The Wolf

The Wolf

בן 28 מהאין אל האבדון

מחובר כעת לסימניה מחובר כעת
"לא זכיתי באור מן-ההפקר,
אף לא-בא לי בירושה מאבי,
כי מסלעי וצורי נקרתיו
וחצבתיו מלבבי.

ניצוץ אחד בצור לבי מסתתר,
ניצוץ קטן - אך כלו שלי הוא,
לא שאלתיו מאיש, לא גנבתיו -
כי ממני ובי הוא.

ותחת פטיש צרותי הגדולות
כי יתפוצץ לבבי, צור-עזי,
זה הניצוץ עף, נתז אל-עיני,
ומעיני - לחרוזי,

ומחרוזי יתמלט ללבבכם,
ובאור אשכם הצתיו, יתעלם,
ואנכי בחלבי ובדמי
את הבערה אשלם."
(חיים נחמן ביאליק, לא זכיתי באור מן-ההפקר)

* אזהרה: נתון להתקפי יצרים קטלניים *
** כל הזכויות שמורות לThe Wolf, כל העתקה, צילום, עריכה או כל שינוי אחר בין באמצעים אופטיים, טכנולוגיים, או כל אמצעי אחר, של התוכן הנמצא כאן הוא הפרה בוטה של זכויות היוצרים וכמוהו כעברה על החוק - ראו הוזהרתם **



» דירג 120 ספרים
» כתב 19 ביקורות
» יש ברשותו 121 ספרים
» מוכר 8 ספרים
» נרשם לסימניה לפני 6 שנים ו-4 חודשים
» ביקר לאחרונה בסימניה לפני 11 דקות
» קיבל 105 תשבחות לביקורות שכתב

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של The Wolf

» מדף הספרים (4 מתוך 121)
» מדף הדירוגים (4 מתוך 120)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 19 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

** הביקורת הזו מיועדת למי שעדיין לא קרא או מתלבט אם בכלל לקרוא את סדרת הספרים האלו. ** אין קלקלנים (ספויילרים). קשה להסביר ... המשך לקרוא
9 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
אתמול


ספר תקוע. פשוט לא זרם לי. בזבוז של זמן מוחלט.... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


הסדרה הזו צפויה מראש, ובכל זאת לא יכולתי להוריד את הספרים בסדרה מהידיים. המתח בנוי טוב, דמות ראשית שונה משאר הדמויות הראש... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-9 חודשים


שרלוק, אחד הבלשים המבריקים ביותר שהומצאו אי פעם. שימת לב לפרטים, יכולות היקש והסקת מסקנות, אי שיתוף במחשבות הן רק חלק מהתכ... המשך לקרוא
6 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 שנים ו-11 חודשים


בשפתו הייחודית ובדמיונו הקודח לוקח אותנו יונס יונסון למסע מרתק ומשעשע נוסף. ספר מהנה, הזוי, מצחיק וסוחף. משני ספריו, "הז... המשך לקרוא
11 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים


ספר שקוטלג כספר נוער, אך אינו כזה. קראתי אותו לפני כשנה, ספר מרתק, מעניין ומעלה הרבה שאלות בנוגע לטיב העולם שלנו, על אף התר... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 שנים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

מה להגיד לכם חברים?! הספר השלישי בטרילוגיה... היה נהדר! אחרי קריאתם של השניים הקודמים לו לא הייתי בטוחה כי ארצה להמשיך לשלי... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-3 חודשים


הספר המקסים הזה הוא פנינה ישראלית פנטסטית. הסיפור הנפלא הזה העלה בי זכרונות ילדות על סנדרה בולוק וניקול קידמן בסרט הנפלא ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-3 חודשים


זהו הספר השני בטרילוגיה. ספר חביב לנוער הצעיר, יש על מה לדבר ויש על מה לחשוב. התפתחות הדמויות היא מאוד נעימה והורמונית. רב... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-3 חודשים


פלא הוא ספר פלא. אין דברים כאלו, התאהבתי מקריאה ראשונה. ... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-4 חודשים


ספר מתוק, מלא בהומור. אהבתי מאוד.... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-4 חודשים


ספר מדהים! ספר מלא בזיכרונות, השאלתי אותו מאחד הנגדים מהבסיס שלי ביום חורפי (וקר מאוד) של הפסקת חשמל, קראתי אותו לאור נרות ... המשך לקרוא
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-4 חודשים


מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

שינוי / The Wolf

נפול נפל הפור,
וכל פרפור אחריו,
כמו גוסס לאיטו,

נפול נפל הפור,
והחדרים דוממים לאיטם,
מזרימים בפעם -
הכמעט אחרונה,

נפול נפל הפור,
והתהפך על פניו,
תקווה עדינה נשבה -
והשיבה רוח,

נתנה עוד מעט -
עוד קצת זמן שאול,
לתקן תיקונים,
לחזור למקור,

החיים לא נדמו,
והשינויים נעשו,
הרוח נשבה מחדש,
ושבע הנער -

משנים הרבה,
וראה משפחה,
ילדים ואף נינים,
ובשיבה טובה,
ובשעה טובה,

הקדים את מותו,
בשמחה -
כי ידע,
זוהי השעה.
נכתב אתמול
תעשייתי / The Wolf

עת שנת שמיטה -
והארץ שמטה רגליה,
ממעל תלויה אדמה,
מתחת נופלים אנשים,

על ימין ועל שמאל -
ללא הבחנה,
כולם נופלים בסוף,
כי אפשר לעלות -
בלי ליפול,

ובתום השמיטה,
הארץ שבה אל גבולה,
והחיים נפלו חזרה,
לשבע שנים נוספות -
של שקט
נכתב אתמול
חד פעמי / The Wolf

השמש ששקעה,
כמו ציפור אש להטה,
צללה,
אל ההתחלה,

חורכת את עצמה,
מאבדת נשמתה,
אל תוך תוכי הלהבה,

ברסיסי אפר התכסתה,
עבר הליל מעל,
משרה שתיקה -
אחרי הסערה,

הכל שקט עכשיו,
הרוח לחשה,
וציפור חרש -
ראשה הרימה,

ואני,
הבטתי וידעתי -
מהו יופי.
נכתב אתמול
שבריר יוצר / The Wolf

לפעמים היא פשוט אוחזת,
לא מרפה,
את האוויר חוסמת,
אין שנייה לנשימה,

לפקודתה אני נשמע -
באין כורחי,
בעל כורחי,
בוער כשהיא מגיעה,
ואז אני כותב -
כעבד הנרצע,

חסר תבונה,
חסר מזל,
כותב וכותב,
עד שדמי יותר הפקר,
עד שהדם ייגמר -
ושבר כלי אוותר,

כזו ארורה,
כזו אהובה,
אהבה ושנאה -
אמביוולנטיות מרגיזה,
והיא בשלה,
באה,
הולכת,
כאוותה.
נכתב אתמול
מקיץ אל חלום / The Wolf

