פורומים » המלצות קריאה
קראת ספר טוב במיוחד? בוא וספר לנו עליו.
כתיבת הודעה חדשה בפורום המלצות קריאה
ההודעות
-
לפני 3 חודשים מחפש ספר משנה חיים קריא ומרתק מנחם (ל"ת)
-
לפני 3 חודשים תעזרו ליייייייי! גולי
מלחמה והספריה סגורה כבר שבועיים.
חרשתי את כל הספרים בבית ונגמרו. לי. הספרים. לקרוא.
אז א. מי שיכול לתת המלצה לרשימת ספרים איכותית שישר שתפתח הספריה יהיה לי מה לקחת, אשמח מאד מאד!
משתדלת לקרוא ספרים נקיים ואוהבת מאד פנטזיה אבל קראתי את הרוב - אז אשמח לרעיונות מקורים. וגם לא פנטזיה אבל יפה זה בסדר.
חוץ מזה, ב. יש אולי מקום בגוגל לקרוא אונליין בחינם? לא בספריה הדיגיטלית כי אין שם ספרים בכלל.
מכירים משהו?
זה ממש ישמח אותי!
תודה ענקית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 9 חודשים אשמח להמלצות ספרות גותית סערגיא
היי!
קראתי לאחרונה ואהבתי - פנטום האופרה של גסטון לרו, מגרש השדים של בלאטי, פרנקנשטיין של מרי שלי, זן ואמנות אחזקת האופנוע (אולי לא לגמרי שייך כאן אבל אהבתי), קוצר רוחו של הלב של סטפן צוויג, והספרים של ויטלי שטרייבר.
אשמח להמלצה לספר הבא מהישנים והטובים או מהחדשים והגם טובים. תודה!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 9 חודשים תלמידיי ואני – זיכרונותיו של מורה להיסטוריה / משה ליפשיץ - במבצע הוצאת כרמל - מומלץ! פרפר צהוב
לפעמים מגיע אליך ספר קטן וקסום. הספר הזה הוא אחד מאלה. אני רק בתחילת הספר וכבר ממליץ לרוץ ולרכוש אותו, במיוחד כשהוא נמצא עכשיו במבצע ב-20 ש"ח בהוצאת כרמל!
הספר נכתב על ידי מורה להסטוריה ומחנך פנטסטי ברוח הומניסטית של מתן כבוד לתלמידים, פיתוח חשיבה עצמאית רציונאלית ונטולת דיעות קדומות תוך שימוש בגישת הוראה מעניינת ולא קונבנציונאליות.
הוא אוהב את ההוראה ובאמת רואה בה שליחות, והדבר ניכר בחוויותיו עם התלמידים בתיכון רמלה-לוד ואחר כך בכפר סבא, הן בשעות הלימודים והן לאחריהן.
https://www.carmelph.co.il/product/my-students-and-me
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 10 חודשים 500 הספרים האהובים ביותר לשנת 2024 של אתר עברית שונרא החתול
אפשר לחפש לפי ז'אנרים - פרוזה מקור, פרוזה תרגום, עיון, מד"ב ופנטזיה, ביוגרפיות ועוד.
לא לגמרי ברור על פי מה הם דירגו את הרשימות.
https://did.li/LSZCN
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 10 חודשים מחפשת המלצה לספר בסגנון קומי :) מעין
היי היי,
לאמא שלי בקרוב יש יומולדת ואני מחפשת עבורה ספר שישמח אותה ויעשה לה טוב.
היא בדרך כלל קוראת ספרים יחסית כבדים וספרי עיון, אבל לפני כמה שנים קניתי לה את ״איש ושמו אובה״ של פרדריק בקמן והיא נורא נהנתה.
למישהו יש רעיון לספר בסגנון הזה, שיש בו פן קומי אבל בקטע מודע לעצמו?
הוא גם יכול לגעת בנושאים ״כבדים״, אבל שהאווירה תהיה קלילה.
