kim

kim

בת 21 מ




» דירגה 28 ספרים
» כתבה 19 ביקורות
» יש ברשותה 0 ספרים
» מוכרת 0 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 5 שנים ו-7 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני שבוע וחצי
» קיבלה 86 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של kim

ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 19 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

ואו. לא ציפיתי להתרשם בצורה שהתרשמתי מהספר הזה, קיוויתי שהוא טוב, לא ידעתי שהוא מעולה. נתחיל מהדמויות, יש את טסה, שהיא ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-1 חודשים


הרגע הזה שאתה בטוח שספר הולך להיות מדהים כי הביקורות עליו טובות והכריכה והתקציר שלו מושכים את העין ואז.... בזבוז זמן אחד ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-1 חודשים


מכיל ספוילרים.* אהבתי את הנועזות והאומץ לקחת נושא כזה טעון וכואב ולכתוב עליו! סופרים מעטים יעזו לעשות את מה שקרול עשתה, ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-6 חודשים


קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-6 חודשים


יש ספרים שעושים עליהם הרבה רעש וצלצולים, והם באמת מדהימים וסוחפים כמו שתיארו. ויש ספרים כמו חמישים גוונים של אפור שעשה כל... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-8 חודשים


הגעתי למסקנה, והיא לא על הספר הזה ספציפי אלא על רוב הטרילוגיות. ( ומעטות באמת מוצלחות) הספר הראשון תמיד מצוין, מותיר אחריו ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

הספר הזה הוא באמת אסון. על גב הכריכה כתוב "עכשיו תדעו מה בנים באמת חושבים". ג'יימי תסלחי לי אבל יש לי כמה בעיות עם המשפט המא... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-1 חודשים


הרגיש לי קצת מסטיק ... נתן לנו עוד נקודת מבט מהצד על אבי וטרביס .. מה שכן אפשר להגיד שמקגוויר הפתיעה אותי עם הסוד לקח לי כמה ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-1 חודשים


אני לא מרבה לרשום ביקורות אבל הספר הזה גורם לי לרצות לרשום ... ****זהירות עלול להכיל ספוילריםם **** זה בידיוק מסוג הספרים ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנתיים ו-1 חודשים


רומן ספרותי דגול, זה לא! ניסיתי במשך כמה ימים לפענח למה הספר הזה הפף לכזו סנסציה ברחבי עולם ולמה טרחו לעשות ממנו סרט?! אל תב... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-4 חודשים


כשסיימתי לקרוא את הספרון הזה חשבתי איזה עוד ספרים גרמו לי לבכות. גיליתי שלא היו כאלו. מסתבר שאפשר לרגש ולהרטיט את הלב והנפ... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-8 חודשים


השאלתי את הספר הזה בטעות מהספרייה, ולא שמתי לב שהוא מיועד לבני נוער. אין לי בעיה לקרוא ספרים לנוער, ואפילו ספרי ילדים, אך ה... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים ו-8 חודשים


עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

יש לי לב גדול,
רחב כזה,
אחד שיכול להכיל הכל.
יש לי לב גדול,
אוהב המון,
נותן הכל.

יש לי לב גדול,
והיום,
בחברה שלנו,
זה חיסרון יותר מיתרון.
יש לי לב גדול,
ואותו אני מחביאה טוב טוב,
כדי שאף אחד לא יכאיב ויפגע.

יש לי לב גדול,
אותו אני מסתירה מאחורי פנים אדישות וקרות.
יש לי לב גדול,
ועליו המוח שומר טוב טוב.
יש לי לב גדול,
עליו אני כועסת כמעט כל יום.

יש לי לב גדול,
בגלל זה אני מסורה ונותנת מעצמי כל כך.
כי ככה אני,
זה או הכל או כלום.
ואני יודעת שבחיים האלה זה לא המוטו הנכון,
אבל הלב שלי גדול,
והוא מקשה עלי לחשוב.

יש לי לב גדול,
ואני מטומטמת,
כי אני נותנת לאנשים להיכנס,
חושבת שאני שולטת במשחק,
ומגלה שעם הזמן,
הם מתחילים לשלוט בו.
ואני מתחילה לאבד את הראש,
ואת עצמי.

יש לי לב גדול,
והייתי שמחה,
אם היה קטן לכמה רגעים,
אם היה מתקשה לכמה חודשים,
אם היה מפסיק להתרגש לכמה שנים,
אם רק היה לומד,
פעם אחת בחיים.

נכתב לפני 4 חודשים
צעדים כבדים.

מלמולים.

צללים שחורים.

