התאכזבתי קשות. לא, לא מהספר המקסים הזה, אלא מהביקורות הפושרות שנתנו לו הקוראים באתר, מההצלחה הקלושה לה זכה, מההד הנשמע בקושי, בשעה שהספר הצטנע לו ונקבר בתהום נשייה.
בארץ מולדתו, בריטניה, הספר דווקא עשה את זה בגדול, אבל אנחנו לא בריטים, אין לנו את ויליאם וקייט וגם לא סימפטיה מיוחדת ל-א. ד. <mark>מילר</mark> המוכשר.
על הפתקית הכחולה, שהוצמדה לספר בחנות הספרים, רשם מישהו: "בסגנון ילד 44", הגדרה מפוספסת מאין כמו

יותר משהוא עוסק בחוויותיו של עורך דין בריטי במוסקבה של תחילת המאה ה-21, עוסק הספר "טיפות שלג" במסע פסיכולוגי שעורך הגיבור לתוך עצמו, לתוך הצדדים האפלים שבאישיותו. לפני נישואיו הקרבים, מגולל ניק פלאט בפני ארושתו את קורותיו בנות ארבע השנים כעורך דין בריטי במוסקבה, ואת סיפור התאהבותו בנערה מקומית. סיפורים שההסתיימו שניהם בטון צורם. המפגש עם התרבות השונה לחלוטין מזו שהוא היה רגיל אליה, בכל המישורים, מ

****


לקרוא את הספר הזה היה בשבילי כמו למצוא שטר של 200 שקל בכיס של מעיל מהשנה שעברה. פשוט כיף. בניגוד למה שאפשר לחשוב על ספר שמתחבא מאחורי כריכת-המותחן-השגרתית הזו, לא תמצאו כאן בלש משטרה מוסקבאי הגון ומיוסר שמנסה לפענח תעלומת רצח בשלג, תוך כדי שהוא מנסה להתחמק מאשתו הגחמנית וממפקדו המושחת. אין פה אפילו תעלומת רצח. הפשע היחיד שיש כאן הוא זה שיצר המעצב הגרפי של הוצאת ידיעות אחרונות שהיה עייף כ

תיוג מיועד לחסוך לנו חשיבה: במקום לחשוב על כל דבר לגופו - עניין מעייף וגוזל המון זמן - אנחנו מקבצים לקבוצות וכשאנחנו נתקלים בפרט מקבוצה, אנחנו יודעים מיד מה אנחנו חושבים ומרגישים כלפיו. זה, כנראה, ההסבר לחלק גדול מקוראי הספר הזה שחשבו שהוא "בזבוז של זמן" או "ספר לא משהו". הם ציפו לקרוא ספר מתח, ומבחינתם הספר הזה לא סיפק את הסחורה שהבטיח. נכון שאין בו גופות ובלשים (הגופה היחידה המתוארת היא בכלל משל

אחד הספרים המשעממים ביותר שיצא לי לקרוא לאחרונה. אם זה רומן מתח פסיכולוגי, אז אני מלכת אנגליה. מכיוון שאני אפילו לא הנסיכה מווילס, זה לא מתקרב להיות רומן מתח פסיכולוגי, אולי פסיכולוגי בגרוש. העלילה צפויה, הדמויות סטריאוטיפיות... עו"ד הבריטי התמים, המנומס והמסכן ומולו נשים רשעיות בלונדיניות וצעירות עם חצאיות המיני שלהן והמגפיים עם העקבים. רחמים! צר לי, לקרוא ספר שלם בו הגיבור הראשי הוא דביל זה פשוט

בחודש האחרון מצאתי את עצמי קוראת פחות מהרגיל, מסיבות אוביקטיביות כמו תיכנון טיסה לתאילנד יחד עם בנותי(כן כן טסות לחודש שלם לתאילנד) או סיבות פחות אוביקטיביות של תירוצים עצמיים (כגון הערמה של ה20 ספרים ליד המיטה לא מושכת מספיק) ובכל זאת באיזה לילה של נדודי שינה ארבע לפנות בוקר לקחתי את "טיפות שלג" והתחלתי, נהנתי לקרוא, השפה קולחת, התרבות הרוסים מענינת, דרך הצגת הספר כמכתב ארוך שכותב הגיבור לחברתו ל

אני הייתי האיש שמעבר לדלת. טיפת השלג שלי הייתה אני." (עמ' 223)

ניק הוא עורך דין בריטי שמתגורר במוסקבה המודרנית של תחילת המאה ה-21. הוא היה, כפי שהגדיר זאת "עורך דין לא מי יודע מה עם חיים לא מי יודע מה", והוא השאיר זאת מאחור ועבר למוסקבה. שם הוא מסוחרר ממגוון האפשרויות, הנהנתנות, השחיתות המוסרית, מועדוני הלילה אפופי הסקס והמסתורין. הסיפור מתרחש במשך חורף אחד מושלג מאוד. זה החורף שלאחריו ניק יגיע

קודם כל הגעתי לספר בזכות הביקורת של יעל, ועל זה המון תודה לה.

לא הייתה לי מטרה ברורה לקרוא או לחפש אותו, בעיקר כי יש לי רתיעה גדולה מדי מקריאת ספרים על רוסים שנכתבו ע"י לא רוסים - ועל זה כבר דובר פה לא פעם. בעיקר ספר זה - שברור שלא הולך להחמיא.. עם זאת היה ברור לי שיש סיכוי גדול בכל זאת שזהו ספר טוב. נתקלתי בו במקרה בספריה, ובלי היסוס לקחתי - שיהיה.. אח"כ הגיעה ההתלבטות הקשה "מה קשור" לקרוא את

זה ממש לא רומן מתח פסיכולוגי. אין בו מתח ולא פסיכולוגיה ולפי מבנה, כמות הדמויות ואורך הספר זה לא ממש רומן.
העלילה לא מותחת ואפילו די מונוטונית והסוף ידוע מראש, אבל זה ספר נפלא שמתאר בצורה מדוייקת להפליא את המתרחש ב"אמא רוסיה" אחרי נפילת הקומוניזם.עלייתם כל הכוחות האפלים, השחיתות, ההפקרות, הכאוס, שלמזלי למדתי עליהם בזמנו רק מהטלויזיה ומהעיתונות כי להורים שלי היה שכל להוציא אותי משם בתחילת שנות ה-9