ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 10 ביולי, 2014
ע"י ג'ניה


ספר יפה. הוא כתוב בשפה יפה, נותן תיאורים חיים ומוחשיים למה שבא לתאר. מלא בתיאורי טבע מעלפים.

הדמויות בו בעיני בעלות נפח והיגיון, כל אחת מתארת איזו תופעה מוחשית וקיימת.

אהבתי בו דברים רבים.

כמובן שבראש ובראשונה את תיאורי הטבע, ואהבת הטבע, ואהבת הארץ במובן ההכי אותנטי שלהם. יכולת תיאורי העצים, והשבילים, ולהיות חלק בלתי נפרד מהנוף.

הדבר השני שאהבתי לא פחות זה נושא האגו האנושי. אגו וחוסר היכולת של הסביבה להשפיע על האדם, ככל שיהיה. שבהמוני מקרים האדם נקלע לאיזה כלא של עצמו, כלא של ההתנהגות שלו, כלא של הדעות שלו, ואיש לא יוכל להזיז אותו מזה מבחוץ, או לעזור לו, או לשכנע אותו. לכך דוגמאות רבות בספר. הדוגמא הפושרת יותר בעיני היא דוגמא של איתן עם התכנסותו לתוך עצמו לשנים הארוכות אחרי האסון, עד שהוא עצמו מסוגל להוציא את עצמו מהכלא הזה. והדוגמא המשמעותית הרבה יותר בעיני - זוהי התנהגות זאב הסב עם גורלו הקשה עם אשתו. הוא נגרר לשטות אחת קטנה בחיי הנישואין שלו, מתכנס לתוך עצמו - ויש תיאורים מדויקים להפליא - איך לא משנה מה אישתו תעשה, אין לה כבר כל השפעה עליו - כי הכל רק מכנס אותו עוד יותר לתוך עצמו. איך הוא נגרר לאלימות בהתחלה אילמת, ואח"כ נוכחת ופיזית איומה יותר ויותר. וקל לראות בתיאורים - שאין איש או דבר שהיה יכול להשפיע עליו במצב זה. כי כאילו כל התודעה של האדם נאטמת ( תרתי-משמע - מלשון לאטום בלי חור ואף לא קטן ביותר) לכל הבנה או קבלה של תקשורת שמגיעה מבחוץ. אנחנו עדים לתופעה זאת בהמוני מקרים שקורים לנו ולבני משפחתינו יום-יום. בד"כ בלי קשר לתופעות אלימות - גם כשהילד לא רוצה ללמוד ( ושום שיחה לא תגרום לא להתחיל ללמוד, כי הוא לא בשל לזה, כי הוא לא קולט מבחוץ), בין אם זה עצות שאנחנו המבוגרים מקבלים מהסביבה שלרוב רק "חופרות" לנו את המוח - כי אנחנו בכלל לא במוד של הקשבה או הבנה. וזה בהקשר לתופעות לא אלימות - כשעל זה מתווסף מימד האלימות העוטפת את התודעה - התופעה מקבלת אנרגיות במימדים אחרים לגמרי. המחשה של תופעה זאת לדעתי הייתה גאונית לחלוטין בספר זה.

בנוסף אהבתי את ההתבדחות על הנושא המגדרי. שנעשה בעיני בהרבה הומור מוסתר. רותה - אישה-גברית לחלוטין. בעצם גם הגדרה זאת היא הגדרה דפוקה. היא אישה שממחישה את חוסר ההבדל המוחלט בין אישה לגבר. שעצם השאלה של גבר חזק יותר, גבר חכם יותר, לגבר יש יותר השפעה על דברים - כל זה מתבטל במבט אחת על רותה גיבורת הספר. היא חכמה להפליא ( בעיני עצמה לפחות, אבל זה מן הסתם הכי חשוב, לא? ) , בעיניה דעותיה שוות יותר מדעה של כל אדם אחר מסביבה כמעט. היא משכילה יותר מבעלה ואחיה, מתפקדת בכל נושא בצורה מושלמת, שולטת במצב, לא מתפרקת, איש לא משפיל אותה ( כאילו מישהו היה יכול, אפילו אם היה מעז ), ולא מתעלה אפילו לא מילימטם מעליה ( כן, בעלה וסבא שלה, ברור - אבל זה בהסכמתה המוחלטת, ולפי רצונה החופשי). הגבול בין גבר לאישה מעולם לא היה מטושטש יותר מאשר בתיאוריה בספר זה.

ועם זאת , ודווקא למרות הדמיון בין שני נושאים, ללא קשר לנושא הקודם כלל- לא בתור הסתכלות עליה כעל אישה חזקה - היה משהו בדמותה שבדיעבר במבט על הספר חירפן אותי. זה הבטחון המוחלט שלה בדעותיה. היותה אישה כה בוטה, וכה מתנשאת, וכה חושבת שהיא הכי חכמה בעולם, וכולם מסביבה לא שווים דבר. זאת אישה שיש לה דעה על הכל. ובטחון מלא להביע את דעתה. ולא לדפוק חשבון לאף אחד. ואין בחיים שלה שאלות פתוחות.. ואני מנסה להבין איך קורה שככל שאני מתקדמת בחיים ומגלה דברים כך רק גדלה מבוכתי מולם, כמות השאלות המוסריות והאחרות שמתעוררות אצלי, ומה מותר, ולמה לעזעזל ככה זה בחיים, והאם בכלל יש פתרון או תשובה לשאלות הצצות, ויש את הרותות האלה, מלא, מכל כיוון, שכל ארוע חייהם מספקים להם רק תשובות, ועוד איזה דעות חזקות בל-ישתנו על כל נושא בחיים. וזה משגע אותי...

בפרט רואים זאת במשפט הגאוני "אבל כל האמנות הזאת שלך, הוא חתם, לא שווה את היופי של רימון וונדרפול פתוח על צלחת לבנה בשמש.
אתה צודק עם הזן של הרימון, אמרתי לו, אבל לא רימון פתוח בצלחת לבנה אלא גרגירי רימון בכוס של כסף, ולא בשמש אלא בין שמש וצל." - כמה יומרנית ומתחכמת את יכולה להיות!!! למה?? למה זה טוב? או שמה אני שוב מפספסת פה משהו חשוב? עד שהוא כבר אמר משהו על האומנות שלך - תמיד את חייבת לתקן??

ועוד נושא נותר בעיני ללא מענה - למה בסוף הספר לא הייתה שום פואנטה. הרי לא ייתכן שכל כוונתו של הספר הייתה ה"סמליות" של מות הסב, וסגירת מעגל. ה"סימליות" - שמוצגת כדבר נבזה והשטחי ביותר מכל המושגים שהאדם המודרני פיתח לעצמו.

אבל חבל להתבלבל - גם למרות, או אולי אפילו בזכות נקודות מרתיחות אלה, אהבתי את הספר. ונהניתי לקרוא אותו.
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
ג'ניה (לפני 4 שנים ו-11 חודשים)
תודה, רץ





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