1. דין אילן

דין אילן / The Wolf

שעות קטנות של לילה -
נוטפות לאיטן בין החרכים,
מפנים מקום לסדקי שמש -
והנר אוזל לאיטו,

והנשמה נפעמת,
פועמת,
הנפש בחיל ורעדה,
מה השתנה -

הלילה הזה,
מה לך נשמה -
שככה הברחת את -
השינה?

ואור היום עלה,
השמש לאמצע השמיים,
ההתרגשות שככה,
מתזזיתיות המייתית -

פנימית,
לשקט,
לרוגע,
ועוד נותרה תעלומה -

בעינה,
ותבט הנשמה על -
כף מאזניים,
והגוף חסר מנוחה.

נכתב לפני 15 שעות

2. ערגה

ערגה / The Wolf

שעת זריחה,
האפלה מפנה מקומה -
לאורה של חמה,
ציוץ ציפורים עדין נשמע,

ואת עודך בתנומתך שקועה,
מביט בך עוד רגע קט,
משתהה מעט -
לפני שהיום מתחיל,

וכשיתחיל היום שלך,
לא אהיה לצידך,
אך בכל פינה -
תמצאי דבר קטן -

ממני אלייך,
שישים חיוך קטן -
על פנייך,
ויאיר את יומך,

בצאתך -
טעמי עוד ילווה אותך,
ובדרכך -
אמצא עוד דרך לגרום לך לחייך,

בשובך -
תוכלי להיכנע לרגעים מתוקים,
ולשפוך ליבך,
וכך החלום תמיד מתחיל -

ויש ויכוחים לפעמים,
וחוסר שלמות,
אבל סכום החלקים,
גדול מכל חלק בנפרד,

וכשהיום יתחיל,
את עודך בנפרד -
ואני לכוד -
בשברי החלום.

נכתב אתמול

3. אצל הפסיכולוגית - פרק 17

אצל הפסיכולוגית - פרק 17 / The Wolf

"את יודעת, אנשים שונים - חיים שונים, כל אחד תופס את החיים בצורה שונה, חווה אותם בצורה שונה, חי אותם בצורה שונה.
מה שיותר מפתיע, שלא רק האדם הוא כזה.
קחי כל קבוצה של בעלי חיים, תצמידי לה את המקבילה הזהה שגדלה באזור גיאוגרפי אחר, לא רק שאינטונציות קוליות יישמעו אחרת, לא רק שכל קבוצה תפרש אחרת סימנים מסויימים, כל פרט בתוך אותה להקה או קבוצה - יחווה אחרת את המציאות.
קל לחשוב ולהאמין שבתוך להקת זאבים למשל, כל הפרטים חווים את המציאות באותה דרך, הרי אין להם מודעות כמו בני אדם.
למרות חוסר המודעות, אני מאמין שלבעלי חיים יש את ההבחנה בין הזהות האישית לקולקטיב ברמת התת מודע.

באופן מסוים זה מחזק את התיאוריה שלי שלכל פרט בעולם שלנו קיימת מקבילה רוחנית, אם לנסח זאת באופן פשטני יותר, בכל פרט בעולם יש חלקיק אלוהי, שורש רוחני.
זה יסביר למה מילים משפיעות על המציאות שלנו - צמחים, בעלי חיים, אבל זו לא רק משמעות המילה אלא גם האינטונציה שלה - הכוונה מאחוריה.
אותו ניצוץ או חלקיק אלוהי הוא שיוצר את ההפרדה הלא מודעת בין האגו לקולקטיב.
מטבע הדברים גם לאדם יש את אותו הניצוץ.
אבל לא אלו הדברים שרציתי לדבר עליהם.", אמרתי מהורהר.
שכבתי על הספה כהרגלי, בקליניקה מול אליס, היא הקשיבה ברוב קשב, מתוחה וזקופה בכיסא הנוקשה.
לא הייתי צריך לפקוח עיניים כדי להרגיש את המתח שלה, את ההתחבטות מה ואיך לשאול. זו הייתה מערכת יחסים חד סטרית, בדיוק כמו שרציתי.