היד שנגעה -
והעירה מהשינה,
במגע כה עדין,
רכה ומלטפת -
בדרכה המחוספסת,

וידי היא זו -
שנגעה,
בשערה,
והעירה אותה -
משנתה,

והיא פקחה עיניים,
הביטה בזריחה,
חייכה חיוך עדין,
הביטה בעיניי -
והנה כי כן,

התעוררתי.
נכתב אתמול
מעבר למחשבות / The Wolf

בשקט בשקט,
באין רואה או שומע,
רוח עדינה -
ליטפה בנגיעה,

משהו קטן,
חדש ואחר,
מתחיל מכאן,
וממשיך לשם,

על קו עדין,
על קו התפר -
שם השמש לא שוקעת -
והטפטוף לא פוסק,

יש לילות בהירים,
וימים אפורים,
אותי ואותה,

ורוח ערב מלטפת,
ממתיקה סודות של גוף,
אבל בעיקר -
סודות של נפש.
נכתב אתמול
Sadness / The Wolf

And the sun set -
Blazing the skies -
Setting the world on fire -
Torching the blue eternity of the skies,

And the lightning lit the skies -
Aparting heavens from heavens -
Torching the skies with that white rod of flame,

And when the war was set and done,
When the black of the night -
Dripped in tears of darkness,
And nothing was left -

Then there was light,
A silver lining -
Echoing in the dark,
Into the soul -
Through the fires of hate -
Through the lonliness and sadness,

And everyone kept -
Doing what they did,
Like the world never tore itself apart,
Like it all happened -
In my head.

But when I looked for the sign -
The bloody skies seemed off,
Darkness tried to hide -
Beneath a streetlight,

And nothing seemed alright,
And nothing seemed right -
Until I heard a voice -
"Look into the skies"
Like a long lost promise -
Silver lining in the depth,
Drowning in the deep.
נכתב לפני 3 ימים
אצל הפסיכולוגית - פרק 10 - חלק 2 / The Wolf

יצאתי מהפסיכולוגית לאוויר הקריר.
השמש עמדה לשקוע בקרוב וקיבלתי הודעה משיר המעדכנת שהיא רוצה להיפגש.
קבענו לשבת בבר שבו היא עובדת, היום גם ככה אין לה משמרת.

