חנוש

חנוש

בת מירושלים

רק על עצמי לספר ידעתי....
אוהבת את המטבח ומשקיעה המון זמן בכל הקשור לבישול אפיה וקינוחים. כתבתי שני ספרי בישול שעדיין לא יצאו לאור. בנוסף, כתבתי ספר הנצחה לזכרו של אחי שנהרג בעת שירותו הצבאי ושיצא לאור. אוהבת אומנות, בעבר ציירתי והיום אני יוצרת דברי אומנות למכירה, בתי מזוזות, ברכות למיניהם ועוד.
אני אובססיבית לכל מה שקשור בסדר וניקיון (כמו שנאמר: "חולת נקיון").
אהבת חיי הם משפחתי היקרה, ואני מוכנה לעשות למענם הכל...
אומרים עלי שאני "תולעת ספרים". מאז ילדותי נמשכתי לספרים. יש לי בבית כ- 750 ספרי קריאה שקניתי קראתי, וכתבתי ביקורות. כאשר אני מסיימת לקרוא ספר, אני כותבת ביקורת בעמוד הראשון של הספר, ובאתר סימניה. אני עדיין רוכשת ספרים, וקוראת אותם בהנאה רבה.
פרחים אני לא אוהבת לקבל, מעדיפה לראותם בחצר ביתי.
החלום שלי לכתוב ספר סיפורת, אני בקשר עם מספר סופרים, ומקבלת מהם עצות, והדרכה. ידוע לי שזה לא קל ובטח לא פשוט, חייבת לעשות את זה, ומקווה להצליח. אומרים שלפעמים חלומות מתגשמים. אני אופטימית.



» דירגה 125 ספרים
» כתבה 194 ביקורות
» יש ברשותה 264 ספרים
» מוכרת 146 ספרים
» נרשמה לסימניה לפני 6 שנים ו-10 חודשים
» ביקרה לאחרונה בסימניה לפני שלושה שבועות
» קיבלה 595 תשבחות לביקורות שכתבה

» כל ההתכתבות שהיתה ביניכם

» סופרים מועדפים

» רשימת הסופרים של חנוש

» מדף הספרים (4 מתוך 264)
» מדף הדירוגים (4 מתוך 125)
ביקורות ספרים:

מוצגות 6 הביקורות האחרונות מבין 194 הביקורות שנכתבו. הצג את כל הביקורות

קניתי את הספר מסטימצקי בעודו בשקית, מחוסר זמן אשמח למכור אותו.... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


קניתי את הספר חדש לגמרי מסטימצקי. מיועד למכירה.... המשך לקרוא
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודש


סיפור חייו הסוערים של המלך מצרים פארוק, משחקי קלפים, מועדונים, זונות, חפצי נוי יקרי ערך וחלקם נדירים. מלחמות ישראל, סיפורם... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 חודשים


תמרי נערה חרדית מבני ברק נישאת לשמואל בשידוך. חייה של תמרי מלאים בתהפוכות. אינה מאושרת בחיי נישואיה, שמואל אינו מתייחס אל... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 4 חודשים


ספר יפה, מותח, כתוב בשפה יפה וקולחת. גיבורת הספר היא מרי יתומה מאם ואב שנטש אותה בגיל 3, אחיה יואב לוקח אותה תחת חסותו. מרי ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 חודשים


הסיפור מתחיל באיראן ומסתיים בישראל. הספר כבד, תיאורים מיותרים, היה אפשר לסיים אותו כספרון, ולא למרוח אותו על פני 343 עמודים... המשך לקרוא
2 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 5 חודשים




מוצגות 6 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות

ספר עמוס מידי בפרטים ובדמויות לא זורם וקשה לקריאה ... המשך לקרוא
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני חודשיים


זהו ספר יפה וחכם. ספר מעורר השראה ומחשבה אודות החיים. אנחנו מסתובבים בכל כך הרבה מקומות - אך בסופו של דבר, חוזרים לנקודת הה... המשך לקרוא
5 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני 3 חודשים


ספר מקסים ומרתק. ניתן להתייחס אליו כאל ספר המשך ל"המיילדת מוונציה", גם פה חנה ויצחק לוי הם הדמויות המרכזיות בסיפור, הם מנ... המשך לקרוא
4 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה


בית היוצר של רחל גבריאל גם הפעם לא אכזב! "נתיב הבריחה" מגולל מסלול ייסורים של תמרי ל-ח-ו-פ-ש. כשסיימתי לקרוא את הספר, צץ ... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-1 חודשים


WOW! אני אוהבת ספרים שמתחילים "במעטפה". מה שמעניין זה מה שיש בתוך "המעטפה". הדף שבמעטפה בדרך כלל מגולל לקורא את "הסודות". ה... המשך לקרוא
21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-2 חודשים


מעניין לשקוע בתקופה תנ"כית גם אם הסיפור בחלקו ניזון מפרי דמיונה, פרשנותה ומחקריה של הסופרת, אשר וודאי מעורה יותר ממני בהב... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת
לפני שנה ו-3 חודשים


עוקבים אחריה
מתוך הפורומים:
טוקבקים על ביקורות ספרים:

מוצגות התגובות האחרונות בלבד. הצג את כל התגובות

לפני שנתיים ו-7 חודשים
» הילד מחרשת הארנים / לאה פריד
לפני שנתיים ו-4 חודשים
» דודה חנה השמנה / חנן בן חורין
לפני שנתיים ו-8 חודשים
» חי בין המתים / אלי ליפשטיין
לפני שנתיים ו-7 חודשים
» מסיביר באהבה / איליה גלזר
לפני שנה ו-7 חודשים
» בין ים ואש / לילי סאיג
לפני שנתיים ו-10 חודשים
» על אם הדרך / דינה מאייר-בלום
לפני 3 שנים ו-11 חודשים
» הדמעה הזאת מיותרת / נעמה
לפני שנתיים ו-7 חודשים
» לא הלכתי רחוק - סיפורה של דרך / לאה פריד
לפני שנתיים ו-11 חודשים
» חותמות / חביבה פדיה
לפני שנתיים ו-1 חודשים
» מכתבי אהבה מטהראן / פרי סני
לפני 10 חודשים
» ברוך שפטרני מעונשו של דייט - חממה ספרותית # / אודליה ארביב
לפני 4 חודשים
» נתיבים בסערה / אילנה מאור
לפני 3 חודשים
» הנערה מהגן / פרנאז פורוטאן
פינת היצירה:

מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים

30.4.2017
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2017

הערב בשעה 20:00 תשמע צפירת דומיה, ויחלו טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בכל רחבי הארץ.
מדינת ישראל מרכינה ראש, ומתייחדת עם זכר 23,544 הנופלים.

