חוויית הקריאה שמספק "כאילו אין מחר" מקבילה כמעט לחלוטין לזחילה על חצץ.
ככל שמתגלגלים, היא דומה יותר לזחילה על סוכר, כשלמרות פוטנציאל המתיקות, התאכזבתי לגלות שגם זחילה ממותקת, מכאיבה לי בברכיים ובמקרה זה שלחה אותי שוב, לשאול את עצמי 'למה אני עושה את זה?' (אבל אולי זו רק אני).

היינו, ראינו, די!
כן, שוב זכינו בסיפור הידוע של 'בחורה פוגשת בחור', ככה במקרה, בטעות.

בחור מזהיר ב<mark>קול</mark>ו הסקסי "כדאי ש

פייפר היא צעירה בתחילת חייה שעובדת כמזכירה בדלפק קבלה בחברה גדולה. בהפסקות הצהריים היא יוצאת לפארק לאכול בשקט ולקרוא. יום אחד היא רואה בחור מקועקע שמנגן מאוד יפה.
בלו הוא הומלס מבחירה שלא מסוגל להתקבע או להתחייב, ואילו פייפר מחפשת סיפור אהבה שיביא להקמת משפחה ומימוש החלום הבורגני. אבל האהבה שניצתה בניהם לא מתחשבת ברצונות של אף אחד מהם.
הספר עוקב אחרי שני הגיבורים לאורך כמה עשורים ומנסה להתחקות

אומנם ספר קצת ארוך אבל אהבתי את הצורה שבה נכתב והתפתח לאורך השנים, על האהבה הגדולה שקיימת בין הצדדים ועל הנחושות שלא לוותר על אהבת אמת...הסיפור מתחיל שפייפר בת ה21 פוגשת את בלו, הומלס מוזיקאי, ועל כל הקשיים שעברו לאורך השנים...