ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 27 באוקטובר, 2015
ע"י אלון דה אלפרט


*****




המון זמן לא קראתי ספר של מאיר שלו, מאז "יונה ונער". לא ברורה לי לגמרי הסיבה שנמנעתי מכך כל השנים האלה. הרי "רומן רוסי" גמר אותי, "עשו" הוא ספר עצום במימדים תנ"כיים, "פונטנלה" מבריק, "בביתו במדבר" ליווה אותי שנים בעוצמה שלו וחלקים ממנו ילוו אותי תמיד, "כימים אחדים" קיבל ממני גם הוא בלי להתאמץ חמישה כוכבים, ו"יונה ונער" גרם לי לבכות. אין מה לומר, הצלחות אחת אחת.

שלו יודע לכתוב. בעצם מה זה "יודע", יש כמעט תחושה שהוא המציא את הלכתוב, ובניגוד לסופרים קאנונים אחרים בסקייל שלו, הסיפורים שלו עצמם הם העיקר, ולא האלגוריה ולא הנמשל ולא האמירה וגם לא האג'נדה. הידע העצום שלו בהיסטוריה, ובתנ"ך, ובוטניקה וביולוגיה ובעיקר בסיפור סיפורים משתרג בינו לבין עצמו ומכניס את הקורא למצב חלומי, של מציאות מקבילה, כי איכשהו למרות שהם סיפורים מקומיים מאוד, יש בהם המון אהבה גם ל"פעם" וגם ל"עכשיו", ונעים לצלול לתוכם ולדמיין שהעולם שלנו נולד בטוב ושבעצם, גם לנו טוב כי זה גם קצת הסיפור שלנו.

"שתיים דובים" דומה מאוד, בהקשר הזה, לספרים הקודמים - אבל גם שונה. גם בו יש את הכתיבה המופתית של שלו, וגם בו יש את הקשר האמיץ בין העבר להווה ואולי גם לעתיד, אך באופן לא אופייני לשלו יש בו אירועים אלימים מאוד שמניעים כמה סיפורי משנה ובכל זאת נראה שהם לא בהכרח מובילים זה לזה. התפרים, שנראים במבט ראשון מעניינים והדוקים מאוד (שתיים דובים - גם הסיפור התנכ"י האלים והתמוה, שמתחבר באורח טבעי לשני אנשים בשם "דב" שבמפתיע דווקא אינם דמויות עיקריות ברומן, ועד לדובה הגדולה והקטנה שבשמיים), נפרמים במהלך הסיפור והופכים לשרירותיים ותלושים (שזה ככה אולי בחיים אבל לא מקובל בספרים :-)), וכאן דווקא בגלל שהסיפור מרגיש כל כך סמלי - וגם על זה מלגלג שלו לא פעם בספר - הוא לא מספיק חזק כסיפור עם התחלה אמצע וסוף ובסופו של דבר, לא ברור מה בדיוק שלו ניסה להגיד. כלומר, יש פה הרבה דברים והרבה שאלות: מהי חשיבותה של נקמה, והאם יש דבר כזה "קארמה", והאם כדאי או משתלם ליהנות מדברים שנולדו בחטא, ועוד כהנה וכהנה. אבל זה כללי מדי, ורב משמעי, ולא מספיק. המספרת, אולי גיבורת הסיפור, רק מספרת. היא לא עוברת שום תהליך, וגם לא הדמויות האחרות, ולכן גם הקורא (טוב, לפחות אני) מרגיש שהוא קורא משהו נפלא שלא באמת אומר לו כלום, ואז, הוא חושד, אולי הוא לא כזה נפלא. זו בעיה עם אנשים כשרוניים כמו שלו. אני חייב להניח שהם אומרים לי משהו משמעותי, ואם אין כזה, אז האפשרות הלא נעימה שנשארת, היא שפשוט לא הבנתי את הפואנטה. אאוצ'.

****
41 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
זה הוא אמר בעצמו?
קרפד (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
כתבת את הרהוריי.... הכתיבה רהוטה ומתנגנת כלכך. אינספור הרמזים תנכיי"ם ובסופו של דבר- אין פואנטה...
כשקראתי אותו, הייתי בטוחה (במבוכה גדולה) שפשוט החמצתי אותה, אבל לפני כשנתיים הייתי בשיחה של שלו בדרום הרחוק, ומתוכה הבנתי שבעצם.... אין. באמת אין פואנטה לספר הזה.

