תמיד אהבתי לקרוא ספרים על העולם החרדי, כן העולם הזה שאמנון לוי כל כך אוהב, יש לי לפעמים את התחושה שלוקחים את העולם הזה כמעין "תגלית" שעל החילוניים לחקור ולנבור ולנסות לאו דווקא להבין אלא יותר לשנות, ואני מנסה להבין למה? האם "הם" חוקרים ונוברים ומנסים לשנות את החילוניים? לא נראה לי.

כיוונה של הרוח, הספר מתחיל לכאורה בצורה מאוד עניינית, קולחת, ומסקרנת, עד לרגע שהסופרת מחליטה לתת את דעתה בנושא "אשכנזיים" / "מזרחיים", מחדדת את הפערים העדתיים, נתפסת לדקויות בנושאים שבעיניה כנראה רלוונטיים, "געפילטע פיש" ועוד כל מיני מניירות חסרות תוכן ועניין.

העלילה:

משה – מואיז טולדנו נשוי לדבורה ולהם 4 בנים ו 2 תאומות, העלילה מתמקדת בבנות במילי ורבקי, עד גיל 12 לערך חיו כמשפחה מסורתית – דתית, הבנות היו בחוגים, הצטרפו לתנועת הנוער בני עקיבא, והחיים היו יפים.

למשה – מואיז הייתה חנות בבני ברק, לשם החליט לעקור יחד עם משפחתו ולאמץ לחיקו את הדת "האשכנזית", זו שטוענת שכיפות סגורות אלו האנשים שלא החליטו באיזה צד להיות, דתיים או חילוניים, זו שטוענת שקול אישה ערווה היא, זו שמגדילה את הפערים בין החילוניים לדתיים, זו שיוצאת כנגד לשרת את מדינת ישראל.

האם דבורה עסוקה כל כולה בסיוע לבעלה בחנות שהרי תורתו אומנותו, ועליה לפרנס, לנקות לבשל ולטפל בהכל.

התאומות, שאינן מקבלות את שינוי החיים, את הדרך הקשה והנוקשה של אביהן, עוברות טלטלה איומה, זה מתחיל בהפרדה בבתי הספר, כי אבוי ושומו שמיים אשכנזיה אינה יכולה ללמוד עם מזרחית, וזה ממשיך לקוד הלבוש.

מילי, שאביה מוצא לה שידוך, דווקא עם אשכנזי, כי אותה משפחה אשכנזית בעלת "כתם", אחד מהבנים סרח ועזב את עולם הדת, ולכן יש פשרה לחתן אותו עם מזרחית.

אלא שמא, הוריה של מילי אינם יודעים על חייה הכפולים, על אהבתה לריקוד הבלט, ובערב המקווה לאחר שטבלה, נעזרת מילי במורתה לריקוד אשר מצליחה להבריח אותה מהארץ לצרפת להצטרך ללהקת מחול.

רבקי שנותרת להתמודד מול חרון אביה, מתעמתת איתו ובורחת גם היא מבני ברק לרחובות לאותו זוג הומאיים שאימץ אותה ופותח עבורה סלון כלות ברחובות.

לכאורה עלילה יפה...לכאורה!

אז למה הספר לא נגע בי, ואכזב אותי:

הפילוסופיה, אוי הפילוסופיה שיש בספר, לאורך דפים שלמים, יש תחושה שאפילו הסופרת התעצבנה לרגעים ספורים על עצמה...

ניקח כדוגמא, הרגע בו דבורה מגלה כי ביתה מילי ברחה ביום החתונה, האימא היסטרית, דומעת, צורחת, מבכה את מר גורלה, והתאומה רבקי יושבת מולה ומתחילה בפילוסופיות החיים, דפים שלמים של פילוסופיה, עד לרגע מסוים שהאם צורחת, דיי, מה נהיית לי עכשיו פילוסופית? חחח לא הפסקתי לצחוק ניסיתי לדמיין לי את זה במציאות...

לאורך כל הספר כשמשהו קורה (וזה קורה דיי הרבה האמינו לי) אז זה מתחיל במשפט:

"נו, ספרי לי מה קרה"......

"רגע, לפני שאספר לך....תביני"

ואז מתחילים עמודים שלמים של פילוסופיה שאתה כבר שוכח בכלל על מה הייתה המריבה.

