“"אני פותחת את הדלת וכושלת פנימה, מסתבכת עם הרגליים, מועדת ונופלת לתוך המשרד ישר על הפרצוף. אוי, באסה בריבוע". באסה? ועוד בריבוע? בספר, רב מכר? אולי זה התרגום. לי נראה שזו פשוט הרמה של הספר. לאלו שלא הצליחו להניח את הספר לרגע, ברור שלא- הרי הוא לא מאתגר בשום צורה. הכל כתוב בו, בצורה כל כך גולמית ולא מעובדת, שלא נדרש לעצור בו, ולחשוב- מה קרה כאן עכשיו? אני בשליש הספר, לא סיימתי לקרוא אותו ולא נראה לי שאני הולכת להמשיך, אבל הוא דוגמא מצוינת לאיך לא כותבים ספר, ולא יצא לי לקרוא הרבה בחיי. אני לא מזלזלת באלו שאוהבים את הספר. אני יכולה להבין שיש בו טוויסט, הוא רב מכר שהשיג את הכרתו עם או למרות התוכן שלו. אבל אירוטיקה לא כותבים ככה. בספר, ובטח שבספר שמתיימר להיות אירוטי- צריך הרבה חשיבה: איך הופכים תוכן שקל לו להיות זול ופשטני, לתוכן עמוק ומסקרן? נראה שהיא דילגה על החלק החשוב הזה, ופשוט כתבה מה שעלה לה בראש... מעבר לזה, היה לי קשה מאוד להתחבר לדמות הכותבת, גם בגלל צורת החשיבה והביטוי, וגם כי אין בה באמת שום דבר מיוחד שאמור למשוך את כריסטיאן גריי, ולי באופן אישי זה הציק. הדמות שיטחית, נטולת עומק, נטולת ייחודיות, וזה יוצר סוג של חוסר אמינות. בקיצור, טוב שקניתי עותק קצת פגום של הספר בדוכן של סטימצקי ב20 ש"ח ולא בטעות במחיר המלא והלא מוצדק שלו.”

“אני חושב שמעל הכול, הספר הזה כתוב רע. מעל לפנטזיה הרדודה שהוא מציג, מעל לסקס המגוחך, לתפישה השמרנית ולסיפור האהבה הצפוי, הפרוזה שלו באמת לא טובה. וזה החלק הכי בלתי נסלח, מפני שהוא עודד דור שלם של כותבות לכתוב רע. לא נהניתי ממנו. גם התיאור הבדסמי היה שטחי ומאוד לא נאמן למציאות. ניכר שהסופרת לא חוותה מערכת יחסים כזו בחייה מעולם.”

“בסוף דמעתי כי הסוף היה בלתי צפוי לחלוטין, הוא התריס, קומם, הוציא אותי משיווי משקל. הסיבה היא: כי במהלך החיים מאכילים אותנו מהרגע הראשון בו מדברים אתנו על יחסים ואז מספרים לנו על הביצית והזרע ועל כך שילדים באים רק מאהבה,וכולנו יודעים שיש ילדים שנולדים לתוך כאוס. כל כך הרבה אגדות שבהן הנסיכה מנשקת לצפרדע והוא הופך לנסיך. עוד בגן שבו בנות משחקות בבגדי נסיכות וחולמות שיהיו נסיכות ומתחילות בציד חיפוש נסיך אגדי שמשתרע על פני חיים שלמים . אך האגדה השגויה הזו אם כמובן מסתכלים על הסקלה נמצאת על קיצון אחד כשמהעבר השני על הסקלה ישנם צדדים אפלים וכוחניים שסוחבים חלקינו למקומות שהם לא בדיוק מצופים במרמלדה כמו בספר המדובר. שני הקצוות קיצוניים מדי כשבעצם רוב רובם של האנשים מצדיעים לנורמליות ואיזון ביחסים שבין שני המינים. הנורמליות מהווה עוגן כבסיס שפוי להשוואה. אפשר לומר שהחלק הארוטי בעל 50 גוונים של שריטה עמוקה בנפש גרם לי להסמיק יותר מפעם אחת במהלך הקריאה. הקיצון שהזכרתי קודם תואם את סיפור סינדרלה או את הסרט "אישה יפה" כולל הכל ביגוד מכוניות וכל דבר שהכסף יכול לקנות. אבל כמובן כל החלק האגדתי מסתבך בנטיות אפלות שלא מסתדרות כל כך יפה עם בנות חסודות מבית טוב. לא אומר שלא התרגשתי מהפנטזיה המוגשת כאן על מצע של שמפניה יקרה ועניבה לא למטרות צדקה. לא חשבתי שאוהב אבל זה היה מרענן כחוויה חד פעמית. ועל העלילה כבר אמרתי יותר מדי...............”

