ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 25 במאי, 2015
ע"י תומר
ע"י תומר
לספרים של מאיר שלו, אני ניגש לקרא בציפייה דרוכה, בהתרגשות מפעפעת, עם דקירות קטנות של געגועים לספריו השונים, לעברית הקסומה, להומור השנון, לתובנות המחכימות, לחיבור אל הדמויות ולסימפתיה המתאחדת לאורך הסיפור בין הקורא לבין הדמות המספרת. הציפייה וההתרגשות אשר ליוותה אותי עם פתיחת הספר לא הרפתה לאורך כולו. בלעתי את הספר בשקיקה, ובהתפעמות אשר הולידה אצלי נקווי דמעות בעיניים.
האסוציאציה הראשונה אשר עולה משמו של הספר, הינה סיפור אלישע והדובים מן התנ"ך. הסיפור מספר על אלישע ונקמתו בילדים אשר העליבוהו באמרם לאלישע: "עלה קרח". אלישע הביא עליהם דובים אשר הרגו את הילדים. סיפור שיש בו פגיעה ונקמה. העלבה ורצח. מאפייני סיפור זה, אף מאפיינים את הסיפור על המושבה, סבא זאב, איתן, ושאר הדמויות אשר מתוארות מפיה של רותה תבורי, מורה לתנ"ך – עוד קשר בין אלישע לסיפור עצמו. השפה העברית קולחת מתוך הספר, על נפתוליה כמו עושה אהבה עם הקוראים ויש בכך התמזגות ואיחוד עם הקורא. העלילה אינה לינארית ונעה בין סיפורים המתאחדים זה עם זה – הקורא נאלץ לעשות זאת במחשבותיו – טכניקה בה כבר השתמש שלו בספריו בעבר. רותה תבורי מספרת את עלילותיה של משפחתה, דרך הגברים בחייה. סיפור על אהבה, רצח, נקמה, קשרים הדדיים, דברים העוברים מדור לדור, בגידה, ירושת אופי ודברים החוזרים על עצמם בין הדורות. הרי יש פה שתי רציחות, שתי נקמות, שתי בגידות ולא ארחיב יותר מכך בכדי לא לחשוף ספוילרים יתר על המידה. למרות הדברים הקשים, ישנה הזדהות מסוימת עם הדמויות, ולפחות בי – לא הייתה תחושת כעס או שנאה אלא הזדהות. בדומה לדמויות 'רעות' שונות שההזדהות קיימת עימם, כמו בספר של בולגקוב 'השטן ממוסקבה' וסרטו של איסטווד 'הבלתי נסלח'.
מעניין שרותה תבורי הינה דמות נשית, המספרת את סיפוריה על הגברים בחייה, לאישה חוקרת. כלומר, יש כאן אישה שמספרת לאישה, על גברים. כלומר, יש כאן את מאיר שלו, שהוא גבר, המספר מתוך דמותה של אישה, על הגברים בחייה. מפליא לעשות כאן שלו היודע לאפיין את הדמויות והבנת הדקויות בין אם הן גברים ובין אם הן נשים.
זהו ספר יפהפה, מרגש, הלוקח את סיפור אלישע והדובים ושוזר אותו אל תוך מושבה של המאה העשרים, תוך כדי השלכת חצי הביקורת כלפיה יחד עם אהבה, כמו אדם החי בתוכה אבל מבקר אותה.
מומלץ בחום!!!
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
סקירה מעולה, אבל בואנה, העתקת ממני רגש ברגש ;)
כמעט מילה במילה - ציפיה דרוכה, התרגשות מפעפעת, דקירות של געגוע D; ~ טוב נו.. סתאאאם : )
כתבת נוגע ומדויק - שלֵו מערסל את המלים ועושה מהם אהבה גדולה (גם אם כואבת..כאילו שאין אהבות שמחות:) "...ובהתפעמות אשר הולידה אצלי נקווי דמעות בעיניים..." ~ זה כמעט פתטי, אבל אין הרבה בנים שיחשפו עצמם ברגע כזה, וזה אחלה בעיניי =^.^= <--גמיצי מצטרפת D: וכדי לא לסיים במקוה דמעותיך, הנה ציטוט שלוי :) "שלושה עצים גדולים. הגודל חשוב. עצים גדולים עוזרים לבני אדם להירגע. זה העובי והחוסן של הגזע, הצל והביטחון והנינוחות של הנוף, הלחישה של הרוח בין הענפים, שגם בהיותה סערה הם נעים לאט ממנה, אלה הרוגע והיופי של הנוף." ~ עמוד 187 |
|
|
מורי
(לפני 10 שנים ו-3 חודשים)
ולא רק שמומלץ בחום, אלא אפילו סוג של מופת.
|
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
