ביקורת ספרותית על שהות - הזאבים של גרייס #2 מאת מגי סטיווטר

---

אני מאה עמודים לפני הסוף ופשוט לא יכולה להתעלם מהזוג החדש.
בהתחלה אהבתי את גרייס וסם( בספר הראשון כמובן ) , ובספר השני משום מה מערכת היחסים ביניהם נעשתה יותר כבדה, אפילו האישיות של סם שנהיה רציני ופסימי מדי, כל דבר הוא חושש ומטיל ספק עד שזה נהיה כבר מעצבן. האובססיביות הלא מובנת הזאת הורסת יותר את הספר, אין לה ביסוס! ברצינות יום אחד לבד ומה הטירוף הזה? השהות הבלתי נפרדת שלהם מציקה, כאילו לשניהם אין חיים.
אני אוהבת אובססיה, הו כמה שאני אוהבת אובססיה, אבל לא מהסוג הזה שיותר מעיק מאשר מוסיף ומעניין.


בשיא הכנות, אני ממשיכה לקרוא את הספר בגלל איזבל וקול שאלוהים יודע איך הם לא הזוג הראשי בסיפור. שניהם באים מעולמות שונים, מנסים למנוע מהעולם לראות את הפנים האמיתיות שלהם, הציניות ודברי העוקץ עושים לי טוב, שניהם חסרי בושה וחריפים. כיף לקרוא את הפרקים שהם מופיעים בהם!

מקווה שהמאה עמודים הללו ישנו משהו עם סם וגרייס ואם לא, לפחות שקול ואיזבל יופיעו יותר ולא ישתנו.

» ביקורות נוספות של kim
» ביקורות נוספות על שהות - הזאבים של גרייס #2