בזמן שאני כותבת מתנגן לו השיר:
"תגיד לי איך לעצור את הדמעות
תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות".......
איך אפשר לעצור את הדמעות? את הכאב והזיכרון? אין לנו גם עולם אחר לחיות.
זוהי מדינתנו ועליה נמשיך להילחם כדי לחיות בה, ולכן אנו משלמים מחיר יקר וכבד. אין לנו ארץ אחרת.
החל מערב יום הזיכרון אנו משתתפים בטקסי הזיכרון. זה לא היום היחיד שמזכיר לנו אותך. אנו זוכרים אותך בכל יום, החוסר מורגש. אנו נזכרים בך ובאבא שנקבר בערב ראש השנה לפני שנתיים וחצי.
אח יקר, כמה אתם חסרים לנו, איני יכולה לתאר זאת במילים. הגעגועים סוחטים אותי, החגים הורסים אותי, אהבתי את החגים שאבא יושב בראש השולחן ואתה לצידו. מאז שאתם לא איתנו אני לא אוהבת חגים, נשארו רק זיכרונות עצובים, ועם הזיכרונות צריך להמשיך לחיות. הזיכרונות ממך מעטים היית בן 17 ושמונה חודשים שהתגייסת לצה"ל, ורצית לשרת את המדינה. השרות היה קצר מאוד בסך הכל 20 יום בצה"ל שהסתיימו באסון, ומוות מיותר לחלוטין שהותירו לנו כאב וצער לכל חיינו. במשפט אחד – המשפחה נהרסה.
איני יודעת כיצד אשרד את יום הזיכרון. משנה לשנה זה נעשה קשה יותר, כואב יותר, אני מרגישה מועקה ועצב שמחלחלים לתוך גופי. אני חיה בפחדים אין סופיים שמשתלטים עלי ללא יכולת לעצור בעדם. אני עומדת מול קברך קפואה כאילו רגלי הצמיחו שורשים ואיני יכולה לזוז. אני נושאת תפילה שאוכל לעמוד איתנה מול קברך עד סוף הטקס, חוזרת ולוחשת לעצמי לא להישבר ולא או למעוד. אמא ואחיותיי באותה תחושה אני רואה זאת על פניהם, אנו לא מדברות ליד אמא, המבטים שלנו והעיניים שלנו אומרות הכל. זכורים לי ימי הזיכרון שאבא היה מגיע איתנו עומד ומתפלל בזמן הקדיש כולם היו עונים אמן. אבא לימד אותנו את סדר התפילה, וכך אנו נוהגות מיום שאבא איננו. אבא היה שבור מיום שנהרגת ועד יום מותו, אבא היה המשענת שלנו, היום אנו נשענות אחת על השניה.
ישנם ימים ללא מרגוע בהם איני מוצאת נחמה. יש ימים שמתחילים בבכי ומסתיימים בבכי על כרית השינה. לילות שאני מחפשת תשובות לשאלות ואיני מוצאת מענה, נסתרות דרכי האל. אני כואבת ומצטערת שמעולם לא אמרתי לך כמה אני אוהבת אותך, למרות שאני יודעת בוודאות שהרגשת את אהבתי אליך, הרי מעולם לא רבנו או צעקנו אחד על השניה תמיד שררה בינינו ובין אחיותיי אהבה ודאגה. אני זוכרת משפט שאמרת לנו-אחיותייך, אני אחיכם ותמיד אשמור עליכם. אני בטוחה שאתה שומר על כולנו מלמעלה. מי ידע שזה יהיה גורלך, ולכן אני אומרת אל תחמיצו את אהבתכם – אין לדעת מה יהיה מחר.

ברגע הנקישה בדלת חייהם של אחים שכולים משתנים ללא הכר. ההורים שקועים באובדן ובכאב, ואנו גדלים בבית עצוב. איני מאשימה את הורי, ההפיך אני לקחתי שליטה מלאה על הבית מחוסר ברירה בגלל מצבם של הורי. הצטערתי שאנשים ומשפחה אמרו לי את הבכורה את צריכה לשמור על ההורים והאחים, אף אחד לא חשב לרגע שגם אני איבדתי אח, גם לי יש לב, גם לי כואב ובטח לא פחות.
ישנם דברים שאתה עובר במשך חייך, ושלעולם אין להם מרפה.

שום דבר לא יחזור לעולם להיות כמו שהיה לאחר הנקישה בדלת.

לנצח אחי אזכור אותך תמיד
וניפגש בסוף אתה יודע....

