ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 6 במרץ, 2014
ע"י מחשבות


מאיר שלו יודע לספר סיפור. מאיר שלו כותב בעברית המשובחת ביותר כיום ספרות הישראלית המקורית. האם שתיים עובדות אלה חברו יחדיו היטב? חברו גם חברו ויצרו סוג של מופת.
שתיים דובים נע סביב שתיים צירים. ציר אחד הוא מותו, משום שעל חייו כמעט ואיננו יודעים דבר, של נטע, בנם, כן בנם, של רותה ואיתן תבורי. הציר השני הוא ציר סבה של רותה, זאב תבורי.
יום אחד מגיעה ורדה (מיכל שטמלר במיני סדרה בטלויזיה, בעקבות הספר) למושבה הגלילית, מבקשת לבדוק את עדותה של רותה תבורי בנוגע להתפתחות המושבה. ההתפתחות המגדרית בעיקר, כמה זה משעשע את רותה. רותה תבורי, מורה לתנ"ך בתיכון בישוב ומחנכת בכיתה י"א, שמחה למסור את עדותה, עדות של אחת המשפחות היותר ססגוניות בישוב.
ורדה מגיעה עם מחברותיה ומכשיר ההקלטה, מצפה לשאול ולקבל תשובות מסודרות ולא ידעת שנפלה על אחת הדברניות הגדולות של הישוב, אשה חזקה, יפה, רגליה נטועות היטב באדמה ורוחה חופשיה, רהוטה בדיבורה ולגמרי לא מעיקה על היושב מולה במעשיות מן התנ"ך.
מה יש לרותה לספר? שני סיפורים גדולים באמתחתה, רוב עדותה מכלי ראשון. הסיפור הראשון הוא סיפורו של בנה נטע והשני של סבה זאב. השני הסתיים עם מותו של זאב לא מזמן, מוות מכוער, שעם כל כיעורו הוא מקים לתחייה את בעלה איתן, שמת מנטלית למשך שתים-עשרה שנה בעקבות מות של נטע בגיל שש.
נטע יצא לטייל עם אביו, טיול של אב ובן. אביו היה בסיירת כלשהי בצבא, יודע לנווט, להסתוות, להסתגל לשטח. הטיול הוא של שניהם, אי שם בנגב בכלל, בערבה בפרט. למרות ההכנות הקפדניות, הזהירות המופלגת, הציוד העדכני, למרות הכל, נחש אפעה לא מתוכנן פוגש את ידו של נטע. בעמוד 144 סכר הדמעות נפרץ והדמעות זולגות מעצמן וללא שליטה.
איתן יכול רק להתקשר לדוביק גיסו וזה מקים מיד את רשת האחווה הגברית של יוצאי הסיירות הכלל ארצית, זו המעלה מסוקים, מזעיקה אמבולנסים, מקימה לחיים טנדרים בישובים רלוונטיים וצוותי חילוץ. זה מאוחר מדי. ילד אחד מת ואב אחד מת מנטלית לכתריסר שנים, מותיר את אשתו ללא בן וללא בעל.
במקביל אנו לומדים על זאב, הסב הקשוח והנבגד, זה שאשתו בחרה להתאהב בשכן, בן הרב הנודע מאיסטנבול. יש היריון, יש נקמה, אבל החיים ממשיכים לזרום גם כשיש מוות. אוקסימורון? לא בהכרח כשיש ישוב בו כולם יודעים הכל, אף פעם לא מתערבים בענייני הזולת ונותנים לכוחם של החיים למשוך את הנותרים להמשיך לחיות איכשהו.
רותה לא יודעת את כל העובדות לאשורן, את הסיפורים היא מכירה היטב משום שתמיד יש נשמות "טובות" שתתנדבנה לספר. נשמות כאלה יש רבות וסיפורים עוד יותר.
בסופו של יום, לא חשוב איזה יום, הנקמה הנרקמת בתחילת הספר באה לידי גמר בהצלחה בסיום הספר. המחסן של סבא זאב מפורק והאמת הנוראה מתגלה. איזו אמת? תקראו בעיקר כדי לגלות איזה מספר מדהים הוא מאיר שלו, עד כמה העברית המדהימה חוגגת בצורתה הכי טבעית, מה ששום כותב ישראלי לא יכול אף לחלום על שילובה הטבעי, חסר המאמץ והיזע, בסיפור זורם ורהוט עד הפרט האחרון.
סוג של מופת, כבר אמרתי? אם אמרתי, אוסיף שעכשיו יש לנו גם את הספר הראשון לגברים. ספרים לנשים יש הרבה.
12 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
מקסים
גל פרל פינקל (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
ביקורת מצוינת לספר מעולה.
(לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
יודע. יודע. מציג דעה לא פופולארית. עניין של טעם. מאיר שלו - לטעמי - זה ממש לא. שתיים דובים - הכי לא ! משהו שם - לא!
נצחיה (לפני 5 שנים ו-3 חודשים)
אהבתי כל מה שכתבת. חוץ מהמשפט האחרון, שאותו לא הבנתי.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