התיישבתי בשולחן הצדדי והקבוע והיא הגיעה כמה דקות מאוחר יותר.
"היי", קידמתי פניה.
היא התיישבה. עיניה האדומות העידו שבכתה. היא נמצאת במקום קשה, עוברת עליה תקופה קשה, מי כמוני יכול להכיל ולהבין תקופות קשות.
הן עוד מגיעות אליי מדי פעם בפעם. מחשבות סוררות שקוטעות את קצב החיים. כל יום הוא התמודדות ולחימה להשגת המטרות.
"היי", ענתה כשהתיישבה וקולה נשבר מעט.
"אם תעדיפי בכל שלב לקום וללכת איתי או בלעדיי - אפילו בלי הסברים, אם תרגישי שאני חופר אל תוכך מדי, מאלץ אותך להתמודד עם עצמך ולא בא לך - את תמיד יכולה להרגיש חופשייה לקום וללכת. אני יודע שאני טיפוס לא פשוט שמעמת אנשים מול צדדים לא חיובים שלהם ולהרבה קשה עם זה. את צריכה לעשות מה שטוב לך ומה שגורם לך להרגיש נוח, גם אם את חושבת שזה פטגע בי. מקובל עלייך?", לא האמנתי בשיחות חולין הן פשוט לא מספקות את הסחורה ולא נותנות לאף אחד מקום להיות אמיתי ולענות בכנות. חוץ מזה היא עוד לא במצב לדבר על מה שקרה, לשאול אותה לשלומה ידרוש ממנה לשקר, גם אם זה יעזור לי לזהות אצלה שקרים ביתר קלות, העדפתי לתת לה את האפשרות לברוח כשתרצה.
היא הרגישה הקלה שלא שאלתי אותה לשלומה, ראיתי את זה בנשימות שהיא פתאום לקחה וההזדקפות הלא מורגשת כמעט בכיסא.
היא הנהנה.
מלצרית הגיעה והזמנו את השתייה הרגילה שלנו.
"החיים, כמו הלב - פועמים בעליות וירידות. כל נפילה גוררת עלייה וכל עלייה גוררת ירידה.",הרהרתי בקול.
"את בטח מרגישה עכשיו שבחודשים האחרונים את בצניחה חופשית בלי מצנח. זה טבעי וזה קורה לכולם. זה חלק מהחיים. אני פה כדי לצנוח איתך ולעזור לך למצוא את המצנח שלך. אנמ לא פסיכולוג ושום תואר לא קיים כדי לתאר את הדרך שבה אני עושה מה שאני עושה, אבל אני מחוייב יותר מכל אדם אחר בעל מקצוע לסודיות מוחלטת. כל מה שתגידי לי יישאר בינינו ואף אחד לא יישמע על זה ממני. יכול להיות, אולי, שבעתיד - כשמצבך ישתפר ואחרים ידרשו את עזרתי שאשתמש בסיפור שלך, ללא פרטים מזהים בכלל כדי לתת להם השראה ולעודד אותם או בתור איזושהי הקבלה, אבל בשום אופן לא אסגיר פרטים מזהים. רק כדי להשקיט את דעתך - הכרתי מישהי לפני כמה שנים דרך איזשהו אתר. מהכא להתם הפכתי לאיש סודה - היא עברה קשיים שונים ועזרתי לה להתמודד איתם. אחד הקשיים שהיא התמודדה - היה נידוי חברתי וביתי. אם לה הצלחתי לעזור גם לך אוכל. את בתורך מתחייבת להיות איתי כנה כמה שאת רק יכולה. יש משהו שנגעתי בו ולא בא לך לדבר? תגידי שאת לא רוצה לדבר עליו ותני סיבה טובה - אני לא אעלה את הנושא. יש לי חוקים מאוד ברורים בקטע הזה, אם את לא תהיי איתי כנה, אני לא אוכל לעזור לך ולכן אני פשוט אקום ואלך. כמובן - כמו שאת תהיי כנה איתי - כך גם אני אהיה איתך.
לגבי שאלות - אני שואל על כל דבר ואפשר לשאול אותי על כל דבר - אם יש שאלה שאני לא הולך לענות עליה - אני אומר ובדרך כלל נותן סיבה למה אני לא עונה עליה - אותו דבר אני מצפה ממך.
אלו בגדול החוקים שלי, מקובל עלייך?", סיימתי בשאלה.
"כן", היא ענתה. הרגשתי את הספק וראיתי את גלגלי השיניים המטאפוריים שוקלים את הדברים לפני שענתה לי.
"שאלתי אותך אז, מה הדבר שאת הכי מתחרטת לגביו. לשם ההגינות - אני לא מתחרט על שום דבר ואף דבר שעברתי או עשיתי לאורך חיי. השלמה עם מי שאת - לסלוח לעצמך ולאחרים הם החלק הראשון בתהליך של לצאת ממעגל הקסמים שאת נמצאת בו.",אמרתי תוך כדי שעניתי על השאלה שלי עצמי.
יש כל מיני דרכים ליצור קרבה ויש כל מיני טקטיקות ומניפולציות לגרום לאחרים לדבר, אבל האמת שהדרך הכי פשוטה לרכוש אמון של מישהו אחר, היא להיות אתה ולדבר בכנות.
אנשים נוטים לראות דרך טקטיקות, מניפולציות ושאר ירקות ובאופן פרדוקסלי זה יוצר חוסר אמון.
לפעמים השתמשתי בידע הזה כדי לבסס כנות במקרים שבהם נדרשתי לבנות אמון במהירות, אבל אף פעם לא סטיתי ממי שאני והכנות שלי.
תקח מאדם את האמון שלו ולא נשאר ממנו כלום. לכן הקפדתי להישאר אמין לא משנה כמה קושי זה יצר עבורי - במיוחד כשפירשו דברים שאמרתי באופן שלא כיוונתי אליו.
"באמת?",העא נראתה מופתעת מהתשובה שלי.
"כן. אם לא הייתי עובר מה שעברתי, אם אפילו דבר אחד ממה שקרה לי היה משתנה - לא הייתי האדם שאני היום, לא הייתי הגרסה הטובה ביותר של עצמי.", עניתי.
"ואיך אתה יודע שאתה הגרסה הכי טובה של עצמך?", שאלה.
"בשביל זה אצטרך להיכנס לתיאוריות ותובנות של איך אני רואה את העולם, החיים והאדם. לשם הפשטות שבתור התחלה נצא מנקודת הנחה שכל מצב מגדיר תכונה אישיותית אחת. נגדיר גם שהחיים הם מפה - אינסוף דרכים שמובילות מנקודה לנקודה. לקחתי את כל האפשרויות שלי מהרגע שנולדתי להורים הספציפיים שלי וכל צומת שעמדה בפניי מאז הלידה - בדקתי אילו כיוונים יכולתי לקחת וניתחתי את ההשלכות על האישיות שלי. מאמץ של כמה שנים טובות שהוביל אותי למסקנה שאני הגרסה הכי טוב של עצמי.", עניתי.
"זה לא נשמע הגיוני", היא אמרה.
"ברור שלא, כי יש אינסוף דרכים תיאורטיות להגיע מנקודה לנקודה. העניין הוא שאפשר להניח שלפחות חצי מהאינסוף הזה מתחבר לחצי מהאינסוף של דרכים אחרות. הרי יש גבול כמה קווים שלא עולים אחד על השני או אחד ליד השני בשינוי ננומטרי עד מילימטרי אפשר להעביר בין שתי נקודות.
אם מסירים את אותם "אינסופים" מגיעים לאינסוף קטן יותר. בשיטה הזו אפשר לחלק את הקטעים האינסופיים למספר סופי של קווים - דמייני את זה כמו זום אין וזום אווט - ככל שיורדים לרזולוציה נמוכה יותר - ככה האינסוף מחולק ליותר אינסופיים וככל שעולים ברזולוציה האינסופיים הופכים לפחות אינסופיים.
זה כמו למדוד את כמות המספרים בין 0 לחצי או בין 0 ל1. ברור שכמות האינסוף בין 0 לחצי ובין חצי ל1 שווה ולכן כמות האינסוף בין 0 ל1 הוא אינסוף יותר גדול מאינסוף בין 0 לחצי. תורת הקבוצות במובנים האינסופיים על קצה המזלג.",אמרתי בגיחוך. זה יכול לשגע פילים וראיתי שהיא מאבדת את הפוקוס.
"חכי רגע. בואי אפשט את זה יותר, נניח לצורך העניין שיש רק עשר דרכים ייחודיות להגיע מנקודה לנקודה. למה עשר דרכים? כי כל דרך אחרת או חסומה באופן בלתי עביר או עוברת בין דרכים שונות. לנתח את ההשפעות של עשרת הדרכים הללו על האישיות - יותר הגיוני, נכון?",שאלתי.
המבט בעיניים - היא הבינה.
ה"כן" שאמרה אימת את שידעתי.
"אז זה סוגר את העניין הזה.", אמרתי.
"אתה סוג של גאון?",היא שאלה.
"אני לא יודע. לפעמים מרגיש יותר כמו מטורף מגאון. לפעמים אני מזהה איזה ניצוץ גאונות בים הטירוף. אולי זה רק אני",עניתי.
"אבל תודה על המחמאה", הוספתי.
"אתה בקושי ראית אותי שלוש פעמים, כבר אתה יודע את השם שלי, למרות שאף פעם לא אמרתי לך אותו, הצלחת לקלוע ב90% לגבי מי אני מבחינת מצב המשפחה שלי, גיל ועוד ובחמש דקות האלו עכשיו הפרכת את עניין המקריות והצלחת ליישב שתי סתירות דתיות בנוסף להסבר קצר וקולע יחסית לתורת הקבוצות האינסופיות. זה לא משהו שכל אחד יודע לעשות.", היא אמרה.
"את מתכוונת ל"בעיתה אחישנה" וחופש בחירה מול גורל?", שאלתי רטורית.
"כן.", ענתה בקצרה.
"איך הבנת את זה ממה שאמרתי?", שאלתי.
"טוב, אם החיים מפה ומתחילים בנקודה מסויימת ומסיימים באחרת - כל אותם אינסוף דרכים - גלויות ונראות למי שתכנן ו/או מחזיק במפה. זאת אומרת - שכל אחד בוחר את הדרך שלו, אבל הדרך שהוא בוחר - נקבעה מראש.
זה סותר על הדרך את המקריות.", אמרה.
"או.קיי. ואיך זה סותר את "בעיתה אחישנה"?", שאלתי.
"אם שתי נקודות קבועות ברמת הפרט - גם ברמת העולם יש שתי נקודות כאלו - בריאתו וסופו ולכן גם לעניינים יותר משמעותיים כמו גלות וגאולה - יש את אותן שתי נקודות. בעיתה - הדרך הארוכה יותר שהיהדות הולכת בה. אחישנה - הדרך הקצרה יותר.",אמרה,"ואני כמעט בטוחה שלא חידשתי לך כלום.",ענתה בחיוך קטן.
"חידשת שני דברים, הראשון הנתק מהמשפחה שלך על רקע דתי והדבר השני הוא שאת לומדת מקצוע לוגי-פילוסופי - כנראה שסותר כל מה שלמדת מהדת.",אמרתי לה.
"איך...איך?", גימגמה פעורת עיניים.
"רק דתי או דתל"ש או אדם קרוב מאוד לדת היה עולה על "בעיתה אחישנה", זה שהעלית את עניין הבחירה החופשית מול גורל כתוב כחלק מטיעון דתי - מעיד שיש לך שורשים דתיים, את לא לבושה ולא נוהגת באופן דתי על סמך המעט שאני מכיר אותך ובלי לפגוע. זה פוסל את האפשרות של הורים חילוניים מול חוזרת בתשובה וסותר את היותך דתייה ומשאיר את האפשרות היחידה הנכונה - שאת דתל"שית, לפי הבקיאות שלך שלא נעלמה ולפי ההיגיון וההסברים שנתת למה שאמרתי - יש סבירות גבוהה שאת מתעסקת במקצוע לוגי שדורש יכולות דדוקטיביות ומכיוון שניכר שאת בקיאה בדת - אחת האופציות האפשריות היא שהרקע לקרע הוא התרחקותך מהדת בגין הלימודים.",עניתי.
"אתה לא טועה לחלוטין, אבל אתה גם לא צודק ב100%", חייכה.
"אם הייתי צודק ב100%, לא היית נותנת לי להתקרב אלייך יותר.",עניתי.
"אתה טוען שטעית בכוונה?",שאלה.
"אני אענה לך על זה בהזדמנות, אבל לא היום.
השעה מאוחרת ואני צריך לזוז לדרכי. נדבר?",שאלתי.
היא הנהנה והוסיפה:"הפעם אני משלמת, פעם קודמת אתה שילמת."
"אם את מתעקשת. היה נחמד לשוחח איתך.",סיימתי והלכתי.