"כל אדם תופס את החיים אחרת",חזרתי, מאפס לעצמי את המחשבה.
"דיכאון, שמחה, כאב, אושר...כל אלו סובייקטיבים בצורה אובייקטיבית. כל מילה מוכרת לך, את יודעת מה היא מתארת ובכל זאת, את לא יודעת בדיוק מה אני מרגיש כשאני חווה כל אחת מהן כשם שסביר להניח שאני לא יודע איך את חווה כל אחת מהן.
עברתי הרבה, את יודעת, לא הכל, לא הרבה, אבל מספיק כדי להבין.
היו פעמים שרציתי לחתוך. להפסיק את כל הכאב.
אתה מרגיש שאתה עומד בקצה תהום חסרת תחתית, נדחק לפינה שממנה אתה יכול רק לקפוץ.
אף אחד לא מבין אותך, לא שומע אותך, אתה משחק כל כך טוב את המשחק עם החיוך והחיים עד שאתה מצליח לתעתע אפילו בעצמך לפעמים, אבל הכל תופס אותך בשלב כלשהו, מעיף אותך מהנתיב ואתה מוצא את עצמך עם כאבים חדים, נאבק לנשום, עומד לבד בקצה תהום חסרת תחתית ושום דרך להמשיך משם.
אז אתה מנסה לעשות את הדבר היחיד שאתה חושב שיכול להפסיק את כל הכאב הזה.
את כל השחור והמגעיל, את כל המוות שאתה מרגיש בפנים.
אתה לוקח סכין או כדורים, קופץ מבניין או כל דרך אחרת שעולה על דעתך.
לפעמים, אתה משתהה מספיק זמן, נותן להם זמן למצוא אותך.
לפעמים, אתה כבר מוכן, כי לא נותר לך דבר ואתה מוצא תירוץ לא להמשיך הלאה, כי בדיוק צץ משהו ואתה צריך לטפל בו
ולפעמים אתה כבר באמצע הדרך, נחוש.
ומשהו עוצר בעדך.
כמה שאתה מנסה, אתה מרגיש שזה מונע ממך.

ואז איכשהו, אתה יוצא מזה.
חושבים שזה לא יקרה יותר, אבל כמו מעגל לא סגור, זה תמיד חוזר לרדוף אותך, תוקף אותך בזמנים בהם אתה הכי חסר כוח, בימים הכי קשים.
זו מלחמה פסיכולוגית.
עם עצמך.
בעגה המקצועית קוראים לזה דיכאון בחלק מהמקרים הוא אפילו קליני.
והדרך שמטפלים בזה היא כדורים שמחביאים את התסמינים, מונעים את ההתמודדות, גורמים לך להרגיש פשוט -
אפאתי.
ושיחות.
אינסוף שיחות.
כדי לעורר משהו שנעלם עם הכדורים -
רגש.
במקום, אפשר פשוט....",לא, אני לא הולך להמשיך. שהרפואה תמצא את הפתרון.
שתקתי עוד קצת.
"...אחת הסיבות שאני אוהב לכתוב.
לנקות את כל הרעלים האלו, לרוקן קצת מהזמזומים חסרי המעצורים.
לא שכתיבה מרגיעה אותי, היא פשוט בוערת ושורפת וחורכת אותי מבפנים, אבל יותר קל להוציא את זה ככה.
מוריד קצת את גובה הלהבות.

אבל עוד פעם סטיתי מהעיקר.
אלו שמבצעים את ההתאבדות בסופו של דבר, אלו שנכנעים לפינות החשוכות והנידחות בנשמתם ולא מסוגלים להתמודד יותר, משלב מסוים כבר אי אפשר לעצור אותם.
הם יעשו את זה מתחת לרדאר, בלי שתרגישו אפילו שהם מתכננים את זה -- ולא, את לא צריכה לדאוג או לחשוש ואני יודע שגם כשאני מבטא מילים אלו זה לא יעזור - את בכל זאת תדאגי ותחששי - אני לא. -- כל הסימנים שמופיעים לפני ההחלטה, אלו ניואנסים קטנים, כל כך קטנים שמרוב שאנו שקועים בתוך עצמנו - אנחנו מתעלמים ולא רואים אותם עד שהם בחזקת דיעבד.
ההבנה הזו גרמה לי להבין כבר בגיל צעיר יחסית שכל אחד צריך שיקשיבו לו ובעיקר אותם אנשים שאין להם מי שיקשיב להם.", עוד מונולוג שהסתיים בזמן.
"מחר, אותה שעה, אותו מקום.", קבעתי ויצאתי.

בחוץ האוויר היה קריר.
אם כל זה חלום, אני מאוד מקווה שלא אזכור דבר מכל זה מחר ואם זה באמת קרה עכשיו - טוב, ההצגה חייבת להימשך.

