ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 19 באפריל, 2014
ע"י גדפ


הגיבורה הראשונה של הרומן הזה היא השפה. רותה מדברת את השפה שלה עם השיבושים שהיא בוחרת לשבש, תוך הדגשה שהיא יכולה לשבש משום שהיא הרי בקיאה בשפה ולכן לה מותר. הטבע הוא הגיבור השני של הרומן עתיר העלילות והאירועים. במבט על ניתן לומר שאם השפה היא ניסיון להכניס את העולם לתבניות הרי שהטבע מורד ופורע את הסדר התבניתי פעם אחר פעם, משום שלטבע יש את הדקדוק הפנימי שלו. התיאור של הדמויות, להבדיל מיצירות אחרות של שלו הוא מעט סכמטי, הגברים, להוציא אחד מהם, כולם גברים שרירים יודעי עמל ומנטפי זיעת עבודה בלתי נגמרת. העדינות מותרת לגברים רק בהיותם צעירים מאוד (הבן, התלמידים). הנשים- הן חורטות את סימני חייהן בעצב ותסכול והיופי כנראה מצוי בעין המתבונן. אבל מה שהעציב אותי מאוד, היה התיאור הלא מחמיא, הסטריאוטיפי של הזרים שהגיעו אל המעיין. הלשון שבה הם משתמשים כמו גם לבושם מחייב את הקורא לחפש את שורשיהם של הזרים במחוזות של קלישאה אשכנזית ידועה וחבל. אין נחש שמכיש בלי שאלוהים (היוצר) סוגר חשבון עם אי מי מגיבוריו. בכלל ילדים הם הילך חוקי במשק הבדיון של שלו. מותר לעשות בהם הכול. מי שמראה סימן של חולשה מוטב לו שידע - יבואו אתו חשבון ובגדול. רק החזקים שורדים - כמו בטבע. אחרי שהתלוננתי - שלו מספר סיפור מותח, מצמרר מלא ןשלם שנטוע בתרבות העברית והישראלית. צריך לקחת נשימה ארוכה ולצלול אל הרומן הזה וליהנות מהסיפור.
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



4 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