הספר ככל שהתקדם נתן את התחושה שהסופרת מנסה להגיע כאן לאיזה אמירה, אולי ניסתה לכתוב פרוזה ויצא לה פילוסופיה? יכול להיות.
הרגשתי כמו בהרצאה, הרצאה שלא מסתיימת לה, חידודי לשון, התפלפלויות, דו שיח מייגע ומתיש
והסוף? אוי כמה מפתיע באמת, משפחה חרדית מבני ברק, מקבלת לבסוף בזרועות פתוחות את הבנות שסרחו, את הבנות שממשיכות בדרכם כי הם הצליחו להביא את האור,
את הפתרון למחלוקות סביב חרדים וחילוניים.

נו באמת!

הסופרת מנסה לצייר איזושהי רוחניות, רוח האדם כהגדרתה, הרוח הזו מתגברת על כל הפערים העדתיים והדתיים, הרוח הזו אמורה לשבור את השוני, את היריבות, את חוסר ההסכמה, הרוח הזו תחזיר בתשובה את אמנון לוי או לחלופין תהפוך את חסידי גור או האליטה האשכנזית לחילוניים.

הספר הזה יותר מטיף מאשר מספר, הרגשתי שהסופרת מטיפה לי, מי הוא אלוהים? אייך להתגבר על השד העדתי, שאלוהים אוהב גם את השונים והגויים, שזה לא נורא לחיות עם גוי בלאו הכי הילדים שייוולדו יהיו יהודים, והכל תחת מעטפת של מילים יפות.

"קאט דה בולישט" בקיצור לעניין.

כיוונה של הרוח הוא ספר מקסים קריא זורם וקולח המביא דילמות מהעולם החרדי . זהו רומן מרתק מותח
מלא ברגשות ובדרמות על החיים בצל הדת על חוקיו ואמונותיו .
העלילה מגוללת את סיפורם של משפחה מסורתית ספרדית החוזרת בתשובה משה מואיז ודבורה להם 4 בנים ותאומות הם מתגוררים ברמת גן והעלילה מתמקדת בתאומות שלהם מילי ורבקי .
האב מחליט להתחזק בדת לעבור עם המשפחה לבני ברק ולאמץ את מנהגי החרדים הגרים שם באזור על מנת לחזק את אמונת המשפחה ולהשתייך יותר למסורת ולקהילת החרדים .
התאומות מתקשות לקבל את השינוי שנכפה בחייהן ואת הדרך הנוקשה של אביהן לכך . הוא מוצא שידוך למילי מהעדה האשכנזית בעוד הם מעדות ספרד אך למילי יש סוד שמאיים להרוס את כל התוכנית ולהשפיע על חייה על חיי אחותה רבקי וחיי המשפחה כולה עד שהעלילה מקבלת תפנית מעניינת מרתקת סוחפת
ומשפיעה בדרך לא פשוטה ...
מהו סודה של מילי ? האם תינשא לשידוך של אביה ? האם יצליחו לחיות עם חילוקי הדעות בינהם על רקע הדת ? האם יוכלו לקבל את השונה ? והכי חשוב האם קשר דם הוא עוצמתי ושום רוח אינה יכולה לו ?
כל זאת ועוד תוכלו לקרוא בספר הכתוב נפלא סוחף ביותר שמצד אחד רציתי לקרוא בו בכל רגע ומצד שני לא רציתי שיסתיים ... ספר מלא בתובנות לחיינו על קבלת השונה והאחר , על ידיעה והבנת משמעות המילים סבלנות וסובלנות ועל תובנות עמוקות שיצאתי נשכרת מקריאתו .
ממליצה בחום ספר פשוט מקסים .

ביקורת של הגב' שרה רחמיאל:

ספר מעניין, מרתק, מותח, מלא ברגשות ודרמות. זהו רומן המבוסס על סיפור חייה של הסופרת שיצאה מבית חרדי ומביאה בספרה רשמים, חוויות ומוטיבים בצורה אותנטית ואמינה מחיי החברה החרדית, בעיקר הצעירים בחברה זו שבנשמתם ורוחם רוצים להתפתח מעבר לדת ולחוקי החרדים.

יש ברומן דרמות, דילמות, חיים בצל הדת על חוקיו ואמונותיו. רומן זה שופך אור על חיי החרדים הנוקשים בתוך ומחוץ למשפחה. הצעירים החיים בחברה זו וכפופים לחוקי הדת הנוקשים, יש בהם כאלו שבליבם מתעוררים ספקות ושאלות, שלא מוכנים לקבל בהכנעה חוקים, שרוצים להבין מה מסתתר מאחוריהם.