אחותך, חנה
נכתב לפני 7 חודשים


מחר בשעה 20:00 תישמע צפירת דומיה יחלו טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל בכל רחבי הארץ.
מדינת ישראל מתייחדת עם זכר נופליה.
כל משפחה עם כאבה האישי, משפחות שכולות, אלמנות ויתומים.
השנה כמו בכל שנה אנו משתתפים בטקסים לזכרך.
כל שנה ביום הזיכרון כשאני עומדת מול קברך בהר הרצל אני מרגישה את אותן תחושות. אני עומדת קפואה, חנוקה וכואבת. פוחדת לבכות או לעשות דבר מה לא נכון מחשש שלאמא זה יזיק. ועל כן, אני עומדת כאילו כפות רגלי הצמיחו שורשים, ואיני יכולה לזוז, גופי רועד ואין לי שליטה. אני פוחדת מהמוני האנשים, אני פוחדת מזעקות השבר והבכי שנשמעים. הייתי מעדיפה להיות לבד מולך, אך ביום הזיכרון זה בלתי אפשרי.
בשעה 11:00 נשמעת צפירת דומיה, ולאחר מכן הטקס הממלכתי. בסוף הטקס נשמעים מטחי ירי, אני עוצמת את עיני ואוטמת את אוזניי. כל מטח שנורה כאילו נורה לתוך גופי. בסיום הטקס אני מנסה למצוא את דרכי החוצה מבין ההמונים, וכמה שיותר מהר. ברגע שאני מוצאת את עצמי מחוץ להר הרצל פורצות הדמעות. כל שנה אני עוברת את אותן תחושות.
זכורים לי השנים בהם אבא היה איתנו. אבא היה עומד ומתפלל וברגע שהיה מגיע לתפילת ה"קדיש" כל הציבור היה עונה אמן. אבא לימד אותנו את סדרי התפילה, וכך אני ואחיותיי נוהגות להתפלל ליד קברך.
אני מדפדפת במחברת שבה אני כותבת כל שנה ביום הזיכרון, ואני מגלה על עצמי שבשנים האחרונות כתבתי לא מעט מנסתרי ליבי.
אני זוכרת ימים מעטים לאחר שסיימנו את השבעה התקשרו אלינו מהמשרד בהר הרצל, וביקשו שנגיע להר הרצל על מנת לקבל את חפצייך, (כך היה נהוג בשנת 1980). אני עניתי לשיחת הטלפון, והחלטתי לא ליידע את ההורים, רציתי לחסוך מהם כאב נוסף. למחרת הגעתי להר הרצל. בחדר נכחו שלוש חיילות ומנהל המשרד. ישבתי מכווצת ורועדת חשבתי שאני גיבורה. לאחר מספר דקות הגיע הקיטבג ששמך ומספר האישי שלך רשום עליו. לאט לאט הוצאו חפצייך מהקיטבג והונחו על השולחן. מדים שעדיין לא הספקת ללבוש, בגדים מלוכלכים אחרי אימון, ארנק, שעון היד היה מרוסק והשעה נעמדה על 13:00 השעה בה נהרגת, מבין החפצים בצבצה מעטפה שלפתי אותה, זה היה המכתב האחרון שכתבת כמה שעות לפני שנהרגת, ולא הספקת לשלוח. ביד רועדת חתמתי על המסמכים. החפצים הוחזרו לקיטבג, והקיטבג נמסר לי. הנחתי אותו על כתפי, וכל הדרך לתחנת האוטובוס לא הפסקתי לבכות. ישבתי באוטובוס כשהקיטבג מונח על ברכיי ואני חובקת אותו כאילו מישהו עומד לחטוף אותו ממני והדמעות זולגות. נוסעי האוטובוס הביטו עלי ולא הבינו מה גורם לבחורה צעירה לבכות. כשהגעתי הביתה אף אחד לא היה, ולכן הסתרתי את הקיטבג מאחורי הווילון בחדרנו. לאחר יומיים סיפרתי לאבא. הורינו החליטו שהם רוצים לראות את החפצים, הוצאנו את החפצים ובכינו. אמא החליטה שאת הכביסה המלוכלכת היא לא מכבסת מכיוון שנשאר בו הריח שלך. במשך שבועיים אמא הסתובבה עם בגדייך והריחה אותך. את שאר החפצים סידרנו בארון. עוד זיכרון שלא ניתן לשכוח.
למעלה משני עשורים אני רוצה לסגור מעגל. חיפשתי בכל מיני דרכים את החייל שהרג אותך, הייתי מאוד סקרנית לראות אותו, ולדבר איתו. פניתי לעורך דין שטיפל בתיק, נכתבו מכתבים לגורמים צבאיים, הצבא סירב למסור פרטים. ידעתי רק את שמו הפרטי ושם משפחתו, כמו כן, ידעתי את מספרו האישי בצה"ל. החלטתי לפנות לתקשורת. לאחר פגישה עם איש תקשורת החלטתי לוותר, ולא בגללי, פחדתי שאמא תשמע או תראה את השידור בטלויזיה וזה ימוטט אותה לגמרי. פניתי לחוקר פרטי, לאחר שמסרתי את המידע שבידי קיבלתי הצעת מחיר גבוהה מאוד, אך לא זאת היתה הבעיה. חברים טובים נתנו לי עצות טובות. שום דבר טוב לא יצא מזה אם אגלה מי הרג אותך. יתכן ואגלה שהוא אדם חסר רגש אנושי, ואינו חושב על המשפחה שהרס. יתכן ואגלה שהוא מתייסר וכואב, ויתכן שגם אינו בין החיים. בכל מקרה הדבר הזה לא יחזיר אותך אלינו, אלא רק יוסיף לנו צער וכאב נוסף. לכן ויתרתי.
אבא שבשמים אומר לנו
אנוכי אסתיר פני ביום ההוא
אבל רבי נחמן אומר:
ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה
בוודאי גם שם נמצא השם יתברך
גם אחרי הדברים הקשים העוברים עליך
אני עומד
הפסוק הזה חרוט בראשי למרות הדברים הקשים שהאדם עובר, עדיין ממשיכים הלאה. החיים יותר חזקים מאיתנו.
שבועיים לפני ערב פסח, גיסי היקר יהודה הודיע לנו על פרוכת שהזמין לארון הקודש בבית הכנסת, ובה רקומים שמך ושם אבא. הופתענו והתרגשנו. זאת היתה בשורה מלווה בעצב ובשמחה. הפרוכת נתלתה בבוקר ערב פסח. כל הכבוד לגיסנו יהודה על עצם המחשבה והרעיון להנצחה.
מיום שנהרגת המון שאלות נשארו ללא פתרון. כשאבא נפטר נוספו לי עוד שאלות רבות שאין עליהן מענה. נסתרות הן דרכי האל לעולם לא נבין ולא נדע
ישנם ימים ללא מרגוע, וימים ללא נחמה. ככל שהשנים חולפות זה נעשה קשה יותר. החיסרון מורגש כל יום, ובמיוחד בחגים, בשבתות ובאירועים, מה שנותר לנו רק זיכרונות.
אח יקר, אתה ואבא כל כך חסרים לי. תמונותיכם מונחות בביתי, ובכל יום אני רואה אותכם ומדברת איתכם. תמיד תישאר לכם פינה בליבי.