הלילה הצונן הרגיע מחשבות דוהרות.
אהבתי שיחות רנדומליות עמוקות שכאלו עם אנשים רנדומליים. אירוני שהתיאורתיים ביותר מגיעים דווקא לפאבים וברים.
נכתב לפני שבוע
אצל הפסיכולוגית - פרק 10 - חלק 1 / The Wolf

"לא הייתי כנה איתך עד הסוף בפגישה הראשונה שבה התחלתי לדבר איתך. אני צריך שתביני ותקשיבי לי עד הסוף היום, בלי הפרעות ושאלות.
לא הייתי כן איתך לחלוטין בגלל שיש דברים בעבר שלי שאני לא מתגאה בהם ואף שהם מעידים על האדם שהייתי, הם לא מעידים על האדם שאני.
אנשים שונים חווים דברים בצורות שונות, אפילו אם מדובר בחוויות משותפות, כל אחד לוקח אותם ומפרש את אותם אירועים באופן שונה וייחודי לו. אני רגיש יותר מאנשים אחרים, אירועים מסויימים משפיעים עליי יותר מאנשים אחרים וזו סיבה עקיפה נוספת להיותי חסר כנות בפגישתנו ההיא.
אני לא מחפש רחמים או תשומת לב מיותרת מהסביבה, אני הולך לשתף דברים שעברתי - רק כדי לתת נקודת מבט לתהליך שעברתי והלקחים שהפקתי ואולי לשפוך קצת אור על התעלומה שאני בעינייך. אני הולך לשמור על טון מרוחק וקר כדי להימנע מתופעות לוואי רגשיות.",שכבתי על הספה עם עיניים עצומות, מקשיב לדממה ששררה כשסיימתי את דברי הפתיחה. הדממה הייתה מתוחה באופן מכיל ומחבק.

"נולדתי ב17.5.90 לזוג הורים עובדי סוכנות.
אחי הבינוני נולד כשנתיים אחריי ואחי הקטן כשמונה וחצי שנים אחריי.
ארבע השנים הראשונות היו חסרות חשיבות במובנים רבים.
בגיל ארבע ההורים יצאו לשליחות ארוכה בת שנתיים בדרום אמריקה, אני ואחי נסענו איתם.
אני זוכר את הטיסה הראשונה, את המטוס העצום שנגלה לעיניי ואת כל תהליך הצ'ק אין והעלייה למטוס כאילו היה זה אתמול. ההתרגשות והגאווה על כך שאני טס - לוו בחשש מפני העתיד לבוא. ידעתי שהשליחות תהיה ארוכה, לא ידעתי אז מה המשמעות.
אני זוכר את המשפחה המורחבת שנופפה לשלום בכניסה לטרמינל, את המסוע של המזוודות והמולת האנשים. אני זוכר את עמדת הכרטוס והדיילות שהופתעו לראות ילדים כל כך קטנים בין הנוסעים.
טיסות טרנס אנטלנטיות ארוכות, אני לא יודע איך אחי ואני לא עשינו בעיות להורים בזמן הטיסה, אני מניח שההתרגשות והציפייה עמעמו כל רצון לשובבות.
אני זוכר את המתח ששרר במטוס - ציפייה דרוכה, את ההמראה והנחיתה.
שם הסיפור שלי מתחיל.
אני לא זוכר הרבה מברזיל, אני זוכר את הטיולים ביערות הגשם, ספארים וגני חיות, אני זוכר את העומס בסאו פאולו ואת הירוק שעטף את ריו דה ז'נרו. ערפל ווגשמים טרופיים לצד חום בלתי נסבל ועקיצות בלתי פוסקות של יתושים.
אני זוכר ששם למדתי לשחות בפעם הראשונה עם אחי.
למדתי פורטוגזית בנוסף לעברית.
מעבר לכך אני לא זוכר יותר מדי פרטים.
היו לנו טיסות נוספות הלוך ושוב לארץ עם עצירות ביניים.
אחרי שנתיים בברזיל הגיע זמננו לחזור לארץ, אך בעקבות בירורים שנעשו התברר שהוריי זכאים לשליחות נוספת - הפעם עברנו לפרו.
אני זוכר את הימים המעורפלים בערפל כמעט תמידי. היו ימי שמש מועטים וטיפות גשם רבות ולחויות.
גרנו בדירה שכורה בבניין מגורים - לא הנמוכים שיש כאן בארץ, אלא גבוהים עם 20 ו30 קומות.
מהחלון יכולנו לראות את הים ודולפינים שמדי פעם קפצו מעל למים.
אני זוכר את הרהיטים והתמונות, את הדרך בה הייתה בנויה הדירה, שלושה חדרים, מטבח וסלון עם חדר שירותים ואמבטיה גדולים.
היה לנו חדר משחקים אחד גדול וב94' אפילו קיבלנו מחשב ראשון.
אני זוכר קצת מההתרגשות בהגעה ללימודים. התחלתי כיתה ב'.
התאקלמתי די מהר והרגשתי בבית.
אבל משהו בי קצת השתנה - התחלתי להבין שהורים והזמן שלנו כבני אדם מוגבל על פני כדור הארץ.
כמו כל שאר בעלי החיים אנחנו נתונים לטבע וחיינו מגיעים לקץ.
שם התחיל הסדק הראשון בחוסר האמון שליי בהורים.
מספר אי דקויות נוספות הוביל למצב שהתחלתי לדאוג לעתיד שלי ושל אחי, זה התבטא בגניבת סכומי כסף מההורים. הם אף פעם לא הבינו למה אני גונב וכשהתעמתו מולי שיקרתי. בשלב מסוים פרחה הסבלנות של אבי. דיבורים כבר לא היו אמצעי לדובב אותי.
בבית הספר נדרשנו להכנת פרוייקטים - ברובם כבכולם נעזרתי באבי - אם זה היה לבנות ציפור מבקבוק וחתיכות עץ או יצירת מיזם מקופסאות נעליים על כרישים ובין אם הכנת פרוייקט על מחלקות שונות של בעלי חיים - החל מחרקים - פרוקי רגליים, חסרי חוליות וכו' וכלה ביונקים, טורפים וטורפי על.
אחד הפרוייקטים הכיתתיים היה הכנת חלליות כחלק מלימוד על החלל ומערכת השמש.
בשלב הזה ידעתי ארבעה שפות - בנוסף לשתיים שצויינו לעיל - ספרדית ואנגלית.
שנתיים נוספות חלפו ביעף והשליחות תמה.
בן 8 חזרנו לארץ וכבר ידעתי איך ילדים באים לעולם. מצאתי את עצמי מתחיל לחשוב על בית ומשפחה באופן די ערטילאי, אבל כבר אז ידעתי מה זו אהבה ויכולתי לראות בדמיוני איך אני רוצה את המשפחה והחיים שלי.
בית ספר יסודי. הייתה באותה תקופה שביתה ארוכה שנמשכה כחודש כמעט וציפייתי גדלה עם כל יום שחלף. התחלתי להציק להורים עם הרצון ללכת כבר לבית הספר.
ביום הראשון, כמובן, ליוו אותי עד הכיתה.
הרגשתי גדול ומפודח. בניסיון להראות להם שאני יודע להסתדר - ניגשתי לילד הראשון שראיתי יושב בכיתה, הושטתי יד וערכתי היכרות.
כשהבטתי מזווית העין ראיתי שהם כבר עזבו.
תפסתי את המקום הראשון הפנוי שנראה לי והתיישבתי שם.
הימים הראשונים עוד היו סבירים.
אחרי יומיים דברים התדרדרו.
הייתי מוקד להתעללויות וביריונות, מהסוג השפל ביותר - סחיטות, איומים אלימות פיזית ומילולית.
לא מאחד שניים, שאז אולי היה קל יותר להתמודד, מול כיתה ולפעמים אף שכבה שלמה.
השנים חלפו, כשאני יוצר לעצמי את מקום המפלט שלי - קראתי והמון. מורים שהפגינו אוזלת יד, מנהלת חסרת עמוד שדרה והורים שלא בטחתי בהם - כל אלו הנסיבות שהתחלתי להתרחק מהחברה.
תוסיפי למשוואה ילד חכם מכפי גילו וקיבלת מתכון לנידוי חברתי.
שלוש שנים של סבל אצור, זעם ותסכול שגררו תגובות אלימות מבית...
דברים השתנו אצלי בקצב מסחרר.
הייתי אכול זעם וכעס.
כחלק מניסיון ללמד אותי הגנה עצמית נשלחתי לשיעורי אומנויות לחימה, באדיבות הורים שגילו בסופו של דבר סימני אלימות על גופי.
הפעם הראשונה שהרמתי יד על מישהו, כהגנה עצמית הסתיימה איתו בבית חולים - לא הייתי מודע לכוח שיש לי והאגרוף שפגע לו בבטן לימד אותו לקח.
בפעם השנייה סדקתי למתעלל אחר את היד.
הפעם השלישית זיעזעה אותי - בעיטה שחלפה מילימטר מהראש של המתעלל - גרמה לי לנטוש את הדרך היחידה שלי להגן על עצמי.
כי הבנתי שאלימות כזו - בלתי נשלטת - סופה לפגוע בכל הסביבה ולא רק בנושא הפגיעה.
חזרתי לספרים ולעולם שלי.
שנה אחרונה, בסימן שליחות נוספת. לימים זו הייתה השליחות האחרונה.
ההתרגשות, הדף הלבן והחלק שנפרש בפניי היו פיתויים מהולים בתקווה שהתנפצה.

