1. הצד שלה - פרק 13

הצד שלה - פרק 13 / The Wolf

שבוע.
שבוע שלם של חמשת שלבי ההתמודדות עם אובדן עבר לו, שבוע שלם שבו חיפשתי את השם שלו במודעות האבל בעיתונים, שבוע שלם של דאגה וחוסר שקט, שבוע שלם שלא שמעתי ממנו.

הייתי צריכה להתמודד איכשהו עם הכל, כל השאלות הפתוחות, כל האי ודאות, כל הרגשות ועם הצעד שעשה. הכל ביחד הרגיש כמו אובדן. אז התמודדתי, עם אובדן.
שלב אחר שלב.
שבוע שלם של התמודדות ועכשיו הגיע הזמן לחזור לחיים.
אז התקשרתי לרונית וקבעתי להיפגש איתה בבית קפה קטן ליד הקליניקה שלה לארוחת בוקר מאוחרת, אבל לא מספיק כדי שתיקרא בוהריים.
למרות מזג האוויר האפרפר, למרות הסימנים הברורים לגשם, החלטתי ללכת ברגל בלי מטרייה.
כשהגעתי, רונית כבר הייתה שם, החלפנו את ברכות השלום הרגילות והתיישבנו.
לא הצלחתי להתאפק ופשוט סיפרתי לה הכל, על הפגישות, עליו, הרשמים שהשאיר בי, תחושות והעזיבה הפתאומית שלו. סיפרתי הכל והיא ישבה בשקט, מבט מוזר פרוש על פניה.
כשסיימתי היא שאלה פתאום:"מי זה המטופל איקס הזה?".
"לגמרי. פשוט סרט מהלך, נכון?", שאלתי.
"לא, מי זה המטופל הזה? זו פעם ראשונה שאני שומעת עליו.",היא ענתה. היא הביטה בי במבט מוזר, שמץ דאגה התחיל להיראות על פניה.
"מ....מ...מה? אבל סיפרתי לך עליו, לפני כמה שבועות. ישבנו בבית הקפה ליד הקליניקה שלי. אפילו הגעת כמה פעמים לפגישות שלי ושלו. ביקשתי ממך עזרה ואת באת לעזור לי.", עניתי, לא הבנתי מה המבט המוזר הזה עושה על פניה, לא הבנתי מה הדאגה ולמה היא לא זוכרת משהו שאני בבירור זכרתי.
"אליס, זו הפעם הראשונה שאני שומעת עליו", היא הביטה לי בעיניים כשדיברה,"את זוכרת מה סיפרת לי לפני המון זמן? זוכרת למה רצית ללמוד פסיכולוגיה?", היא שאלה.
זיכרון עמום של מציאות שזכרתי שקרתה אבל לא קרתה, הסברים רפואיים שלא הצליחו להסביר איך מצב כזה אפשרי.
הייתי בת עשר אז.
אמרו ששקעתי בתרדמת בלי סיבה, שכל מה שחשבתי שקרה - לא באמת קרה, ששבוע שלם שחשבתי והאמנתי שהיה פשוט לא קרה מעולם.
לא.
לא יכול להיות שזו האמת, לא.
פשוט לא יכול להיות.
זה היה כל כך אמיתי, כל כך מציאותי.
אני חולמת עכשיו, זה ההסבר היחידי.
הכל החשיך לנגד עיניי, הרגשתי כוכבים מסתחררים בתוך הראש, קרסתי המומה לתוך הכיסא.
חשכה אפפה הכל.
"אליס! אליס! את שומעת אותי?", הקול שלה חדר את האפלה בטונים עולים ויורדים לסירוגין.
הראש שלי כאב והתמונה נכנסה ויצאה מפוקוס לסירוגין.
האמבולנס שהוזמן הגיע והפרמדיקים הגיעו.
התמונה התאזנה פתאום.
"אני...אני...ב...ב...בסדר. לא קרה כלום. הכל טוב.", מיהרתי להגיד ולהתיישב בכיסא.
הפרמדיקים בכל זאת התעקשו על מספר בדיקות וכשראו שהכל תקין, התקפלו והלכו לדרכם.
"או.קיי. את בטוחה שאת בסדר?", שאלה רונית.
"כן. כן. אני בטוחה. אני חושבת שאני אלך הביתה עכשיו. אני צריכה קצת להירגע מהכל.", אמרתי לה.
"אבל בדיוק באתי לתת לך עצות לגבי המטופל איקס שלך",היא אמרה.
"זה יצטרך לחכות לפעם הבאה רונית", עניתי.
היא ראתה שאני עקשנית,"תני לי לפחות ללוות אותך לבית", היא ביקשה.
הסכמתי.
שילמנו את החשבון והלכנו לרכב שלה שחנה בסמוך בשתיקה.
אחרי שהתחלנו את הנסיעה ובחצי הדרך לבית שלי, ראיתי אותו עומד ומדבר עם מוכר. מצמוץ אחד והוא נעלם.
אולי אני באמת לא בסדר.
אולי אני באמת רואה דברים שאני לא צריכה לראות, חיה מציאות שהיא לא מציאותית.
אחרת איך אפשר להסביר אותו, את הזאב?
את ההיעלמות הזו שלו?
ההרגשה אמרה אחרת, אבל לא יכולתי להתנער מהמחשבה שכבר קרה לי משהו כזה פעם.
הגענו לבית שלי והיא הורידה אותי.
ליוותה אותי במבטה עד שעליתי לדירה שלי והיא לא יכלה לראות אותי.
יותר מאוחר בלילה אקבל שיחה ממנה, היא תתקשר לשאול לשלומי ולוודא שלא חסר לי כלום ואז אתפנה לישון.

