תומס

תומס

בן 23 מרעננה




» דירג 0 ספרים
» כתב 0 ביקורות
» יש ברשותו 0 ספרים
» מוכר 0 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 4 שנים ו-7 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 4 שנים ו-7 חודשים

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים
»

» רשימת הסופרים של תומס


תומס עוקב אחרי
מתוך הפורומים:

מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות

לפני 4 שנים ו-7 חודשים
» הרגע שראיתי אותה (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-7 חודשים
» מקסים (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-7 חודשים
» התחלה של ספר שלם A1 (סיפור שכתבתי)
לפני 4 שנים ו-7 חודשים
» ממש יפה (סיפור שכתבתי)
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

תרים את הראש ותסתכל אל קו האופק
לך אליו מחכה לך שם משהו טוב משהו קסום משהו מעולם אחר
אל תוריד את הראש כי ככה אתה תראה את כל האבנים הסלעים העליות והבורות שיש בדרך..
כן הדרך אל האופק קשה לפעמים נידמה שהאופק צריך להישאר באופק קשה להאמין שהוא באמת מחכה לנו..
אבל אנשים כמונו... אנשים כמונו נלך עד שנגיע אליו ולפניו לא נעצור כי זה מי שאנחנו
מנצלים את הכוח שהאל נתן לנו והולכים איתו עד הסוף
נכתב לפני 4 שנים ו-7 חודשים
הרגע שראיתי אותה. כל אחד זוכר את הרגע שהאהבה שלו התנגשה לו בפרצוף, אבל מליבו של כל אחד זה הדבר הכי מיוחד יותר מכולם.
אז אני זוכר אותו טוב את הרגע. שיער חום זהוב, עיניים ירוקות, קצת נמשים על אפה היה לה פשוט יפייפה פחדתי לומר זה אבל מושלמת. יושבת לה שם על צמרת עץ מחייכת. אחר כך הבחנתי בעפיפון שהיה תקוע על העץ וילדה למטה בוכה ומחכה שתוריד לה אותו. עם השיחה הראשונה שלי איתה, הפעם הראשונה שניפגשנו רק שנינו הפעם הראשונה שהרגשתי את השפתיים שלה,
גרמו לי לשאול את עצמי איך יכולתי לחיות עד היום בלעדיה. אני יודע שהם מאיימים עליה ויעשו הכל כדי לפגוע בה בשביל שיכאב לי.
אל תדאגי אהובה שלי אני מבטיח לך שאיתי את בטוחה אף אחד לעולם לא יפגע בך כשאת בין זרועותי אפילו השטן בכבודו ובעצמו
נכתב לפני 4 שנים ו-7 חודשים
לא הייתה לנו ברירה. הדבר היחיד שרצינו הוא חופש זה היה הדבר היקר ביותר שהיה לנו.
ונלחמנו עליו גם אם לא היה ניראה שזהוא הדבר הנכון לעשות בעולם שלנו כמו אנשים שהחליטו לשלול את
החופש אחד מהשני עולם קשה ניהיה מפחיד אז אנחנו. אני והיא פשוט לא רצינו להיות שם כשהכול מתמוטט.
נכתב לפני 4 שנים ו-7 חודשים
אומרים שיש סערה בתוכינו, כוח, עוצמה שדוחפת
אותנו יותר מכל מה שנוכל להאמין או אפילו לדמיין.
יום יום שעה שעה אנחנו חייבים להזכיר לעצמינו
למה אנחנו בכלל עושים את זה. רוב היום אנחנו פשוט
הולכים. הגב כואב מרוב משקל הרגליים שונאות אותך
על מה שאתה עושה להן. כל הגוף שורף רעב עייף ורק
רוצה שוב לראות אותה ומתחנן לאל שהיא שהיא מחכה
לי בבית. אני אבין אותך אם לא תרצי לחכות יותר.
מבחוץ אנחנו ניראים כמו אבירים אצילים שכולכם סומכים
עלינו. אבל כשאף אחד לא רואה, אנחנו בוכים מתגעגעים
קר לנו וכואב לנו. אבל זה בשבילכם בשביל החופש
שלכם אנחנו נילחם ולא נעצור את כל חיינו השארנו מאחור
כדי שיהיה לכם טוב כאן. אכן ישנה סערה בתוכינו
אנחנו נילחמים בשביל החופש אנחנו אף פעם לא מיחוץ לקרב



לוחמי צה"ל
נכתב לפני 4 שנים ו-7 חודשים
הקוראים:
  • לפני שנתיים ו-9 חודשים ~RAIN~ בת 17 משבע הממלכות
  • לפני 4 שנים ו-5 חודשים ♬*•°.•Sonrisa*•°.•♬ בת 19 מ╮☆╰heaven ➊☣
  • לפני 4 שנים ו-7 חודשים אנונימוס בת 17 מארץ לעולם לא
  • לפני 4 שנים ו-7 חודשים רייצ'ל בת 18 ממחנה החצויים
  • לפני 4 שנים ו-7 חודשים girl on fire בת 21 מאידריס
  • לפני 4 שנים ו-7 חודשים אפרת בת 21 מעבר להיגיון
  • לפני 4 שנים ו-7 חודשים א.מ. בן 43 מאי שם



©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