היא הריחה אותם כבר מהקצה השני של המסדרון. בכל זאת, איך אפשר להתעלם מזוהמה שכזו? גוויות הריחו יותר טוב מהם. הרעש שכפות רגליהם חוללו במסדרון היה בלתי נסבל, הנעליים הכבדות שלהם רקעו בכוח על הרצפה המתכתית, כאילו רצו להכריז על בואם בגאווה.
שדים. מלאכי רוע. זרע השטן. מי היו הזרים הללו לעזאזל? כל מילה שלמדה במהלך שנות חייה לא תאמה לרוע שכזה.
הנשימה שלה נעצרת מרוב פחד וגופה שלה מתקשה בבת אחת כשהצללים של הזרים משתקפים על הרצפה צמוד לדלת הברזל והאבן אשר מפרידה בינה לביניהם.
הם חולפים על פניה. היא נושפת לרווחה ומחבקת את גופה הרועד והמפוחד, כבר אין מי שיחבק אותה יותר כשהיא מפחדת.
עיניה לא סרות מהדלת, כבר יומם וליל שהיא מרכזת את כל מחשבותיה וכוחה במנעולים הכבדים שעל הדלת בתקווה שישברו.
בהתחלה, בימים הראשונים, כשרק הגיעה לכאן, חשבה שתוכל לגבור על כולם ולפרוץ את הדלת בקלות. ובכן, זה לא קרה, היום היא תולה תקוות בניסים וכל סוגי האלוהים. היא מתבוננת בחדרון הקטן והעלוב שבו מוחזקת. הקירות עשויים מאבנים כבדות וישנות שעליהן יש הצטברות של טחב, הצטברות של שנים.
בצד השמאלי של החדר עומדת מיטת עץ ישנה ומתפרקת שרגליה כבר דהו והרקיבו, ועליהן התקבצו תולעים גדולות. על המיטה היו סדינים קרועים שפעם צבעם היה לבן, היום הם בגוון אפרפר עם כתמים של דם קרוש, פירורי אוכל מכוסים בחרקים ותולעים, שתן, מיצי קיבה, שאריות של ציפורניים כסוסות וסימני שריטות. בצד הימני של החדר היו שירותים מזוהמים ושבורים עם ידית מתפרקת, והספק שהם לא עבדו היה גבוה מאשר עבדו. האסלה כוסתה באבק, אפר, דם חיוור, שאריות של גללים יבשים ושתן צהבהב.
כשרק הגיעה לכאן היא לא הייתה מסוגלת לעמוד בריח הנוראי של הגללים והשתן והקיאה פעמיים, היום היא השתדלה לשבת כמה שיותר רחוק מהשירותים ולכסות את פיה מהזוהמה שהתרוצצה סביבה. בתוך החדרון היה רק חלון אחד, קטן, אפילו פצפון, הוא היה ממוקם כל כך גבוה שהיא בחיים לא הייתה מצליחה להגיע אליו, ואפילו אם כן, הוא כוסה בסורגים כפולים וחוטי חשמל חשופים.
זה היה מסר קטלני וברור שנועד לשבור אותם – אתם לעולם לא תצליחו לברוח מכאן. בהתחלה, בימיה הראשונים, היא לא הפסיקה לצרוח, הם צעקו לה חזרה מבעד לדלת שאף אחד לא שומע אותה, ולפעמים צחקו בקול רם רק כדי להכאיב לה. היא לא האמינה להם, אבל הימים חלפו, ושום רעש לא נשמע מבעד לחלון הקטנטן. לא מנועי מכוניות, לא צפצופים, לא ריחות של עצים, לא רוח נושבת, לא צעקות, לא ריחות מבושמים.
כלום.
פעם אמה אמרה לה שיש אנשים רעים בעולם, ובגלל זה אסור לה להסתובב בחופשיות. היום, אם הייתה יכולה לחזור אחורה ולדבר עם אמא שלה, הייתה אומרת לה שהזרים האלה לא אנשים רעים, הם היו כבר הרבה מעבר לזה.
אנשים? היא הייתה בספק. בני אדם לא יכולים להגיע לעוצמת רוע שכזה, הם פשוט לא. מה שהזרים הללו היו היה תערובת שטנית של חוסר שפיות, שיגעון, טירוף, פסיכיות, סדיסטיות ושנאה.
לא היה להם אכפת אם היא רעבה, מפוחדת, כואבת או מתחרפנת. לא הפריע להם שהיא רק ילדה, לא עניין אותם שהיא לא מבינה או אשמה.
הם התעלמו מכל היבבות, הדמעות, הבקשות והצרחות שלה ושל כל הילדים האחרים שנכלאו פה.


