"עַשְׁתִידְכּ", אומרים העיראקים בסיומה של ארוחה, כשמבקשים הם להודות לבעלת הבית על תבשיליה הטובים. פירושן של שתי המילים – עָאשְׁת ואִידְכּ – שהיו לאחת: תבורכנה ידייך, וכל המגלגל אותן על לשונו לקינוח, כך מאמינים יוצאי בבל, ימתיק את שפתיו. את המילה "עשתידכ" שמעה לראשונה שושי אורן, ילידת הונגריה, כשהכירה את בעלה איציק, יליד עיראק, בהיותם בני 16. מהר מאוד התאהבה לא רק בו ובבני משפחתו, בהם אחותו לורן רביד ובעלה אדמון, אלא גם במטעמי המטבח העיראקי שהפליאו להכין: תְבִּית שמחבק את הבית בריחות נעימים, זְנְגוּלָה ללקק את האצבעות ובְּעְבְּע תמרים מתוקים כדבש. בין פָּאצָ´ה לעָגָ´ה הבינה שושי, מי שהקימה עם בעלה את קבוצת שילב ועומדת איתו בראשה, שאת האוצר הזה יש לשמר. את מתכוניה של לורן שעברו מדור לדור דרך הידיים,העיניים והלב החלה לתעד למזכרת והעלתה אותם על הכתב. יחד כינסו את המרשמים המשפחתיים ואספו אותם באהבה לספר זה. לצד סיפורי אלף לילה ולילה על יהודי בבל ותרבותם, על מטבחם המפואר ועל הגעגועים לבגדד, תמצאו כאן תמונות מעוררות תיאבון והוראות הכנה בדוקות ומדויקות של המיטב שבמתכוני עיראק: קובות ממולאות הפתעות, סמבוסק פריכים, וכמובן, ארוחת הבוקר של שבת, שזכתה לכינוי "סביח", עם החצילים המטוגנים, הביצים החומות, הלאפות והעמבה שצובעת את הכול בצבעי הזריחה. הכינו אותם, וגם לכם יגידו בסוף הארוחה: "עשתידכ"....