“בבקשה אל תקראו לי משוגע. אל תקראו לי גם שיכור. בכלל, דעתי היתה צלולה לגמרי כשקיבלתי על עצמי את ההחלטה המסוכנת לקרוא את הספר הזה. אני יכול לדמיין כבר את ההפתעה שלכם: 'זשל"ב קורא ספרי סקס? לא ייאמן!' או את שונרא החתול מפנה לכיווני אצבע מאשימה ואומרת לי: 'נו נו נו זשל"ב ילד רע!' אבל מה כבר יכולתי לעשות? הספר כל כך מפורסם, כולם שמעו עליו. חוץ מזה, השם גם נורא קליט. אני חייב אבל חייב להבין על מה כל הרעש! כך או כך, מצאתי את עצמי שרוע על המיטה, פותח את הספר ומתחיל לקרוא. * בין גניחה לגניחה נזקקתי נואשות לכדור אקמול נגד כאבי ראש, בין חדירה לחדירה הבטן כאבה, בין אוננות לאוננות שיפשפתי את עיניי בהפתעה ולא האמנתי שהיה למישהו האומץ לכתוב ספר שכזה בכלל, בין פלרטוט לפלרטוט הרגשתי כאילו הלב שלי מתקשה ואז נשבר לאט לאט, ושלא לדבר על המחשבות והפנטסיות של אנסטסיה סטיל שהן בעצם הגורם העיקרי לזה שהתחלתי להשתגע, להתעצבן, לעשן וליטול סמים. שלא נדע - כל אלו ועוד מחכים לכם ברומן "הרפתקני" זה שבהחלט מצדיק את הרעש שמסביבו. קיצר, הופתעתי לטובה. שתהיה לכולכם קריאה מענה.”

“"אני פותחת את הדלת וכושלת פנימה, מסתבכת עם הרגליים, מועדת ונופלת לתוך המשרד ישר על הפרצוף. אוי, באסה בריבוע". באסה? ועוד בריבוע? בספר, רב מכר? אולי זה התרגום. לי נראה שזו פשוט הרמה של הספר. לאלו שלא הצליחו להניח את הספר לרגע, ברור שלא- הרי הוא לא מאתגר בשום צורה. הכל כתוב בו, בצורה כל כך גולמית ולא מעובדת, שלא נדרש לעצור בו, ולחשוב- מה קרה כאן עכשיו? אני בשליש הספר, לא סיימתי לקרוא אותו ולא נראה לי שאני הולכת להמשיך, אבל הוא דוגמא מצוינת לאיך לא כותבים ספר, ולא יצא לי לקרוא הרבה בחיי. אני לא מזלזלת באלו שאוהבים את הספר. אני יכולה להבין שיש בו טוויסט, הוא רב מכר שהשיג את הכרתו עם או למרות התוכן שלו. אבל אירוטיקה לא כותבים ככה. בספר, ובטח שבספר שמתיימר להיות אירוטי- צריך הרבה חשיבה: איך הופכים תוכן שקל לו להיות זול ופשטני, לתוכן עמוק ומסקרן? נראה שהיא דילגה על החלק החשוב הזה, ופשוט כתבה מה שעלה לה בראש... מעבר לזה, היה לי קשה מאוד להתחבר לדמות הכותבת, גם בגלל צורת החשיבה והביטוי, וגם כי אין בה באמת שום דבר מיוחד שאמור למשוך את כריסטיאן גריי, ולי באופן אישי זה הציק. הדמות שיטחית, נטולת עומק, נטולת ייחודיות, וזה יוצר סוג של חוסר אמינות. בקיצור, טוב שקניתי עותק קצת פגום של הספר בדוכן של סטימצקי ב20 ש"ח ולא בטעות במחיר המלא והלא מוצדק שלו.”