תא נפתח. שוב מישהו צועק. היא מרימה את הידיים ומניחה בכוח על האוזניים כדי לאטום את הפחד והחרדה מהאין נודע. הם לא ידעו מה פשר הצעקות של חבריהם לתאים האחרים, אך דבר אחד היה ברור- זה בגלל הזרים.
היא ושאר הילדים נשאו תפילות, תחינות מלוות בדמעות שהם לא יהיו הבאים בתור, שהזרים לא יפתחו את הדלת, שהם לא יצרחו, שיצליחו להתנגד, לברוח, שיצעקו לכל השאר מה הזרים עושים להם כשהם נכנסים פנימה.
היא רוצה לוותר, כל כך קשה להילחם במה שלא יודעים, במיוחד שהם מפזרים את הסמים המחורבנים שלהם באוויר. זה גורם לה להיות חלשה מתמיד, בגלל זה הכוח שלה לא עובד פה, השרירים שלה כואבים כל כך, והטעם בפה מתכתי ויבש.
היא מנסה להשאיר את העיניים פקוחות, הפיתוי ליפול לתרדמת גדול מדי, אף אחד לא ידע מה יקרה אחרי שתירדם, אולי לא תוכל לקום יותר לעולם.
הבטן שלה מקרקרת בקול רם, והיא נושכת את השפתיים ומתכווצת בתוך עצמה. עברו כבר עשרים וחמישה ימים.
הזרים פותחים תא אחר תא, ואחרי כל תא נשמעת צרחה צורמת אוזניים ואז הדלת נטרקת וננעלת בחזרה. היא שומעת את הצעדים שלהם מחוץ לתא שלה. הם הגיעו גם אליה.
ליבה מחסיר פעימה. דלת הברזל נפתחת בכוח סוס וחורקת על הרצפה שכוסתה בסימני גרירה שחורים שהתבצעו הרבה לפניה, ויקרו גם אחריה. הם עומדים מולה במדים לבנים וממלמלים בשפה לא מוכרת, ולא משנה כמה היא מסתכלת עליהם ומנסה להבין את פשר הפרצופים ותנועות הגוף, זה עדיין חסר אונים.
הם מתחילים להתקרב לעברה בזמן שאחד מהם מדפדף במסך וברשימות ומצביע עליה כשמוצא את מה שהוא צריך. היא רוצה להתגונן, לצרוח, לתקוף, לבכות, אבל אין לה כוח לעמוד מולם ולחטוף מכות.
"האנטר" זה הדבר היחיד שהבינה ממה שאמרו, כי זה היה שמה שלה. מיד לאחר מכן היא מרגישה את כאב המחט העבה שחודרת אל תוך ידה, היא מתפתלת ופולטת יבבה כאובה.
"האנטר" השני אומר, ולפני שהיא מספיקה למשוך את ידה הימנית, הוא מצמיד אליה חתיכת ברזל לוהטת שצורבת את עורה וגורמת לה לצרוח חזק,
חזק עד שכולם מתעוררים.
חזק עד שכל האלים שומעים.





נכתב לפני חצי שנה
מאסתי אותך.
שמעת?
מאסתי את הפרצוף שלך,
את הקול, הידיים,
אולי גם את השפתיים.

מאסתי אותך כי הפחד להתרגל אלייך הגיע.
מאסתי אותך כי האיזון התחיל להיהרס,
כי הדממה הפכה רועשת,
כי השקט הפך מכאוב.

מאסתי.
מאסתי אחרים ממך בעבר, ואת כולם השלכתי.
אתה יודע למה? למדתי, למדתי שכולם תחליפים, גרביים שאפשר להחליף.
ככה זה בני אדם, יש כל כך הרבה, ואין דבר כזה אחד ומיוחד.
צורם לך?

מצוין, שימשיך.
מאסתי אותך כי רגש הפך פאסה, כי מחויבות נהייתה מועקה.
כי אהבה הפכה לסיפור ישן שאף אחד כבר לא טורח לפתוח.
מאסתי אותך כי נוצר לי בבטן חור שחור, והוא לוקח ממני הכל.

ולא,
אני לא רוצה את זה,
אבל רוצה אותך.
יודע למה מאסתי אותך? כי אני לא יודעת לזרום, כי אצלי הכל שחור או לבן, כי אם לא תיתן לי הבטחה לא אוכל לישון בלילה.
מאסתי אותך כי אם כואב לי אז אני רוצה שיכאב גם לך, רוצה שהחור השחור הזה יתפתח גם בך.
מאסתי אותך כי השיתוק והפחד גדולים ממני, והם מתחננים שאנוס ממך...
לפני שאפגע.

מאסתי אותך כי הפחד להתמכר אלייך נושם ובועט,
מאסתי אותך כי אני מעדיפה לדחוף אותך החוצה מאשר להכניס פנימה.
מאסתי אותך כי יש זכוכיות על השביל שלי,
ואתה לא רואה,
ומנפץ אותן.
נכתב לפני 7 חודשים
הגל הראשון הטביע אותי ללא אזהרה מוקדמת,
בלי התראה, בלי איזו נורה אדומה,
הוא פשוט הגיע,
ומשך אותי עד למטה.

אתה יודע,
חשבתי שאני שחיינית טובה.
מהגל הזה לא הצלחתי לעלות,
אפילו לא לצוף,
לא הצלחתי לקחת את הנשימה האחרונה שתיתן לי כוח.

גדול עלי, אתה יודע מה זה גדול עלי?
גלים גדולים כאלה, כמו שיש בחורף,
אימתניים, חזקים, מלאים בעוצמה ומלווים ברוח קרה,
ככה הידיעה הגיעה.

פעם חשבתי שהידיעה זה הדבר הכי קשה,
היום אני מבינה שזאת רק ההתחלה של הצונמי,
כי משם הגלים רק עולים,
ומתחיל להיווצר סחף מטורף.

סחף של געגוע,
של מחשבות, של זיכרונות,
של רגעים, של שאלות,
של כאב שלא נרגע,
שלא נעצר אף פעם,
אפילו בחלום הוא שם,
פועם, מזכיר, גומר.

תחזור,
אני עדיין מחליפה מצעים.
תחזור,
אני לא מסוגלת לישון.
תחזור,
אני רוצה להריח אותך קצת.
תחזור,
הקול שלך מתחיל להיעלם,
אני צריכה להיכנס לסרטונים כדי לזכור.
תחזור,
הלב שלי דועך.
תחזור,
רק תבלגן את החדר כמו פעם ותלך.
תחזור,
הנפש כבר לא עומדת בלחץ.
תחזור,
הדמעות לא מפסיקות,
כמו גאות בלי שפל.
תחזור,
תגיד לאלוהים שהמשחק הזה נגמר,
ושיש אמא שמחכה לך,
וזה עלול לעלות לה בבריאות.