אשמח מאוד להמלצות, תודה מראש :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 חודשים מקפיצה. סומכת על המלצות של אנשים פה :) מעין (ל"ת)
-
לפני 10 חודשים אז ככה: פואנטה℗
מסוך עלי / מריו לבררו
מכמונת געגועים לפניך / אלכס אפשטיין
סיפורים פטרבורגיים / גוגול
פוליטיקלי קורקט / ג'יימס פין-גארנר
מותו של אהרון אלקלעי / עידית אלנתן
ספרים של בוריס אקונין (סדרת פנדורין)
ספרים של מארק טוויין
מזל טוב לאמא שלך :-)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 10 חודשים נהדר! מעין
-
לפני 10 חודשים בכיף. נזכרתי בעוד אחד: פואנטה℗
-
לפני 7 חודשים דרושים נהגים בכל הארץ ומכל הסוגים, נהגי משאיות, נהגי אוטובוס ומיניבוס, נהגי רכב פרטי ומסחרי, נהגי קטנוע/אופנוע, לחברתנו המתפרסת בכל הארץ, לפרטים הירשמו בקישור הבא - https://driversjobbs1.com/sign-up/ driversjobbs1
דרושים נהגים בכל הארץ ומכל הסוגים, נהגי משאיות, נהגי אוטובוס ומיניבוס, נהגי רכב פרטי ומסחרי, נהגי קטנוע/אופנוע, לחברתנו המתפרסת בכל הארץ, לפרטים הירשמו בקישור הבא - https://driversjobbs1.com/sign-up/
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 10 חודשים תודה! מעין
-
-
-
-
-
-
לפני שנה ו-4 חודשים שתולים בנכר ספר מתח ריגול מרתק עם סוף מפתיע מופץ רק כספר אלקטרוני בימים אלו במבצע אצל עכשיו אורזולה
בשעת בוקר מוקדמת של אחד מימי האביב הראשונים ישבתי בכיסא נוח על שפת הים. האוויר היה צח והשמים בהירים, כיאה לשעה מוקדמת בעונה זו של השנה. מעט עננים כיסו את קרני השמש, שטרם התעוררה, וכמוה, גם העיר תל אביב עדיין נמנמה. כבר שחיתי את שחיית הבוקר שלי. סביבי רק משכימי קום מעטים אחרים, ואני מרגיש שחציו של החוף שייך לי, כמו הרקליוס, הקיסר הביזנטי. התרעננתי מספיק, חשבתי לעצמי, והאדרנלין בגופי זורם בקצב הנכון. עכשיו אני מוכן לעוד יום של הישרדות במשרד. אספתי את חפציי ואת ספר הקריאה שריתק אותי בימים האחרונים – האוטוביוגרפיה של צ’רצ’יל. הכנסתי את הספר לתיק הגב שלי וצעדתי למקלחת הציבורית. אחרי ששטפתי את המלח מגופי והחלפתי את בגד הים בג’ינס ובחולצה כחולה, צעדתי כמו רובוט הישר אל בית הקפה ‘כריסטה’ ברחוב פרישמן, מקום שאני אוהב מאוד לשבת בו לקפה ועוגת גבינה. כריסטה הוא בית קפה מוכר לוותיקי העיר, מקום מפגש נוסטלגי הקיים משנות הארבעים, עוד לפני קום המדינה. הריהוט הישן והבלוי מסתיר את הייחודיות של המקום – עוגת הגבינה המהוללת המוגשת שם מזה עשרות שנים. דורות גדלו על הטעם המיוחד של העוגות ממטבחה של הגברת כריסטה. אני לא יודע אם בית הקפה נקרא כך מאז ומתמיד או אם כריסטה עדיין בחיים, אבל בכל פעם שאני יושב כאן ומזמין את העוגה, הטעם הוא אותו הטעם. אין אפס. אין טעות. ובכל פעם שאני נוגס בעוגת הגבינה אני מהלל בלבי את כריסטה, אף שלא פגשתי אותה מעולם.