דרום אפריקה. 2011 עד 2012.
עשרה חודשים של אפלה שנולדה מכאב ושנאה בוערת - החריבה כל חתיכת נייר.
לא ארחיב יותר מזה, זמננו קצוב ויש אירועים נוספים שאני רוצה לגעת בהם לפני סוף הפגישה.
רק זאת אוסיף ואומר - אותה שליחות הייתה ההתחלה של הסוף של המשפחה שלי כפי שהכרתי אותה.
בתקופת היסודי התחלתי לחוש דיכאונות, הייתי מפורק לחתיכות, כל בוקר חיוך מזוייף עם תקווה קלושה שכל יום ישתפר וכל סוף יום תקווה מרוסקת מחדש.

חטיבה.
שלושה שבועות לפני סוף שנה של כיתה ז'. דף חדש, נכון?
אז זהו, שלא.
אומנם האלימות קצת התמתנה, אבל דבר לא באמת השתנה.
האלימות בבית הגיעה לשיא -
אירוע יחיד זכור לי, שיא הקיצוניות שסימנה עוד לולאה בחבל החונק את המשפחה, השמן שנוסף למדורה שפוצצה את הבלון המשפחתי.
גנבתי דבר מה כדי לנסות להיות מקובל יותר בקרב ילדים, סוג של שוחד.
כשהוריי גילו, על אף שההערך הכספי של אותו דבר לא היה יקר במיוחד, הערך הרגשי היה גבוה.
הזעם הוציא את אבי מהכלים - אמי סולקה באיומים לחדרם ואני נלקחתי לנגד עיני אחיי למטבח.
הוא שלף פטיש שניצלים מהמגירה, לקח את ידי הימנית והחל מקרב את הפטיש. כמה מכות קלות ומכה אחת חזקה - שברו אותי.
"חוסך שבטו..." אומרת אמרה ידועה.
האש שניצתה בערה בעוז, שרפה כל חלק ורסיס שהרכבתי מחדש.
החטיבה עברה, הנידוי החברתי מעולם לא הרגיש בודד יותר.
תיכון הגיע בסימן ויכוחים בלתי פוסקים, כעסים ועצבים בין ההורים.
ידעתי שהסוף מתקרב, הרגשתי את זה באוויר.
שנתיים ראשונות חלפו, דיכאונות, נידוי חברתי.
או אז הגיע ההתפרצות הצפויה.
סוף י"א, ההורים הגיעו לפיצוץ, אבי עבר באופן לא רשמי להוריו.
הייתה אמורה להיות לי בגרות באותו יום שהחלטתי לא ללכת אליה מסיבות שונות.
הייתה לי נטייה שהחלה ביסודי - לא להגיע לשיעורים או מבחנים. הברזות בעגה הסלנגית.
אבי חזר הביתה מוקדם מהצפוי, כשראה אותי בבית נתקף בזעם - הפעם האחת לפני אחרונה שספגתי ממנו אלימות.
דרש שאעזור לו לארוז חפצים והשביע אותי לא לספר דבר לאמי.
הבטתי מהחלון על המכונית שלו מתרחקת ונעלמת באופק.
אחרי שחיכיתי כמה דקות לוודא שהוא לא חוזר, הצעד הראשון שעשיתי היה להתקשר לאמא שלי ולעדכן אותה. הצעקות שחטפתי מאבי אחרי שהתקשרה אליו גרמו לי לנתק את הטלפון בפניו.
הגירושין קרו בכמה ימים או שבועות לאחר מכן.
פסח התקרב, היינו אמורים אחי הבינוני ואני לעשות את החג אצלו, בזמן שאמי ואחי הקטן עשו את החג אצל הוריה.
ריב טיפשי ביני ובין אחי הבינוני גרר אקט אלים אחרון מאבי והצבת אולטימטום בפניי להישאר או ללכת.
הלכתי ולא הבטתי אחורה. אמרתי לו שאלך לאמי כשבדרך שיניתי דעתי והלכתי לבית.
מרחק של כ7 ק"מ שמתוכו כקילומטר בודד, אם לא פחות, עשיתי במונית.
היגון, האבל, הכאב, ההפתעה למרות הציפייה...
הכל התערבב.