רק תגיד לאלוהים,
שבגל הבא שיגיע,
זה או שתחזור אלי,
או שתיקח אותי איתך.

נכתב לפני 8 חודשים
מי אני?
אני רעם באמצע שרב,
אני מטאור מתרסק בגלקסיה.
אני זעקה באמצע שממה,
אני הרואין,
הרעל המסוכן ביותר שתיקח,
ולא תשים לב שאתה לוקח מנת יתר.

מי אני?
אני מלאך בדמות אדם,
תמיד אעזור כשיצטרכו,
אגן, אשמור, ואעמוד איתנה ונאמנה.
אתה כנראה תתאהב בחיוך שלי,
אולי גם בכנות.
מי אני?
אני מפלצת,
אני הרס עצמי,
אני שנאה מהלכת,
אני שיגעון,
טירוף,
ופיצוץ.
כנראה בגלל זה תכווה ממני כל כך חזק.

מי אני?
אני שחקנית, לא במכוון,
אבל כשהנתיב שלך יפנה לנתיב שלי,
והמוח שלך יתחיל להתרגל לשם שלי,
ותהיה בטוח שעוד רגע אני שם,
אתייחס אלייך כאילו אתה אדם זר.

מי אני?
אני נפש גדולה ואנושית, מלאת חמלה ורגישות.
אני חבל דק בין שפיות לשיגעון,
אני גאות שלא נפסקת.
אני אתן הכל כשיתבקש,
אני אכיל את כל מה שלא תוכל עוד לשאת.

מי אני?
בן אדם ששם את כל הקלפים על השולחן,
את כל מה שתרצה לשמוע,
ואת כל מה שלא.
אז תאמר לי עכשיו,
מי אתה?



נכתב לפני 8 חודשים
אנה,
למה את כבר לא מחייכת?
אנה שלי,
למה את כבר לא צוחקת?
הבית ריק בלי הצחוק המתגלגל שלך,
ואיפה הרגליים השובבות,
שיתרוצצו בכל החדרים?
אנה, למה החלפת את השמלות במכנסיים ארוכות?
אף אחד לא אוהב את זה, לא מחמיא לך ככה, תחליפי בחזרה.
ולמה את מסרבת להתפשט מולי?
פעם אהבת שהפשטתי והלבשתי אותך.


אנה,
למה את שותקת?
למה את מתעסקת כל הזמן בשיעורי בית ומבחנים?
פעם שנאת את זה,
היית מחפשת לשחק בבובות ודובים,
התבגרת שזה כבר לא מעניין אותך?
אנה,
מאיפה הבאת את הרעיון המוזר הזה של הפנימייה?
את כבר לא אוהבת את בית הספר?
אוקי, נעביר אותך! אבל למה את כבר לא רוצה להישאר בבית?


אנה,
למה העפת את המראה שבחדר שלך? למה את לא מסתכלת על עצמך יותר?
אנה,
למה גזרת את השיער הארוך והיפה שלך?
מה זאת התשובה הזאת, כי מתחשק לי?
תראי מה עשית לעצמך, תסתכלי מה עשית לשיער היפה שלך!

אנה, תסתכלי עלי,
אמרתי עלי!
אנה,
למה העיניים שלך כל כך אדומות?
ולמה הדמעות לא מפסיקות לרדת?
למה את מסתגרת בחדר שעות?
ולמה את מעדיפה לשמוע מוסיקה מאשר אנשים מדברים?
אנה,
מאיפה צצה החבורה הכחולה הזו?

אנה,
למה את כבר לא רוצה להישאר פה?
ולמה הידיים שלך מכוסות בצלקות?
אנה,
למה את חוסמת אותי?
פעם אהבת אותי יותר מהכול.
אנה,
אל תלכי.
אנה,
יש מישהו שמציק לך? מטרידים אותך?
אל תצחקי לי בפנים.
אנה, כן אכפת לי,
לעזאזל אנה! בטח שאכפת לי ממך!
מה זאת השאלה הזאת איך לא ראיתי כל השנים,
על מה את מדברת?
אנה!
אל תברחי מפה,
אל תצאי מהבית,
זה המקום שלך!
אל תגידי לי שאין לך מקום פה או בעולם הזה!

אנה,
הסמים שלך זרוקים בכל מקום בחדר,
ואני נשבעת כשתחזרי,
אני שולחת אותך לגמילה ולשיקום,
מה גיל טיפש עשרה דפק לך ת'מוח?

אנה,
אני לא אקח אותך לגמילה,
אפילו לא אצעק או אתן לך סטירה.
אני בחיים לא אתן למישהו אחר להניח עלייך יד,
ולעולם לא אתן לילדים אחרים להשפיל אותך ולהתעלם מזה.
עכשיו תקפצי משום מקום ותגידי למשטרה להפסיק עם הבדיחה החולנית הזו לעוף לי מהדלת של הבית,
בבקשה,
רק תופיעי בחזרה.

