1. ימים טרופים אלו - בכלל לא בא לי לכתוב

איזה ימים קשים יש לעם ישראל,
בכל פעם שחושבים שהכל טוב אז הכל הולך לעזאזל.
ובמיוחד בימים כמו השואה והזכרון,
דווקא אז לא בא לצאת רק לשבת בסלון.
ואז אתה רוצה לקורא כדי להתחבר,
לעם ישראל ולכל דבר גדול אחר.
לחשוב מחשבות שתרגיש שייך,
ולא לבזבז את הזמן בשיח.

ואז לבסוף מגיע יום חג לאומי,
ולפתע נשמע על פיגוע המוני,
והלב לא מסוגל להכיל,
וכבר לא נשארו דמעות להזיל,
וקוראים תהילים לריפוי הפצועים,
וגם למען נשמות הנרצחים,
ובכלל לא בא לי לכתוב,
כי לכתוב עושה לי טוב,
ואני רק רוצה לשחרר מחשבות,
ולתת לנפש קצת מנוח מלבכות.

אבל הספרים שסיימתי על המדף מחכים,
וקשה לי לחשוב על דברים מופלאים,
כי אני באמת רוצה לכתוב ביקורות,
שיפארו את שמן של היצירות המקסימות,
כי אני לא מפסיק לקורא ספרים,
למרות שאלו ימים קשים ונוראים.

אבל נראה לי שאחרי הכל אעשה הפסקה,
כי רק ביטויים קשים ואפלים לי על השפה,
אז בינתיים מתחבר למילים שיוצאות,
וכותב משהו קצר כדי לשחרר את המחשבות.

בתקווה ובנהי לימים אחרים,
שלא יהיו לנו יותר נפגעים,
ואמן שנגיע כבר לשלום המיוחל,
ושאלוהים יקבל תפילותינו לאלתר.

כי לא בא לי לכתוב בכלל.

נכתב לפני 3 שנים ו-3 חודשים

2. להיות רחוק - בנכר

המרחק שנוצר אחרי שאדם הולך לדרכו,
יוצר לעיתים פער שקשה לגשרו.
לפעמים יש סיבות מוצדקות למעבר,
אבל לפעמים הרצון הבוער להשאר עוד נשאר.
קשה ומוזר להיות רחוק מהדברים שאתה אוהב,
אך לוותר על חלומות או הזדמנויות זה גם מאכזב.

בחרנו לעבור למקום מגורים מרוחק,
מקום שמעולם לא חשבנו עליו.
והיום בנכר קשת קשה לעכל,
את הצורך להרגיש מחובר לישראל.
ולא זו בלבד שאנחנו רחוקים,
אלא שבמשפחתינו נולדו תאומים מתוקים.
האחד נפלא ומתוק כמו השחר שמגיע בתחילת היממה,
והשנייה נאדרת כשקדייה שפורחת בזו התקופה.

להיות רחוק מקשה על הקשר ועל החיבור,
אבל לתמונות יש כוח לחזק את הקישור.
אמנם המרשתת אינה מספיקה,
אך בהחלט מאפשרת הרגשה של קרבה.

להיות רחוק בנכר זה לא קל כמו שזה נראה,
אך בסוף נזכר בהכל כהרפתקאה.
ונזכה להתפתח כיחידים וכמשפחה,
ולהנות במעט מכל העולמות שבסביבה.
נאחל ונייחל לתאומים רק טובה וברכה,
ונזכה לראותם כשנחזור לחיק המשפחה.

נכתב לפני 6 שנים ו-4 חודשים

3. תינוקת בבית

ממש לאחרונה לפני מעט מאוד זמן,
הייתי בלידה של דבר כזה קטנטן.
החוויה היא נפלאה, מטורפת ומדהימה,
על יצירת חיים ביחד לתינוקת מקסימה.
כל שפע האור שנכנס למשפחה,
היא הגיעה לעולם בעוצמה ובברכה.

תודה לאל שעזר ונתן,
לאל המטיב ששמר וחנן.
ותודה אדירה לכל האנשים,
שטרחו ועשו ועזרו בכל השלבים.
כמה כיף שיש אנשים מסביבך,
שאוהבים ותומכים ורוצים בטובתך.
--
לעיתים מתגלגלת לראשי המחשבה,
על מה היה קורה אם זה לא היה ככה.
על אנשים שמגיע להם אבל לא זוכים לכך,
לאחוז בידיהם עולל מתוק כל כך.
על הקושי שיש בעולם הגדול,
ועל הניסים הקטנים האלו שבשבילם שווה הכל.
--
אני רוצה לברך אותך ילדתי החדשה,
שתמיד יהיה לך טוב ואושר וברכה.
שתזכי תמיד להיות נפלאה,
ושהמשפחה תמיד תהיה בך גאה.
שתגדלי ותפרחי ותזכי לכל הטובה,
ושיתקיימו משאלות לבך לברכה.