נכתב לפני 4 ימים

4. מההתחלה

מההתחלה / The Wolf

יש משהו מרגיע -
כשהמכחול נוגע בקנבס,
יש משהו שקט -
כשהחול נושק למים,

יש משהו עדין -
כשהמבטים נפגשים,
יש משהו נוגע -
כשהכל מתחיל

נכתב לפני 5 ימים

5. הלילה שלך

הלילה שלך / The Wolf

לפעמים הימים כל כך -
עד שאת מאבדת את -
ונשאבת לתוך החושך,
והאפלה, קרה, מנוכרת,

לפעמים הימים כל כך -
ואת שבורה כל כך -
סוף סוף נותנת לעצמך -
קצת להתפרק,

כשאת -
בחושך האפל הקר והמנוכר,
את הלילה שלי,
ואני אהיה לך לכוכבים,

גם אם קטנים -
עדיין נוצצים,
בדיוק כמו שאת -
הכוכבים בשמיי,
כשאני

נכתב לפני 5 ימים

6. כי טובה שנתי

כי טובה שנתי / The Wolf

ידך המלטפת -
ברוך חסר תחושה,
כמו לוחש לי -
סודות עדינים,

מרגיש אותך לידי,
ולחישותייך עדינות,
תנועותייך רכות,
ועינייך קורצות -

בשובבות מתוקה,
ואני מביט בך,
נוצר רגעים קטנים,
עדינים,

ואני לוחש על אוזנך -
איזהו המאושר -
אני,
שאת חלקי,

ואין לי עוד צורך -
בדבר מלבדך,
מלבד אהבתך,
לא יודע שובע -

ממך,
ואת -
בשלך,
מחייכת ברכות,

והלילה יורד,
כוכבים מנצנצים -
כעינייך הבורקות,
והרוח העדינה נושבת -

כמגע ידך הקריר,
ואני שוקע בחלום -
ואני מרגיש אותך -
לצידי,

והחלום מתוק-מתוק,
וציפורים מתחילות לשורר -
שירי אהבה עם הזריחה,
ואני כבר לא מרגיש -

אותך.

נכתב לפני שבוע וחצי

7. רוש-פואטי

רוש-פואטי / The Wolf

עמדת ליד החלון,
מביטה אל טיפות הגלים -
שהורידו השמיים,
שקועה במחשבה,

ברפרוף רגליים,
בעדינות שאינה יודעת שובע,
התקרבת אליי,
ולחשת לחישה שקטה,

ידך אז רפרפה,
קלה כמשב רוח שובבה,
על צלקות עתיקות,
במשובת נעורים,

נפלתי שבי למגעך,
התמכרתי לרוך,
לעדינות -
שלך, שבך,

המגע החלומי של ידך,
כמו ערב לחכי,
כמו השביע רעבוני,
השקיט שדים עתיקים,

כבחלום פסעתי -
שבוי בקסמך,
עולם חדש הארת לי -
לאורך נפלתי שדוד,

התחלתי לכתוב,
בלהט מטריף,
על אהבה וחושך,
עלייך ועליי,

התחלתי לכתוב,
בלי אפשרות להפסיק,
כתבתי וכתבתי,
דיממתי וכתבתי,

מבטך חלף על החלון,
טיפות הגלים עוד זלגו,
מבטך נלכד -
בנפש תועה אחרת,

אותי השהית לרגע,
עברת לאחר,
עזבת אותי,
פגוע, פצוע,

וכשחזרת,
לא יכולתי לסרב,
חזרנו שוב ושוב,
על אותו מעגל,

כפית עליי רצונך,
ואני,
לא יכול לסרב,
מעגל קסמים שאיני יכול -

לשבור

נכתב לפני שבוע וחצי

8. עץ השדה

עץ השדה / The Wolf

חלום חלמתי פעם,
על עץ גדול ועצום,
לעץ שורשים היו,
עבים, חזקים,

צמרת גבוהה גבוהה -
ראשה נוגע בשמיים,
וענפים רבים לעץ,
משתרגים זה בזה,

גדולים ועבים,
וחזקים,
עצום וגדול -
היה העץ,

כמו שלא ראיתם אף פעם,
בכל ימי חייכם,
שורשיו החזיקו -
חזק חזק את האדמה,

ברוחות סערות עזות -
עמד ולא זע,
ברעשי קרקע איומים -
נותר איתן, חסר ניע,

חלום חלמתי פעם,
על עץ,
גדול כל כך,
עצום כל כך,

איתן מכל איתני הטבע,
והעץ עמד ללא ניע,
איתן וחזק,
לאורך כל שנות חייו,

חלום חלמתי פעם,
על עץ,
שהיה בו כל מה -
שאי פעם רציתי.

נכתב לפני שבוע וחצי

9. ללב הפועם

ללב הפועם / The Wolf

בואי לכאן,
יש מספיק מקום -
לשנינו,
תתפרשי על הדשא,
תתפסי את המקום -
הריק לידי,

עכשיו תביטי בשמיים,
תראי את העננים,
תני לטבע -
לזרום בעורקייך,

תנשמי קצת -
אויר הרים צלול מיין,
ותעצמי,
תעצמי את העיניים,

תני לעצמך לשמוע,
תקשיבי,
עם הלב,
תקשיבי לכל המסביב,

תשמעי את ציוץ הציפורים,
תריחי את הגשם המתקרב,
תשמעי את הסופה -
הגם היא רחוקה,

תקשיבי לאדמה נושמת,
צמאה לגשמים,
ומבעד לכל הצלילים,
תקשיבי -

נכתב לפני שבוע וחצי