נכתב לפני 9 חודשים
אני בן זונה,
זה שמרסק לזאת ולהיא את הלב,
זה שמבטיח הבטחות באוויר ולא יודע לקיים,
זה שרק רוצה לבלות בלילה ולברוח ביום.
אני זה שמחפש ריגושים ולא רגשות,
אני זה שמחפש להוריד להן את החזייה ולהיכנס להן לתחתון ולא לנשמה,
אני זה שגורם להן לבכות כל פעם,
אחת אחר השנייה.

ואני לא מתנצל אף פעם.
לא יודע מה דפוק אצלי,
ומה כל כך השתבש לי בראש שהפכתי להיות כזה.
אני פשוט יושב שם, אם זאת הדירה שלי,
ומחכה שיארזו את עצמן וילכו.
ואם אני בדירה שלהן,
פשוט קם ובורח,
לרוב לפני שיתעוררו.

ואת יודעת,
כל פעם שזה קורה,
שאני נוגע בעור החלק שלהן,
זה אפילו לא קרוב לעור המצולק שלך.
וכל פעם שאני מנשק אותן,
וחש את החום של השפתיים שלהן,
זה אף פעם לא מספיק לוהט כמו ששלך היו.

ואני משתדל למחוק את הפרצוף שלך מהראש,
באמת.
הבטחתי לעצמי שאת כבר לא קיימת,
שאת מתה מבחינתי.
אבל בכל פעם שאני עוצם את העיניים,
זה או החיוך הגדול שלך,
או העיניים הטורפות שלך,
שמביטות בי.

ואני מרגיש מצד אחד אכזבה,
כי אני יודע שאת תיגעלי כשתדעי שזה מי שנהפכתי להיות,
ומצד אחד אני מרגיש בן זונה, בקטע טוב,
כי על הזין שלי מה שאת חושבת,
ושתראי שיש עוד אלף בנות אחרות שירצו להיות איתי.
אבל זה אף פעם לא מספיק,
זה אף פעם לא מכסה את החלל,
הריק,
התהום הזה,
שהותרת מאחור.

את יודעת, לפעמים הכאב הזה מחרפן אותי,
מביא לי את הקריז כשאני מסתכל עליהן ואף אחת מהן לא מזכירה אותך,
שאני מפרק חצי מהבית,
וצורח,
ובועט,
רק כדי שתשמעי,
ותחזרי להציל אותי,
כמו פעם.

אז אני מקליד הודעה ארוכה,
כמו בכל לילה,
בדיוק לפני הזריחה,
כי אני תמיד ער בשעות האלה,
כי פעם היינו ערים בשעות האלה ביחד,
והיינו צוחקים, אוכלים איזה פיצה טובה או פופקורן,
ופורקים את הנפש החוצה, מכילים אחד את השני ביחד עם כל צבעי הזריחה.
ואני כותב, וכותב, ופורק את כל מה שאני עובר בלעדייך,
וכמה שאני שונא אותך,
וכמה שאני אוהב אותך,
וכמה את חסרה לי,
וכמה אני רוצה להחזיר את הגלגל לאחור,
וכמה אני בעצם רוצה אותך.
וכשהנפש שלי מתרוקנת אל תוך מילים צבועות בשחור, אדום, ורוד, כחול, צהוב וסגול,
אני עוצם את העיניים,
נושם עמוק,
ובוהה בזריחה,
שאיבדה מהזוהר שלה בלעדייך.

וכשהנפש שלי מותשת,
והגוף כואב בלעדייך,
והראש כבר איבד היגיון,
הבחורה הזרה בחדר שלי מנפצת לי את הבועה,
ושואלת מה קרה,
אני מוחק את ההודעה, קם ונכנס פנימה אל תוך הדירה הקרה,
שפעם הייתה חמה.
"אני שונא את הזריחה, היא מכוערת ... לא יודע למה בכלל קמתי בשביל להסתכל, אני מעדיף את השקיעה"
הבחורה מביטה בי בעיניים גדולות ומחייכת " הזריחה זה הדבר הכי יפה שראיתי בחיים שלי"
ואני מת להסביר לה,
שפעם הייתה לי בחורה,
שהייתה הזריחה שלי,
והיום,
בלעדיה,
אני לא מפסיק לשקוע.
נכתב לפני 11 חודשים
"תעצום את העיניים, מה אתה רואה עכשיו?"
צחקתי, כי זה קצת מפגר לעצום את העיניים ולהגיד מה אני רואה כשהן סגורות.
"כלום?" שאלתי, הנחתי שאת מנסה להוביל אותי לאיזושהי תובנה.
"מה זה כלום בשבילך?"
"כאילו... הכל שחור"
"תפקח אותן עכשיו, מה אתה רואה?"
זרמתי איתך, אחרי הכל, לא התחשק לי להתחיל להתווכח על משחק דבילי.
"הכל?"
"מה זה הכל?"
"את השמיים, הדשא... קיצר הכל"
"אוקי." את אמרת, וככה השיחה הסתיימה.

לא שלחתי לך הודעה מאז,
גם את לא.
יש לך איזה אגו מטופש כזה שלא נותן לך להתגעגע לאחרים,
סיפרת לי את זה פעם,
אמרת שנהייתה לך מגננה שאת לא מצליחה להעלים,
ושהתחלת לשים זין על כל מי שלא רוצה להיות בקרבתך.