"עלינו לחיות את חיינו ולא את חייהם של אחרים. גם כשאתה בתוך קבוצה, אסור לך לאבד מעצמך, מדעותיך. אסור לך להיבלע בה, כאילו אין לך אחריות ודעה אישית משלך."

כריכת הספר עצמה מכניסה את הקורא לרוח הספר. עיגול המדמה משב רוח כשמימינו רב מתפלל כשמשמאל לו בלרינה רוקדת. רמז לתוכן הספר, לדת שבה אסור לרקוד ולפזז. המטרה בדת היא לשקוע בתוכה, בתפילותיה באמונה שלמה ללא סטייה בעוד שהרוח המנשבת בגיבורת הספר היא לכיוון האסור, לכיוון ריקוד הבלט שבה חושקת נפשה. התאווה לרקוד מול האיסור שבדבר. הרוח שקיימת בנפשה לרקוד, הרצון שבה שלא לשבור ולהעלים את רוחה, את משאלתה. כמו הרוח הקיימת בטבע שהיא לא ניתנת לשליטה והכנעה, שאי אפשר לנתב את כיוונה כך קיימים רוחות/רצונות שונים בין אדם לאדם. נשמתו של האדם היא אשר מנווטת ומשפיעה על אורח חייו ומעשיו ומנווטת את דרכו בחיים.

בתחילת הספר אנו פוגשים במילי גיבורת הרומן ערב נישואיה כתוצאה משידוך כפי שנהוג בחברה החרדית. כביכול מקבלת על עצמה את הדין לנישואים אלו אך בתוכה אינה שקטה. היא נחושה לממש את רצונותיה ולחשוף את סודה שאיתו היא מתהלכת במשך עשור. הוריה היו דתיים לאומיים, האב התחזק באמונתו וגרר אחריו את המשפחה לחיים חרדיים. היא מחליטה לעשות מעשה שמטלטל את משפחתה ואת אחותה התאומה למציאות אחרת, שונה וחדשה. כתוצאה ממעשיה עולות שאלות על החיים המורכבים בחברה החרדית, על השוני שבין חרדי אשכנזי לחרדי ספרדי, על פלגים ותת-קבוצות בחברה זו, על אי קבלת השונה ממך באמונתו ואורח חייו, על השקר בבועה של חברה זו. במקום "ואהבת לרעך כמוך" יש גזענות, פלגים שונים והכשרים שונים לכל זרם בדת, מלחמות המרחיקים את החילוניים מהם וגורמים לשנאה במקום להתחבר ולהנחיל את אהבת הדת והתורה.

הרומן מקבל תפנית כשהוריה של מילי מאמצים בחורה חרדית יתומה עם מום מולד ויוצאים במסע שידוך מייגע עבורה. האירועים מתפתחים בצורה דרמטית ונדמה שיד אלוהים מסובבת את כיוון הרוח בצחוק הגורל. משפחתה של מילי מגיעה לתובנות חדשות באשר לאורח חייהם ומחשבותיהם.
הם צריכים ללמוד לחיות בגישה אחרת, להגיע לשינוי, לגשר על פערי מחשבה, לשנות את תפיסת עולמם ולגשר על הפערים בתוכם בינם לבין עצמם ובינם לבין הקהילה החרדית.

האם הם יצליחו ללמוד להבין מטעויות ולהשכיל? האם יצליחו ללמוד לחיות עם ההבנה שלכל אחד יש את אמונתו שלו ודרכו בחיים? האם יוכלו לקבל את השונה? שמציאות חייו של האחר שאינה מושלמת לאחד היא המושלמת בעבור השני? האם קשר הדם באמת חזק ושום רוח רעה לא יכולה לו?

"נניח לעצמנו לפעול מתוך כיוונה של הרוח הקיימת בתוכנו...נפקיר עצמנו לאותה הרוח הטובה, הבונה והמסייעת, זו המפיצה את זרעי הטוב והחסד בעולם, בין כל בני האדם."

ספר עם המון תובנות לחיים.

