ביקורת ספרותית על שתיים דובים - ספריה לעם #673 מאת מאיר שלו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 19 באוגוסט, 2013
ע"י חגית


איך שהתגעגעתי למאיר שליו, לתחושת השקיעה בתוך דפי ההיסטוריה הארצישראלית. תודה שחזרת. באת לי בזמן.

דומה שהטבע והנוף מכתיבים את הפסיפס האנושי שסובב אותם. או שמא האנשים הם אלו שמשנים את פני הנוף?
הדמות המרכזית, זאב תבורי, קשוח, מחוספס, איש קשה. ממש כמו הסלעים הגליליים שנולד לתוכם.
רעייתו רומנטית, חולמנית ושקטה, כיאה למי שנולדה למרגלות הכנרת וינקה את גליה.
חיבור מוזר. הזוי וצופן בעיות לעתיד. ואכן היו.
המסתורין שזור בסיפור כבר מדפיו הראשונים. הקורא מתוודע לאסון נורא שקרה.
יותר מאסון אחד.
אי ידיעתו לא מכבידה על הקריאה. להיפך.

העלילה מסופרת כזיכרונותיה של רותה, נכדתו של זאב תבורי. חלוץ. קיצוני. איש קשה.
ימים של מלחמות, של הקמת מדינה. הגיבורים הינם אנשי עמל, אנשי אדמה ורוח קרב.
ועדיין, הסיפורים הם סיפורי אהבה, בגידה, קנאה וגעגוע.
המושבה רוחשת פעילות מעל ומתחת לפני הקרקע.
שלושה מקרי מוות ארכו בשנת 1930. שני מתאבדים. רצח אחד.
ומכאן נפרשים סיפוריה של אותה קשישה ערירית למודת מוות ושכול.
נראה שהמוות משנה את נתיבה ומהותה של המשפחה כל פעם מחדש.
סיפוריה צובעים מחדש את המושבה הקטנה שמשפחתה ממקימיה.
המשפחה עוברת מהמורות ותהפוכות. מוות, אהבות, חברויות.
עד לגילוי האמת הנוראית. הכואבת.
כל כך מזעזעת שקראתי אותה במקטעים, עם הפסקות.

רותה לא שופטת את המעשים הנוראים, לא מתרצת עבור אף אחד. פשוט מספרת.
היה לי קשה עם זה. רציתי לנער אותה, אבל בסופו של דבר הודיתי לה על כך שהעריכה אותי מספיק בשביל לתת לי את הזמן להפנים, לשקול ולקבל חוו"ד משל עצמי.

לאוהבי ההיסטוריה, לאוהבי מאיר שליו, לאוהבי סאגות משפחתיות, לאוהבי מתח מעודן, לאוהבי השפה העברית.
לכולם בעצם.
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