ונשבע לך שרציתי,
בהתחלה,
באמת רציתי.
אבל זה כל כך קשה להסתכל על בן אדם,
להתמקד בחיוך שבוקע מבין שפתותיו,
ואז לעלות אל העיניים הגדולות שלך,
ולגלות שהן לא קורנות כמו החיוך,
הן חלולות,
ריקות,
מתות.

ואני בחור כזה,
שאין לו זין להתעמק,
אני בחור כזה של מילים גדולות,
כי נשים מתות על זה.
הן מתות על המחמאות הקטנות,
על הרמיזות הקורצות,
על ההצעות השונות.
ואת חסמת אותי,
מכל כיוון,
בכל מילה.

וקצת קשה להתעסק עם בחורה כזאת,
שבכל מילה שנייה מזכירה שלא כדאי להתקרב,
אז עזבתי.
כי את אחת, ויש עוד אלף דגים בים.
ולא התכוונתי לבזבז את הזמן שלי על אף אחת.

היום, אחרי כמה חודשים של שתיקה,
את חוזרת לי למחשבה,
כמו שיר למנגינה,
אולי זה כי התמונה שלך קפצה לי במסך,
וגרמה לי להתבלבל.
זאת את מלפני כמה שנים,
הפייסבוק מזכיר לך שכבר עברו חמש שנים מאז.
אני יכול להישבע שהעיניים שלך בוהקות בתמונה,
והחיוך כנה ואוהב.
ומשהו שם, משהו ברגע הזה,
גורם ללב שלי להיצבט.
אז אני חוזר אחורה בזמן,
בתוך כל התמונות בפייסבוק שלך,
ומתחיל מהתחלה,
מהנערה הכנה, הביישנית, האוהבת,
ומתמונה לתמונה החיוך נשאר על השפתיים, אך נהפך לפחות כנה,
והעיניים, משהו בהן מתכהה משנה לשנה,
מתמונה לתמונה.
הופך למנוכר יותר,חלול, אטום,
ואז אני רואה.

רואה את כל הפצעים והצלקות ממערכות יחסים קודמות,
רואה את כל הדמעות שהתייבשו על הלחיים והותירו שבילים אדומים,
רואה את הלב שפעם היה אדום והיום הוא כבר דהה,
ובקושי פועם.

עכשיו אני רואה את כל הפחדים ,החששות והחרדות.
עכשיו אני רואה את כל המילים שניסית להגיד ואף אחד לא היה מוכן להישאר ולשמוע.
עכשיו אני רואה את התמימות שנלקחה ואת האכזריות שהגיעה.
עכשיו אני רואה את התהום האין סופית שנמצאת מאחורי העיניים הגדולות הללו.
עכשיו מצליח לשמוע את הצרחות ממעמקי הנפש.

ואז אני נזכר,
"תעצום את העיניים, מה אתה רואה?"
"כאילו... הכל שחור"
עכשיו אני רואה אותך,
ומבין,
שלא משנה אם העיניים שלך פקוחות או עצומות,
את תמיד תראי הכל שחור.

נכתב לפני שנה
תפסיקי,
תפסיקי להסתכל במראה,
את אומרת לעצמך בכל דקה.
תפסיקי לבחון את העיניים,
את האודם סביב השפתיים.
תפסיקי לחקור את הגודל של הראש,
תעצרי לפני שתגיעי ללחיים,
פשוט תפסיקי.

תעצרי,
תעצרי את הרצון הזה לכבוש את כולם,
תעצרי את הדחף החולני הזה שלך לנסות להיות הכי טובה,
הכי יפה,
הכי מרשימה,
לא משנה באיזה סביבה.

תתאפקי,
תתאפקי לא לעצב כל תמונה,
תתאפקי לא למרוח עוד שכבה,
תתאפקי מלשנוא את הגזרה.
אל תקנאי בכל מי שיותר שווה.

את אומרת לעצמך שאת מיוחדת,
כי זה נכון, כי את לא נגררת,
כי את חושבת, כי את לא רק פרצוף יפה וגוף נאה,
את אישיות,
והרבה טוענים שכובשת.
אז למה את כל הזמן מתאמצת?

את חושבת שאת מחלימה,
ואז את מביטה במראה,
ועומדת שם בחורה,
שהרבה יחשבו שנאה,
אבל את רוצה יותר,
תמיד תרצי.
אז הקצוות של השיער שרופים כבר לא נראים לך,
וההיקף של הבטן לא כמו שאת רוצה,
ופתאום החיוך לא כזה יפה.
כי את בוכה.

ואת,
את לא מבינה,
את גם לא רוצה.
את לא מבינה שהמראה שאת מסתכלת עליה עכשיו,
נועדה כדי שתביטי בעיניים האלו שלך,
כדי שיכניסו אותך פנימה,
אל תוך הנשמה.
ואת שונאת את המראה, כי את לא מבינה,
שהמראה נועדה כדי שתציצי על מי שאת מבפנים,
ותאהבי את זה עד שתפסיקי להסתכל על הקליפה החיצונית,
ולנסות כל הזמן להשתוות לחברה.


