מוזר.
רעיון-סיפור מעניין, טוב
מלחה"ע השנייה קרקס גרמני מנסה להמשיך להופיע להתפרנס ולהרים קצת לקהל.
אחת אסטריד גרמניה-יהודיה לוליינית שנולדה למשפחת קרקס שנמחק, חוזרת לעיירת הולדתה לאחר שסולקה ע"י בעלה קצין נאצי נקלטת בקרקס-שכן וממשיכה איתם.
שנייה אונה הולנדית-קתולית שגורשה מביתה לאחר שהרתה באיזה רומן אסור לגרמני נאצי, ומוצאת מקלא במנזר שם קולטים נערות כנ"ל ואת תינוקותיהם לוקחים לגדל בחסות הרייך להיות ארים טובים רק מה, נולד לה תינוק שחור שיער כהה עיניים, לא מספיק ארי במראהו אז היא מגורשת והוא - לך תדע, אונה לא תדע. מתגלגלת אונה מפה לשָם (לא אספלייר) אוספת בשָם תינוק יהודי מתוך קבוצת תינוקות בדרכם לאחד המחנות. השניים מוצאים מקלט בקרקס.
ואונה שמעולם לא הייתה לוליינית-טרפז הופכת כזו לאחר סדרת אימונים בחסות אסטריד (פרצופון תוהה כיצד אפשרי).
השתיים מגלות סודותיהן זו של זו, מטפלות יחדיו בתאו התינוק ומופיעות כלולייניות קרקס בטור הופעות (גרמניה וצרפת).
עוד קורה ועוד קורה
הסיפור יכול להיות מעניין לו היה טיפל'ה אמין, אפשרי או הגיוני.
ואם תשאלו אותי מה צרם לי יותר מכול? היו שם כמה דברים סטיגמטיים עד נורא - הלוליינית אסטריד היהודייה כהת השיער המתולתל והעיניים (ברור כאילו דא) והתינוק שאספה אונה כהה השיער שצמח תלתלים תלתלים וכהה העיניים (ברור כאילו דא) בעוד אונה הבלונדה התמירה-דקיקה תכולת העיניים ועוד, ועוד כך.
ובמחשבה שנייה - סופרת אמריקנית כותבת סיפור גרמני-יהודי-שואה - למה כבר ציפיתי (פרצופון ידיים הצדה של אינלימושג) כשמצאתי את הספר בספריית תחנת הרכבת. יחזור זה לשמה להמשך דרכו. ואני לדרכי. ביי.

הספר נקרא "סיפורו של יתום". עד סוף הספר לא ברור לי למה נבחר השם הנוכחי. יש יתום בסיפור הזה, אך היתום הוא לא כוחו של הסיפור. נכון, לצערנו אחרי מלחמת העולם השנייה, ובכלל אחרי מלחמות נותרים הרבה יתומים, לצערי אבל כאן השם ממש לא מתאים ואפילו מטעה.

חוזקו של הסיפור מתמקד במערכת היחסים, שנרקמת בין שתי נשים שונות, על רקע מלחמת העולם השנייה בשנת 1944. הן אמיצות, דעתניות, שתיהן יהודיות והמלחמה הארורה מפגישה ביניהן. ללא המלחמה בספק רב, אם אונה הנערה ההולנדית הייתה פוגשת את אסטריד-לולינית הטרפז הראשית.

הסיפור הוא בדיוני ומושתת על עובדות היסטוריות, ו"השואה" מהווה את התפאורה למערכת היחסים בין אונה ואסטריד.

העלילה מתנהלת בתוך קרקס נודד. בסוף הספר הסופרת כותבת מהיכן שאבה את הרעיון לכתיבה הספר. מסתבר שהיא הושפעה מתחקיר שערכה בארכיון "יד ושם" ונתקלה בסיפורים יוצאי דופן. הסיפור הראשון היה על "הילדים האלמונים", שנקרעו ממשפחותיהם הביולוגיות ונשלחו, למחנות ריכוז לתוכנית לבנסבורן (Der Lebensborn), הידועה כתוכנית של המפלגה הנאצית להשבחת הגזע הארי. הסיפור השני היה על הקרקס הגרמני, שנתן מחסה ליהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

אחד הקרקסים הנודדים היה של אדולף אלטהוף (1913-1998). הוא עצמו נולד בכרכרת הקרקס המשפחתית, וכשהתבגר המשיך לנהל אותו. הקרקס של אדולף אלטהוף חנה ב-1941 ליד דרמשטאדט לסדרת הופעות, והסתיר שלוש נשים יהודיות עד סוף המלחמה. בשנת 1995 הכיר "יד ושם" באדולף ומריה אלטהוף כחסידי אומות העולם.