התיישבתי ליד שולחן בצדה הדרומי של המדרכה, קרוב לעציצים, המסמנים את גבול הטריטוריה של בית הקפה. את תיק הגב שלי הנחתי על הרצפה ליד אחד העציצים. כעבור שניות אחדות ניגשה אליי מלצרית והניחה את התפריט על השולחן. ‘אין צורך,’ אמרתי לה, ‘אספרסו כפול עם עוגת קלסיקה וכוס מים מהברז בבקשה’. המלצרית לקחה את התפריט מהשולחן בלי להוציא מילה מפיה. התרווחתי בכיסא העץ הישן, המוכר לי, כמו שאר הכיסאות במקום, מזה שנים. הבטתי סביב. בקרבתי ישבו ואכלו כמה פנסיונרים משכימי קום, כמה בחורים צעירים וגם אימהות צעירות עם תינוקות. אחת מהן אפילו הניקה את תינוקה בלי שחשפה את החזה שלה לעיני זרים. עניין של טכניקה, חשבתי לעצמי. התנועה ברחוב בן-יהודה הייתה דלילה, למעט האוטובוסים שחלפו במהירות. התבוננתי בהולכי הרגל המטיילים עם כלביהם. רובם נראו לי ישנים בהליכה. הם היו לבושים ברשלנות והולכים או מתנדנדים לפי קצב צעדיו של כלבם. תפקידם העיקרי היה לאסוף את צואת הכלבים מהמדרכה ולהכניסה לשקית הניילון שאחזו בידם. ‘תראו תראו מי יושב כאן על הבוקר! גדעון, כמה זמן לא ראיתי אותך,’ שמעתי קול נשי רך כמו צפצפה של אופניים קורא בשמי באוזני כל יושבי המקום. לא הייתי צריך להסיט את מבטי כדי לראות מי מתקרבת אליי. זיהיתי מיד את קולה של שרון, אחת מידידותיי הרבות, אשר החליטה כנראה לעדכן את יושבי המקום בשמי. ‘אהלן שרון,’ השבתי לה והרמתי את ראשי כדי לראותה. היא הייתה אחת מהנשים הרבות שאני מכיר קצת יותר מקרוב… הרי איני גבר מכוער. אני בן 36 רווק, מתנשא לגובה של 1.83 מטר ושוקל 77 קילוגרמים של שרירים, ועיניי כחולות. שיערי השחור הקצוץ מבליט את פני העגולות במיוחד כאשר הן מגולחות אבל מבליט גם את הצלקת הקטנה במצח זכר לפציעה בעת פעילות צבאית. כבר בתקופת בית הספר היסודי בעפולה הייתי מוקף ידידות רבות אולי גם בזכות הקיבוצים הסמוכים למקום מגוריי. חברי יעקב הקטן הגר בתחתונים שלגופי הכיר את גופן של רבות מבנות המין הנשי מקרוב, אפילו מקרוב מאוד. בגיל בר המצווה השוו את מראי החיצוני לזה של פול ניומן, השחקן האמריקאי יפה התואר. כמובן שההשוואה החמיאה לי מאוד, במיוחד כאשר שמעתי זאת מחברותיי לכיתה או בצופים. האגו שלי התחזק מן ההשוואה לשחקן ההוליוודי ששיחק בסרט ‘אקסודוס’. גם הורי ידעו לעלות את יופי החיצוני כמעט בכל מפגש משפחתי מורחב במיוחד עם דודותיי המבוגרות. אולי בגלל שהייתי הילד היחידי במשפחה והפכתי לגאוותה של אימי ניצולת השואה מהונגריה.
‘את מוזמנת להצטרף אליי לארוחת בוקר.’
‘יש לי רק כמה דקות,’ ענתה לי, ‘אני בדרך לעבודה.’
‘עזבי שטויות, תמיד את מתלוננת שאנחנו לא נפגשים מספיק. מה להזמין לך, קפה או מיץ בריאות? המיץ מומלץ מאוד בבוקר, זה יעשה לך טוב בהמשך היום.’
