תמיד רציתי להצליח, תמיד רציתי לעלות למעלה,
חלמתי על הזוהר.
אבל המציאות הורידה אותי מהר מאוד למטה,
מצאתי את עצמי מתנחמת בעובדה שאני מדברת לא רע,
ואולי יש לי קריירה מלאה בהצלחה.
ויתרתי כבר על החלום, נהניתי ממנו כל כך.
והנה פתאום, משום מקום, כמו שאומרים..
נפל משמיים? זה מגיע, בהודעה, הודעה אחת ברורה.
רוצים לראות אותי.
וכמובן, כמובן שזה לא יכול להיות פשוט ומובן.
כי כשאני רואה מה עלי לעשות,
זה מרתיע ומפחיד.
אני רק נערה,
ונכון שיש לי עוד חיים ארוכים לעבור,
ועוד אין ספור הזדמנויות.
אבל זאת הזדמנות חד פעמית,
ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
כי כלום לא פשוט,
ואלוהים אוהב להעמיד אותי במצבים קשים.
אני רוצה להצליח,
אני רוצה ללכת,
אבל יש בי גם רגש,
וגם אדם אהוב שעומד לצידי,
ואולי שנינו צעירים,
ואולי גם לא נתפוס עוד הרבה שנים,
אבל אני לא רוצה לחשוב שזה הזמן האחרון שלי איתו.
הוא תומך,
ומקסים,
אבל קשה לו להתמודד עם מה שאני אמורה לעשות.
וכך אני קלועה, מפוזרת, מהורהרת,
כמו תמיד.
רק כשהפעם מרגישה מועקה,
זה או אהבה או החלום.
ואף אחת מהדרכים לא מנחמת אותי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
