ביקורת ספרותית על נצח - הזאבים של גרייס #3 מאת מגי סטיווטר

---

הגעתי למסקנה, והיא לא על הספר הזה ספציפי אלא על רוב הטרילוגיות. ( ומעטות באמת מוצלחות)
הספר הראשון תמיד מצוין, מותיר אחריו הרבה התלהבות, סקרנות, המלצות וציפייה לספר הבא.
אני לא יודעת אם הסופר/ת מושפעים מגל "ההתלהבות" העצום הזה ואז מחליטים לכתוב עוד ספר.
ומשום מה, הספר השני בינוני ולא יותר. ופתאום כל ההתלהבות דועכת, ויש ביקורות שליליות.
אז אולי הסופר/ת מרגישים לחץ, ואומרים לא נורא, נתקן את זה בספר הבא. נפציץ!
אבל משום מה... זה לא עובד. זה פשוט לא עובד להם. כולנו בסופו של דבר עומדים מול הספר השלישי, נותנים לו הזדמנות בגלל מה שגרם לנו להרגיש בספר הראשון, קוראים את השלישי... והסוף נגמר מהר, מוזר, פתוח, לא ברור, מאכזב, מעצבן, או טוויסט מטורף שלא קשור לשום מקום.

טרילוגיית הזאבים של גרייס נפגעה מזה, אין ספק. הספר הראשון היה מקסים, רומנטי, עדין, חמים. נחמד לשבת ופשוט להעביר את הזמן.
בספר השני זה התחיל להיות כבד, אבל אז הסופרת עשתה מהלך חכם והוסיפה שתי דמויות ראשיות לסיפור וככה הצליחה לגרום לנו ( לי לפחות..) להמשיך לקרוא.
בספר השלישי... די. כמה אפשר? יש לספר אווירה דכאונית, ואני מניחה שהיא רצתה להגיע לשם. אבל שני ספרים זה כבר יותר מדי! הדמות של סם מרגיזה אותי בטירוף, התלותיות, הבכיינות, חוסר ביטחון, האובססיה, האפסיות הזו... זה נראה רע. לא אומרת שכולם צריכים להיות שיא הגבריות, גם אני בעצמי אוהבת שיש כמה תכונות שהן יותר רגישות ועדינות אבל סם פשוט לא גבר. הוא נראה יותר כמו ילדה קטנה שלא מפסיקה לבכות וליילל בדיכאון.
ואני אהבתי אותו בספר הראשון כל כך, נדלקתי על הדמות שלו ופשוט התאהבתי בה ואז פתאום בספר השני והשלישי הכל נעלם. פוף.

גרייס גם על אותו קו כמו סם, בהתחלה הייתה חביבה, ואז נהפכה לאישה מתרפקת, אובססיבית ותלותית.
כל מה שעובר לה בראש זה סם, וזהו זה כבר נמצא על גבול החולניות. אין לי בעיה עם אובססיביות וחולניות, באמת שלא, אני בעד שיהיו ספרים עם הרבה שגעונות... אבל זה לא אמור להיות אחד מהספרים הללו, וכאן החולניות נראית מגוחכת ומשעממת להחריד.

והיחידים שעוד הצליחו להחזיק את הספר זה איזבל וקול, שכמובן את קול אני אוהבת כי מה לעשות ילד רע זה ילד רע. ואיזבל גם באה לי בטוב.
אבל גם שניהם נפגעו בגלל העלילה המתמרחת, השעמום והכבדות. עם כל אהבתי אליהם... די, הספיק לי.
הקסם שלהם פשוט התפורר.

ולסיום, העלילה מתמרחת כמו מסטיק! פשוט התייאשתי ועזבתי את הספר, אין יותר עניין , רק בכי ועצב ובאמת שאם אני רוצה להתמרמר, אקרא ספר קצת יותר מרגש ועמוק מזה.


טרילוגיה כושלת.

» ביקורות נוספות של kim
» ביקורות נוספות על נצח - הזאבים של גרייס #3