‘אתה יודע מה? קיבלתי את הזמנתך,’ אמרה והתיישבה לימיני.
‘נו, קדימה, ספרי לי מה עובר עלייך בימים אלו?’
‘תשמע, אתה לא בן אדם!’ הטיחה כלפיי, ‘אני מנסה כבר שבועות לפגוש אותך ואתה לא עונה – לא בנייד ולא בבית, מה קורה אתך בן אדם? אתה מתחמק ממני?’ שאלה וחיוך קל עלה על שפתיה.
‘אל תגזימי שרון, הייתי שלושה שבועות בחוץ לארץ אז חלק מידידותיי לא שמעו ממני.’
שרון מנסה כבר שנים לפתות אותי לבוא לביתה לארוחה, וכנראה גם למנה אחרונה במיטה. היא דווקא בחורה עם פנים נאים, קצת שמנמנה, עם טוסיק לא קטן ושיער שחור גולש עד הכתפיים.
‘הנה האספרסו הכפול ועוגת הקלסיקה שהזמנת אדוני,’ אמרה המלצרית וקטעה את מחשבותיי. ‘מה בשבילך, גברתי?’ שאלה במבטא שלא מותיר ספק שנולדה באחת ממדינות ברית המועצות לשעבר.
‘תביאי לי בבקשה מיץ גזר קר, תודה.’ ענתה שרון.
‘את עדיין עובדת במשרד הנסיעות?’ שאלתי את ידידתי, אך עוד לפני שהיא הספיקה לענות לשאלתי צלצל הטלפון הנייד שלי. הוצאתי אותו מכיס מכנסיי והסתכלתי על המספר שהופיע על הצג. ‘סליחה שרון, זה מהמשרד, אני חייב לענות.’ הצמדתי את הנייד לאוזני השמאלית, המרוחקת משרון, ‘כן, מה קורה?’ שאלתי את הקול שמעברו השני של הקו. העמדתי פנים שאני מקשיב לתשובה למרות שבן שיחי כבר ניתק. ‘מה, כבר עכשיו? מה אתה אומר,’ המשכתי בהצגה, ובמקביל לגמתי מספל האספרסו שבידי הימנית. ‘טוב, הבנתי, זאת באמת סיבה לישיבה דחופה. אני מגיע מיד.’ החזרתי את מכשיר הטלפון לכיס.
‘לשאלתך, כן, אני עדיין עובדת במשרד הנסיעות שפעם ביקרת בו’ החזירה אותי שרון לשיחתנו שנקטעה. המשכתי לפטפט אתה כמה דקות נוספות. אסיים את עוגת חלומותיי ואלך, אמרתי בלבי. נגסתי מהעוגה המהוללת נגיסות קטנות וסיימתי את האספרסו בלגימה ארוכה. ‘אני מצטער, נצטרך להמשיך ולפטפט בפעם אחרת,’ אמרתי לשרון בעודי קם מהכיסא ושולף את הארנק שלי מהכיס האחורי של מכנסיי, שהחולצה הכחולה המכופתרת שלבשתי הסתירה. שלפתי שבעים שקלים מהארנק והנחתי אותם על השולחן. את תיק הגב שהיה מתחת לכיסא הרמתי בידי השמאלית. ‘אתה רואה גדעון, כמעט ולא החלפנו מילה,’ רטנה ידידתי ונשארה לשבת.
