“ספר מקסים, מרתק וסוחף.
סאגה משפחתית יפיפייה, המגוללת את סיפור משפחת ורטהיים בפרנקפורט שבגרמניה
ומשתרעת על פני כארבעה עשורים, החל משנת 1903 ועד סוף מלחמת העולם השנייה.
משפחת ורטהיים, הינה משפחה יהודית עשירה. להורים האנשן ומוריץ יש חמישה בנים
וחייהם מתנהלים על מי מנוחות בשגרה של ארוחות משפחתיות גדולות, חגיגות בחגים יהודיים וגם בחג המולד.
שינוי משמעותי בשגרת חייהם מתחיל בעליית הנאצים לשלטון,
בני המשפחה מתפזרים בעולם (חלקם נשארים בגרמניה) ואנו למדים על השפעת המלחמה על כל אחד
מבני המשפחה בנפרד. תיאורי ההישרדות בזמן המלחמה, מרתקים.
זהו ספר שלא ניתן להניח מהיד..
מומלץ בחום.”

“משתף סקירה שנכתבה ע"י אבי:

הספר הופיע באנגלית בארה"ב ב 1981; תורגם לגרמנית והופיע בגרמניה ב 1983; הופיע בעברית ב 2014. איני יודע מדוע היה פער זמנים ארוך זה, בין ההוצאה לאור באנגלית לזו בעברית.
המחברת נולדה ב 1928 בפרנקפורט בדרום גרמניה. משפחתה הנקראת טננבאום (עץ אורן) והיא בכללם עזבו את גרמניה ב 1936 בהיותה בת שמונה. שנות הילדות המוקדמות שלה עברו בפרנקפורט, אולם איני יודע אילו זיכרונות אישיים נשארו לה מהעיר. לאחר שנתיים ב 1938 הגיע המשפחה לארה"ב שהפכה לארצה, בהיותה בת עשר. הם לא עלו לארץ ישראל בעליה השישית "היקית" (למרות שרוב העולים בעליה זו הגיעו מפולין). זהו פרט מעניין כי בהיות המשפחה חלק מהמעמד הבינוני, איני סבור שהייתה להם בעיה לקבל סרטיפיקט (Certificate - אשרת הגירה). קרוב לוודאי שהיו להם קרובי משפחה מדרגה גבוהה שהעניקו להם אפידייויט (Affidavit - הצהרה בשבועה לפני פקיד מוסמך על נכונוּת לכַלכֵּל אדם שעומד להגר אל הארץ). זו הייתה ההעדפה שלהם.

ספרה הראשון - "אשת הרב", הופיע בהיותה בת 50. הספר קבל ביקורות עצורות ולא זכה להצלחה. ספרה השני נשוא הרשימה, הופיע ארבע שנים מאוחר יותר, תורגם לגרמנית, זכה שם להצלחה ופרסים.
הספר הנו ספורה של משפחה יהודית מתבוללת במשך ארבעים שנה מתחילת המאה העשרים ועד סוף מלחמת העולם השנייה. הספר תורגם לעברית 23 שנים(!) לאחר יציאתו לאור בשפת המקור. אני מניח שבאם הספר היה מספר את ספורה של משפחה במרוקו, מופיע בצרפתית וזוכה בפרסים, כבר היה מאן דהוא מסב את תשומת לבה של בעלי ההחלטות בהוצאת "ידיעות אחרונות", והספר היה מתורגם בפער זמנים קצר יותר, ממועד הופעתו בשפת המקור. בוודאי ובוודאי באם היה מופיע ברשימת רבי-המכר במאור הגולה - ארה"ב.
כנראה שהמחברת כתבה ספר שלישי שלא הופיע בדפוס היא נפטרה בגיל 88 ב 2016.