שום דבר לא יחזור לעולם להיות כמו שהיה לאחר הנקישה בדלת.

ביום שאפסיק להיזכר בך ובאבא ולחשוב עליכם זה יהיה יומי האחרון.
יהי זכרך ברוך.



אחותך חנה
נכתב לפני שנה ו-7 חודשים
אודה לכם אם תוסיפו למאגר הספרים את הספר "במחול תרבות המגרב" של אבי אסולין.
ספר מקסים, מהנה, כתיבה יפה וזומרת, סאגה משפחתית עוצרת נשימה.
ממליצה בחום
נכתב לפני שנה ו-8 חודשים
לפני יומיים התחלתי לקרוא את ספרו של חיים גרינפלד "חיים בכיוון אחד".
כתוב בשפרה יפה ברורה זורמת וקלילה.
הסיפור עצמו אינו קל, אורי גבר צעיר מגלה יום אחד שהוא לוקה בלוקמיה בדם סוג קטלני חייו משתנים מקצה לקצה.
נסיעות להשתלמת מח עצם, כאב, חרדות, דיכאון - הם רק חלק זעיר ממה שמצפה לאןרי ולחברתו עפרה,
למרות הסיפור העצוב הספר זורם.
ממליצה בחום.
בנוסף ברצוני לציין שישנם ספרים מדהימים שקראתי ואינם מופיעים באתר, אין לי מושג מאיזו סיבה,ישנם ספרים חדשים וספרים שיצאו לא מזמן לאור,אם הספרים היו ישנים מאוד הייתי מבינה, חבל מאוד.
נכתב לפני שנתיים ו-2 חודשים
לפני יומיים התחלתי לקרוא את ספרו של חיים גרינפלד "חיים בכיוון אחד".
כתוב בשפה יפה ברורה זורמת וקלילה.
הסיפור עצמו אינו קל, אורי גבר צעיר מגלה יום אחד שהוא לוקה בלוקמיה בדם סוג קטלני חייו משתנים מקצה לקצה.
נסיעות להשתלת מח עצם, כאב, חרדות, דיכאון - הם רק חלק זעיר ממה שמצפה לאורי ולחברתו עפרה.
למרות הסיפור העצוב הספר זורם.
ממליצה בחום.
בנוסף ברצוני לציין שישנם ספרים מדהימים שקראתי ואינם מופיעים באתר, אין לי מושג מאיזו סיבה,ישנם ספרים חדשים וספרים שיצאו לא מזמן לאור,אם הספרים היו ישנים מאוד הייתי מבינה, חבל מאוד.
נכתב לפני שנתיים ו-2 חודשים
חברים,מחפשת בנרות את ספרו של חנן בן חורין "דודה חנה השמנה" הספר יצא לאור בשנת 1978.אם למישהו יש את הספר ומוכן למכור לי אותו אשמח מאוד.
תודה.
נכתב לפני שנתיים ו-4 חודשים
כמידי שבוע אני נכנסת לחנות סטימצקי. לפני כשבויים קלטה עיני ספר "התמונות שעל הקיר" של הסופרת ציונית פתאל - קופרווסר מיד נמשכתי לספר הזה.
עוד באותו יום התחלתי לקרוא אותו. בתוך יומיים סיימתי אותו.
ספר נפלא, כתוב יפה, מרגש, מדהים. מאז הספר עובר במשפחתנו מיד ליד, כל מי שקרא את הספר התפעל ממנו.
מספר פעמים ניסיתי להשיג את הטלפון של הסופרת ולשבח אותה על כתיבתה, אך לא מצאתי דבר. כולי תקווה שציונית נכנסת לסימניה ואולי היא תראה את התגובות לספרה. בעיתון החג התפרסמה כתבה על הסופרת ועל ספרה.
ציונית פתאל - קופרווסר - כל הכבוד, יישר כח - מחכה לספר הבא שלך בציפייה גדולה
נכתב לפני שנתיים ו-6 חודשים

21.4.15
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2015


הערב בשעה 20:00 עם הישמע צפירת הדומייה ייפתחו טקסי יום הזיכרון בכל רחבי הארץ.

מדינת ישראל מרכינה ראש ומתייחדת עם זכר נופליה 23,320 נופלים. 116 חללים נוספו השנה למשפחת השכול, 67 מהם נפלו בצוק איתן.
כל משפחה עם כאבה האישי, משפחות שכולות, אלמנות ויתומים.

במשפחתנו כל יום הוא יום הזיכרון.
בכל שנה אני כותבת על נפילתו של אחי. השנה הכאב עצום, הפעם אני כותבת על אחי ואבי היקרים.

אח יקר, 34 שנים היית בלי אבא. לצערי הרב, המוות לא פסח עלינו. אבא נפטר בבוקר ערב ראש השנה. באותו יום, הבאנו את אבא למנוחת עולמים. בערב ראש השנה קיבלת את אבא, ואילו אנו התייתמנו מאבא.

כשקיבלנו את הבשורה המרה שנהרגת היו לי המון שאלות שלא מצאתי עליהן מענה. לאחר מותו של אבינו הרבתי לחשוב ולמצוא תשובות לשאלותיי הרבות. חיפשתי תשובות בכל דרך אפשרית, אך לא מצאתי דבר. נסתרות הן דרכי האל לעולם לא נבין ולא ונדע.

