“כמעט שלושים שנה של ציפיות התנקזו ליום קריאה מרוכז, ולהפתעתי לא התאכזבתי.
טייס המבצע נחיתת חירום בסהרה, פוגש חבר מעולם אחר, ילד זהוב שיער וגלוי לב - הנסיך הקטן.
קסמו של הספר, חל כבר בהקדשה.
טרם נתקלתי בסיפור בו דמויותיו דנות בציורים המאוירים בו, אבל אולי זה כי לא נחשפתי מספיק עדין לספרי ילדים.
מדובר כנראה בספר הילדים הנחשב בתבל (כנ"ל לגבי התחום האפור של ספרות אל-גילית).
אני תמה האם ילדים בימינו עדין נחשפים אליו, בעיקר לאור המשלב הלשוני, בשאר הקטגוריות הוא מונגש למדי.
דה סנט-אכזיפרי מיטיב להבין ללבם של ילדים, וגם לשכלם. הוא מציג את הלך מחשבתם כקונטרסט לזה של המבוגרים – ילדים מתמסרים לדמיון, לא מפחדים לטעות ולשקף אסוציאציה ראשונה (כפי שניכר מאנקדוטת הכובע והנחש).
הסיפור מכיל ביקורת על מבוגרים והאדם ככלל, הוא עוסק בנושאים רבים, לרבות קיבעון מחשבתי, סטיגמות, אמונות טפלות, התמכרויות, שררה, מערכות יחסים, יחסי גומלין, שוק פרטי מול ציבורי, יושרה עצמית, יחסי אדם-חיה, סדר עדיפויות, אינטליגנציה רגשית, אופטימיות, הגדרה עצמית, גמול נפשי מול חומרי, בדידות, טיבו של המוות, וגורל הנשמה.
הוא שם דגש על יופיו של הסמוי מן העין, של הלא מובן. כמו גם, על תפיסת עולם המאתגרת את השגור במחשבה.
לא ברור מהטקסט (אלא אם פספסתי), מדוע הילד נקרא נסיך ומדוע עזב את ביתו.
ציטוט שאשאף לזכור - "איזו ארץ מסתורית היא ארץ הדמעות".
יש עצבות בספר, בין היתר כי אתה נוכח לדעת שגם אתה נתפסת בהלך הרוח המבוגר.
הספר ממחיש כיצד קשר רגשי ("אילוף" לדברי הנסיך) הופך דבר שגור לחוויה.
הנסיך אילף את כולנו.
חמישה כוכבי הנאה.”