המתרגמת יעל ענבר נולדה ב 1956 (היום בת 64). במשך שנים רבות הייתה אשת מחשבים ועברה לתרגום. היא תרגמה לפחות 15 ספרים, וכתבה לפחות ספר אחד פרי המקלדת שלה. תרגום הנו מקצוע חשוב. לא בכל סקירה אני מציין את שם המתרגם/ת, בעיקר באם איני מוצא פרטים על המתרגם/ת, להוציא אלה שתרגמו משפות לא כאנגלית.
ענבר שלבה בתרגום מספר רב של מילים וביטויים בגרמנית, כנראה על מנת להעניק צבע לסיפור. היו מקרים בהם הסופרת הסבירה את המונח בגרמנית בגוף הספור, ולעתים העניקה למילה כוכבית, וההסבר הופיע בתחתית העמוד. היו מקרים בהם לא טרחה לתת הסבר. המילה החביבה עלי הייתה putzfrau אותה היא מסבירה בגוף הספור. לא אצטט או אסביר בעצמי - שתמותו כמו החתול - מסקרנות. המתרגמת לא הוסיפה הסברים משלה.

הספר עוסק בחלקו הגדול בפרנקפורט, ולכן מן הראוי היה להוסיף את מפת העיר והרחובות העיקריים בה, דבר אשר קיים גם בספרים בדיוניים אחרים בעלי רקע גיאוגרפי דומה. לעומת זאת, יש בספר רשת גנאלוגית של הדמויות המופיעות בסיפור. זה מקל, ובאם זכרונו של הקורא דומה לזיכרוני, שכבר אינו משובח, הוא יכול להציץ מידי פעם בעץ הגנאלוגי ולהיזכר מי זה מי.
המשפחה בדיונית, אולם היו יותר מאחת דומות לה. היא משתייכת למעמד הבינוני העליון. בעלי מקצועות חופשיים (תואר מימי הביניים),עורכי דין, רופאים ואחרים. נעדרות מהספור דמויות יהודיות קשות יום, אלא באם הן מוזכרות בהכללה, כיהודים הלא רצויים ממזרח אירופה (Ostjuden)- עניים ומלוכלכים, המתפרנסים מרוכלות, כולל ב"מוצרי העולם התחתון", ועבודות מזדמנות. דמויות אלה הפריעו לעולמם המסוגר של החברה היהודית הגבוהה, שכל רצונה היה להיטמע בחברה הגרמנית הכללית. זה צורם קצת כיוון שבניסיון להכליל עוד רבדים בחברה, כלולים בספר הומוסקסואלים, פדופילים, אנסים. כל אלה - כן, אבל "אוסט יודען" - לא. "סקס", כידוע, "מוכר ספרים". אבל מסתבר שלא רק. מקום רב הוקדש בספר ל"חיי האינטליגנציה הדקדנטית והאמנים". כל זאת בשעה שהמוני עם נאבקו על "לחם" ולא על "חמאה", בתקופת האינפלציה המשתוללת והאבטלה. אמנם, אין כל אלו היו מחוויותיה האישיים של המחברת, אולם היה בהחלט מקום לכלול אותם.

בקרב הדמויות ממשפחת ורטהיים בדור השני, יש חמישה גברים ואין אף אישה אחת. בין שנות הלידה של שלוש דמויות מפרידה שנה בודדת בין לידה אחת לשנייה. לאחר מכן הפער מתרחב ל 3 שנים ול 5. לאחר 11 שנה מצעד הלידות מסתיים. האם הגדולה יולדת את בנה הבכור בגיל 25 ואת האחרון בגיל 35. מוזר. במשפחה המקבילה, זיסקינד, זוג בנים וזוג בנות באותו דור. האם הגדולה יולדת את בתה הבכורה בגיל 32 ומסיימת את הלידות בגיל 41.
בקרב חמשת בני הדור השני יש שלושה שעזבו את גרמניה לפני או בסמוך לעליית הנאצים לשלטון. אחד נפטר עם עלייתם, ורק אחד נשלח לאושביץ. בקרב הארבעה, אחד התאבד, אחד נרצח בידי הנאצים, ושנים עזבו את הארץ. בקרב שמונת בני הדור השלישי המוזכרים בשמם, אחד גורש ומת בגטו לודג' והשאר צלחו את התקופה מחוץ לגרמניה.
המחברת אינה עוקבת אחרי חיי כל הדמויות, ויש הנעלמות מדפי הספר כמעט לאחר הופעתן ויש שלא מופיעות בשמן.

