מאסתי אותך.
שמעת?
מאסתי את הפרצוף שלך,
את הקול, הידיים,
אולי גם את השפתיים.
מאסתי אותך כי הפחד להתרגל אלייך הגיע.
מאסתי אותך כי האיזון התחיל להיהרס,
כי הדממה הפכה רועשת,
כי השקט הפך מכאוב.
מאסתי.
מאסתי אחרים ממך בעבר, ואת כולם השלכתי.
אתה יודע למה? למדתי, למדתי שכולם תחליפים, גרביים שאפשר להחליף.
ככה זה בני אדם, יש כל כך הרבה, ואין דבר כזה אחד ומיוחד.
צורם לך?
מצוין, שימשיך.
מאסתי אותך כי רגש הפך פאסה, כי מחויבות נהייתה מועקה.
כי אהבה הפכה לסיפור ישן שאף אחד כבר לא טורח לפתוח.
מאסתי אותך כי נוצר לי בבטן חור שחור, והוא לוקח ממני הכל.
ולא,
אני לא רוצה את זה,
אבל רוצה אותך.
יודע למה מאסתי אותך? כי אני לא יודעת לזרום, כי אצלי הכל שחור או לבן, כי אם לא תיתן לי הבטחה לא אוכל לישון בלילה.
מאסתי אותך כי אם כואב לי אז אני רוצה שיכאב גם לך, רוצה שהחור השחור הזה יתפתח גם בך.
מאסתי אותך כי השיתוק והפחד גדולים ממני, והם מתחננים שאנוס ממך...
לפני שאפגע.
מאסתי אותך כי הפחד להתמכר אלייך נושם ובועט,
מאסתי אותך כי אני מעדיפה לדחוף אותך החוצה מאשר להכניס פנימה.
מאסתי אותך כי יש זכוכיות על השביל שלי,
ואתה לא רואה,
ומנפץ אותן.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
