ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 13 ביולי, 2014
ע"י יפה


ספר שיש בו הכל - רצח ובכמות שלא מביישת שום ספר אקשן, משפחתיות, גבריות, אהבה, שנאה, קנאה, אלימות, נקמת דם, כבוד, טיולים, נופים, אכזבה ובדידות.
אינני רוצה להשוות בין ספריו של מאיר שלו שאגב יש לי את רובם אפילו ספרי הילדים כמו שאינני רוצה להשוות בין ילדים כי זה לא פייר. כל אחד הוא עולם ומלואו ואחר.
לכן הספר הזה הוא שונה ואחר ולא קל לעיכול אך מרגע שפותחים אותו אי אפשר לסגור אותו. הוא נקרא בשטף למרות שמידי פעם היה לי הצורך ללכת ולהקיא.
מרגע שרותה המספרת פותחת את דלת ביתה לחוקרת המגדר ורדה קנטי היא פותחת תיבת פנדורה של המשפחה והמושבה הקטנה בחוף הכרמל.

רותה היא מורה לתנך בתיכון המקומי, נכדתו של סבא זאב גיבור הספר . אשה מיוחדת במינה, עצמאית, דעתנית פתוחה ומדברת חופשי חופשי על משפחתה ועל כולם מבלי לעצור. דומה שלאשה הזו אין בלמים. היא מעידה על עצמה שהיא אשה וגם גבר ומכאן אנחנו למדים שהספר נסוב סביב גברים וגבורה ומקרא.

הסבא זאב איש עמל שהכבוד חשוב לו, וכשזה נפגע אפילו השמים לא יכולים לו, הוא נוקם נקמה אכזרית ביותר בפוגעים בו, כמו אלישע הנביא שנקם את כבודו הפגוע ברציחת ארבעים ושנים ילדים פוחזים ע"י "שתי דובים".
הוא רוצח את מאהב אשתו ומביים שזה יהיה התאבדות ומשחד את שכנו שראה את הרצח והשתיקו לנצח. אשתו בתגובה מוציאה לו את העין עי ענף עץ. אחרי שיולדת את פרי אהבתה למאהבה, בעלה "מטפל" בפרי זה בצורה מחרידה (אחד הקטעים הכי קשים ומבחילים בספר).
התיקון לאיש הפסיכופת הזה כביכול הוא כפרה על מעשיו זה גידול שני נכדיו שהתייתמו מאב וננטשו ע"י אמם שעברה לגור בחו"ל.
ישנם מספר תכונות אצל האיש הזה למרות אלימותו ואכזריותו הרבה שאי אפשר שלא להזדהות איתו זה האומץ, היושר והסמכותיות שהוא משרה. נכדיו אוהבים אותו אהבת נפש ומי לא היה רוצה סבא שמחנך, אוהב, מטייל ומטפל בנכדיו כאילו היו צמר גפן. בסוף יש תחושה כי נסלח לו והמוות שלו הוא כביכול מעין עונש ולא עונש כי אנחנו מרחמים עליו. זקן בן תשעים שנרצח ע"י פושעים, אבל הוא נרצח במקום שהוא אהב להיות בו וזו המצבה שלו.

דוביק - הנכד שהוא אח של רותה טיפוס תמים, רומנטי וקצת אהבל כמו שאחותו מגדירה אותו. איש עשיה הוא מסמל בעיני את הקהל הרחב והנורמטיבי. הוא מעריץ את סבו ואת גיסו ואוהב מאד את משפחתו. טיפוס לא מזיק.

אית'ן בעלה של רותה, חתיך, רגיש, חברותי, מחזר רומנטי, נוח בעל שכל אחת היתה רוצה לעצמה, מעריץ גדול של הסבא ועושה דברו אפילו משנה את שם משפחתו למשפחת אשתו - תבורי (הייתי אומרת שזה קצת ביטול עצמי) ולאחר שמקבל מכה קשה בדמות מות בנו הוא מתאבל שנים עשר שנים בדרך ייחודית ושונה ובכך מאישיות חברותית הוא הופך למכונה-רובוט ומכניס את עצמו ואת אשתו למעגל עצוב של בדידות וחור שחור. בגלל הערצתו העיוורת לסבא הוא גם מתכנן את נקמת דמו בצורה קרה כמו שנאמר "אין דין ואין דיין"

נטע - ילדם של רותה ואיתן, ילד בן 6 וקצת שנקרא בשם של בת וסובל מכך בגן אך עם הורים ומשפחה שכזו הופך לילד מיוחד במינו ובזכותו גם אנחנו נחשפים לשלשה סיפורי ילדים יפהפיים שאותם כתבה אמו. ילד שבגילו הרך טייל וחווה ועשה, בעל נפש מיוחדת שמלכמוות שכן בתוכו וליווה אותו עד לסופו המר ע"י הכשה של נחש אפעה בטיול במדבר יחד עם אביו, מוות שהותיר בהוריו חור שחור ושלח אותם לבדידות ולעצב גדול.

המושבה - מושבה שורשית של אנשי עמל ועבודה שידם בכל ויד כל בם. הם רואים את כל ההתרחשויות, משתפים פעולה בהסתרת האמת ולא נוקפים אצבע מול כל הרוע והאכזריות הנשפכת מהסבא.

הספר גדוש בתיאורי החי והצומח שלנו בארץ, המון סיפורי מקרא, סיפורים משניים לא פחות יפים. מלא רציחות.
מצאתי עוד קו דומה בין רותה לסבה - היא מספרת לאדם זר את כל הסודות של המשפחה וגם הסבא דקות לפני מותו מספר לרוצחיו האנונימיים בנוסף לזילזול בהם וכינויים בשמות גנאי את האמת לגבי סיפור הרטיה.
כמה קל לספר לבן אדם זר ולשחרר...

ספר, כמו שאמרתי לא קל לעיכול, יחד עם זאת מסופר בלשון עשירה עם ידע רחב בנושאים רבים כמו סיפורי המקרא, הכרת הספרות, השירה, החי והצומח.
זהו ספר שמשאיר את הקורא במתח רב מתחילתו ועד סופו. סיפור מופרע לגמרי ובכל זאת ממליצה עליו.



בספר).
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