1. אצל הפסיכולוגית - פרק 14

אצל הפסיכולוגית - פרק 14 / The Wolf

השמיים, הדבר היחיד אולי שלא משתנה - לא משנה איפה אתה נמצא, אותם שמיים, אותם עננים, אותה שמש ואותה לבנה, אותם כוכבים.
בכל זמן נתון - השמיים הם אותם השמיים בכל מקום בעולם, מה שמשתנה זו הפרספקטיבה, נקודת המבט, היחסיות שלך מול שאר העולם.
כל דבר נמדד ביחס למשהו אחר, כשהנורמה היא בעצם היחס הממוצע.
זה לא משנה שאתה עומד בפני עצמך, ברגע שאתה נמדד אתה נמדד ביחס לכל הסביבה באותו מקום.
כשאתם מסתכלים על השמיים, באמת מסתכלים ורואים נטו את השמיים, אתם מתפעלים מהייחודיות של כל ענן וענן, מהצורות של כל ענן, מהיופי של שמי הלילה.
כשאני מסתכל על השמיים, אני רואה את היחסיות של העולם. אני רואה את היופי והמורכבות שיש בעולם, השלמות של הטבע.
זה משהו שברגע שאתה מבין, קולט, לא יעזוב אותך אף פעם.
זה משהו שרק מחזק את הדעה שלי שהכל מתקשר ומתחבר להכל.
כמו מעגל אחד גדול שבתוכו מוכלים קשרים והקשרים שלעולם אינם חדלים מלהתפתח ולגדול, אך אף פעם אינם חורגים מגבולות המעגל שהוגדר, פונים החוצה, אם אפשר לתאר זאת כך - למעלה ולמטה, כשחד מימדיותו של המעגל פשוט שומרת על המסגרת הכללית.
אולי זה לא מעגל אלא צורה מוזרה ולא מוכרת, או כל צורה אחרת מוכרת, זה לא משנה, היות ואותה צורה בהכרח סגורה - אותה צורה היא המסגרת של הכל.
לא יפליא אותי לגלות אם אלוהים ואותה צורה חד הם, רק כך אפשר להיות חלק מהיצירה מחד ולשלוט בה מאידך.
הרבה פעמים תהיתי למה אלוהים או אותה יישות אלוהית, התערבה בתחילת הקיום ולאט לאט, פחות ופחות התערבה.
אני מניח שהתשובה לכך פשוטה יותר ממה שנדמה, לדעתי, פשוט היה צורך לתת את ה"התנעה" הראשונית לעולם, ה"התנעה" הזו דרשה המון כוח. כשמפעילים המון כוח על חפץ, כדי לאזן אותו אחר כך - דרושה המון התערבות, ככל שהחפץ ממשיך עם התנועה שלו, ככה נדרשת פחות ופחות התערבות כדי שיגיע לנקודה אליה רוצים שיגיע.
אז אלוהים קצת התרחק מהיצירה שלו, מדי פעם הוא מציץ לבדוק שהכל ממשיך לנקודה המיועדת ונותן כיוונונים במידת הצורך ואנחנו בשלנו, עושים ופועלים לפי מה שאנחנו מאמינים ורואים לנכון.
אז כן, העולם ייחרב, זו לא שאלה ולא יעזור אם נשמור על כדור הארץ והיקום, גם אם יש או אין התחממות גלובלית...העולם ייחרב כי לזה הוא נועד מההתחלה.
שלב מעבר בין השלב הקודם לשלב הבא.
מה יהיה הלאה? זה לא באמת משנה ולא באמת מעניין, הרי לא יהיה לנו את הזיכרון שלנו.
הנשמה זוכרת הכל, וסביר להניח ששתי נשמות יזהו אחת את השנייה (לכן, לפעמים יש מצבים שמישהו מוכר לכם ואתם לא יודעים מאיפה או אין סיבה שהוא יהיה מוכר לכם), אבל הנשמה היא רק חלק מה"אני". הזיכרונות, הידע, כל התמצית שלנו כבני אדם, כל ה"אני", בעצם מתחלק לשניים - הפיזי והנשמתי. בעוד הפיזי הולך לאיבוד, הנשמתי ימשיך לנצח...או עד תאריך תוקף הנשמה. מי יודע, אולי גם לנשמות יש תאריך שבו הן פשוט ממשיכות לשלב הבא. מה שבעינינו נחשב ונתפס כ"נצח","אינסופי" יכול עדיין להיות סופי, זמני...כמו שאותו זבוב החי 24 שעות, מבחינתו - אנחנו נצחיים, הוא לא מכיר משהו מעבר ל24 שעות אותן הוא חי, אבל אנחנו הרי יודעים שגם אנחנו מגיעים לדד-ליין כזה או אחר...
באותו אופן, דברים שבעינינו נתפסים כ"אינסופיים" בסופו של דבר יכולים להיות סופיים.