‘את צודקת לחלוטין, וזה ממש לא מנומס לעזוב בחורה יפה כמה דקות אחרי שהזמנתי אותה להצטרף אליי. אני מבטיח לך שאתקשר בקרוב ואזמין אותך לכאן או לכל מקום אחר שתחפצי. אני מתחייב. מילה של גדעון!’ נפרדתי מידידתי בנשיקה על הלחי ופניתי לכיוון רחוב בוגרשוב. ידידתי המתוסכלת נשארה לשבת לבדה ליד השולחן, מחכה לכוס מיץ הגזר שהזמינה. עמדתי על המדרכה במרחק של מטרים ספורים מבית הקפה והרמתי את ידי הימנית כדי לסמן לנהגי המוניות שאני לקוח פוטנציאלי. ואכן, כעבור שלוש דקות ראיתי שני נהגי מוניות מתחרים ביניהם מי יסיע אותי. דווקא המונית המרשימה פחות ביוקרתה ובגודלה נעצרה לידי ראשונה. הספקתי לראות את נהג המונית השנייה מניד בראשו בכעס על החטיפה לכאורה שביצע עמיתו. ‘שלום,’ נכנסתי למונית והתיישבתי במושב האחורי, ‘אנחנו נוסעים לרחוב יהושע בן נון 26, ואם יש לך זמן תוכל להמשיך אתי לשדה התעופה.’
‘אבל זה יהיה חשבון כפול, אחד מקומי ואחד לשדה התעופה,’ ענה לי נהג המונית הערמומי ופנה מבן-יהודה לז’בוטינסקי. הוא נראה לי מאכר לא קטן. ‘תגיד לי נהגוס, אתה בעל המונית או שוכר אותה?’ שאלתי.
‘בכל מקרה זה יעלה לך מאתיים שקלים,’ ענה לי בטון מצווה.
‘מה פתאום?’ עניתי לו, ‘רק למען הנוחיות, כדי שלא אצטרך להתרגל לנהג אחר אתן לך מאה וחמישים שקלים.’
‘עם קבלה?’
‘אתה תחליט.’
‘אז בוא נחתוך באמצע,’ השיב לי הנהג, ‘מאה ושמונים שקלים וזהו, יהיה טוב לשנינו, מתאים?’
‘תגיד לי, איך קוראים לך?’ עניתי בשאלה.
‘ראובן.’
‘תגיד לי ראובן, איפה למדת חשבון, בגינה? מאה ושמונים זה לא האמצע. אנחנו סוגרים על מאה שבעים וחמישה שקלים וזהו, סוף הסיפור,’ אמרתי בקול סמכותי. ‘אם מתאים לך להפסיד נסיעה ארוכה בגלל 5 שקלים אז תהיה לי בריא. הגענו,’ הודעתי לו, ‘תעצור לי בצד, אני חוזר אליך גג בעוד 10 דקות.’ פתחתי את דלת המונית שנעצרה בפתח הבניין הסמוך לבניין מספר 26, הבניין שאני גר בו. לא חיכיתי למענה פיו או להסכמתו, הייתי בטוח שהוא לא יעזוב, כי טרם שילמתי לו על הנסיעה. עליתי בדילוגים במדרגות לקומה השנייה. המפתח כבר היה בידי הימנית. סיבוב כפול שלו במנעול והדלת נפתחה. בעטתי בה כדי שתיסגר מאחוריי ונכנסתי לחדר השינה שלי. מזוודת הטרולי שלי כבר הייתה מוכנה לנסיעה, כמו בכל פעם שמצווים עליי לצאת את הארץ במהירות. בדקתי שכל הדרכונים, תעודות הזהות וכרטיסי הביקור הדרושים לי לטיסה הנוכחית נמצאים, והכנסתי אותם לכיס הפנימי של הז’קט השחור שהוצאתי מארון הבגדים. מהמגרה התחתונה של שולחן העבודה שלפתי את בלוק הכתיבה הצהוב שהכנתי מבעוד מועד, ושני עטים, והכנסתי אותם לתיק גב אפור. נכנסתי למטבח והוצאתי מארון הסירים סיר בינוני שהיה מונח בתוך סיר גדול יותר. לחצתי על ידיות הסיר הגדול כלפי מטה ושחררתי את החלק העליון של הסיר הבינוני. זה היה סליק החרום שלי לכסף זר. שלפתי שתי חבילות של מטבע זר, עטופים בנייר של בנק גרמני. דחפתי את הדולרים האמריקאים והשילינג האוסטרי לכיס הקדמי של מכנסיי והחזרתי את מכסה הסיר הבינוני למקומו, וכך נעלתי מחדש את הכספת הפרטית שלי, בתוך הסיר הגדול שאותו החזרתי למגרה. יצאתי מהדירה, הטרולי בידי ותיק הגב על כתפי השמאלית. נעלתי את הדלת בנעילה כפולה, וידאתי שהיא נעולה וירדתי למונית של ראובן שהמתין לשובי. פתחתי את דלת תא המטען של המונית והכנסתי אליו את הטרולי. נכנסתי למושב האחורי, והנחתי את תיק הגב לצדי. ‘ראשית,’ אמרתי לראובן, ‘אתה אדם חכם שלא עזבת, ועל כך אשלם לך גם את חמשת השקלים שהתווכחנו עליהם. שנית, אני צריך להיות בטרמינל 3 בעוד ארבעים דקות.’