אז אכן יש כאן החמצה, אבל לא שלי.
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
צודק, אין שום קשר לדובים. מקסימום, איזה קשר קלוש.
באשר לכל היתר, אני נמנעת מלהגיב בנושאים פוליטיים, מה גם שהם משלבים בתוכם ביטויים בלטינית שהוקפצו מהמכון הגיאולוגי בירושלים על-ידי שליח על טוסטוס שנסע כל הדרך למודיעין ורק עכשיו הגיע.
אבל תודה על המאמץ. בלי המממ. פשוט תודה. נקודה.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
מה הקשר לדובים כאן?? אלא אם כן זה שתיים.

הזכר של לטאת הגדר המערבית (Sceloporus occidentalis) מגן על טריטוריה באמצעות ביטוי ראוותני וקרבות, אולם בעצימות פחותה לאחר עונת הרבייה‏. המממ.

פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
סליחה, אלון. לא ידעתי ודרכתי בטעות בטריטוריה שלך.
תסמן אותה בבקשה בבירור כדי שאני לא אתבלבל בפעם הבאה.
אני קוראת שהדובים נוהגים כך:
"הם מסמנים את הטריטוריה שלהם על ידי גירוד עצים בציפורניהם הקדמיות והשארת סימני ריח מבלוטות שנמצאות בכף הרגל. הם גם משתינים, מתגלגלים בשתן ומתחככים בגזעי עצים."
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אה, פואנטה, משחקי מילים קלושים זה השטח שלי
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אלון, תבדוק טוב-טוב כל רעף ורעף. אלה שלא היו מודבקים היטב, עפו בסופה.
(או, שוב זותי קופצת בראש עם הסופה שלה, לא נותנת כאן לאנשים לקרוא ספרים ולכתוב ביקורות רציניות ואיכותיות. די כבר.)
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
זה פיתרון שמתאים לאנשים עם רף נמוך משלי :-)
חני (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
גם אני דמעתי ביונה ונער :)אם לא הבנת את הפואנטה זה אומר שאתה חפשי לחפש פואנטה משלך.סקירה יפה
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
ב-2009 יצא "הדבר היה ככה", ו"שתיים דובים" יצא ב-2013. אני אוהב את הספרים שלו. ודווקא ספרי הילדים יש בהם משהו משעשע אבל קצת טרחני.
אוקי (אורית) (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
יכול להיות שהתשובה לשאלה שלך בפסקה הראשונה היא שמאז "יונה ויער" לא היו לשלו עוד ספרים עד ל"שתיים דובים"? סקירה יפה. לא סובלת את שלו (יודעת, יודעת, אני בדעת מיעוט גולה, נידח ואספסופי), כלומר, את שלו אני מאוד סובלת - שמעתי כמה פעמים הרצאות שלו - הוא מעולה והן עוד יותר.. לא סובלת את ספריו, כלומר אלו למבוגרים. ספרי הילדים שלו - מופלאים, לטעמי.
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אהה, שכחתי להוסיף חיוך. אז הנה:
-:)
חוק פו הדב. זוכר?
דן סתיו (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אלון בשמחה רבה. אפשר שאני חובב ביקורות שאתה מכנה "קצת מגושמות"....:)
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
כן, לפעמים זה קורה לי שאני מחמיאה, אל תוציא אותי ביצ'ית ואל תשמין בגללי. זה לא הוגן.

תהיה סמוך ובטוח שאני לא אתעייף מלהעיר להם.
האלרגיה שלי לשיבושי זכר ונקבה לא ניתנת לריפוי.
בסוף זה נקלט.

אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
פואנטה, מחמאות ממך, אני משמין כאן מנחת כאילו הייתי שתיים דובים בעצמי!
ולגבי תיקון הילדים, אל תתחילי אפילו. התשובה הצפוייה שלי ל"אבא, כואב לי הבטן", היא "בטן היא נקבה. אומרים כואבת. כואבת לי הבטן".