*
5 כוכבים לספר הנפלא.
מומלץ בחום

ביקורת מאת יעל צין :

כיוונה של הרוח' הינו ספר מעורר מחשבה. מבלי להיכנס לאמונות האישיות שלי, עולם הדת רחוק ממני ולכן היה בי חשש שמא הספר לא יגע בי, לא ידבר אליי אך מהר מאוד התבדיתי. מחברת הספר, שרית רצון, מכניסה את הקוראים לנבכי העלילה בלי הכנה מוקדמת וכל זאת בסגנון כתיבה קריא, מושך וקולח. העלילה מתארת לנו שינוי שעוברות הדמויות ברמות שונות, חתירה לעצמאות ועמידה על הזכויות.
גיבורת הספר היא מילי אשר עוברת משבר שמוביל שינוי, שינוי שמאיים לפרוץ כבר עשור, עוד מהתקופה בה משפחתה התחזקה והפכה מדתיים לאומיים לחרדים בעקבות אב המשפחה. בעולם סגור ונוקשה של דת, של חוקים ופטריארכליות, מילי מרימה ראש ודורשת שינוי. דורשת שחייה לא ילכו במסלול ידוע מראש. בלילה שלפני נישואיה בשידוך, כי כך נהוג בעולמה, מילי עושה מעשה אשר מצריך אומץ ונחישות, שתי תכונות המדוכאות אצל נשים. המעשה שלה עומד לזעזע את חייהם של משפחתה, של זו הקיימת וזו העתידה להיבנות אך מילי יודעת מה היא רוצה ואין היא מוכנה לחזור בה. ישנו סוד שחייב להיחשף, סוד ששמרה זמן רב, יותר מידי זמן.
הסיפור מקבל תזוזה בנקודה קריטית וחשובה כאשר הוריה מאמצים בחורה חרדית ויתומה, בעלת מום מולד אשר מחפשים עבורה שידוך.

אניח את הקלפים על השולחן ואחשוף לכם את הרגשתי לפני תחילת הקריאה, כך תוכלו להבין טוב יותר את היופי הטמון בספר. כמו שציינתי בתחילת הסקירה, עקב הנושא בניתי בראשי סכמה לעלילה ולמרות שגב הכריכה מאוד מסקרן ומושך היה לי קשה להימנע מכך, פעולה אוטומטית אשר מתבצעת בראש. ברגע האמת, שהספר נאחז בידיי, לא הייתי בטוחה שברצוני להעמיק בו, ותוסיפו את העובדה שהספר הינו כמעט 500 עמודים. כל זה נעלם במהרה וגיליתי שלמחברת הספר יש כישרון רב בכתיבה ובדרך שבה היא מספרת סיפור. סיפור אשר מבוסס על חייה, כזה המעורר השראה, מחשבה. מה שבטוח שלא אהסס לקרוא עוד משלה בעתיד.
הסיפור מתפתח וצועד קדימה ומקיף תחום רב. הדמות הראשית חזקה וכזו שכיף לקרוא עליה, אינה שבלונית ויוצרת עניין בעלילה. אך לדעתי הקסם טמון דווקא בדמויות המשנה אשר כתובת היטב ובעזרתן העלילה מקבלת נפח רב בסיפורי משנה קטנים שלא תמיד קשורים לעלילה הראשית אך כך אנו יכולים להבין טוב יותר את העולם שעליו כותבת רצון. דרכן הבנתי טוב יותר את העולם הספרותי שעליו, החברה החרדית. מערכת היחסים עם ההורים, עם האחות התאומה, עם זו המאומצת ועוד - לעיתים כל אלו יצרו אצלי אנטגוניזם ברבדים שונים. למרות שבהתנהלות היום-יומית שלי אני רחוקה מהעולם הספרותי הזה, שמחתי על החשיפה, על היכולת לדמיין וליהנות מהקריאה.
ספר שמכיל הרבה יותר מאשר מסופר בגב הכריכה.
יופי של ספר – מומלץ.
קריאה מהנה,
יעל

שלום לכולם, אני מבקשת מכם להכנס לדף של PERI
לקרוא ולהתרשם מהביקורות שנכתבו שם על הספר הנפלא הזה.
סופרת דגולה שנתנה את נשמתה על מנת להוציא לאור את הספר המעולה הזה.
ספר שנכתב בדם ליבה!
אנא, התעלמו מהביקורת השלילית שנכתבה כאן ובכוונה תחילה לא אציין של מי על מנת לא לפרסם יתרה את הביקורת הזו!
קראו את הספר, ואז חוו את דעתכם.
תודה רבה לכם