בדבריו הוא אמר: "אנחנו אנשי הקרקס, איננו עושים הבחנה בין גזעים או דתות".

הקרקס הנודד התחיל עוד ברומא העתיקה. במאה ה-19 הוא היה אמצעי הבידור היחידי של תושבי העיירות והכפרים שהיו מרוחקים מהעיר, מהתאטראות ואתרי תרבות. לאותם קרקסים נהגו לגייס מקומיים, אסירים, עבדים, בני-מיעוטים ואנשים עם מוגבלויות. אגב, אם כבר בנושא זה תיזכרו בסרט "מסייה שוקולד" בכיכובו של עומאר סי, המגלם איש במה שחור ראשון, בקרקס הנודד בצרפת במאה הקודמת. עומאר סי גילם בן מיעוטים שחור והוצג כקוריוז לעת ההיא.

בסיפור הנוכחי, פאם ג'נוף מחברת שתי נשים לקרקס הנודד של הר נויהוף האלמן ובנו המגודל. תרתי משמע!

לשתי הנשים עבר מורכב. אונה נערה בת 16 שנכנסת להיריון מחייל נאצי. כתוצאה מכך אביה דורש ממנה לעזוב את הבית. באקראי היא מקבלת כתובת מוסד ששייך לתוכנית "לבנסבורן", שבו תוכל ללדת והילוד יועבר למשפחה. רצה הגורל, והילד שנולד לא היה עם עור בהיר על פי הקוד המוסכם של התוכנית. התינוק נלקח ממנה ואונה שוב נזרקת לרחוב. למחייתה היא מוצאת עבודה בניקיון בתחנת הרכבת, ובאחד הימים היא מגלה קרון תינוקות. אחד התינוקות הזכיר לה את בנה שנלקח ממנה, ואז היא מחליטה לחטוף תינוק. בדרך לא דרך ותחת סיכון רב, היא מגיעה לקרקס הנודד של הר נויהוף ופוגשת את אסטריד.

אסטריד יהודייה ממשפחת קרקסים מוצלחת. בימים טובים ועוד לפני עלייתו של היטלר לשלטון, היא התאהבה באריך הגרמני. הם נישאו ועברו להתגורר בברלין. עם תחילת הפרעות ביהודים, ועל פי חוקי הרייך, נאלץ אריך ששירת באס.אס. להתגרש מאשתו היהודייה. אסטריד נאלצת לחזור למשפחתה, ברם לא מוצאת אותה ואז ניגשה לביתו של השכן מנהל הקרקס. הר נויהוף חס על אסטריד, ומחליט לגייס אותה כלוליינית ואקרובטית בכירה לקרקס הנודד שהוא מנהל.

השוני בין אסטריד לאונה מהווה את החיבור בין שתיהן. הפחד, החשש, חוסר הביטחון, הסכנות ומאידך הדעתנות, העקשנות, כוח ההישרדות, ואומץ הלב. הן ניגשות אחת לשנייה בחשש כשתוך כדי סיפורן האישי מסופר מאחת לשנייה, עד שאחת לא יכולה ללא השנייה.

לתוך העלילה מצורפות דמויות נוספות, פטר האקרובט, לוק, בנו של ראש העיר, עובדי הקרקס ועוד. מה הקשר שלהם לדמויות המרכזיות? מה קרה בסוף המלחמה? מה קרה לפעוט שנאסף מהקרון על ידי אונה? מי זה פטר ומה תרומתו לסיפור? האם אריך חיפש את אסטריד בתום המלחמה? יש כאן הרבה שאלות, ותשובות עליהן תוכלו לקבל רק אם תקראו את הספר.

ראשיתו של הספר כשני סיפורים מקבילים, בהמשך הסיפורים נשזרים האחד בשני. הספר ערוך בפרקים קצרים ומוצגים לקורא לסירוגין בין אסטריד לאונה.