אה כן,
חזרתי.
לפעמים צריך קצת פרספקטיבה, כדי לראות את התמונה השלמה. לפעמים נשאבים יותר מדי לפרטים הקטנים עד שמאבדים את הפרטים החיוניים.
לפעמים צריך פרספקטיבה כדי להעריך את הדבר עליו אתה מוותר...

"Sometimes life isn't about you, but the things you are prepared to sacrifice in order to make them the best life you've ever lived"

בינתיים הלילה כבר ירד, השמיים בהירים עם רוח קרה. הולך לרדת גשם, זה רק עניין של זמן.

נכתב לפני 6 ימים

2. קולאז'

קולאז'/ The Wolf

חוט עדין נשזר -
עובר מהעבר להווה,
מחבר את העתיד לכאן,

חוט עדין נשזר,
מחבר את היופי עם הקושי,
מאחה פצעים,

חוט עדין נשזר,
מחבר חוויות עם תקוות וחלומות,
מחזק קשרים,

והיום שופך אור,
על החוט השזור,
על התמונות והזיכרונות -

מנציח את הרגעים,
הקטנים,
אלו שבאמת שווה -

לחיות בשבילם.

נכתב לפני 6 ימים

3. פוטנציאל לא ממומש

פוטנציאל לא ממומש / The Wolf

יום חורפי מעורפל,
כמו לוחש בין מנגינות הרוח,
על משהו נדיר,
שאולי מתחיל -

ואולי כבר נגמר,
על גדות נהר המחשבות,
צפות ועולות תמונות -
להמחשה בלבד,

של רצונות ומאוויים,
שונים ומגוונים,
והרוח לוחשת בקול לא נשמע -
תפילה קטנה,

שהדרך תימצא,
והמוצא הישר,
ייתן מעט מים,
למלך הקבור במערה,

אגדה עתיקה שנלחשת,
על אוצרות חבויים,
ויקיצה נדירה -
אחת ללבנה,

ומלך שבשפתיים סדוקות -
מבקש מהמים,
מגדות נהר המחשבות,
היכן שהתמונות ממשיכות לעלות,

והאוצר הגדול מכולם,
עודו קבור עמוק,
מחכה לישועה,
שתביא לתחילת -

הסוף.

נכתב לפני שבוע וחצי

4. קפה של בוקר

קפה של בוקר / The Wolf

שמש עדינה תלויה מעל,
בריזה קרירה נוגעת -
במיתר עדין,

הקפה של הבוקר,
עם הסיגריה הבלתי נמנעת,
מזרימים מחשבות,
מכתיבים מילים,

מקילים על העומס -
של השקט,
של הלבד,
רגע שלם -

שלך בתוך הרגע,
רגע שלם,
של רוגע שקט,
לפני הסערה.

