“באמצע החופש הגדול, התחלתי להרגיש לא טוב. מין בחילה כזאת, כאבים בברכיים, וצינון. כשראיתי שזה לא מפסיק, ניגשתי לבדיקה אצל רופא הבית. לאחר בדיקה קצרה, הוא סיפר לי שאני חולה במחלה חשוכת מרפא, בעלת תופעות קיצוניות ומייסרות. שם המחלה הוא "עצלנות יתר". והתופעות: 1.רביצה. המרחק הגדול ביותר שעושים הוא מהספה למקרר. 2. משיכה עזה לשכיבה על המיטה, מזגן על 17 מעלות, שמיכה עד הצוואר, וקריאה. לא מפסיקים לק”

“קצת לא מובן לי איך ומדוע נכתבות טרילוגיות,ומה המנגנון שגרם לכך שהשנים האחרונות משופעות בהן. בכל אופן, הנה טרילוגיה חדשה, ולפי הספר הראשון נראה שתעורר עניין לפחות כמו טרילוגיות אחרות. מדובר בדיסטופיה. המדע הביא את האנושות להישגים עצומים - מחלות קשות ומומים מוגרו מהעולם. אנשים לא יחלו עוד בסרטן ויאריכו ימים בבריאות ובנעימים. אלא שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. בני הדור הראשון אכן מאריכים ימים בבריאות אי”

“"היי מיטה רועדת שלי *-* היי שמיכה ששוב נפלה לרצפה באמצע הלילה ובגללה אני רועדת =.= והיי ספר שבגללו נרדמתי בשתיים עשרה בלילה אחרי שתי התחבטויות אם לעשות הזרקת קפאין או משקה אנרגיה או משהו!! *___________*" כן, ככה התעוררתי הבוקר. אז אכן, זה הספר המדובר, זה שבשבילו ובגללו נשארתי ערה עד שתיים עשרה בלילה ושחצי אשמתו הוא שכמעט התעלפתי על השולחן בשיעור מתמטיקה והמורה למתמטיקה גרם לכולנו לעמוד ולקפוץ”

“"חמוד, מדהים, מהמם ומושלם" לא מתאימים לתיאור הספר הזה, הראשון בטרילוגיה (אי אפשר לקצץ ולהפוך לשני ספרים, לכל היותר?!). במקום זאת, "מעורר מחשבה, חנוק ומעניין" זה נכון. ציפיותיי מהספר לפני הקריאה: הייתי בטוחה שאני עומדת לקרוא עוד ספר מתבגרים נחמד אך לא משמעותי העטוף בכריכה מושקעת (אם כי במקרה זה - לא יפה), עד שקראתי את התקציר: "מה היה קורה לו ידעתם כמה זמן נשאר לכם לחיות?" - נשמע טוב, בהחלט משפט מב”

“באמצע החופש הגדול, התחלתי להרגיש לא טוב. מין בחילה כזאת, כאבים בברכיים, וצינון. כשראיתי שזה לא מפסיק, ניגשתי לבדיקה אצל רופא הבית. לאחר בדיקה קצרה, הוא סיפר לי שאני חולה במחלה חשוכת מרפא, בעלת תופעות קיצוניות ומייסרות. שם המחלה הוא "עצלנות יתר". והתופעות: 1.רביצה. המרחק הגדול ביותר שעושים הוא מהספה למקרר. 2. משיכה עזה לשכיבה על המיטה, מזגן על 17 מעלות, שמיכה עד הצוואר, וקריאה. לא מפסיקים לק”

“קצת לא מובן לי איך ומדוע נכתבות טרילוגיות,ומה המנגנון שגרם לכך שהשנים האחרונות משופעות בהן. בכל אופן, הנה טרילוגיה חדשה, ולפי הספר הראשון נראה שתעורר עניין לפחות כמו טרילוגיות אחרות. מדובר בדיסטופיה. המדע הביא את האנושות להישגים עצומים - מחלות קשות ומומים מוגרו מהעולם. אנשים לא יחלו עוד בסרטן ויאריכו ימים בבריאות ובנעימים. אלא שהשמחה הייתה מוקדמת מדי. בני הדור הראשון אכן מאריכים ימים בבריאות אי”

“"היי מיטה רועדת שלי *-* היי שמיכה ששוב נפלה לרצפה באמצע הלילה ובגללה אני רועדת =.= והיי ספר שבגללו נרדמתי בשתיים עשרה בלילה אחרי שתי התחבטויות אם לעשות הזרקת קפאין או משקה אנרגיה או משהו!! *___________*" כן, ככה התעוררתי הבוקר. אז אכן, זה הספר המדובר, זה שבשבילו ובגללו נשארתי ערה עד שתיים עשרה בלילה ושחצי אשמתו הוא שכמעט התעלפתי על השולחן בשיעור מתמטיקה והמורה למתמטיקה גרם לכולנו לעמוד ולקפוץ”

“"חמוד, מדהים, מהמם ומושלם" לא מתאימים לתיאור הספר הזה, הראשון בטרילוגיה (אי אפשר לקצץ ולהפוך לשני ספרים, לכל היותר?!). במקום זאת, "מעורר מחשבה, חנוק ומעניין" זה נכון. ציפיותיי מהספר לפני הקריאה: הייתי בטוחה שאני עומדת לקרוא עוד ספר מתבגרים נחמד אך לא משמעותי העטוף בכריכה מושקעת (אם כי במקרה זה - לא יפה), עד שקראתי את התקציר: "מה היה קורה לו ידעתם כמה זמן נשאר לכם לחיות?" - נשמע טוב, בהחלט משפט מב”