לסיכום, זה עוד סיפור אנושי עם סוף מפתיע, מתובל באירועים היסטוריים וחופש בדיוני של הסופרת.

לטעמי, הוא לא חף ממהמורות, קטעים מיותרים, חסכון במידע על דמויות רקע, ורגעי המתח אינם אמינים. אני מניחה שעריכה מוקפדת הייתה מטיבה עם הסיפור. למרות זאת הוא מצליח לאחוז את הקורא.

הכריכה יפה ורכבות תמיד קשורות במישרין או בעקיפין, עם ספרי שואה והטרנספרים למחנות ריכוז. במקרה הזה תזכרו, זה לא ספר שואה אלא, ספר על מערכת יחסים מיוחדת בין שתי נשים אמיצות.

חג שמח!

לי יניני

הוצאת ידיעות ספרים, פרוזה-תרגום, מאנגלית: עפרה אביגד, 350 עמודים, 2019

אין ספק כי השואה היא בין הפרקים הנוראיים ביותר  של היסטוריית העם היהודי. היא נטלה את חייהם של מיליוני בני אדם ושינתה את דרך הקיום הקבועה של עמים רבים.

מלחמת העולם השנייה היא נושא שמעניין אותי מאז היותי ילדה קטנה, וכל פעם שאני מוצאת ספר שבו העלילה מתרחשת בתקופה ההרסנית הזאת אני מסתקרנת מאוד. לפי התקציר הספר נשמע מבטיח, אבל הוא מאוד מאכזב בשעת הקריאה.

הדבר שהפריע לי יותר מהכל בספר הזה הוא שהעיסוק בנושא השואה היה מאוד חובבני (אפילו קצת מזלזל). הייתה לי תחושה שהמחברת יודעת פרטים  מעטים על התקופה הזאת ואפילו פרטים שגויים. זה הרגיש שהיא אפילו לא טרחה לבדוק כיצד הדברים באמת עבדו אז. לא חשתי את האיום הנאצי על הדמויות בשעת הקריאה, היא לא הדגישה מספיק את הסכנות הברורות שאליהן היו נתונים היהודים בסיפור. אני מבינה שהיא לא רצתה להכניס זוועות לספר, אבל היא הייתה צריכה לדעת שזה לא ייראה אמין בכלל לאנשים שקראו לא מעט על התקופה הזאת.

מה שעוד עיצבן אותי בספר זה שגם בפעמים הבודדות בהן היא הכניסה אנשי צבא לסיפור בכדי להוות איום על הדמויות, היא סיימה את הקטעים האלה נורא מהר רק בכדי להמשיך הלאה - במקום למתוח קצת את הרגע ואת הקורא, ולגרום לו לתהות מה יעלה בגורלם של האנשים בסיפור.

באופן כללי העלילה מתנהלת באופן לא אמין, הייתה חזרתיות מיותרת של רגשות לאורך כל הספר, הייתה שם רומנטיקה מטופשת וחסרת פשר, וגם הסוף היה פשוט מגוחך לפי דעתי.

מצחיק שקראו לספר סיפורו של יתום והוא בכלל עוסק בסיפורן של שתי נשים - היתום נמצא שם ברקע על מנת ליצור את הסיפור של שתיהן. אפילו השם של הספר נבחר בצורה גרועה.

בזבוז זמן.

הספר הוא עוד ספר מתוך אלפים שקראתי על השואה. כבת לניצולי שואה הנושא מעניין אותי במיוחד. הספר מרתק מעניין ומוסיף להמחיש טוב את אירועי השואה , עוד סיפור אחד מני רבים, קרקס שמתנהל בתקופת השואה שמסתיר יהודים תחת המסכם שהם עובדים או מופיעים בקרקס. סיפר על ילד שנאסף וניצל מתוף קרון של עשרות תינוקות שנאספו כדי להשמידם. לכל אלו שנושא השואה מעניין אותם ומרתקים ממליצה בחום לקרוא. גם בתור ספר רגיל ממליצה לקרוא.

