למדתי לעצור.
למדתי לעצור את הלב, ככה, בפתאומיות.
למדתי, למדתי לחשוב, לעבד נתונים, לנתח.
למדתי לנשום, למדתי שלפני כל נפילה כואבת כדאי לנשום עמוק ולזכור שתמיד יש יותר גרוע.
למדתי שכאב יכול להיגרם גם מצחוק ולא רק מדמעות.
למדתי שתחליף זאת כבר לא מילה שאסור להשתמש בה.
למדתי שהדרך לאושר לא חייבת להיות רצופה בכאב וקשיים, ושתמיד יהיו כאלה שיחייכו רק בסוף וכאלו שיהיו מאושרים בכל הדרך.
למדתי שהחיים זה עניין של בחירות וויתורים, אתה בוחר עם מה אתה מתעורר בידיים ואיך אתה הולך לישון.
למדתי שלהילחם זה לא תמיד כדאי, אתה נלחם כי אתה מאמין או שנהיית עיוור למצב?
למדתי שאני נכס, שאני לעולם לא אלחם על המקום שלי בחיים של בן אדם אם הוא בוחר לעזוב מרצונו.
למדתי שהערכה עצמית זאת לא מילה מפחידה, שכשאתה יודע להעריך את עצמך כמו שצריך, אתה אף פעם לא מפחד
להיות לבד.
למדתי שאני רוצה להיות מיוחדת בחיים של בן אדם אחר.
למדתי שאני רוצה לתת אהבה כמו שאני נותנת, גדולה, אבסולוטית, אחת כזו ששואבת אותך פנימה.
למדתי שאני רוצה דלת סתרים משלי בעולם של בן אדם אחר, שכל פעם שארצה להתנתק אלך אליה, אם לא המקום השקט שלנו בעולם של אחר, אז מה הטעם?
והכי חשוב,
למדתי לאהוב את עצמי, מכל מקום, מכל היבט, בלי תלות,
בלי לקבל אישור.
ומה איתך,
הצלחת ללמוד את כל הדברים האלה?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