ברוכה הבאה לעולם, נשמה חדשה,
אוהבים אותך כל המשפחה.
ותודה לאלוהים על המתנה הנפלאה!

נכתב לפני 7 שנים ו-9 חודשים

4. היא כל כך יפה =(

לרגע הצצתי בתמונתה ועלו דמעות בעיני,
כמה צער ועצב, לדמותה נכמרו רחמי.
אין עוד כוח לראות את הרוע הזה מתרחש,
כמה אפשר עוד לסבול את כאב הלב התוסס.
היא כל כך יפה ותמימה בתמונה,
וכרגע נגדעה וחלפה.
למנוחת עולמים נלקחת היקירה,
כי את חייך קיפדו בני הנבלה.
אישה יפה, ענוגה, צעירה,
איך לפתע עלתה צעקה.
בבכי עינינו ראינו דמותך,
עם חיוך צנוע שנשאר בצלמך.
כמה צער ויגון על חייך,
כמה כאב ומצוקה על לכתך.

לעילוי נשמות טהורות ורכות,
שלומית ודפנה ושאר נפשות.
תשארנה לעד בליבנו,
ושישמור אלוהים עליכן ועלינו.
א-מ-ן.
http://www.nrg.co.il/images/archive/465x349/1/678/275.jpg

נכתב לפני 9 שנים ו-7 חודשים

5. כאב הנשמה

איזה כאב, איזו זוועה, לפתוח עיתון ולקרוא את כל הדברים הנוראים האלה. הלב בוכה והנשמה כואבת על כל הדברים שקורים. אני לא מבין את העולם, איך יכולים אנשים כאלו לחיות בכלל. רוצחים, אנסים - חיות אדם, ואנשים שסתם לא יודעים לנהוג, די תפסיקו עם העברות, תפסיקו כי זה כבר קשה לשמוע ולקרוא.
אני כואב את כאבם של החפים מפשע, אני מתפלל כי לעולם לא נראה רשע יותר, אני לא יודע כיצד להגיב אבל הכתיבה עוזרת להפיג את כאב הנשמה.
כמה אפשר עוד לסבול בלי להגיד שנמאס לנו כבר מזה. אדם צריך להיות מסוגל לשמור על עצמו ולעולם לא לפגוע באחרים בשום דרך. לא אני לא מתיפייף ולא מנסה להגיד משהו בניגוד לאמונת הלב אבל כאדם שמחפש משהו להאמין בו אני חייב לדמיין מקום שבו אין רוע ואין פשע, מקום אידאי שבו יוכלו כולם לחיות בשלום ואיש באמונתו יחייה.
ראיתי פעם תוכנית ילדים שבה הראו את "עיר האמת" - עיר שבה כולם דוברים אמת, פוליטיקאים, סוחרים, נשים וגברים, והעולם יכול להיות כל כך יפה בצורה הזו.
עולם אידאי שבו אין צורך בעונשים כי כולם מחפשים לעזור לשני, ואם חס וחלילה קרה מקרה אנשים ידעו להביא את עצמם לתיקון החברה.
אנא השתתפו בעזרה לשמור על העולם שלנו על פי האמת ולא בשום דרך אחרת כדי שנוכל להפוך את כאב הנשמה לשמחה ולהחלים מכל הפגעים והרעות. א-מ-ן.

נכתב לפני 11 שנים ו-7 חודשים

6. בשורות טובות (לתשעה באב)

בערב שמעתי כי קרה משהו נורא,
פתחתי את החדשות אך לא מצאתי שם דבר.
אך נכון הדבר, נשמעה זעקה,
זעקת שבר ובכי, מספד וקינה.
ניסיתי לחשוב על מה ולמה כך היה,
אבל ללא הכנה, לא נגלתה הסיבה.
רציתי להבין ולדעת,
ועל כן פתחתי את המגילה הנוגעת.
ושם זה כתוב, השבר המר,
שאדם ברעב נשבר,
ואישה את בניה אינה מכלכלת,
וברחוב צעקה עוברת.
על זה היה דווה לבנו,
על חורבן וכאב עברם של אחינו.
על שרפה ומצור, על חרון אף האל,
שאת בניו לא רצה לקלל,
ואבני הבניין קיבלו זעמו,
ועל כך הכבוד הסתלק מעמו.
אלוהים האדיר, בכוחך עזור,
לבנייה, לחידוש וליציאה לדרור.
שלח לנו נחמה היום,
כדי שנזכה לחיות בשלום.
שנשמע תמיד רק אמת וצדקה,
ושהבשורה שלנו תהיה רק טובה.

