1. מסכה שחורה

וכשרעש הפיצוח נשמע בשנית,
הדם נזל והכתים את בגדי.
במקום פחד התמלאתי בעוצמה.
שמעתי את קולך המתנשם במעלה העלייה.
וכשקמתי מתוקן , הבטתי במראה בצלקת החדשה על פני.
עטתי מסכה שחורה , ואולי גם יכולת ריפוי מהירה.

נכתב לפני 8 שנים

2.

נכתב לפני 8 שנים ו-4 חודשים

3. היקאדואה (סרי לינקה)

בארץ חדשה ,  גלי ענק התנפצו על החוף .
גולשים אמיצים יצאו מהמים לאחר התייחדות עם אלוהים.
ביקשת לשבת לידי , ואולי קיוות לנס באותו היום.
צלקת גדולה עיטרה את לחייך השמאלית.
הבל שיכר נישא מפיך.
סיפרת לי  שאתה טייס.
שתינו עוד ועוד ללא הרף.
וכמו הגלים שרק התגברו ונשברו בעוצמה על הסלעים ,ככה נפתחת אתה.
חיים שלמים - על אביך שהיה מכה אותך.
על האחים הנרקומנים.
על החברה שנטשה מגרמניה.
על הבדידות בין גורדי השחקים של הונג - קונג.
ולבסוף גם על הקטטה בפאב , שהותירה בך חותמת לעד.

נכתב לפני 8 שנים ו-4 חודשים

4. מאי צ'או ( ויאטנם)

בין שדות האורז,
על ספסל עץ שבור.
היא לחשה לי: " אני רוצה את ליבך על מגש , כאן ועכשיו".
ובבוקר שקרני השמש חדרו דרך בית העץ בו ישנו.
הרגשתי כמו אז , כמו בפעם הראשונה.

נכתב לפני 8 שנים ו-5 חודשים

5. קמפוט (קמבודיה)

ובקמפוט ישנתי בתוך הצריח- המבנה הגבוה בעיר.
מהמרפסת ראיתי שקיעות וזריחות בוקר אחר בוקר עיר מתעוררת ודועכת לאיטה.
בתי המרזח מלאים באנשים אבודים,  חבוטים מהחיים. רבים מהם בעלי שיער שיבה, קעקועים שכבר דהו, מתנחמים בבירה קרה בצהרי יום מנומנם. אופפים עצמם בעשן סמיך , מנסים להקל על התודעה, על האמת שטופחת בפרצופם יום יום, על השקרים הקטנים שהם מספרים לעצמם.
תהיתי לעצמי אם אי פעם  אזכה  שוב לראות בכזו עוצמה קימה ומיתה של עיר ממעוף עילי.

נכתב לפני 8 שנים ו-5 חודשים

6. פאי

בעיר קסומה של טירות ומכשפים,ישבנו על פרגולת עץ הבמבוק ומולנו נהר .
 זה היה אחד מאותם רגעים שלרגע הרגשת,  נפתחת ונשפכת כמו לבה רותחת לתוך נשמתי. סיפרת לי על הכול, על התינוק שהמתת, על הפסטיבל בחורף אירופאי בו היית על סף טירוף ולא היה מי שיושיע, על זה שבכית כול יום במשך שנים ושאת רוצה שלווה, על המועדונים הקודרים בנוטינגהם בהם עשית כול סם אפשרי עד שגופך קרס לתוך עצמו  .
ולרגע בתוך הלילה השחור ההוא  בין מדורות שסביבן היפים מנגנים ,ראיתי אותנו מתהלכים בתל אביב בשדרה, ביום אביבי בו הסערות הפנימיות שלי ושלך ביטלו אחת את השינייה בידיוק כמו זרם חשמלי של פלוס ומינוס- היינו לאחד.
אבל בבוקר ההוא בו לפתע קפאת והתרחקת, נותרתי שוב לבדי, חיה פצועה שמשוועת לעזרה.

יום אחד אסתכל על עיניה התכולות של בתי ועל חיוכה הקטן, ואדע שפאי הייתה רק לאגדה..

נכתב לפני 8 שנים ו-5 חודשים

7. לחבר בין הנקודות

אני רוצה לחבר את הנקודות בשמים.
ובין הכוכבים ליצור מפה, מבנה שהוא רק שלי.
נקודה אחרי נקודה , אסור לעולם להפסיק.
כי אולי יום אחד אצליח לחבר את כול הכוכבים ואגע בנשמת האדם.
בגינה עם שולחן העשוי מאבן גרניט , לימדת אותי לקדוח, לנסר ולהוציא אבנים מאדמת חמרה .
בסוף, נקברת באותה אדמה , בשדות החרושים מול קיבוץ ניר אליהו.
הלב שלך חדל מלהכיל את כול הנשמות התועות .
צריח המסגד ממול סנוור אותי, לא מזמן השקפתי על החלקה שלך משיפולי השומרון.
במסדרון אין סופי , גלגלת אותי בין החדרים האפורים , בין הצרחות , הכדורים והטירוף היית לי כצי'ף, המוהיקני האחרון על סוס פרא.
"שלום , מדוע אתה כאן"? אני מביט בכפות הידיים תחילה , תחת הציפורניים , עובר לדופק , מביט בלחמיות.
רק אתמול השקפתי על חדרך ישוב על כסא גלגלים מרותק לפסלי הגינה.
במדי זית ירוקים , שהוכתמו דם , נשאתי אותך על האלונקה , נהרות של דם שטפו את הסמטה , רגליים תלויות על שאריות גידים.
בכותנת לבנה , שכבתי מזוהם , מרוטש , הייתי כצלחת פטרי חיה , מונשם ומורדם.
אבירי המסדר נכנסו להיכל התהילה , בידם רומח ועטורי גלימה , נשבעתי בשבועה.
בחלוק לבן, האזנתי לליבך ,ניסתי לחבר את הנקודות שוב ושוב ,לגעת בנשמת האדם, ליצור מפה.

נכתב לפני 9 שנים ו-2 חודשים

8. בית האבן

בית האבן הזכיר לי את העבר,
שיער צרוב מהשמש שאכזבני בתהומות הנשייה.
צמיד קלוע לרגלה, רגליים גסות ועיניים שלא תחזורנה לעולם .
בבית פינתי , ביום לבן , העמדת פני מת וידעתי שזה נגמר.

נכתב לפני 9 שנים ו-7 חודשים

9. ברוך מחיה המתים

ברוך מחיה המתים:

תחת אורות לבנים זועקים.
הגיע אליהו הנביא.
מעוטר בחרבות על כתפיו ועיניים המחיות מתים.
לחש ומלמל, כישף את החדר.
טפח על שכמו של הנער ועלה השמימה.
ובמיטה אחרת מיוזעת בלילה צונן ואירופאי מרוחק
סיפרת לי על איזמיר.
על אבא משופם שצולה דגים מול ים אינסופי.
על טעם הראקי שמתערבב במלח.
על רגעי אושר שבטיים.
הבטתי בעיניים הכחולות ובחיוך התמים.
נזכרתי באליהו הנביא ולחשתי:
"ברוך מחיה המתים".

נכתב לפני 10 שנים ו-2 חודשים