איני יודעת כיצד אשרוד את יום הזיכרון השנה. השנה הרבה יותר קשה לי, יותר כואב לי, אני מרגישה את המועקה והעצב מחלחלים לתוכי. כולי תפילה שאוכל לעמוד איתנה מול קברך, ולא אמעד או אשבר. גם לאחיותיי ולאמא קשה מאוד. השנה אין את אבא שיעודד אותנו, יתמוך, ידאג ויעמוד לצידנו, השנה אין לנו על מי להישען. אני לא יודעת כיצד אעמוד בכל הטקסים, אני מרגישה את חוסר הסבלנות שלי לנאומים שחוזרים על עצמם כל שנה, השירים, את קינת דוד שביטא את יגונו וצערו במותם של שאול ובנו יהונתן "הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל:", אל מלא רחמים, קדיש, ולסיום התקווה ומטחי כבוד שמפילים את ליבי. עם השנים, למדתי את סדר הטקסים בעל פה. בכל שנה אני מסתכלת על החלקה בה אתה קבור, וליד כל קבר אני רואה משפחה מורחבת וחברים. צובט לי בלב שאף אחד לא זוכר אותך. כבר 35 שנים שאנו עומדים מול קברך ללא משפחה משני צידי ההורים, בלי חברייך – רק אנחנו לבד.

אח ואבא יקרים, אתם כל כך חסרים. אין לי מילים לתאר עד כמה חסרונכם בולט, והחלל הולך וגדל ככל שהשנים חולפות, הכאב נעשה קשה יותר. בשבתות ובחגים הכיסאות שלכם ריקים, שני הגברים שהיו בבית – אינם. נשארנו אני, שתי אחיותיי ואמא שתהיה בריאה. לא קלה היא דרכינו בלעדיכם, זאת לא אותה המשפחה שהיינו. בית הורינו עצוב, שומם ושקט. מי היה מאמין שכך יהיה, בחלומות הרעים שלי לא הייתי מאמינה שנעבור את מסכת היסורים הזאת.

אח שלי, היינו שלוש בנות ובן (אתה) והורינו, משפחה קטנה, צנועה ומאושרת. כילדים מעולם לא רבנו, תמיד עזרנו אחד לשני, אהבה ושמחה שררה בינינו. הורינו גידלו וחינכו אותנו על אהבת המדינה, כיבוד אב ואם, עזרה לזולת, ואהבת לרעך כמוך. כך חונכנו, וכך גדלנו. הורינו עבדו קשה כדי לגדל אותנו ולא החסירו מאיתנו מאומה, הערכנו את הורינו, ולכן אהבה ושמחה שררה בביתנו. בכל יום כשאני נוסעת לבקר את אמא, מתנגן בראשי שירו של יהורם גאון "בית אבי". השיר הזה מעביר בי צמרמורת, ואינו משאיר את עיני יבשות. מיום פטירתו של אבא, אני נזכרת בשנותינו היפות כמשפחה מאושרת ושמחה בחלקה. אני כל כך מתגעגעת לימים ולשנים האלה, במה חטאנו שזה מגיע לנו???

35 שנים חלפו מיום שנהרגת. מאז, אני חיה בפחדים. במהלך השנים, כל דבר הפחיד אותי, אפילו דברים שהם חסרי משמעות. לאחר מותו של אבא, הפחדים שלי התעצמו והתגברו. ישנם ימים שאני מרגישה שגופי בוגד בי, ולמרות הכל אני מנסה לשדר אורח חיים נורמלי ורגיל של בית ועבודה, יש לי משפחה שזקוקה לי. ברור לי שכל הסובבים אותי בבית ובעבודה, לא אוהבים להיות במחיצת אנשים עצובים, ולכן אני משדרת במקומות אלה חיים שגרתיים (לפחות משתדלת). כשאני רוצה להתפרק אני מעדיפה להיות לבד עם עצמי, וזה קורה לי הרבה מאוד.

בביתי תלויות תמונות שלכם, גם בבית הורינו. כל יום אני רואה אתכם מול עיני, כל יום אני מדברת אתכם, מעדכנת אתכם, מספרת לכם, ומבקשת שתשמרו על כולנו. על משכבי בלילות אני מדברת אתכם כאילו אתם מאזינים לי (מי יודע אולי אתם שומעים אותי?). בחצי השנה האחרונה, מאז פטירתו של אבא, אני עוברת טלטלות וארועים לא סימפטיים, אני יודעת שמישהו שומר עלי מלמעלה, מישהו הולך תמיד איתי. אני מאמינה שאתה ואבא שומרים עלי, ושניכם הולכים איתי. אני מרגישה אתכם, אחרת הדברים לא היו מסתיימים בטוב.

ישנם ימים ללא מרגוע, ואיני מוצאת בהם נחמה. אילו רק היה אפשר וניתן, הייתי מבקשת לראות אתכם, הייתי מחבקת ומנשקת אתכם, ואומרת לכם את מה שלא אמרתי לכם בחייכם. כמה אני אוהבת אתכם, הייתי מוכנה לתת הכל בשבילכם ולמענכם, אפילו אבר מאברי גופי. היום, אני מכה על חטא שלא אמרתי שאני אוהבת אתכם, למרות שהרגשתם את אהבתי אליכם. מי שקורא את דברי אני אומרת אל תחמיצו את אהבתכם - אין לדעת מה יהיה מחר.


