ביקורת ספרותית על לילות לבנים - קאת'רין קרופילד: ציידת #2 מאת ג'אנין פרוסט

---

הספר הראשון של לילות לבנים הרבה יותר טוב מאשר השני, ולמען האמת אני מאוכזבת.
הספר השני משום מה נמרח, אין הרבה עלילה וישנו רעיון מרכזי שאותו הסופרת מורחת יותר מדי עמודים וחבל לי, היא לקחה עלילה מקורית שדי הפתיעה והרשימה אותי ויכלה לעשות כל כך הרבה בספר השני, אבל זה לא קרה. ( אחד הדברים החיוביים שיאמרו לזכותה הוא הגילוי על דון )
בנוסף, הדמות של קאת סוף סוף הצליחה לגרום לי לא לחבב אותה. יש לי בכללי בעיה עם דמויות ראשיות נשיות, יותר מדי דברים שאני שונאת והסופרים קולעים בול. לא שנאתי אותה בהתחלה, להפך, היא נחשבה לראויה מבחינתי ואילו בספר השני מעצבנת, ילדותית ומפגרת. כאילו היא שכחה לגמרי את העובדה שהיא הזניחה את האהוב שלה וברחה, אין לה יותר מדי ערכים, עקרונות ואופי.
בהתחלה כמובן התרגשתי כמו כל הקוראים מהפגישה שלהם ומהעקשנות שלה לא להתמסר לו ואהבתי את זה.
אבל אז עמוד דילג אחר עמוד וקאת נהפכה בלתי נסבלת, מגיבה כמו ילדה קטנה, השפה הבוטה והחריפות שלה כבר לא נשמעים משעשעים אלא יותר מפגרים ובורים.
אני אוהבת את הקשיחות ולפעמים את האובססיביות שלה(בדגש רב!) אבל ישנם כל כך הרבה צדדים שמצליחים להתעלות על החיבה הזאת אליה.
בונז נשאר נהדר אין ספק בכלל, אני אוהבת אותו אבל כנראה לא מספיק בשביל שיגרום לי להמשיך.
הסופרת כל פעם מנסה לעלות דמות זכר או נקבה שינסו לגרום לשניים למתח, וזה נפלא! אבל זה לא באמת הולך, וזה מתחיל לשעמם. קאת כועסת על בונז והם מתעמתים ואז שוכבים והכל בסדר (?)
למה אין דמות שבאמת השפיעה על העבר של אחד מהם וחוזרת? זה יותר מזכיר לי דמדומים בקטע הנצחי ושאף אחד לא יצליח לשבור ביניהם, אני לא אומרת שכל דמות שתופיע תהרוס להם את הקשר אבל ברור לי ואני בטוחה שלכל הקוראים היה יותר מעניין אם לבונז הייתה אהבת אמת בעבר וקרה משהו והיום הם נפגשים יוסיף הרבה יותר מאשר דמויות שטחיות שסתם חוזרות על רצף צפוי.

חבל לי על הספר הזה, חשבתי שאקרא אותו בשקיקה אבל הנה עוברים העמודים ואני מתחילה להשתעמם, אולי אכריח את עצמי להמשיך לקרוא ואשנה את דעתי, אני מקווה שכן.
באמת אהבתי את הראשון.

» ביקורות נוספות של kim
» ביקורות נוספות על לילות לבנים - קאת'רין קרופילד: ציידת #2