ודן סתיו, מאיר עיניים, תודה רבה. אני, לעומתך, סבור שהביקורת שלי יצאה קצת מגושמת הפעם :-)
דן סתיו (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אלון נהניתי מאד לקרוא את הביקורת שלך. היא כתובה מצוין, מעניינת ומעמיקה. תודה. באשר לסוגית "שתיים דובים", ממליץ מאד, למי שהעניין טורד את מנוחתו, לקרוא את הערך "שתיים דובים - שגיאה?" באתר של האקדמיה ללשון עברית
http://hebrew-academy.org.il/2013/08/13/%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%93%D7%95%D7%91%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%92%D7%99%D7%90%D7%94/
פואנטה℗ (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
לא קראתי שום כלום משלו. ואם אתה אומר שכדאי, אני מאמינה לך.
אבל תאר לך שלא אבין את הפואנטה. איזה פרצוף יהיה לי אז?

וגם, אם הילדים שלי מתעקשים על 'שתי בנים' וכאלה אז לא לחטוף קריזה ולתקן?

אגב, כתבת ממש יפה.
חשוב לי להדגיש זאת שלא יהיו אי הבנות.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אגב, אמא שלי אומרת, בדיוק הפוך מהירושלמים למרות שהיא ירושלמית - "חתול" גם על זכר וגם על נקבה :-)
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
נופיר - שימי לב באחת התגובות שלי כאן יש את הפסוק המקורי מספר מלכים, וגם שלו עצמו מטבע הדברים נדרש לכך. בתנ"ך יש כמה דוגמאות ל"בלבולים" בין זכר ונקבה, ויש הרבה הבדלים בניסוחים בין אז להיום. ייתכן שאלה היו שתי דובות נקבות, וייתכן שפעם היו אומרים שתיים - כמו הירושלמים של היום על "חתולות" - גם על דובים. נצחיה ו-live, תודה.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
אלון, מאוד כתבת מאוד יפה. מסכימה עם דבריך.
נצחיה (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
נופיר, לשאלתך.
ספציפית במקרה הזה כתוב "שתיים דובים" בתנ"ך. אחת הפרשנויות אומרת שמדובר בשתי דובות, ולכן קטלניות.
no fear (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
יש סיבה שזה כתוב ככה בתנ"ך? כלומר, זה היה מקובל להגיד שתיים על זכרים אז, אולי, ורק בתקופתנו זה התהפך? יש בכלל סיכוי שאתה יודע, או לשאול את המורה לתנ"ך וזהו? XD
רחלי (live) (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
לא קראתי, אבל אהבתי את מה שכתבת....
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
לא קשור למופתי, אבל
מחשבות (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
הספר הזה הוא לגמרי סוג של מופת.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
למה הכוונה?
כלומר, אני יכול לזהות נקודות דמיון במבנה ובטון, אבל בעוד אצל מרקס יש משהו הרבה יותר פולקלוריסטי-לטיני (מטבע הדברים), שלו הוא ישיר יותר, ריאליסטי יותר, ומקומי. אם זה חיקוי? לא נראה לי. אני חושב שאם יש כאן חיקוי, הוא מבוצע באופן נפלא, ואולי המילה הבוטה ביותר שאפשר לקרוא לזה, היא "השפעה".
גילי נוה (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
טוב שסייגת שהקורא הוא "אתה, לפחות". אני, לפחות, מרגישה שספריו הם חיקוי מושלם של הספרים של מארקס.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
הנה, כבר נתתי ציון. שלושה, על גבול הארבעה. או ארבעה, על גבול השלושה. אפשר להתחיל עם כל אחד מאלה שציינתי למעלה. כולם נפלאים.
אלון דה אלפרט (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
"וַיַּעַל מִשָּׁם בֵּית-אֵל; וְהוּא עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם יְהוָה; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים, מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם, אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים. וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-הַר הַכַּרְמֶל; וּמִשָּׁם, שָׁב שֹׁמְרוֹן. "– ספר מלכים ב, ב', 23 -24
שונרא החתול (לפני 3 שנים ו-7 חודשים)
שתיים דובים עם סיפור גדול
ישבו מתחת עץ וזללו בקול גדול.
בא אלון גירש אותם וזה הכל.
שתיים דובים עם סיפור גדול.

1. למה "שתיים דובים" ולא "שני דובים" או "שניים דובים"?
2. למה לא נתת ציון לספר?
3. נתון: לא קראתי אף ספר של מאיר שלו. אני לא רוצה לקנות ספר של מאיר שלו. יש לי בבית את "עשו" עוד מהתקופה שכן קניתי ספרים של מאיר שלו. בספריה יש הרבה ספרים, כולל ספרים של מאיר שלו. השאלה הנשאלת היא: איזה ספר כדאי לי לקרוא?





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