אחי, מחר כשאגיע להר הרצל, אעמוד מול קברך, וזאת תהיה הפעם הראשונה שאספר לך כיצד אבא קיבל והתמודד עם נפילתך. לאחר השבעה, עליך אבא חדל לעבוד, והחליט לא לצאת יותר מפתח הבית. כאשר שוחחתי איתו על החלטתו הקשה, אבא אמר שהוא מרגיש אשם במותך, מאחר ואישר לך להקדים את הגיוס. למרות שהסברתי לאבא, שהוא אדם מאמין, צלול וחכם, שאת הכתוב ביום היוולדו של האדם, אין אפשרות לשנות. אך אבא סירב לשמוע והחליט שהוא הולך בדרך בה בחר. מאז, חלפו 34 שנים בהם אבא לא יצא מביתו אלא רק למטרות רפואיות, לא הלך לאירועים משפחתיים, לטיולים, הופעות או כל דבר משמח אחר. אבא היה שבור, עצוב וכואב. עם השנים, הוא הפנים את כל כאבו פנימה ולא הראה לנו דבר. אף אחד לא האמין שכך הדבר, רק מי שהכיר את אבא, ידע עד כמה אבא סבל בעונש שהכריז על עצמו עד יום מותו. כל כך קשה לי לכתוב את הדברים האלה, ועם זאת אני מרגישה שאני משחררת מעט מהמועקה שצבורה בתוכי. אני כותבת וכואבת, כשהדמעות זולגות מעיני ומטשטשות את ראייתי.

תגיד לי איך אפשר לעצור את הדמעות
תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות....

אני אחות שכולה, ויתומה מאב. מחיר כבד, שישאר חרוט בליבי עד סוף ימי.

אח ואבא יקרים, ביום שאפסיק להיזכר בכם ולבכות עליכם, זה יהיה היום האחרון בחיי.

חנה זמיר
נכתב לפני שנתיים ו-7 חודשים
21.4.15


יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2015


הערב בשעה 20:00 עם הישמע צפירת הדומייה ייפתחו טקסי יום הזיכרון בכל רחבי הארץ.

מדינת ישראל מרכינה ראש ומתייחדת עם זכר נופליה 23,320 נופלים. 116 חללים נוספו השנה למשפחת השכול, 67 מהם נפלו בצוק איתן.
כל משפחה עם כאבה האישי, משפחות שכולות, אלמנות ויתומים.

במשפחתנו כל יום הוא יום הזיכרון.
בכל שנה אני כותבת על נפילתו של אחי. השנה הכאב עצום, הפעם אני כותבת על אחי ואבי היקרים.

אח יקר, 34 שנים היית בלי אבא. לצערי הרב, המוות לא פסח עלינו. אבא נפטר בבוקר ערב ראש השנה. באותו יום, הבאנו את אבא למנוחת עולמים. בערב ראש השנה קיבלת את אבא, ואילו אנו התייתמנו מאבא.

כשקיבלנו את הבשורה המרה שנהרגת היו לי המון שאלות שלא מצאתי עליהן מענה. לאחר מותו של אבינו הרבתי לחשוב ולמצוא תשובות לשאלותיי הרבות. חיפשתי תשובות בכל דרך אפשרית, אך לא מצאתי דבר. נסתרות הן דרכי האל לעולם לא נבין ולא ונדע.

איני יודעת כיצד אשרוד את יום הזיכרון השנה. השנה הרבה יותר קשה לי, יותר כואב לי, אני מרגישה את המועקה והעצב מחלחלים לתוכי. כולי תפילה שאוכל לעמוד איתנה מול קברך, ולא אמעד או אשבר. גם לאחיותיי ולאמא קשה מאוד. השנה אין את אבא שיעודד אותנו, יתמוך, ידאג ויעמוד לצידנו, השנה אין לנו על מי להישען. אני לא יודעת כיצד אעמוד בכל הטקסים, אני מרגישה את חוסר הסבלנות שלי לנאומים שחוזרים על עצמם כל שנה, השירים, את קינת דוד שביטא את יגונו וצערו במותם של שאול ובנו יהונתן "הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל:", אל מלא רחמים, קדיש, ולסיום התקווה ומטחי כבוד שמפילים את ליבי. עם השנים, למדתי את סדר הטקסים בעל פה. בכל שנה אני מסתכלת על החלקה בה אתה קבור, וליד כל קבר אני רואה משפחה מורחבת וחברים. צובט לי בלב שאף אחד לא זוכר אותך. כבר 35 שנים שאנו עומדים מול קברך ללא משפחה משני צידי ההורים, בלי חברייך – רק אנחנו לבד.

אח ואבא יקרים, אתם כל כך חסרים. אין לי מילים לתאר עד כמה חסרונכם בולט, והחלל הולך וגדל ככל שהשנים חולפות, הכאב נעשה קשה יותר. בשבתות ובחגים הכיסאות שלכם ריקים, שני הגברים שהיו בבית – אינם. נשארנו אני, שתי אחיותיי ואמא שתהיה בריאה. לא קלה היא דרכינו בלעדיכם, זאת לא אותה המשפחה שהיינו. בית הורינו עצוב, שומם ושקט. מי היה מאמין שכך יהיה, בחלומות הרעים שלי לא הייתי מאמינה שנעבור את מסכת היסורים הזאת.

אח שלי, היינו שלוש בנות ובן (אתה) והורינו, משפחה קטנה, צנועה ומאושרת. כילדים מעולם לא רבנו, תמיד עזרנו אחד לשני, אהבה ושמחה שררה בינינו. הורינו גידלו וחינכו אותנו על אהבת המדינה, כיבוד אב ואם, עזרה לזולת, ואהבת לרעך כמוך. כך חונכנו, וכך גדלנו. הורינו עבדו קשה כדי לגדל אותנו ולא החסירו מאיתנו מאומה, הערכנו את הורינו, ולכן אהבה ושמחה שררה בביתנו. בכל יום כשאני נוסעת לבקר את אמא, מתנגן בראשי שירו של יהורם גאון "בית אבי". השיר הזה מעביר בי צמרמורת, ואינו משאיר את עיני יבשות. מיום פטירתו של אבא, אני נזכרת בשנותינו היפות כמשפחה מאושרת ושמחה בחלקה. אני כל כך מתגעגעת לימים ולשנים האלה, במה חטאנו שזה מגיע לנו???