אני התחלתי לכתוב ביום שנודע לי על הגירושין שלהם, היה כבר לילה, כל אחד היה בחדרו.
בכיתי, כמו שלא בכיתי שנים, נדמה היה שהעולם קרס עליי, שמיים שהתהפכו - הרגשתי תלוי בין שמיים וארץ.
שאלתי נפשי למות בפעם המי יודע כמה.
כל הסבל, הכאב שנאגר לאורך שנים פשוט התפרץ.
בערתי באש אפלה. מוות. שמעת בטח על סיפורים של מוות קליני, מצב בו הגוף מת אבל עדיין יש איזשהו ניצוץ שמשאיר חיות מסויימת. אצלי המצב היה הפוך - הגוף חי, עובד ומתפקד והנפש מתה. אפלה תהומית, שנאה יוקדת, שנאת מוות. יצר הרס מטורף וחסר גבולות. תהום נשייה. חור שחור ואפל שבולע כל שביב תקווה.
זה התחיל ביסודי והגיע למימדים מפחידים בתקופה של הגירושין ואחריה. שאלות על הקיום האנושי, מוות וחיים שתמיד פעלו ועבדו ברקע, המורכבות של האנשים, איך הם בנויים , מה מרכיב אותם איך הם פועלים, תבניות תבניות סדורות במגירות וקופסאות, קטלוגים על גבי קטלוגים בתוך הקופסה שמכילה את כל המידע והמחשבות.
והכל הגיע לשיא ביום הגירושין.
"מילדים לא מתגרשים" הייתה מנטרה שהוא השתמש בה כל הזמן.
האירוניה.
וידעתי לחזות את הניתוק ממנו, ידעתי לחזות את שעתיד לקרות עם אחיי ועם זאת, לא יכולתי לעשות כלום והכל התכווץ לתוך שעתיים שלמות בהן בכיתי וכתבתי.
בעירה שתדלקה את עצמה, ככל שכתבתי הרגשתי שאני צריך לכתוב עוד, ככל שפרקתי, היו לי עוד מטענים. התשישות והעייפות לא מנעו מהעט למלא דפים על גבי דפים על גבי דפים.
מילים על מילים ולא הצלחתי להפסיק.
שעתיים שהנפיקו כמאתיים כתבי יד, כל דף בממוצע חמש דקות.
כשהאש שככה מעט ומעיין הדמעות תם - השינה הטרופה רדפה אותי.

לא יכולתי להתמודד, ברחתי.
יום שלם הסתובבתי בנתיבות, עד שהשגתי קצת בהירות.
נחזור רגע לפסח והחזרה שלי הביתה - היה זה החג הראשון שחיללתי באופן מודע. איתרתי בלוג שבו יכולתי לפרסם את הבוסר שכתבתי. אותו לילה כתבתי עד השעות המוקדמות של בוקר המחרת.
בבית הספר מלמדים אותך מקצועות שכמעט ולא ישמשו אותך בעתיד, כך גם באוניברסטאות למיניהן - במקום ללמד אותך על החיים והתמודדות, מכניסים אותך לכיתה, מלמדים אותך משמעת, הקשבה ומילוי הוראות, יצירתיות נגדעת באיבה ומוקעת באופן כמעט טוטאליטרי. מחשבה שונה והיגיון אחר גורר ויכוחים וחוסר התקדמות כל אלו גרמו לי לסלוד ממערכת החינוך.
דורות על גבי דורות לומדים להיות רובוטים במקום ללמוד להיות עצמאיים כשיגדלו.
הפסקתי להעריך מבחנים ואת שיטות הלימוד.
סיימתי את התיכון עם חצי בגרות ואז הגיע הצבא.
בקו"ם שבועיים במיני טירונות ועוד שבועיים של עזר לגיוס ואז טירונות - שבועיים פרופר ואז מבצע עופרת יצוקה שגרר אותי לחמ"ל לדיווח על נפילות.
ימים שלמים של חוסר שינה. אף פעם לא נזקקתי לשעות שינה רבות, על אחת כמה וכמה כשהייתי מפוצץ באדרנלין. שבוע עבר ואיתו נדדתי לחלוקת ערכות "צבע אדום" לבתים של מבוגרים, אחרי יומייים שלוש - סיימנו את החלוקה של הערכות ובימים שנותרו עברנו במקלטים לעזור להפיג מתחים ולשחק עם ילדים. האדרנלין בשלב הזה צנח והעייפות הפילה אותי מהרגליים.
סיום טירונות, בגלל תקלה יצא שלא נשבעתי אמונים לצבא ולמדינה, החייל היחיד אולי בכל הצבא שחוייב להתגייס ולא נשבע/הצהיר אמונים.

מהטירונות לבקו"ם ואז צריפין - קורס מטעם חיל חימוש.
שבועיים המתנה ונדידות ממקום למקום.
חצי מהשירות שלי עבר בהמתנה.
חודשיים בקורס זוטר. נמצאתי מתאים לקורס פיקוד והתחלתי אותו. באמצע הבנתי שזה לא בשבילי, נשרתי.
עוד המתנות עד שנפל הפור.

באר שבע, אחת הערים הצחיחות והעלובות ביותר בזמנה. שנאתי אותה מהפעם הראשונה שרגליי דרכו על אדמתה. את הבסיס תיעבתי עוד כשראיתי את החזית.
דיכאונות היו מנת חלקי באופן יומיומי כמעט באותה תקופה. עבודה פיזית וסיזיפית. בחודש הראשון עוד עשיתי יומיות אבל הנסיעות הארוכות והפקקים הארוכים גררו חוסר שעות שינה. כשסוף סוף הגעתי למגורים - צריפים דלים מימי המנדט אם לא עוד קודם, מכוסים בתקרת אזבסט. מחנה סרטן היה כינוי רווח ומאוד הולם.
הסיגריה הראשונה שעישנתי הייתה בכיתה י"א. בצבא התחלתי לקטר תרתי משמע - פקטים שלמים שנעלמו כלא היו בתוך חודש בנוסף להפרחת העשן - הפרחתי קללות על ימין ועל שמאל, בעיקר ברוסית וערבית.
שתי שפות ברוטאליות מספיק שכל קללה שאתה מוציא בהן מחייבת להכניס אל תוכן את כל הלב והנשמה.
השנתיים וקצת המסויטות ביותר - חלפו עברו.
השוני שלי בלט יותר מלבקן באפריקה.
בצבא הייתה הפעם הראשונה מאז פסח שניסיתי לתקן את היחסים עם אבי - נתק של כשנתיים.
הגעתי אליו לבית עם ציפיות ותקוות וחששות.
ידעתי שלא צפויה לי קבלת פנים חמה אבל בכל זאת קיוויתי.
נאיביות.