ספר נהדר... עם המון כאב ועצב ממש ממליצה בחום.
נערה הולנדית בשם אוּנה נכנסת להריון מחייל גרמני ונאלצת לוותר על תינוקה. את לחמה מרוויחה אוּנה בניקיון מסילת רכבת, ויום אחד היא מגלה קרון של פעוטות יהודיים, שמיועד להגיע למחנה ריכוז. דחף בלתי נשלט גורם לנערה לקחת את אחד הילדים, ולנסות להציל אותו מאימת גורלו.
עם התינוק שהצילה, אונה מוצאת מקלט בקרקס גרמני, אך עליה ללמוד את רזי הלוליינות כדי להשתלב בקרקס הנודד. הדבר קשה במיוחד בשל יחסה הקר של לוליינית הטרפז הראשית, אסטריד. בדומה לאונה שדואגת לתינוק היהודי שהבריחה, גם אסטריד היהודייה חוששת לגורלה, וכשהשתיים מגלות זו את סודה של זו, נוצר ביניהן קשר חזק. שתי אמניות הטרפז מוכרחות לתת אמון זו בזו ולהיאחז אחת בשנייה כדי לשרוד.

ספר טוב. אולי לא הכי טוב שנכתב על השואה, אבל יש בו זווית מענינת שטרם קראתי סיפור כתוב ממנה. אמני קירקס. מלחמה, נאצים, יהודים, שואה, שינאה בין צרפתים לגרמנים, משתפי פעולה... ובתוך זה קרקס שמנסה להמשיך להיות שפוי ולבדר את מבקריו. וזה היופי והייחוד של הסיפור. צריך לקרוא את אחרית הדבר על מנת להבין איך ומדוע נכתב הספר. אז מי שמתעניין - מומלץ לקרוא ובסוף לקרוא את אחרית הדבר.

ספר מדהים! סיימתי לפני כשלושה שבועות ואני עדיין לא מפסיקה לחשוב עליו. ספר מרתק על חברות והקרבה יוצאות דופן של שתי נשים בתקופת מלחמת העולם השנייה.
בסוף הספר ישנה אחרית דבר מעניינת שבה הסופרת כותבת שהסיפור אמנם לא אמיתי אבל הוא מבוסס על מיקרים שאירעו במציאות שהיא שילבה ביניהם והפכה אותם לסיפור אחד מרגש וחזק במיוחד.
ספר שלא יכולתי להניח מהיד, ממליצה בחום!

בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1944, נערה הולנדית צעירה בשם אינה נכנסת להריון כתוצאה מרומן עם חייל גרמני. אינה נאלצה למסור את התינוק לאימוץ, סולקה מביתה בבושת פנים והחלה לעבוד בניקיון של מסילת רכבת.
יום אחד עבר קרון של תינוקות יהודיים בדרכו למחנה ריכוז. בהחלטה של רגע, אינה חטפה את אחד התינוקות והחליטה לנסות להצילו מהגורל הצפוי לו.
אינה מצטרפת לקרקס גרמני נודד כדי שיהיה לתינוק מקום מחבוא. היא נאלצת להשתלב בעבודות הקרקס וללמוד את אמנות הטרפז כדי להצדיק את היותה שם. הלוליינית הראשית מקבלת אותה בהססנות ומתייחסת אליה בקרירות, דבר שמאד מקשה על האימונים שלהן יחד.
עם הזמן אינה מגלה שגם הלוליינית הראשית היא יהודייה ולכן גם היא, כמו התינוק, מסתתרת מהגרמנים בקרקס. הסוד המשותף שלהן מחבר ביניהן ולאט לאט נוצר ביניהן קשר חברות חזק עד כדי כך שכל אחת מוכנה להקריב את חייה בשביל השנייה.
הן מתקרבות וכל אחת מספרת לשנייה את סיפור חייה הקשה והעצוב.
הסיפור של שתיהן ביחד וגם של כל אחת בנפרד, מרתק ומלא תהפוכות. השתיים חייבות לתת אמון אחת בשנייה בשביל לשרוד את המלחמה.
מה יקרה בסוף? האם החברות ישרדו? האם התינוק ישרוד?
תקראו ותגלו.
סיפור על סודות, על חברות ונאמנות, על הקרבה, על הישרדות ועל אהבה.
ספר שנגע בי חזק ויישאר איתי עוד המון זמן.