ואיש לאחיו הערב נאחל,
רק בשורות טובות לכל עם ישראל.

נכתב לפני 12 שנים ו-1 חודשים

7. בנעלים של עלם חמודות

עמדתי בתור הארוך האיטי, חיכיתי לחיי או למותי.

ירדנו מרכבת ארוכה ואיטית, חיכיתי במחנק בדמעות.

נזכרתי שהייתי ביחד עם אחי, נזכרתי כי ראיתי גם את אחותי.

האם היה זה חלום שבו אני חיי, או היו זה חיי שנראו כמו חלום?



עמדתי בתור בארוך האיטי וחיכיתי....



בקצה המסלול עמד קצין, על פניו הבעה רצינית.

בקצה התור יש שמאל או ימין, ובחירה קשה ואמיתית.

עומדים השוטרים, בוחרים, בוחנים, ואומרים כי עלי ללכת.

עמדתי בתור הארוך האיטי, חיכיתי לחיי או למותי.



מרחוק נראה עשן מסתלסל ועולה, מרחוק נראה העולם החולה.

באוויר יש כובד, ושקט ודוחק, ושלג יורד על ראשי מאל על.

ולמעלה בשמים מחכה לי אבי וחושב כי אני מבולבל.

אך אני רק עומד בתור הארוך האיטי ומחכה לתשועה או למותי.



אני עומד ומחכה ורואה נעליים, מלפני מאחורי ובצד ערימה.

וחושב על עצמי ורואה נעליים, נעליים של עלם חמודות שכמותי.

אני מקווה ומתפלל כי אבי לא דואג לי, ויודע כי הוא שם בשבילי.

אני עומד בתור הארוך האיטי, ומתפלל להצלתי.

יזכור.
נ.ב.

נכתב לפני 12 שנים ו-4 חודשים

8. ועל חסידים תתמוגגנה

לעיתים מזדמנת לאדם אפשרות,
למלא את חסרון רצונו השוקק.
בקריאה המשובבת את הנפש,
שתיתן למהוויו הפרטיין של אדם מנוחה,
מעמל היום יום ומכל הטרחה.
ואז הקריאה תעזור להוקיע,
מן הגוף העייף עד להתפקע,
את כאב הרוח והנמצאת בתוכו,
אשר מבינה אל עומק ליבו,
של הגוף המלא אך הנבוב,
שאין לו מקום בזה העולם,
ללא נשמתו שבוראו בו קִיָם.

על זאת נשמה אשר בי התפלאה,
על קבלת ייסורי הגוף בעת צרה,
אשר רק חסידים מקבלים על עצמם,
כדי לטהר את גופם ורוחם,
מכל יגיעתה ועמלה של נפשם.
וכדי לרוממה הרי היא נופלת,
כי לֵשֵם עלייה, הירידה מתפתלת.

לעיתים מזדמנת לחסיד אפשרות,
למלא את חסרון נפשו השוקקת,
בקריאה ולימוד אשר את הנפש משובבת.

נ.ב.

נכתב לפני 12 שנים ו-6 חודשים

9. תהיות מהלב

1. האם לא כמה ליבנו לצפות בישועתנו?
2. האם לא ציפינו לבניית בית מקדשינו?
3. האם לא רצינו לגלות את ראשינו
ולומר לאוייבינו הקמים עלינו,
לא מפחדים אנו מפניכם
אך אתם צריכים לפחד מפנינו?
4. האם לא באה הגאולה עד אלינו?
5. האם הזנחנו את חובתינו,
כך שמתעכב מלבוא משיח צדקנו?
6. ולמה לא נחבור לשכנינו,
ונחיה בשלום, בטובה וברכה,
האם הדברים הללו אינם בידינו?

ואם לא! שתבוא על ראשם מארה,
של אלה שגורמים לנו את כל הצרה.

ולמה להיות אדם לאדם זאב?
האם לא נוגד כלל זה את מאווי הלב?

נכתב לפני 12 שנים ו-9 חודשים