים" שם כדי לציין את אותה מורכבות של אהבה חזקה ליקירינו שביצעו מעשים רעים. כשם שחז"ל מתקשים להצדיק את קדושתו של אלישע בשל מעשיו, נראה שגם רותה מתקשה להביא (לפחות בעל פה) את מורכבותם של הגברים שאותם היא אוהבת באופן מלא וקוהרנטי. להצדיק את קדושתם. וגם אנחנו חווים חיבה והערכה, לפעמים רחמים ולפעמים גם אהבה, לדמויות בספר, גם כאשר אנחנו צריכים לשים בצד את המעשים האלה שלהם, שאינם עומדים בקנה אחד עם התחושות שעולות בנו. אולי לפעמים, כל מה שאנחנו יכולים לעשות, הוא לדעת... ולשתוק.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
גל (לפני שנה ו-7 חודשים)
מה פתאום לבלוע! לא רוצה להיות קיצוני חס וחלילה ;-)
ערגה (לפני שנה ו-7 חודשים)
טוב טוב... לא לבלוע אותי בורה שכמותי.
[והאמת שחיפשתי את הסיפור אבל כשגיגלתי אלישע והדובים או משהו כזה קיבלתי שירים חסידיים של אלישע D:]

גל (לפני שנה ו-7 חודשים)
חני, תודה רבה!
גל (לפני שנה ו-7 חודשים)
ערגה, שני דובים רצחניים שטרפו את הנערים בגלל קצת "קרח קרח" - זה קיצוני :-)
חני (לפני שנה ו-7 חודשים)
סקירה נפלאה.הקטע האחרון הסביר בשפה שלך את כל הספר. לפי הלך הדברים בספר משתמע שפעם לגבר היה הרבה יותר כח לא רק פיזי.נראה שהיום הגברים קצת מסורסים מול הנשים כי איך שהוא השתווינו.
הדומה בכל הזמנים הוא האהבה ליקירנו למרות ואחרי הכל.
ערגה (לפני שנה ו-7 חודשים)
לא הבנתי את תגובתו של אלישע ...
מה היה בה כל כך קיצוני?
גל (לפני שנה ו-7 חודשים)
תודה על התגובות :) אני לא מאוד בקיא בסיפור המקראי, וכמו שאמרתי אחרי הקריאה בספר עשיתי קצת גוגל. בכל אופן אלישע היה נביא (תלמידו של אליהו הנביא) וברזומה שלו יש לא מעט ניסים, כמו טיהור מי המעיין הסמוך לעיר יריחו. כמו שכתבתי אחד ההסברים לכתוב הוא שכל עוד המים לא היו מתאימים לשתייה, הנערים יכלו למכור לתושבי העיר מים, והטיהור בידי אלישע הביא לכך שפרנסתם נפגעה ולכן קיללו אותו. הרעיון הוא שהאופן בו אלישע הגיב, בקיצוניות ובחוסר פורפורציונליות, לא מתאים לתפקידו כנביא, והקשה על הפרשנים ליישב זאת עם התפקיד הקדוש של הנביא.
ערגה (לפני שנה ו-7 חודשים)
אם נלך לפי שיטתו של 'מחשבות', הרי שמופת הוא קסם!
אהבתי את הקריאה שלך בספר :)

אפשר טיפה יותר הסבר על המעיין ואלישע? ולמה הוא קדוש? (או לא)
מחשבות (לפני שנה ו-7 חודשים)
כמו שתמיד אמרתי, סוג של מופת.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