נכתב לפני שלושה שבועות

5. ידע טבעי

ידע טבעי / The Wolf

השמש השוקעת,
נוגעת לא נוגעת -
במיתר עדין,
מרטיטה ברוך,

השמש הזורחת,
נוגהת אור,
מלטפת ברוך -
מיתר עדין,

והמנגינה שלא נשמעת,
מתנגנת בהרמוניה רכה,
איש אינו שומע,
איש אינו רואה,

את אותה המנגינה,
ורק אני,
בתוך המכלול ההרמוני,
של מנגינת הטבע.

נכתב לפני ארבעה שבועות

6. הצד שלה - פרק 13

הצד שלה - פרק 13 / The Wolf

שבוע.
שבוע שלם של חמשת שלבי ההתמודדות עם אובדן עבר לו, שבוע שלם שבו חיפשתי את השם שלו במודעות האבל בעיתונים, שבוע שלם של דאגה וחוסר שקט, שבוע שלם שלא שמעתי ממנו.

הייתי צריכה להתמודד איכשהו עם הכל, כל השאלות הפתוחות, כל האי ודאות, כל הרגשות ועם הצעד שעשה. הכל ביחד הרגיש כמו אובדן. אז התמודדתי, עם אובדן.
שלב אחר שלב.
שבוע שלם של התמודדות ועכשיו הגיע הזמן לחזור לחיים.
אז התקשרתי לרונית וקבעתי להיפגש איתה בבית קפה קטן ליד הקליניקה שלה לארוחת בוקר מאוחרת, אבל לא מספיק כדי שתיקרא בוהריים.
למרות מזג האוויר האפרפר, למרות הסימנים הברורים לגשם, החלטתי ללכת ברגל בלי מטרייה.
כשהגעתי, רונית כבר הייתה שם, החלפנו את ברכות השלום הרגילות והתיישבנו.
לא הצלחתי להתאפק ופשוט סיפרתי לה הכל, על הפגישות, עליו, הרשמים שהשאיר בי, תחושות והעזיבה הפתאומית שלו. סיפרתי הכל והיא ישבה בשקט, מבט מוזר פרוש על פניה.
כשסיימתי היא שאלה פתאום:"מי זה המטופל איקס הזה?".
"לגמרי. פשוט סרט מהלך, נכון?", שאלתי.
"לא, מי זה המטופל הזה? זו פעם ראשונה שאני שומעת עליו.",היא ענתה. היא הביטה בי במבט מוזר, שמץ דאגה התחיל להיראות על פניה.
"מ....מ...מה? אבל סיפרתי לך עליו, לפני כמה שבועות. ישבנו בבית הקפה ליד הקליניקה שלי. אפילו הגעת כמה פעמים לפגישות שלי ושלו. ביקשתי ממך עזרה ואת באת לעזור לי.", עניתי, לא הבנתי מה המבט המוזר הזה עושה על פניה, לא הבנתי מה הדאגה ולמה היא לא זוכרת משהו שאני בבירור זכרתי.
"אליס, זו הפעם הראשונה שאני שומעת עליו", היא הביטה לי בעיניים כשדיברה,"את זוכרת מה סיפרת לי לפני המון זמן? זוכרת למה רצית ללמוד פסיכולוגיה?", היא שאלה.
זיכרון עמום של מציאות שזכרתי שקרתה אבל לא קרתה, הסברים רפואיים שלא הצליחו להסביר איך מצב כזה אפשרי.
הייתי בת עשר אז.
אמרו ששקעתי בתרדמת בלי סיבה, שכל מה שחשבתי שקרה - לא באמת קרה, ששבוע שלם שחשבתי והאמנתי שהיה פשוט לא קרה מעולם.
לא.
לא יכול להיות שזו האמת, לא.
פשוט לא יכול להיות.
זה היה כל כך אמיתי, כל כך מציאותי.
אני חולמת עכשיו, זה ההסבר היחידי.
הכל החשיך לנגד עיניי, הרגשתי כוכבים מסתחררים בתוך הראש, קרסתי המומה לתוך הכיסא.
חשכה אפפה הכל.
"אליס! אליס! את שומעת אותי?", הקול שלה חדר את האפלה בטונים עולים ויורדים לסירוגין.
הראש שלי כאב והתמונה נכנסה ויצאה מפוקוס לסירוגין.
האמבולנס שהוזמן הגיע והפרמדיקים הגיעו.
התמונה התאזנה פתאום.
"אני...אני...ב...ב...בסדר. לא קרה כלום. הכל טוב.", מיהרתי להגיד ולהתיישב בכיסא.
הפרמדיקים בכל זאת התעקשו על מספר בדיקות וכשראו שהכל תקין, התקפלו והלכו לדרכם.
"או.קיי. את בטוחה שאת בסדר?", שאלה רונית.
"כן. כן. אני בטוחה. אני חושבת שאני אלך הביתה עכשיו. אני צריכה קצת להירגע מהכל.", אמרתי לה.
"אבל בדיוק באתי לתת לך עצות לגבי המטופל איקס שלך",היא אמרה.
"זה יצטרך לחכות לפעם הבאה רונית", עניתי.
היא ראתה שאני עקשנית,"תני לי לפחות ללוות אותך לבית", היא ביקשה.
הסכמתי.
שילמנו את החשבון והלכנו לרכב שלה שחנה בסמוך בשתיקה.
אחרי שהתחלנו את הנסיעה ובחצי הדרך לבית שלי, ראיתי אותו עומד ומדבר עם מוכר. מצמוץ אחד והוא נעלם.
אולי אני באמת לא בסדר.
אולי אני באמת רואה דברים שאני לא צריכה לראות, חיה מציאות שהיא לא מציאותית.
אחרת איך אפשר להסביר אותו, את הזאב?
את ההיעלמות הזו שלו?
ההרגשה אמרה אחרת, אבל לא יכולתי להתנער מהמחשבה שכבר קרה לי משהו כזה פעם.
הגענו לבית שלי והיא הורידה אותי.
ליוותה אותי במבטה עד שעליתי לדירה שלי והיא לא יכלה לראות אותי.
יותר מאוחר בלילה אקבל שיחה ממנה, היא תתקשר לשאול לשלומי ולוודא שלא חסר לי כלום ואז אתפנה לישון.