את השעות הנותרות עד לשיחה אעביר במחשבות מול טלוויזיה דולקת, בלי באמת לראות מה משודר. רק אני, המחשבות שלי וכוס שוקו.

נכתב לפני שבוע וחצי

2. אצל הפסיכולוגית - פרק 13

אצל הפסיכולוגית - פרק 13 / The Wolf

נכתב לפני שבוע וחצי

3. בין חלום למציאות

בין חלום למציאות / The Wolf

לפעמים על קו התפר -
אני רואה אותי, אותה,
משפחה,

לפעמים על קו התפר -
אני מרגיש -
את השיחות והריבים,
איתה,

לפעמים על קו התפר -
ד'זה וו או עתיד שייחשף,
חלום של מציאות,

לפעמים על קו התפר -
אני רואה אותם,
אני רואה אותה,

לפעמים על קו התפר -
אני שואל את עצמי -
אם גם היא -

רואה אותי,
שביב נשמה שכזה,
עם עוד שביבי נשמה -

משפחתיים,

לפעמים על קו התפר -
אני שואל את עצמי,
שואל את אלוהים

נכתב לפני שבוע וחצי

4. אותך

אותך / The Wolf

היה לי חלום מפחיד,
אמא,
חלום שמעיר אותך -
באמצע הלילה,

היה לי חלום מפחיד,
אמא,
מהסוג שלא זוכרים -
כשקמים,

היה לי חלום מפחיד,
אמא,
ואני צריכה את החיבוק -
שלך,

היה לי חלום מפחיד,
אמא,
ואני צריכה את המילים -
שרק את יודעת לתת,

היה לי חלום מפחיד,
אמא,
אבל לא כמו
היום שאיבדתי

נכתב לפני שבוע וחצי

5. סליחה

סליחה / The Wolf

האש השורפת,
המים המטביעים,
האוויר הצורב,

מותירים חותם,

המילה הנאמרת,
המעשה שנעשה,
המילה הכתובה,

משאירים חסם,

ורק דבר קטן,
משהו פעוט,
יכול לשחרר את הלב -

מהלב.

נכתב לפני שלושה שבועות

6. Nature of Maturity

Nature of Maturity / The Wolf

Once upon a time -
A youngling believed -
With his whole heart -
He'd achieve great things,

Once upon a long lost hope -
A youbgling believed -
With his naive thoughts and prayers -
He'd get somewhere,
He'll find his place,
In a big wide world,

The time flew fast by,
The youngling, no longer young,
Grew up and high,
Still hoping, still believing -
He might actually do it,

And one day,
He was found -
Dead with a bullet hole,
When he suddenly understood -
He's beliefs and prayers,
Were nothing but -
Dead dreams,
He went into a rabbit hole,
With no where to turn,
Dead and gone.

נכתב לפני ארבעה שבועות

7. Madness, my dear

Madness, my dear / The Wolf

The loneliness -
Eating away -
Piece by piece -
The hopes and dreams,

The loneliness -
Takes away -
Part by part -
The light you got,

No matter how close,
No matter how much company,
No matter how many people -
You know and have,

The loneliness -
A black dark hole -
Covers you from within,
Leaving only one question -

Floating above the darkness,
Keeping you at the bay of -
Isolation,
Killing you slowely but surely.

נכתב לפני ארבעה שבועות

8. Limit

Limit / The Wolf

There's a limit -
A fine line -
That defines and distributes -
What you can do,

There's a limit -
A big line -
Seperating -
Dreams from reality,

There's a limit -
To the end,
From the start,

There's a limit -
To how much -
One can suffer,

And that limit,
Is the line -
Between life and death.

נכתב לפני ארבעה שבועות

9. תחזית

תחזית / The Wolf

החצב פרח לו,
והנחליאלי החל קולו להשמיע,
אומרים שהגשמים -
מושפעים משני אלו,

ריח הגשם המתקרב,
העיקצוץ המציק -
בקצות האצבעות,
מספרים לי אחרת,

על גשמי זלעפות,
קור מנוכר ולא מוכר,
שלג חורג מגבולות ההכרה,
הקור המקפיא יגבה קורבנות,

אני ממש יכול להריח זאת,
אי המוכנות, ההשבתה,
והלבן המשתק,
את הכפור המתדפק על הדלתות,

וכולי תקווה,
שהחורף הזה,
יקל מתחושתי

נכתב לפני ארבעה שבועות