נכתב לפני שנה
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. רוצה לקרוא אישית 99 1601 לפני שבוע וחצי
2. תם ונשלם אישית 115 1206 לפני שבוע וחצי
3. ננטשו באמצע אישית 16 515 לפני שנה ו-2 חודשים
4. המומלצים אישית 10 517 לפני שנה ו-4 חודשים
5. לא להתקרב אישית 6 458 לפני שנתיים ו-1 חודשים

» סך הכל 246 ספרים ב-5 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של kim שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. חמישים גוונים של אפור - טרילוגיה: חמישים גוונים #1 / אריקה לאונרד ג'יימס יש ספרים שעושים עליהם הרבה ... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 4 חודשים
2. פה גדול והמכוערת / ג'ויס קרול אוטס בפעם הראשונה שהספרנית המלי... המשך לקרוא אאורה לפני 9 חודשים
3. ציידת הלילה - קאת'רין קרופילד: ציידת #1 / ג'אנין פרוסט 'אם תברחי ממני, אני ארדוף אח... המשך לקרוא עטן לפני שנה ו-1 חודשים
4. נצח - הזאבים של גרייס #3 / מגי סטיווטר הגעתי למסקנה, והיא לא על הספ... המשך לקרוא sunwing לפני שנה ו-5 חודשים
5. אחרי ש... - אחרי #1 / אנה טוד ואו. לא ציפיתי להתרשם בצור... המשך לקרוא sunwing לפני שנה ו-5 חודשים
6. ילדה מיותרת / קרול טופולסקי מכיל ספוילרים.* אהבתי את ה... המשך לקרוא sunwing לפני שנה ו-5 חודשים
7. נטע אהובתי / אורית פטקין הרגע הזה שאתה בטוח שספר הול... המשך לקרוא sunwing לפני שנה ו-5 חודשים
8. נטע אהובתי / אורית פטקין הרגע הזה שאתה בטוח שספר הול... המשך לקרוא רות לפני שנה ו-7 חודשים
9. אחרי ש... - אחרי #1 / אנה טוד ואו. לא ציפיתי להתרשם בצור... המשך לקרוא מאירה לפני שנתיים ו-1 חודשים
10. אחרי ש... - אחרי #1 / אנה טוד ואו. לא ציפיתי להתרשם בצור... המשך לקרוא ruha לפני שנתיים ו-1 חודשים
11. נטע אהובתי / אורית פטקין הרגע הזה שאתה בטוח שספר הול... המשך לקרוא דוד לפני שנתיים ו-1 חודשים
12. נטע אהובתי / אורית פטקין הרגע הזה שאתה בטוח שספר הול... המשך לקרוא michalro לפני שנתיים ו-1 חודשים
13. נטע אהובתי / אורית פטקין הרגע הזה שאתה בטוח שספר הול... המשך לקרוא מחשבות לפני שנתיים ו-1 חודשים
14. נטע אהובתי / אורית פטקין הרגע הזה שאתה בטוח שספר הול... המשך לקרוא Command לפני שנתיים ו-1 חודשים
15. נטע אהובתי / אורית פטקין הרגע הזה שאתה בטוח שספר הול... המשך לקרוא אנקה לפני שנתיים ו-1 חודשים
16. אהבה ברחוב דבלין - ברחוב דבלין #1 / סמנתה יאנג ... המשך לקרוא מוישי לפני שנתיים ו-4 חודשים
17. שהות - הזאבים של גרייס #2 / מגי סטיווטר אני מאה עמודים לפני הסוף ופ... המשך לקרוא ריצ' רצ' לפני שנתיים ו-6 חודשים
18. חמישים גוונים של אפור - טרילוגיה: חמישים גוונים #1 / אריקה לאונרד ג'יימס יש ספרים שעושים עליהם הרבה ... המשך לקרוא תמיד אוהב אותו לפני 3 שנים ו-8 חודשים
19. חמישים גוונים של אפור - טרילוגיה: חמישים גוונים #1 / אריקה לאונרד ג'יימס יש ספרים שעושים עליהם הרבה ... המשך לקרוא רינת לפני 3 שנים ו-8 חודשים
20. ציידת הלילה - קאת'רין קרופילד: ציידת #1 / ג'אנין פרוסט 'אם תברחי ממני, אני ארדוף אח... המשך לקרוא eliya לפני 3 שנים ו-9 חודשים
21. ציידת הלילה - קאת'רין קרופילד: ציידת #1 / ג'אנין פרוסט 'אם תברחי ממני, אני ארדוף אח... המשך לקרוא אינס לפני 3 שנים ו-10 חודשים
22. נצח - הזאבים של גרייס #3 / מגי סטיווטר הגעתי למסקנה, והיא לא על הספ... המשך לקרוא קליירי פריי לפני 4 שנים
23. נצח - הזאבים של גרייס #3 / מגי סטיווטר הגעתי למסקנה, והיא לא על הספ... המשך לקרוא מלכי לפני 4 שנים
24. בדידותם של המספרים הראשוניים / פאולו ג'ורדנו כנראה פספסתי את חווית הקריא... המשך לקרוא רץ לפני 4 שנים ו-2 חודשים