את השעות הנותרות עד לשיחה אעביר במחשבות מול טלוויזיה דולקת, בלי באמת לראות מה משודר. רק אני, המחשבות שלי וכוס שוקו.

נכתב לפני חודשיים

7. אצל הפסיכולוגית - פרק 13

אצל הפסיכולוגית - פרק 13 / The Wolf

נכתב לפני חודשיים

8. בין חלום למציאות

בין חלום למציאות / The Wolf

לפעמים על קו התפר -
אני רואה אותי, אותה,
משפחה,

לפעמים על קו התפר -
אני מרגיש -
את השיחות והריבים,
איתה,

לפעמים על קו התפר -
ד'זה וו או עתיד שייחשף,
חלום של מציאות,

לפעמים על קו התפר -
אני רואה אותם,
אני רואה אותה,

לפעמים על קו התפר -
אני שואל את עצמי -
אם גם היא -

רואה אותי,
שביב נשמה שכזה,
עם עוד שביבי נשמה -

משפחתיים,

לפעמים על קו התפר -
אני שואל את עצמי,
שואל את אלוהים

נכתב לפני חודשיים

9. אותך

אותך / The Wolf

היה לי חלום מפחיד,
אמא,
חלום שמעיר אותך -
באמצע הלילה,

היה לי חלום מפחיד,
אמא,
מהסוג שלא זוכרים -
כשקמים,

היה לי חלום מפחיד,
אמא,
ואני צריכה את החיבוק -
שלך,

היה לי חלום מפחיד,
אמא,
ואני צריכה את המילים -
שרק את יודעת לתת,

היה לי חלום מפחיד,
אמא,
אבל לא כמו
היום שאיבדתי

נכתב לפני חודשיים