“אז אולי כמה אנשים רואים את הכינוי שלי מתחת (או מעל) לביקורת ושואלים את עצמם מי פרץ לחשבון שלי. אז את התירוץ שלי כבר אמרתי, למטה, למען האמת. בכל מקרה, ברור שהיכולות הספרותיות שלי לא התדרדרו או משהו. אני עומדת לתת ביקורת. יש את הספרים האלו, שקיומם הוא פשוט... כיף. כיף אדיר. ולא משהו מעבר. בלי עומק מדהים והתמוטטות או דמעות, הזדהות או משהו מעבר. ויש פעמים שגם הסופר יודע את זה, מה שהופך את הספר לכיפ”

“קראתי ביום אחד ועדיין, לא ספר שהייתי ממליצה ישר. הוא כתוב טוב, סוחף (בגלל זה נתתי לו 4 כוכבים), אבל לאורך כל הקריאה יש חשק לצעוק עליהם שיתאפסו על עצמם ויהיו אחד עם השניה ודי לאמלל את כל העולם והקוראים. הצד הרומנטי שבי אהב את סיפור האהבה הסוחף והתשוקה והאישה הבוגרת שבי רצתה שיתאפסו על עצמם ויפסיקו לבלבל את המוח כי הם בני 19-20 וכל החיים לפניהם אז למה לבזבז את הזמן באומללות ולהרגיז אחד את השניה במ”

“תעזבו רגע את הכריכה המהממת, קראתי את הראשון, כך שהשני מתבקש. ולראשונה ספר שלם שמספר מנקודת המבט של הגיבור. העתק מדויק של הספר הראשון, וכאן אפילו השאיר אותי כועסת... איך לא ראיתי כמה אבי כלבה? בראשון הבנתי לחלוטין למה טרביס התאהב באבי, חשבתי שהוא חולה ללא תקנה. בספר הזה אני לא בטוחה מי חולה יותר. כן, אני יודעת... קיטש, נמרח, ובכל זאת אהוב.”

“אסון יפהייפה+אסון מהלך כל פעם אני בוחרת את הספר שאקרא בצורת הגרלה, כי חוסר החלטיות שלום. את הספר אסון יפהייפה קראתי לפניי כשש שנים בגיל 15 (וכבר אז הוא היה בנאלי) ואת הספר הזה עכשיו כי הוא שכב לי בספרייה עוד מאז אבל רק עכשיו הוא יצא בהגרלה. אז קראתי עוד פעם את הספר הראשון כי לא זכרתי כלום ואז עברתי אליו. קודם כל דבר אחד שאני יכולה להסכים איתו: הסדרה הזו היא באמת אסון. אחד הספרים הכי בנאלים”

“אז אולי כמה אנשים רואים את הכינוי שלי מתחת (או מעל) לביקורת ושואלים את עצמם מי פרץ לחשבון שלי. אז את התירוץ שלי כבר אמרתי, למטה, למען האמת. בכל מקרה, ברור שהיכולות הספרותיות שלי לא התדרדרו או משהו. אני עומדת לתת ביקורת. יש את הספרים האלו, שקיומם הוא פשוט... כיף. כיף אדיר. ולא משהו מעבר. בלי עומק מדהים והתמוטטות או דמעות, הזדהות או משהו מעבר. ויש פעמים שגם הסופר יודע את זה, מה שהופך את הספר לכיפ”

“קראתי ביום אחד ועדיין, לא ספר שהייתי ממליצה ישר. הוא כתוב טוב, סוחף (בגלל זה נתתי לו 4 כוכבים), אבל לאורך כל הקריאה יש חשק לצעוק עליהם שיתאפסו על עצמם ויהיו אחד עם השניה ודי לאמלל את כל העולם והקוראים. הצד הרומנטי שבי אהב את סיפור האהבה הסוחף והתשוקה והאישה הבוגרת שבי רצתה שיתאפסו על עצמם ויפסיקו לבלבל את המוח כי הם בני 19-20 וכל החיים לפניהם אז למה לבזבז את הזמן באומללות ולהרגיז אחד את השניה במ”

“תעזבו רגע את הכריכה המהממת, קראתי את הראשון, כך שהשני מתבקש. ולראשונה ספר שלם שמספר מנקודת המבט של הגיבור. העתק מדויק של הספר הראשון, וכאן אפילו השאיר אותי כועסת... איך לא ראיתי כמה אבי כלבה? בראשון הבנתי לחלוטין למה טרביס התאהב באבי, חשבתי שהוא חולה ללא תקנה. בספר הזה אני לא בטוחה מי חולה יותר. כן, אני יודעת... קיטש, נמרח, ובכל זאת אהוב.”

“אסון יפהייפה+אסון מהלך כל פעם אני בוחרת את הספר שאקרא בצורת הגרלה, כי חוסר החלטיות שלום. את הספר אסון יפהייפה קראתי לפניי כשש שנים בגיל 15 (וכבר אז הוא היה בנאלי) ואת הספר הזה עכשיו כי הוא שכב לי בספרייה עוד מאז אבל רק עכשיו הוא יצא בהגרלה. אז קראתי עוד פעם את הספר הראשון כי לא זכרתי כלום ואז עברתי אליו. קודם כל דבר אחד שאני יכולה להסכים איתו: הסדרה הזו היא באמת אסון. אחד הספרים הכי בנאלים”