“אני חושב שמעל הכול, הספר הזה כתוב רע. מעל לפנטזיה הרדודה שהוא מציג, מעל לסקס המגוחך, לתפישה השמרנית ולסיפור האהבה הצפוי, הפרוזה שלו באמת לא טובה. וזה החלק הכי בלתי נסלח, מפני שהוא עודד דור שלם של כותבות לכתוב רע. לא נהניתי ממנו. גם התיאור הבדסמי היה שטחי ומאוד לא נאמן למציאות. ניכר שהסופרת לא חוותה מערכת יחסים כזו בחייה מעולם.”

“בסוף דמעתי כי הסוף היה בלתי צפוי לחלוטין, הוא התריס, קומם, הוציא אותי משיווי משקל. הסיבה היא: כי במהלך החיים מאכילים אותנו מהרגע הראשון בו מדברים אתנו על יחסים ואז מספרים לנו על הביצית והזרע ועל כך שילדים באים רק מאהבה,וכולנו יודעים שיש ילדים שנולדים לתוך כאוס. כל כך הרבה אגדות שבהן הנסיכה מנשקת לצפרדע והוא הופך לנסיך. עוד בגן שבו בנות משחקות בבגדי נסיכות וחולמות שיהיו נסיכות ומתחילות בציד חיפוש נסיך אגדי שמשתרע על פני חיים שלמים . אך האגדה השגויה הזו אם כמובן מסתכלים על הסקלה נמצאת על קיצון אחד כשמהעבר השני על הסקלה ישנם צדדים אפלים וכוחניים שסוחבים חלקינו למקומות שהם לא בדיוק מצופים במרמלדה כמו בספר המדובר. שני הקצוות קיצוניים מדי כשבעצם רוב רובם של האנשים מצדיעים לנורמליות ואיזון ביחסים שבין שני המינים. הנורמליות מהווה עוגן כבסיס שפוי להשוואה. אפשר לומר שהחלק הארוטי בעל 50 גוונים של שריטה עמוקה בנפש גרם לי להסמיק יותר מפעם אחת במהלך הקריאה. הקיצון שהזכרתי קודם תואם את סיפור סינדרלה או את הסרט "אישה יפה" כולל הכל ביגוד מכוניות וכל דבר שהכסף יכול לקנות. אבל כמובן כל החלק האגדתי מסתבך בנטיות אפלות שלא מסתדרות כל כך יפה עם בנות חסודות מבית טוב. לא אומר שלא התרגשתי מהפנטזיה המוגשת כאן על מצע של שמפניה יקרה ועניבה לא למטרות צדקה. לא חשבתי שאוהב אבל זה היה מרענן כחוויה חד פעמית. ועל העלילה כבר אמרתי יותר מדי...............”

“בבקשה אל תקראו לי משוגע. אל תקראו לי גם שיכור. בכלל, דעתי היתה צלולה לגמרי כשקיבלתי על עצמי את ההחלטה המסוכנת לקרוא את הספר הזה. אני יכול לדמיין כבר את ההפתעה שלכם: 'זשל"ב קורא ספרי סקס? לא ייאמן!' או את שונרא החתול מפנה לכיווני אצבע מאשימה ואומרת לי: 'נו נו נו זשל"ב ילד רע!' אבל מה כבר יכולתי לעשות? הספר כל כך מפורסם, כולם שמעו עליו. חוץ מזה, השם גם נורא קליט. אני חייב אבל חייב להבין על מה כל הרעש! כך או כך, מצאתי את עצמי שרוע על המיטה, פותח את הספר ומתחיל לקרוא. * בין גניחה לגניחה נזקקתי נואשות לכדור אקמול נגד כאבי ראש, בין חדירה לחדירה הבטן כאבה, בין אוננות לאוננות שיפשפתי את עיניי בהפתעה ולא האמנתי שהיה למישהו האומץ לכתוב ספר שכזה בכלל, בין פלרטוט לפלרטוט הרגשתי כאילו הלב שלי מתקשה ואז נשבר לאט לאט, ושלא לדבר על המחשבות והפנטסיות של אנסטסיה סטיל שהן בעצם הגורם העיקרי לזה שהתחלתי להשתגע, להתעצבן, לעשן וליטול סמים. שלא נדע - כל אלו ועוד מחכים לכם ברומן "הרפתקני" זה שבהחלט מצדיק את הרעש שמסביבו. קיצר, הופתעתי לטובה. שתהיה לכולכם קריאה מענה.”