יש במשפחה מי שהתנצר, יש בה נשואים כושלים, יש בה נשואי תערובת שרובם כשלו. אמנם המשפחה אינה מתכחשת ליהדותה, אולם היא חוגגת את חג המולד, אינה מקיימת את מצוות הדת היהודית. שכניה הלא - יהודים מתייחסים אליה בדרך כלל בכבוד - הם עשירים - אולם אינם שוכחים שהם יהודים ולכבוד יש גבול.

בבית העשירים עובדי בית רבים. רובם ככולם אינם יהודים. אולם יש גם אנטישמים המסתירים את השקפתם עד הרגע בו היא מתפרצת כשלאחר עלית הנאצים הפכה לבון טון. המעבידים נוחים והאבטלה משתוללת.
הגם שהשורדים שעזבו את גרמניה, אינם חוזרים אליה, איני בטוח שלמדו את הלקח. לא מסופר על הליך הקליטה בארה"ב, של אותם בני משפחה שיהגרו לשם. לא סופר על הלקח שלמדו, אם בכלל.

פתיחת הסיפור הייתה נהדרת; תיאור מסיבת ראש השנה האזרחית, מתאבן שלמרבה הצער, לא בה אחריו המשך איכותי.

לאוהבי סאגות היסטוריות מתובלות במעט סקס.”

“כל "הגרמניזציה" של יהדות מזרח אירופה קמה לתחיה בספר זה. היהודים שהיו נושאי התרבות, החינוך הטוב, הנימוסים, רגע לפני ההתבוללות הכוללת מזכירים להם הגרמנים את מקומם, את התייחסותם. התנערות מבני זוג יהודים. בספר זה כל ה"אתמול" קם לתחיה.
מאוד נהניתי לקרוא את הסאגה המשפחתית של משפחת ורטהיים. ראיתי את הסיפור המשפחתי שלי לנגד עיני.”

“הספר מגולל את קורותיה של משפחה יהודית מפרנקפורט לאורך כ- 42 שנה (1903-1945) ושתי מלחמות עולם.
בהתחלה, אנחנו מכירים את משפחת ורטהיים בשיא אונה והונה, אנשי ממון הנמנים עם החברה הגבוהה של פרנקפורט: ההורים האנשן ומוריץ, חמשת ילדיהם ושבעת נכדיהם (ולימים גם שני ניניהם). לכל אחד מהם סיפור משלו השזור בסיפורה של המשפחה כולה.
לצד התפתחותן והתבגרותן של הדמויות, אנחנו מתוודעים גם להשתנותה של החברה הגרמנית: בתחילה, לתחושת הפטריוטיות שהרגישו יהודי גרמניה כאשר נלחמו בחזית הגרמנית במלחמת העולם הראשונה ולאחר מכן להסתה ולשינוי שחל בחברה הגרמנית, לניכור וההתנכלויות כלפיי היהודים, לעליית הנאציזם בגרמניה ולחיים בצל המלחמה ושלטון האימה.
למרות שבספר יש הרבה דמויות, הסופרת הצליחה לשזור את קורותיהם באופן ברור והגיוני, ובהמשך הסיפור עוקב אחר התפצלותה של משפחת ורטהיים, כל אחד וגורלו, דעותיו ואמונותיו, כשבלב כולם לא עזבה הכמיהה למשפחה המאוחדת, לפרנקפורט ול"גרמניה של פעם", שלעולם לא ישובו להיות כפי שהיו.

מאוד נהניתי מקריאת הספר (השפה עשירה והתרגום נהדר). ההתחלה של הספר קצת איטית, אבל מי שיתאזר בסבלנות עד עמוד ~100 ירוויח חווית קריאה מרתקת!
לדעתי זהו ספר חשוב משום שהוא מתאר גם את תקופת מלחמת העולם הראשונה, בה היהודים הרגישו שהם חלק מהחברה הגרמנית ומכאן גם הקושי לקבל את השינוי שחל ביחסה של האוכלוסייה הנוצרית כלפיהם, עליית הנאציזם לשלטון והזוועות שבאו לאחר מכן. הספר מעלה את מגוון הדעות והלבטים שרווחו בקרב יהודי גרמניה ואירופה (להישאר? לעזוב? לאן? מתי? איך?) ומעלה הרבה נקודות למחשבה.”