מכירים סדרות מצויירות? כשהגיבור או אחת הדמויוות הראשיות רואה רוח רפאים - כל הצבע אוזל מכל הגוף, מחווירה כלשד עצמות.
אירוני כמה אנחנו חושבים שהם מגזימים בקטעיםח האלו וכמה המציאות עולה על כל דמיון.
כשהוא ראה אותי - כל הצבע אזל לו מהפנים, בדיוק כמו בסרטים הללו.
"תעוף לי מהבית, או שאזמין לך משטרה", איים כשלשונו שבה לחיכו. אחרי חצי שעה של תחנונים מול אותו איום ששינה ושב ושיחה קצרה עם אשתו הובילה לכך שישבנו שלושתנו. דיברתי ברצף על הרצון לחזור לקשר על החשיבות שיש להורים וההבנה שוואלה, טעיתי - הייתי ילד שעשה שטויות - הובילו אותו לשלושה תנאים שעל שניים הסכמתי מיד והשלישי דרש ממנו ניסוח מחדש שהתאים.
תוך חודש הבטיח להחזיר לי תשובה.
החודשים חלפו והגה לא נשמע ממנו, כשהגיעו מים עד נפש ומתוך ראייה מוגבלת - ואחרי ניסיונות אין ספור להשיג אותו בטלפון - שלחתי הודעה חריפה שנפתחה במילים "אני מבין שאני חשוב בעינייך ככלב מת", רק כדי לנסות לעורר ממנו תגובה שמעולם לא הגיעה.
כמה חודשים מאוחר יותר נתקלתי בו "הכדור בידיים שלך" היה המשפט האחרון שאמרתי לו.
השנים חלפו, סיימתי צבא, עבדתי וניסיתי להשלים בגרויות, תובנות נחתו על ימין ועל שמאל, התחלתי להבין ולהפנים כל כך הרבה עקרונות ותיאוריות שפיתחתי לאורך השנים קיבלו חיזוקים ממקורות לא צפויים. הרגשתי שהתחלתי למצוא את הכיוון שלי, אבל משהו השתבש בדרך.
הבגרויות נשארו חצי אפויות והעבודות הזמניות התחילו להימאס. תקופה של חיפוש עצמי שערכה כשנה. למדתי להתחיל ליישם את התיאוריות שלי.
הגעתי לפרשת דרכים. לא ידעתי מה רציתי ללמוד אבל ידעתי שאני צריך ללמוד משהו. למדתי לסלוח לאחרים ובעיקר לעצמי. לקבל את מי שאני כאני ולא לשפוט את עצמי ביחס לאחרים. למדתי להפריד בין מי שההורים, המשפחה והסביבה רואים בי לבין מי שאני באמת. למדתי עוד לקחים רבים, אבל הדבר החשוב ביותר - למדתי שאני הגרסה הכי טובה של עצמי, שכל הגיהנום, הקשיים והאתגרים שעברתי - הפכו אותי למי שאני היום, נתנו לי כלים להבין ולהתמודד עם כל קושי ואתגר שיעמוד מולי.
כולם עוברים קשיים ואתגרים, כל אחד בוחר אילו לקחים להפיק מהשיעורים והניסיונות האלו שהחיים מפילים עליו.
כמובן, מרגע שהצלחתי לסלוח לעצמי, דברים התחילו להשתפר.

על כל פנים, עמדתי על פרשת דרכים, אז הלכתי לייעוץ מהסוג שעורך מבחנים אישיותיים.
המחשבות שלי תאמו את ההמלצות שלהם, גם אם לא אחד לאחד מבחינת סדר - אבל אני קיבלתי את האישור שלי. התחלתי לבדוק מוסדות אקדמאיים שונים צמצמתי רשימה והגעתי למקום ששם התחלתי את הכיוון שלי. אחרי שנה במסלול שבחרתי הבנתי שאני נמשך לתחום מאוד ספציפי, נטשתי את המסלול הכללי והתמקדתי במסלול הספציפי.
שנה נוספת חלפה והבנתי שהעסק הזה לא מתאים לי. עזבתי. עוד קצת התברבשות והתחבשות עצמית ומצאתי את הכיוון שלי. באותה שנה אבי שכל את אביו - מצאתי פתח לנסות לשקם בשנית את היחסים שלי עם אבי. כמובן שלא עלה יפה והניתוק המכוער מלווה אותי עד היום. אני יודע שעשיתי כל מה שיכולתי כדי לנסות לתקן, לא נותר לי אלא להשלים עם המצב כמות שהוא.

היום, אני במקום יותר טוב. החיים שלי מתחילים להסתדר.", סיימתי בזמן שתכננתי - אף אם חרגתי בכשעה.
"סליחה אם היו לי אי דיוקים כרונולוגיים או מסעות הלוך ושוב לאורך ההיסטוריה שלי. אני מונע מאסוציאציות - כל אירוע מתקשר לאירוע אחר לפי אסוציאציות ספציפיות שלי.. מה גם שבאזורי זמן מסויימים יש לי פערים ואני לא זוכר את כל הפרטים לאשורם. הדחקה ומנגנוני הגנה אחרים...אבל חפרתי בעצמי מספיק כדי להשלים וגם אם האירועים הספציפיים ממוקמים בזמן הלא נכון, משמעותם לא קשורה בזמן אלא בתובנות שלי מהן ולכן גם המיקום שלהם אולי כרונולוגית לא מדוייק, אבל מבחינת התפיסה שלי את משמעותם - כרונולוגית - מדוייקת. על כל פנים, חרגתי קצת מהזמן ואני חושב שתצטרכי מחר קצת חופש. ניפגש בעוד יומיים, באותה שעה ואותו מקום?",ספק קבעתי, ספק שאלתי בעודי מתיישב מולה בוחן אותה תוך כדי סיכום.
הפלתי עליה פצצה, היא לא ציפתה לכנות מופלגת שכזו, אבל הרגשתי שזה הזמן המתאים.
הגיע הזמן לצלול, במיוחד בגלל שהיא כבר הפנימה שהגעתי כדי לדבר.
היא הנהנה מהורהרת ובהיסח הדעת, מעכלת את מה שהפלתי עליה.

נכתב לפני שבוע
הקוראים:


הביקורות האחרונות של The Wolf שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג ** הביקורת הזו מיועדת למי שע... המשך לקרוא זלי לפני 4 שעות
2. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג ** הביקורת הזו מיועדת למי שע... המשך לקרוא האופה בתלתלים לפני 22 שעות
3. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג ** הביקורת הזו מיועדת למי שע... המשך לקרוא מורגנה לה פיי אתמול
4. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג ** הביקורת הזו מיועדת למי שע... המשך לקרוא yaelhar אתמול
5. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג ** הביקורת הזו מיועדת למי שע... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו אתמול
6. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג ** הביקורת הזו מיועדת למי שע... המשך לקרוא RastaLove אתמול
7. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג ** הביקורת הזו מיועדת למי שע... המשך לקרוא דריזט אתמול
8. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג ** הביקורת הזו מיועדת למי שע... המשך לקרוא Toya, אתמול
9. הארי פוטר ואבן החכמים - הארי פוטר #1 / ג'יי. קיי. רולינג ** הביקורת הזו מיועדת למי שע... המשך לקרוא גריפין אתמול
10. האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסון בשפתו הייחודית ובדמיונו הק... המשך לקרוא יעלה1 לפני 11 חודשים
11. אשתו של הנוסע בזמן / אודרי ניפנגר זה ספר שקראתי די ממזמן. ספר ... המשך לקרוא riniMI לפני שנה ו-2 חודשים
12. מלאך משמיים - מלאך משמיים #1 / בקה פיצפטריק הסדרה הזו צפויה מראש, ובכל ז... המשך לקרוא riniMI לפני שנה ו-2 חודשים
13. מצרפי המקרים / יואב בלום ספר גאוני, עלילה מרתקת, מענ... המשך לקרוא riniMI לפני שנה ו-4 חודשים
14. 13 סיבות / ג'יי אשר חוויית קריאה. חזק, מצמרר, סו... המשך לקרוא riniMI לפני שנה ו-4 חודשים
15. החווה - מתח - כתר מתח # / טום רוב סמית ספר מהסוג שנחמד לקרוא פעם ב.... המשך לקרוא מיכל לפני 3 שנים ו-1 חודשים
16. שרלוק הולמס - כל הסיפורים כרך א' - שרלוק הולמס #1 / ארתור קונן דויל שרלוק, אחד הבלשים המבריקים ... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 3 שנים ו-2 חודשים
17. החווה - מתח - כתר מתח # / טום רוב סמית ספר מהסוג שנחמד לקרוא פעם ב.... המשך לקרוא דיקלה לפני 3 שנים ו-6 חודשים
18. הפרדס של עקיבא / יוכי ברנדס ספר לא פשוט מבחינת תוכן ומו... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 3 שנים ו-8 חודשים
19. האיש המת / אוריה שביט התחלתי לקרוא את הספר עם ציפ... המשך לקרוא אפרת לפני 3 שנים ו-9 חודשים
20. הגל החמישי - הגל החמישי #1 / ריק יאנסי ספר תקוע. פשוט לא זרם לי. בזב... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 3 שנים ו-9 חודשים
21. מלאך משמיים - מלאך משמיים #1 / בקה פיצפטריק הסדרה הזו צפויה מראש, ובכל ז... המשך לקרוא לי יניני לפני 3 שנים ו-9 חודשים
22. הגל החמישי - הגל החמישי #1 / ריק יאנסי ספר תקוע. פשוט לא זרם לי. בזב... המשך לקרוא לי יניני לפני 3 שנים ו-9 חודשים
23. החווה - מתח - כתר מתח # / טום רוב סמית ספר מהסוג שנחמד לקרוא פעם ב.... המשך לקרוא ר ו נ י ת לפני 3 שנים ו-9 חודשים
24. מלאך משמיים - מלאך משמיים #1 / בקה פיצפטריק הסדרה הזו צפויה מראש, ובכל ז... המשך לקרוא Leilany לפני 3 שנים ו-9 חודשים
25. הגל החמישי - הגל החמישי #1 / ריק יאנסי ספר תקוע. פשוט לא זרם לי. בזב... המשך לקרוא שעיונת לפני 3 שנים ו-9 חודשים
26. מלאך משמיים - מלאך משמיים #1 / בקה פיצפטריק הסדרה הזו צפויה מראש, ובכל ז... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 3 שנים ו-9 חודשים
27. האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסון בשפתו הייחודית ובדמיונו הק... המשך לקרוא JULIE לפני 3 שנים ו-9 חודשים
28. שרלוק הולמס - כל הסיפורים כרך א' - שרלוק הולמס #1 / ארתור קונן דויל שרלוק, אחד הבלשים המבריקים ... המשך לקרוא אפי לפני 3 שנים ו-10 חודשים
29. שרלוק הולמס - כל הסיפורים כרך א' - שרלוק הולמס #1 / ארתור קונן דויל שרלוק, אחד הבלשים המבריקים ... המשך לקרוא Mira לפני 3 שנים ו-10 חודשים
30. שרלוק הולמס - כל הסיפורים כרך א' - שרלוק הולמס #1 / ארתור קונן דויל שרלוק, אחד הבלשים המבריקים ... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 3 שנים ו-11 חודשים
31. שרלוק הולמס - כל הסיפורים כרך א' - שרלוק הולמס #1 / ארתור קונן דויל שרלוק, אחד הבלשים המבריקים ... המשך לקרוא אב''פ לפני 3 שנים ו-11 חודשים
32. שרלוק הולמס - כל הסיפורים כרך א' - שרלוק הולמס #1 / ארתור קונן דויל שרלוק, אחד הבלשים המבריקים ... המשך לקרוא לי יניני לפני 3 שנים ו-11 חודשים
33. כתר הדרקון / אורי אורלב ספר שקוטלג כספר נוער, אך אינ... המשך לקרוא אינשם לפני 3 שנים ו-11 חודשים
34. האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסון בשפתו הייחודית ובדמיונו הק... המשך לקרוא אינס לפני 3 שנים ו-11 חודשים
35. מצרפי המקרים / יואב בלום ספר גאוני, עלילה מרתקת, מענ... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 4 שנים
36. חשוב על מספר - דייב גרני #1 / ג'ון ורדון ספר גאוני, עלילה פתלתלה ומר... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 4 שנים
37. עצמי עיניים חזק - דייב גרני #2 / ג'ון ורדון ספר ההמשך לספר:"חשוב על מספר... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 4 שנים
38. 13 סיבות / ג'יי אשר חוויית קריאה. חזק, מצמרר, סו... המשך לקרוא אינשם לפני 4 שנים
39. האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסון בשפתו הייחודית ובדמיונו הק... המשך לקרוא יפית S לפני 4 שנים
40. האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסון בשפתו הייחודית ובדמיונו הק... המשך לקרוא טל לפני 4 שנים
41. האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסון בשפתו הייחודית ובדמיונו הק... המשך לקרוא חמדת לפני 4 שנים
42. האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסון בשפתו הייחודית ובדמיונו הק... המשך לקרוא בוקי לפני 4 שנים
43. האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסון בשפתו הייחודית ובדמיונו הק... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 4 שנים
44. האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסון בשפתו הייחודית ובדמיונו הק... המשך לקרוא יסמין לפני 4 שנים
45. האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסון בשפתו הייחודית ובדמיונו הק... המשך לקרוא yaelhar לפני 4 שנים
46. האנאלפביתית שידעה לספור / יונס יונסון בשפתו הייחודית ובדמיונו הק... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 4 שנים
47. כתר הדרקון / אורי אורלב ספר שקוטלג כספר נוער, אך אינ... המשך לקרוא חמדת לפני 4 שנים
48. כתר הדרקון / אורי אורלב ספר שקוטלג כספר נוער, אך אינ... המשך לקרוא גל פרל פינקל לפני 4 שנים
49. כתר הדרקון / אורי אורלב ספר שקוטלג כספר נוער, אך אינ... המשך לקרוא The Swan Queen לפני 4 שנים
50. סופו של מיסטר Y / סקרלט תומס ספר גאוני ומקורי, עלילה סוח... המשך לקרוא Mira לפני 4 שנים



©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