‘אהבתי,’ ענה לי ראובן והחל בנסיעה לכיוון שדה התעופה. כשיצאנו מתל אביב ועלינו על כביש מספר 1 הגביר ראובן את המהירות ובשעה 9:40 כבר יצאתי מהמונית ומזוודת הטרולי השחורה בידי השמאלית. נכנסתי לאולם הטיסות היוצאות בקומה העליונה של שדה התעופה, שהכרתי אותו היטב מעשרות טיסותיי הקודמות. צעדתי לכיוון התור לטיסה למילאנו. כמו הנוסעים האחרים חיכיתי לבדיקת אנשי הביטחון. מבט אחד בעמודים הפנימיים של הדרכון שלי הספיק לבחורה הצעירה והיא הדביקה מדבקה צהובה אחת על הדרכון ואחת על הטרולי. חלפתי על פניה לכיוון דלפק חברת התעופה המקומית וניגשתי למחלקת ה-VIP, שעובדת עם משרדי הממשלה. לא היה תור של נוסעים מול הדלפק. את פניי קיבלה דיילת קרקע של אחת מחברות התעופה הישראליות. ‘שלום לך עלמתי,’ בירכתי את הבחורה הצעירה עם השיער השחור הקצר, ‘מחכה לי כרטיס טיסה שהוזמן מראש לטיסה למילאנו,’ עדכנתי אותה והנחתי את דרכוני הישראלי על הדלפק שהסתיר את גופה.
‘מר גדעון ויסלר?’ שאלה אותי הדיילת.
‘ניחשת נכון, גברת יפית,’ עניתי לה לפי שמה הרשום על גבי תג הזיהוי הנעוץ בז’קט הכחול שלבשה. שמעתי את קול מקשי המקלדת כאשר היא הקלידה את הפרטים שלי. ‘מזוודות?’ שאלה.
‘לא, רק טרולי שאני מעלה למטוס,’ עניתי לה. בתוך כמה דקות אחזתי בידי את הדרכון הישראלי ואת כרטיס הטיסה עם שובר עלייה למטוס. ‘שתהיה לך טיסה נעימה,’ איחלה לי נציגת חברת התעופה.
‘תודה,’ השבתי לה והלכתי לכיוון עמדת ביקורת הדרכונים הצדדית, המיועדת לנוסעים מועדפים ולאנשי צוות האוויר של חברות התעופה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני שנה ו-5 חודשים מחפש ספר שאיני זוכר את שמו וכותבו אמיר הרוש
שלום, לאחרונה נזכרתי בספר ילדים ונוער שקראתי לפני בערך 12-13 שנים אבל אני לא זוכר את שמו וכותבו ואשמח לקרוא אותו שוב. אשמח לעזרה לפי התיאור הבא שאני זוכר:
זה ספר שמדבר בגוף ראשון על ילדה בתחילת גיל התבגרותה, אשר אמא שלה נוסעת לכמה ימים לענייניי עבודה והיא נאלצת להישאר בבית כדי לטפל באחיה הקטן שאוהב שהיא עושה לו אמבטיה תוססת (ויש לו נראה לי אבעבועות רוח) ובאביה ששוקל לחזור ליצור קשר עם אקסית מהעבר שציירה לו ציור שתלוי על הקיר בביתם. לילדה יש חבר גרגרן בשם דייוויד. הילדה עושה ארוחה חגיגית לדייוויד, לאביה ולאקסית כשהצבע המרכזי ברקע הוא סגול.