25. בדידותם של המספרים הראשוניים / פאולו ג'ורדנו כנראה פספסתי את חווית הקריא... המשך לקרוא בובספוג הסוואגי ;) לפני 4 שנים ו-2 חודשים
26. בדידותם של המספרים הראשוניים / פאולו ג'ורדנו כנראה פספסתי את חווית הקריא... המשך לקרוא אביבה לפני 4 שנים ו-2 חודשים
27. תענוגות אסורים - אניטה בלייק – ציידת הערפדים #1 / לורל ק. המילטון אניטה בלייק. המוציאה להורג. ... המשך לקרוא אנקה לפני 4 שנים ו-3 חודשים
28. תענוגות אסורים - אניטה בלייק – ציידת הערפדים #1 / לורל ק. המילטון אניטה בלייק. המוציאה להורג. ... המשך לקרוא טופי לפני 4 שנים ו-3 חודשים
29. תענוגות אסורים - אניטה בלייק – ציידת הערפדים #1 / לורל ק. המילטון אניטה בלייק. המוציאה להורג. ... המשך לקרוא גלית לפני 4 שנים ו-3 חודשים
30. חום / די שולמן הפסקתי ולא אחזור לגעת בו. ... המשך לקרוא Sofiya-The Demigod לפני 4 שנים ו-3 חודשים
31. לנצח - בני האלמוות #1 / אליסון נואל בספר הזה עמדתי ממש 70 עמודים ... המשך לקרוא Sofiya-The Demigod לפני 4 שנים ו-3 חודשים
32. לנצח - בני האלמוות #1 / אליסון נואל בספר הזה עמדתי ממש 70 עמודים ... המשך לקרוא לואיזיאנה מנטש השקנאית לפני 4 שנים ו-6 חודשים
33. ציידת הלילה - קאת'רין קרופילד: ציידת #1 / ג'אנין פרוסט 'אם תברחי ממני, אני ארדוף אח... המשך לקרוא לופו לפני 4 שנים ו-7 חודשים
34. לילות לבנים - קאת'רין קרופילד: ציידת #2 / ג'אנין פרוסט הספר הראשון של לילות לבנים ... המשך לקרוא SEIRO לפני 4 שנים ו-8 חודשים
35. ציידת הלילה - קאת'רין קרופילד: ציידת #1 / ג'אנין פרוסט 'אם תברחי ממני, אני ארדוף אח... המשך לקרוא SEIRO לפני 4 שנים ו-8 חודשים
36. ציידת הלילה - קאת'רין קרופילד: ציידת #1 / ג'אנין פרוסט 'אם תברחי ממני, אני ארדוף אח... המשך לקרוא mery lo לפני 4 שנים ו-8 חודשים
37. מסומנת - בית הלילה #1 / פ"ק קאסט הרבה זמן חיפשתי אותו, לפי הת... המשך לקרוא sss לפני 4 שנים ו-9 חודשים
38. שהות - הזאבים של גרייס #2 / מגי סטיווטר אני מאה עמודים לפני הסוף ופ... המשך לקרוא אבישגוש לפני 4 שנים ו-10 חודשים
39. לנצח - בני האלמוות #1 / אליסון נואל בספר הזה עמדתי ממש 70 עמודים ... המשך לקרוא אבישגוש לפני 4 שנים ו-10 חודשים
40. ציידת הלילה - קאת'רין קרופילד: ציידת #1 / ג'אנין פרוסט 'אם תברחי ממני, אני ארדוף אח... המשך לקרוא beck לפני 4 שנים ו-10 חודשים
41. שוליית הרוצח - הרואים למרחק #1 / רובין הוב טרילוגיה מדהימה. אין דרך אח... המשך לקרוא קארטה לפני 4 שנים ו-11 חודשים
42. ציידת הלילה - קאת'רין קרופילד: ציידת #1 / ג'אנין פרוסט 'אם תברחי ממני, אני ארדוף אח... המשך לקרוא נסיכה מכאנית (כי גם לי מותר להחליף כינוי כל שבוע) לפני 5 שנים
43. ציידת הלילה - קאת'רין קרופילד: ציידת #1 / ג'אנין פרוסט 'אם תברחי ממני, אני ארדוף אח... המשך לקרוא Sharon לפני 5 שנים
44. חום / די שולמן הפסקתי ולא אחזור לגעת בו. ... המשך לקרוא Mira לפני 5 שנים
45. חום / די שולמן הפסקתי ולא אחזור לגעת בו. ... המשך לקרוא Rowan Jin לפני 5 שנים
46. הגן הכימי - הקמילה - הגן הכימי #1 / לורן דסטפנו סיימתי את הספר הזה בפחות מח... המשך לקרוא מנטה לפני 5 שנים
47. ציידת הלילה - קאת'רין קרופילד: ציידת #1 / ג'אנין פרוסט 'אם תברחי ממני, אני ארדוף אח... המשך לקרוא Draco The Space Marine לפני 5 שנים
48. לילות לבנים - קאת'רין קרופילד: ציידת #2 / ג'אנין פרוסט הספר הראשון של לילות לבנים ... המשך לקרוא לפני 5 שנים
49. שהות - הזאבים של גרייס #2 / מגי סטיווטר אני מאה עמודים לפני הסוף ופ... המשך לקרוא שעיונת לפני 5 שנים ו-1 חודשים
50. לילות לבנים - קאת'רין קרופילד: ציידת #2 / ג'אנין פרוסט הספר הראשון של לילות לבנים ... המשך לקרוא שין שין לפני 5 שנים ו-1 חודשים



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