אחרי שעתיים וחצי שהקדשתי ל'חידת סמירנוב', אני מתהלך מוטרד כבר יומיים ומחפש פתרון ל'חידת <mark>ספי אקוניס</mark>', המחבר השנון והגאוני הזה. טוב, אז אני לא יכול לומר שהספר הזה טלטל את מחשבתי, שינה את חיי, או אפילו נגע בי. הוא ממש לא עשה את זה. הוא העביר לי שעתיים בחיוך וברתק.

אתם שואלים אם אני ממליץ?! תנו לי רגע להרהר ולהשיב בחיוך עילאי ומתנשא: "זה תלוי מי אתם...". אני לוקח אוויר ומיד מסביר. "למי שרכש ידע בת

"שקט שיהיה באולם!" קריאתו של השופט עתניאל בן קנז היסתה את המולת האולם לכדי מילמולים שקטים ונדרש רק הסדרן, המכה בפטיש, להשלמת הדומיה.
"התכנסנו כאן היום כדי לגזור את דינו של הספר "חידת סמירנוב". עורכי הדין ישאו כעת את נאומי הסיכום. רשות הדיבור לעורכות הדין מצד התביעה: אסתר בלגינא ורעות רוח. בבקשה".
עורכת הדין אסתר בלגינא קמה ממקום מושבה, החליקה קמט בלתי נראה בחליפתה השחורה והחלה קוראת מתוך כתב התב

הובאה אל ליבנו שמה ושערורה שנהייתה בארץ איך בא אדם, אשר שמעו לא שמענו ואת משפחתו לא הכרנו, וההין לשלוח יד בגדולי קדושי ישראל, והוא כותבם בספרו בשמות לא היו להם, שמות מיני וודקה ומשקאות משכרים, והרי הוא מציגם ככלי ריק, וככחוכא ואיטלולה. והנה דרך זו, אשר לא שערוה אבותינו, הינה דרך נלוזה וגרועה היא ממושב לצים, והוא היפך מדעת התורה הק' ומחלל שם שמים ר"ל. לב כל יהודי באשר הוא מזדעזע בשמעו כל זאת. אוי ל

הסיפור ההומוריסטי של אקוניס מתחיל כבר בדברים על הכריכה, אקוניס כותב בבדיחות דעת על עצמו ועל הספר שלו וזה בהחלט מושך את הלב למי שהלב שלו נמשך אל דברים שכאלו. לגיבור של הסיפור קוראים <mark>ספי</mark> כשם הסופר וממש נדמה כאילו הסיפור כתוב בעיני הגיבור-הסופר עצמו.
אקוניס כותב בצורה נפלאה, מלאה בעיטורי שפה, במליצות, בשנינות ובכל טוב השפה העברית ישנה וחדשה, מתובלת בקריצות הומור על החברה בארץ ונוגעת גם במקומות הכואב

ספר מצוין!

כמה בקלות יכולתי לא לבחור אותו בחנות הספרים, אני הרי לא בדיוק הטיפוס הקלאסי של ספרי מתח, אבל משהו בכריכה, בחיבור לחסידות, זה עלילה בלשית? או סיפור יהודי? אולי זה הפרק הראשון שקראתי בעמידה, שהזכיר לי את עגנון של ימינו אנו, משהו הפתיע אותי - קולח קולח אבל עמוק עמוק...לקחתי.

הספר מתחיל בתיאור מקרה שקרה מזמן, במאה ה19, אדמו"ר חשוב משדך את ביתו האהובה לבנו של אדמו"ר אחר, אבל בצורה מ

אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי ונהניתי בו מכל שורה ופרק.
ציני, מצחיק, מתוחכם.
נראה שהסופר (שלועג לעצמו בעטיפת הספר) בא מרקע תרבותי עמוק - הן מהרקע התלמודי (בוגר ישיבה ומתפקר להפליא) והן כמי שמכיר היטב את מסדרונות בית המשפט בארץ. הספר מלא קונוטציות מהירות ושובבות - דבר שמייחד אותו והופך אותו לספר "משלנו".
זר לא יבין זאת.
ויש גם עלילה חמודה ומעניינת, ומאד מציאותית... בקיצור - רוצו לקרוא!

ספר מהנה מחוייך ומצחיק, סיפור שתחילתו בתרכ"ו (1866) ולאחר קפיצה בזמן מגיע וממשיך במאה ה- 21. <mark>ספי</mark> הוא מתמחה במשפטים אצל סגן נשיא בית המשפט במפרץ חיפה. משפט ירושה מתגלגל לפתח השופט יפתח גלעדי, ו<mark>ספי</mark> נכנס לעובי הקורה (או התיק) וגם לחידת סמירנוב שנמצאת בשורש הדיון המשפטי והויכוח בין הצדדים. ספר מצחיק, מתובל במובאות וברמיזות מהמקרא, הגמרא, המקורות, ועוד. סיפור קריא ומהנה לשעות פנאי. "נקרא בשלוק".

לפעמים צריך ספר שעושה ראש קל ,צוחק ומגרה את בלוטות העוקצנות.
בקיצור ספר שצוחק על:
- החרדים ופילפולם, מנהגיהם ומלחמותיהם על יעדים לא ברורים.
- על מערכת ה"צדק" , השופטים , עוזריהם הקלדניות (שמשחקות סולייטר באמצע דיון משפטי).
- על יחסי הכבוד בין דרגים שילטוניים, בית משפט שלום מול מחוזי, הוועדה למינוי שופטים, העיריה ועוד.
אבל מעל לכל המייחד את הספר הוא מבנהו: אוסף אפיזודות כתובות בקצרה (שלושה עמ

חביב, שנון, הומוריסטי ולעגני מאוד, במיוחד כלפי כל מי שלוקח את עצמו ברצינות רבה מדי. לא אתפלא אם קוים במסכת חייו של הסופר העלום חופפים לאלה של פרוספר גיבור העלילה.