ביקורת ספרותית על כיוונה של הרוח מאת שרית רצון

---

יש לי משיכה לקרוא ספרים על עולמם של החרדים.
משה ודבורה טולדנו נשואים, ולהם 4 בנים ותאומות מילי ורבקי.
בהיותן נערות עברו הוריהם להתגורר בבני ברק. הבנות לא קיבלו בשמחה את השינויים בחייהם, אם זה מעבר מקום מגורים, הכפייה הדתית שדרש אביהם בכל תוקף, חוסר ההבנה ההתייחסות והאכפתיות מצד האם. למעשה הבנות הרגישו בודדות ונטושות. לעומת זאת ביניהן שררה אהבת אחיות יוצאת דופן.
למילי נמצא שידוך שהיא לא אהבה. יום לפני חתונתה מילי פורקת את מטעניה בפני אחותה רבקי, ובורחת מהבית.
הלן מורתה לריקוד עזרה לה בכל הקשור לבריחה ולטיסתה לצרפת לבית ספר לריקוד.
הוריה של מילי התעוררו בבוקר החתונה לבשורה המרה שמילי ברחה. עבור ההורים זאת היתה השפלה בפני הציבור הדתי, הרב, המוזמנים ומשפחת החתן.
באותו יום הקשה והנורא מחליטה רבקי לנטוש את בית הוריה. רבקי מספרת לאימה היכן נמצאת מילי, ומהן הסיבות לבחירתה, כמו כן היא מצהירה בפני אימה שהיא החליטה לנטוש לפני בואו של אביה.
לרבקי כישרונות רבים כתופרת וכמעצבת. בעזרת הממונים עליה היא פותחת "בית כלולות" בו ניתן למצוא את כל הפריטים הדרושים לכלה ליום חתונתה. העסק של רבקי משגשג ומצליח, ושמה הולך לפניה.
מילי מגיעה לצרפת לבית ספר לריקוד ועובדת כרקדנית. מילי וג'אן קלוד הרקדן מתאהבים ומנהלים רומן עד לבוא של רקדנית נוספת, ואז קלוד נוטש את מילי.
בעזרתה של הלן מילי חוזרת לארץ, ונפגשת עם הוריה שמקבלים אותה ואת רבקי כמו שהן.
הספר עמוס בדרמות ישנם קטעים בספר שפשוט נרדמתי. הספר מסופר באריכות יתרה כל ארוע נמרח יתר על המידה. דבר זה גורם לקורא להתייאש.

» ביקורות נוספות של חנוש
» ביקורות נוספות על כיוונה של הרוח