35 שנים חלפו מיום שנהרגת. מאז, אני חיה בפחדים. במהלך השנים, כל דבר הפחיד אותי, אפילו דברים שהם חסרי משמעות. לאחר מותו של אבא, הפחדים שלי התעצמו והתגברו. ישנם ימים שאני מרגישה שגופי בוגד בי, ולמרות הכל אני מנסה לשדר אורח חיים נורמלי ורגיל של בית ועבודה, יש לי משפחה שזקוקה לי. ברור לי שכל הסובבים אותי בבית ובעבודה, לא אוהבים להיות במחיצת אנשים עצובים, ולכן אני משדרת במקומות אלה חיים שגרתיים (לפחות משתדלת). כשאני רוצה להתפרק אני מעדיפה להיות לבד עם עצמי, וזה קורה לי הרבה מאוד.

בביתי תלויות תמונות שלכם, גם בבית הורינו. כל יום אני רואה אתכם מול עיני, כל יום אני מדברת אתכם, מעדכנת אתכם, מספרת לכם, ומבקשת שתשמרו על כולנו. על משכבי בלילות אני מדברת אתכם כאילו אתם מאזינים לי (מי יודע אולי אתם שומעים אותי?). בחצי השנה האחרונה, מאז פטירתו של אבא, אני עוברת טלטלות וארועים לא סימפטיים, אני יודעת שמישהו שומר עלי מלמעלה, מישהו הולך תמיד איתי. אני מאמינה שאתה ואבא שומרים עלי, ושניכם הולכים איתי. אני מרגישה אתכם, אחרת הדברים לא היו מסתיימים בטוב.

ישנם ימים ללא מרגוע, ואיני מוצאת בהם נחמה. אילו רק היה אפשר וניתן, הייתי מבקשת לראות אתכם, הייתי מחבקת ומנשקת אתכם, ואומרת לכם את מה שלא אמרתי לכם בחייכם. כמה אני אוהבת אתכם, הייתי מוכנה לתת הכל בשבילכם ולמענכם, אפילו אבר מאברי גופי. היום, אני מכה על חטא שלא אמרתי שאני אוהבת אתכם, למרות שהרגשתם את אהבתי אליכם. מי שקורא את דברי אני אומרת אל תחמיצו את אהבתכם - אין לדעת מה יהיה מחר.


אחי, מחר כשאגיע להר הרצל, אעמוד מול קברך, וזאת תהיה הפעם הראשונה שאספר לך כיצד אבא קיבל והתמודד עם נפילתך. לאחר השבעה, עליך אבא חדל לעבוד, והחליט לא לצאת יותר מפתח הבית. כאשר שוחחתי איתו על החלטתו הקשה, אבא אמר שהוא מרגיש אשם במותך, מאחר ואישר לך להקדים את הגיוס. למרות שהסברתי לאבא, שהוא אדם מאמין, צלול וחכם, שאת הכתוב ביום היוולדו של האדם, אין אפשרות לשנות. אך אבא סירב לשמוע והחליט שהוא הולך בדרך בה בחר. מאז, חלפו 34 שנים בהם אבא לא יצא מביתו אלא רק למטרות רפואיות, לא הלך לאירועים משפחתיים, לטיולים, הופעות או כל דבר משמח אחר. אבא היה שבור, עצוב וכואב. עם השנים, הוא הפנים את כל כאבו פנימה ולא הראה לנו דבר. אף אחד לא האמין שכך הדבר, רק מי שהכיר את אבא, ידע עד כמה אבא סבל בעונש שהכריז על עצמו עד יום מותו. כל כך קשה לי לכתוב את הדברים האלה, ועם זאת אני מרגישה שאני משחררת מעט מהמועקה שצבורה בתוכי. אני כותבת וכואבת, כשהדמעות זולגות מעיני ומטשטשות את ראייתי.

תגיד לי איך אפשר לעצור את הדמעות
תגיד לי איפה יש עולם אחר לחיות....

אני אחות שכולה, ויתומה מאב. מחיר כבד, שישאר חרוט בליבי עד סוף ימי.

אח ואבא יקרים, ביום שאפסיק להיזכר בכם ולבכות עליכם, זה יהיה היום האחרון בחיי.

חנה זמיר
נכתב לפני שנתיים ו-7 חודשים
רשימות קריאה:
# שם הרשימה פרטיות כמות ספרים מספר צפיות עודכנה לאחרונה
1. מדף הספרים אישית 1 309 לפני 4 שנים ו-3 חודשים
2. מדף הספרים אישית 2 305 לפני 4 שנים ו-3 חודשים

» סך הכל 3 ספרים ב-2 רשימות.

הקוראים:


הביקורות האחרונות של חנוש שקיבלו שבחים
# הספר הביקורת המשבח מתי שובחה
1. שיר לאיזי ברדלי / קריס בריי קראתי את הספר עד סופו למרות ... המשך לקרוא אורי רעננה לפני 3 חודשים
2. הגירוש מן הארמון - הסטוריה / רם אורן סיפור חייו הסוערים של המלך ... המשך לקרוא לי יניני לפני 4 חודשים
3. וכי נחש ממית / ישראל סגל אינני יכולה להגיד שהספר יפה... המשך לקרוא נינה לפני 4 חודשים
4. שתיקה פרסית / שרה אהרוני הסיפור מתחיל באיראן ומסתיי... המשך לקרוא אורי רעננה לפני 4 חודשים
5. נתיב הבריחה / רחל גבריאל תמרי נערה חרדית מבני ברק ני... המשך לקרוא זלי לפני 4 חודשים
6. נתיב הבריחה / רחל גבריאל תמרי נערה חרדית מבני ברק ני... המשך לקרוא לי יניני לפני 4 חודשים
7. נתיב הבריחה / רחל גבריאל תמרי נערה חרדית מבני ברק ני... המשך לקרוא תמי לפני 4 חודשים
8. נתיב הבריחה / רחל גבריאל תמרי נערה חרדית מבני ברק ני... המשך לקרוא מחשבות לפני 4 חודשים
9. נתיב הבריחה / רחל גבריאל תמרי נערה חרדית מבני ברק ני... המשך לקרוא שונרא החתול לפני 4 חודשים
10. שמרי נפשך / רחל גבריאל ספר יפה, מותח, כתוב בשפה יפה ... המשך לקרוא michalro לפני 5 חודשים
11. שמרי נפשך / רחל גבריאל ספר יפה, מותח, כתוב בשפה יפה ... המשך לקרוא שרהל'ה לפני 5 חודשים
12. שמרי נפשך / רחל גבריאל ספר יפה, מותח, כתוב בשפה יפה ... המשך לקרוא בת-יה לפני 5 חודשים
13. שמרי נפשך / רחל גבריאל ספר יפה, מותח, כתוב בשפה יפה ... המשך לקרוא אפרתי לפני 5 חודשים
14. שמרי נפשך / רחל גבריאל ספר יפה, מותח, כתוב בשפה יפה ... המשך לקרוא אירית לפני 5 חודשים
15. שמרי נפשך / רחל גבריאל ספר יפה, מותח, כתוב בשפה יפה ... המשך לקרוא עמיר ש. לפני 5 חודשים
16. שמרי נפשך / רחל גבריאל ספר יפה, מותח, כתוב בשפה יפה ... המשך לקרוא לי יניני לפני 5 חודשים
17. שתיקה פרסית / שרה אהרוני הסיפור מתחיל באיראן ומסתיי... המשך לקרוא לי יניני לפני 5 חודשים
18. נסטרן - מלודרמה / רחל גבריאל ספר מקסים, סוחף, מרגש וכואב. ... המשך לקרוא MOR-LI:) לפני חצי שנה
19. נסטרן - מלודרמה / רחל גבריאל ספר מקסים, סוחף, מרגש וכואב. ... המשך לקרוא שרון מוזס לפני 7 חודשים
20. נסטרן - מלודרמה / רחל גבריאל ספר מקסים, סוחף, מרגש וכואב. ... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני 7 חודשים
21. נסטרן - מלודרמה / רחל גבריאל ספר מקסים, סוחף, מרגש וכואב. ... המשך לקרוא דני בר לפני 7 חודשים
22. נסטרן - מלודרמה / רחל גבריאל ספר מקסים, סוחף, מרגש וכואב. ... המשך לקרוא לי יניני לפני 7 חודשים
23. נסטרן - מלודרמה / רחל גבריאל ספר מקסים, סוחף, מרגש וכואב. ... המשך לקרוא שונרא החתול לפני 7 חודשים
24. נסטרן - מלודרמה / רחל גבריאל ספר מקסים, סוחף, מרגש וכואב. ... המשך לקרוא מחשבות לפני 7 חודשים
25. מסדר זיהוי / ליעד שהם במרכז הספר עומד אונס אלים ו... המשך לקרוא ר ו נ י ת לפני 7 חודשים
26. שיר לאיזי ברדלי / קריס בריי קראתי את הספר עד סופו למרות ... המשך לקרוא זה שאין לנקוב בשמו לפני 7 חודשים
27. בת עיראק / רויטל שירי-הורוביץ ספר יפה, כתוב בשפה פשוטה וקל... המשך לקרוא קוראת ספרים - שלומית ליקה לפני 7 חודשים
28. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא Joel לפני 7 חודשים
29. צרות בגן עדן - מתח-ספר ההמשך "מוות בשנגרי-לה" / יגאל צור ספר זורם, קליל ויפה. דותן חו... המשך לקרוא משה לפני 8 חודשים
30. להרוג את נעימה / חיים בר-כא סאגה משפחתית עצובה וכואבת ה... המשך לקרוא איריס לפני 10 חודשים
31. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא דודו לפני 10 חודשים
32. אם רק נאמין - סיפור אמיתי של בקשה אחרונה / מיץ' אלבום סיפור אמיתי - בקשה אחרונה. ... המשך לקרוא IRomi לפני 11 חודשים
33. אם רק נאמין - סיפור אמיתי של בקשה אחרונה / מיץ' אלבום סיפור אמיתי - בקשה אחרונה. ... המשך לקרוא Mira לפני 11 חודשים
34. אם רק נאמין - סיפור אמיתי של בקשה אחרונה / מיץ' אלבום סיפור אמיתי - בקשה אחרונה. ... המשך לקרוא בת-יה לפני 11 חודשים
35. אם רק נאמין - סיפור אמיתי של בקשה אחרונה / מיץ' אלבום סיפור אמיתי - בקשה אחרונה. ... המשך לקרוא לי יניני לפני 11 חודשים
36. תרנגול פרסי - מהדורה מחודשת - רומן אותנטי / פרי סני ספר מקסים,מדהים, כיף לקרוא א... המשך לקרוא דני בר לפני שנה
37. איש הזכוכית / טליה פלד-נתנאל / טליה פלד-נתנאל ספר נחמד, קליל וזורם. סיפור ... המשך לקרוא דני בר לפני שנה
38. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא Mira לפני שנה
39. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא מיכל לפני שנה
40. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא מסמר עקרב לפני שנה
41. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא כרמליטה לפני שנה
42. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא שונרא החתול לפני שנה
43. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא רחלי (live) לפני שנה
44. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא אוקי (אורית) לפני שנה
45. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא גלית לפני שנה
46. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא מחשבות לפני שנה
47. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא אפרתי לפני שנה
48. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא צב השעה לפני שנה
49. עושה כרצונו - סיפור אמיתי / אסתי וינשטיין מצטערת על הביקורת שאני כותב... המשך לקרוא Command לפני שנה
50. סיפור הכיסוי הכפול של אימא שלי / נתן שחם נתן שחם בן 90 ועדיין כותב. כל ... המשך לקרוא רץ לפני שנה ו-1 חודשים



©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