הומאז' לספר "נשים קטנות" – הומלץ בחום ע"י המוכרת של סטימצקי שביקשה שאסמוך עליה ולא אתאכזב, ובכן...



מסופר על ארבעת בנות משפחת ספרינג שמתמודדות עם החיים בעיירה פרובנציאלית בזמן שאביהן, המשרת בצבא, מוצב בעירק. על אהבות ודרמות של אחיות מתבגרות

הדמויות:
מג- הבכורה שטחית אוהבת כסף, יופי ומותגים מחפשת גברים שיתאימו לאג'נדה שלה, כלומר קצין שידאג לה לבית גדול.
ג'ו- ההפך של מג, חובבת ספרות חולמת

לאחר שצפיתי בסרט(לאחר ש..) קראתי את כרך 2, מתוך סקרנות להמשך העלילה, וגיליתי סיפור אנושי הכתוב בצורה מקסימה ומותחת.
תוך שבועות בודדים קראתי בנשימה עצורה עד הכרך האחרון, הע הסוף, הספרים לא הפסיקו לרגש ולהפתיע.
הסופרת שומרת על כתיבה קולחת, ומעניינת תוך יצירת מעבר קולח בן הסיפור שלו ושלה. הרבה רגשות,סערות נפש,קינאה, אהבה עצומה כעסים עמוקים, התפרקות והתחזקות. הסיפור קולח ומתובל בתאורי אהבה עמוקה,

<mark>אנה טוד</mark>, אוי <mark>אנה טוד</mark>...
האם היא כתבה את הספר הזה אחרי שהיא קמה בבוקר אחד בהחלטה שהיום היא תתחיל להרוס קלאסיקה, או שהרעיון נבע ונכתב מלקיחת סמי הזיות? כך או כך, בנות ספרינג היה מת להיות נשים קטנות. בעצם, הוא היה מת להיות ערפילי אבלון! (אם קראתם את הביקורות שלי [סביר להניח שלא], אתם יודעים מהי עמדתי בקשר לתפלצת שהיא המגנום אופוס של מריון זימר בריידלי, אישה שהייתה רעה בדיוק כמו הספר שלה) בערפילי היה

סדרת הספרים אחת האהובים עליי!!

כנראה אנשים שקראו את הספרים והתעצבנו והתייאשו מהדמויות
לא באמת הבינו את עלילת הספר ואת האישיות של כל אחת מהדמויות.

שימו לב שבמהלך הספרים הסופרת <mark>אנה טוד</mark> הדגישה! ששתי הדמויות באו ממקום שונה לחלוטין!
שני נפשות שונות שבאו מעולם שונה לגמרי! ובגלל זה העלילה של שניהם מסובכת כל כך.

הם מנסים לשלב את השוני הזה בניהם איכשהו ולפעמים הם מועדים, כי הם כל כך שונים!

אנ

יתכנו ספוילרים-_-


את הספר הזה חברה הביאה לי, היא אמרה בהתלהבות שהסוף לא צפוי בכלל ושהיא הייתה בשוק ושאני חייבת לקרוא... אז קראתי.
קודם כל אני רוצה לציין שהסוף מאוד הזכיר לי קטע מתוך דרמה קוריאנית בשם still,marry me (סתם אומרת חח)

טוב, אז פניה לטסה: אעעאאא!!! תפסיקי להינמס ולהפוך לשלולית כל פעם שהרדין רק מסתכל עליך!!! הבנו שהוא חתיך הורס אבל בכל זאת!קצת אופי, כבוד עצמי.. משהו.

אני שונא

הספר הראשון של <mark>אנה טוד</mark>, שבאופן מפתיע למדי, כתבה אותו באתר wattpad בתור "פאנפיקשן" על להקת הבנים וואן דיירקשן (שאני אישית לא מתחברת אליהם) באנונימיות. "חובבנית" שהצליחה למשוך מיליארד קוראים - כמה הערצה יש לי לאישה הצעירה הזאת, שהגשימה חלום של המון צעירים כמוה, ובעיקר את החלום שלה עצמה.

הכריכה פשוט משכה לי את העין מהשניה הראשונה. רציתי לקנות את הספר הזה עוד לפני שבכלל קראתי על מה העלילה. כידוע לא

אני אגיד את האמת הספר היי ממש יפה אבל פשוט היו קטעים שחזרו על עצמם כאילו הבנו את הפואנטה הכל טוב ויפה אבל לפי דעתי היה צריך לשנות טיפה לעשות משהוא טיפה אחר, משהוא שונה אבל חוץ מזה <mark>אנה טוד</mark> אף פעם לא מאכזבת.
אהבתי את זה שהיא לא מנסה לחקות ספרים אחרים כמו שהמון סופרים עשו עם חמישים גוונים.
הסוף של הספר היה ממש מה שציפיתי ואפילו מעבר אני ממליצה ממש ממש לכול מי שלא קרא את הסדרה ובכללי את הספר הזה, אם

יש היום תופעה חדשה,שלדעתי צריך לעודד אותה, כתיבה עצמאית של אנשים שמוצאים את הספרים מהמגירות. זה מה ש<mark>אנה טוד</mark> עשתה.
היה לי קשה להסתגל לספר, הוא היה ארוך, מתיש, והדמויות לגמרי עיצבנו אותי.
הרדין מתנהג כמו ילד בן שלוש עם בעיות אימא וטסה מתנהגת כמו נערה בת 16 שכשאומרים לה לא היא רוצה יותר.
כל ה300 ומשהו עמודים האלה מרוחים סתם על אותו עיקרון - בוגדת בחבר שלה, מתאהבת בהרדין, חוזרת לחבר שלה, רבה עם אימ

<mark>אנה טוד</mark> מתעלה על עצמה ועל שני הספרים שקדמו לספר זה.
הכתיבה שמאפיינת את טוד באה לידי ביטוי בספר זה יותר מבקודמיו.
המלחמות בין הרדין לטסה לא רואות שובע והספר לא משמעם ולו לשנייה.