“אחרי שעתיים וחצי שהקדשתי ל'חידת סמירנוב', אני מתהלך מוטרד כבר יומיים ומחפש פתרון ל'חידת ספי אקוניס', המחבר השנון והגאוני הזה. טוב, אז אני לא יכול לומר שהספר הזה טלטל את מחשבתי, שינה את חיי, או אפילו נגע בי. הוא ממש לא עשה את זה. הוא העביר לי שעתיים בחיוך וברתק. אתם שואלים אם אני ממליץ?! תנו לי רגע להרהר ולהשיב בחיוך עילאי ומתנשא: "זה תלוי מי אתם...". אני לוקח אוויר ומיד מסביר. "למי שרכש ידע בת”

“"שקט שיהיה באולם!" קריאתו של השופט עתניאל בן קנז היסתה את המולת האולם לכדי מילמולים שקטים ונדרש רק הסדרן, המכה בפטיש, להשלמת הדומיה. "התכנסנו כאן היום כדי לגזור את דינו של הספר "חידת סמירנוב". עורכי הדין ישאו כעת את נאומי הסיכום. רשות הדיבור לעורכות הדין מצד התביעה: אסתר בלגינא ורעות רוח. בבקשה". עורכת הדין אסתר בלגינא קמה ממקום מושבה, החליקה קמט בלתי נראה בחליפתה השחורה והחלה קוראת מתוך כתב התב”

“הובאה אל ליבנו שמה ושערורה שנהייתה בארץ איך בא אדם, אשר שמעו לא שמענו ואת משפחתו לא הכרנו, וההין לשלוח יד בגדולי קדושי ישראל, והוא כותבם בספרו בשמות לא היו להם, שמות מיני וודקה ומשקאות משכרים, והרי הוא מציגם ככלי ריק, וככחוכא ואיטלולה. והנה דרך זו, אשר לא שערוה אבותינו, הינה דרך נלוזה וגרועה היא ממושב לצים, והוא היפך מדעת התורה הק' ומחלל שם שמים ר"ל. לב כל יהודי באשר הוא מזדעזע בשמעו כל זאת. אוי ל”

“הסיפור ההומוריסטי של אקוניס מתחיל כבר בדברים על הכריכה, אקוניס כותב בבדיחות דעת על עצמו ועל הספר שלו וזה בהחלט מושך את הלב למי שהלב שלו נמשך אל דברים שכאלו. לגיבור של הסיפור קוראים ספי כשם הסופר וממש נדמה כאילו הסיפור כתוב בעיני הגיבור-הסופר עצמו. אקוניס כותב בצורה נפלאה, מלאה בעיטורי שפה, במליצות, בשנינות ובכל טוב השפה העברית ישנה וחדשה, מתובלת בקריצות הומור על החברה בארץ ונוגעת גם במקומות הכואב”

“אחרי שעתיים וחצי שהקדשתי ל'חידת סמירנוב', אני מתהלך מוטרד כבר יומיים ומחפש פתרון ל'חידת ספי אקוניס', המחבר השנון והגאוני הזה. טוב, אז אני לא יכול לומר שהספר הזה טלטל את מחשבתי, שינה את חיי, או אפילו נגע בי. הוא ממש לא עשה את זה. הוא העביר לי שעתיים בחיוך וברתק. אתם שואלים אם אני ממליץ?! תנו לי רגע להרהר ולהשיב בחיוך עילאי ומתנשא: "זה תלוי מי אתם...". אני לוקח אוויר ומיד מסביר. "למי שרכש ידע בת”

“"שקט שיהיה באולם!" קריאתו של השופט עתניאל בן קנז היסתה את המולת האולם לכדי מילמולים שקטים ונדרש רק הסדרן, המכה בפטיש, להשלמת הדומיה. "התכנסנו כאן היום כדי לגזור את דינו של הספר "חידת סמירנוב". עורכי הדין ישאו כעת את נאומי הסיכום. רשות הדיבור לעורכות הדין מצד התביעה: אסתר בלגינא ורעות רוח. בבקשה". עורכת הדין אסתר בלגינא קמה ממקום מושבה, החליקה קמט בלתי נראה בחליפתה השחורה והחלה קוראת מתוך כתב התב”

“הובאה אל ליבנו שמה ושערורה שנהייתה בארץ איך בא אדם, אשר שמעו לא שמענו ואת משפחתו לא הכרנו, וההין לשלוח יד בגדולי קדושי ישראל, והוא כותבם בספרו בשמות לא היו להם, שמות מיני וודקה ומשקאות משכרים, והרי הוא מציגם ככלי ריק, וככחוכא ואיטלולה. והנה דרך זו, אשר לא שערוה אבותינו, הינה דרך נלוזה וגרועה היא ממושב לצים, והוא היפך מדעת התורה הק' ומחלל שם שמים ר"ל. לב כל יהודי באשר הוא מזדעזע בשמעו כל זאת. אוי ל”

“הסיפור ההומוריסטי של אקוניס מתחיל כבר בדברים על הכריכה, אקוניס כותב בבדיחות דעת על עצמו ועל הספר שלו וזה בהחלט מושך את הלב למי שהלב שלו נמשך אל דברים שכאלו. לגיבור של הסיפור קוראים ספי כשם הסופר וממש נדמה כאילו הסיפור כתוב בעיני הגיבור-הסופר עצמו. אקוניס כותב בצורה נפלאה, מלאה בעיטורי שפה, במליצות, בשנינות ובכל טוב השפה העברית ישנה וחדשה, מתובלת בקריצות הומור על החברה בארץ ונוגעת גם במקומות הכואב”