אני זוכר שהספר נכתב כאילו הילדה רושמת ביומן את הדברים, ושהספר עשיר בהומור.
תודה רבה!!!!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 חודשים אולי "לראות בגובה העיניים"? פרפר צהוב
-
לפני 10 חודשים דרושים עובדים לעבודה מהבית! בקלדנות, הזנת תוכן, תמלול, תרגום, הזנת נתונים, סקרים, נציג שירות ועוד! לפרטים הירשמו לאתר ! https://workjobswebsite.com/ - עבודה מהבית workjobswebsite2
דרושים עובדים לעבודה מהבית! בקלדנות, הזנת תוכן, תמלול, תרגום, הזנת נתונים, סקרים, נציג שירות ועוד! לפרטים הירשמו לאתר ! https://workjobswebsite.com/ - עבודה מהבית
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני שנה ו-6 חודשים ספר עיון שכתבתי טוביה
אתגר לנערים ולנערות מגיל 14 עד גיל 82 לקרוא טיוטת ספר של – 344 עמודים, שיש בו הסברים מדוע העולם כל כך אלים, מבולבל וחסר יציבות וכיצד יכולים הנער והנערה לעצב לעצמם חיים משמעותיים. הקורא והקוראת המחוננים והאמיצים שיכתבו חוות דעת לא פחות מ – 150 מילים, יקבלו במתנה את הספר כשיצא לאור בשנה הקרובה. פרטים אישיים – שם מלא, מקום מגורים ומייל אפשר לשלוח ל – raztuv@gmail.com
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-6 חודשים אברהם (ל"ת)
-
-
לפני שנה ו-7 חודשים מחפשת ספר ליאורה
-
לפני שנה ו-8 חודשים TOP-TEN (ל"ת)
-
לפני שנה ו-8 חודשים מחפש ספר יותר מטוב אולי ספרותי עם עומק ועלילה שמואל
היי, שמי שמואל
כבר תקופה שאני מחפש ספר עם עלילה סוחפת מעניינת וטובה עם עומק ( רובד נפשי עמוק ) מחשבות, תהיות, פיסלוסופיות וכדומה..
אהבתי את "החוש השביעי מדוריס הלמרינג" ואת "יער נורווגי מאת הרוקי מורקמי" אם זה עוזר
ספר עמוק סוחף ומעניין ואולי אפילו מועיל מבחינה של חוכמת חיים.
תודה למי שרואה את זה ואולי חושב על הצעה.
❤️
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-6 חודשים שמים שבתוכי הילסום יוסלה (ל"ת)
-
-
לפני שנה ו-8 חודשים מחפשת המלצה לספרים בסגנון ענת
-
לפני שנה ו-9 חודשים ביקרות על הספר בלי פשרות של כריס ווס Tzur Rupin
אהלן לכולם, כתבתי סיכום קצר וביקורת על הספר "בלי פשרות" never split the difference לאחר שהומלץ לי פעמים רבות.
הביקורות מפורסמות בפוסט בלינקדין, אשמח שתקראו ותגיבו אם האבתם:
linkedin.com/posts/tzrupin_book-reading-bookreview-activity-7144975087522283520-zRji
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני שנה ו-10 חודשים קראתי את הספר "שמיים כחולים, אדמה לבנה" מאת הירומי קוואקמי - נורא נהניתי ממנו ותהיתי אם יש ספרים יפנים מתורגמים דומים, בקלילות שלהם bensheer09 (ל"ת)
-
לפני שנה ו-8 חודשים תשובה שמואל
היי, אולי תאהבי את "יער נורווגי" של הרוקי מורקמי, אני בדיוק קורא אותו והוא מדהים. אני אוהב אותו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
