“**** שנייה, קודם-כל נוריד מהשולחן את המובן מאליו - רון לשם יודע לכתוב. זה בטוח. אהבתי מאוד את ״אם יש גן עדן״, והתפעלתי מ״מגילת זכויות הירח״, אבל גם תוך כדי הקריאה שלהם קיננה בי תחושה דקה מן הדקה של רגע, זה בכאילו. יש כאן משהו *יותר מדי* אותנטי. כל כך אקסטרימלי-אותנטי, שכבר ברור שזה לא באמת, ואז מתוך הגעשטאלט מתברר באופן שהוא מעל לכל ספק שנעשה פה תחקיר מדוקדק, עד העצם, שעובד עלינו עם מ”

“יש לנו מנהג בבית הספר, שמדי שנה, בסמוך ליום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה, לוקחים כמה נציגים מכל מני כיתות ושכבות בבית הספר, למירוץ על יד בית העלמין שנמצא בסמוך לבית הספר, במין מגרש ריצה עגול וגדול. המסלול, אם הבנתי נכון, הוא 4 ק"מ, ולא חייבים לרוץ כל הזמן, אפשר גם ללכת. מה שחשוב, זה ההשתתפות במירוץ, שאביו של נער כלשהו שלמד בבית הספר ונהרג במלחמת הלבנון השנייה ייסד, כדי להנציח את זכר בנו”

“אם יש גן עדן - אנחנו היינו בפתח השאול קריאה שנייה שלי באם יש גן עדן כשמונה שנים לאחר יציאתו לאור, הייתה עבורי שונה לחלוטין מהקריאה הראשונה, הפעם אני ומשפחתי חווינו את המשכה של עלילת הספר, מבלי שהתכוונו או רצינו בכך. אם יש גן עדן הייה מבחינתנו נבואה רעה שהגשימה את עצמה. אני שולף כעת את הספר מספרייתי, מביט בזהירות בכריכתו המקומטת והמחורצת, המהווה תביעת אצבעות בעליו למסעותיו, עת נשאו תחוב בתוך”

“דווקא בתקופה כזאת, שבה יש לי רצון להתחפר במיטה מתחת לשמיכה עם ספר טוב שינתק אותי מהמציאות היומיומית מרובת האזעקות והחדשות הלא סימפטיות, קראתי את הספר "אם יש גן עדן" של רון לשם, שכידוע מספר על השנה האחרונה טרם יציאת צה"ל מלבנון. דווקא מהמקום של המציאות הנוכחית, ועובדת היותי בוגר של יחידה לא קרבית בצבא (כן, כן, ג'ובניק...) מאוד התחברתי לספר הנ"ל. מבחינת הכתיבה עצמה - לא מדובר כאן ביצירת מופת - הס”

“**** שנייה, קודם-כל נוריד מהשולחן את המובן מאליו - רון לשם יודע לכתוב. זה בטוח. אהבתי מאוד את ״אם יש גן עדן״, והתפעלתי מ״מגילת זכויות הירח״, אבל גם תוך כדי הקריאה שלהם קיננה בי תחושה דקה מן הדקה של רגע, זה בכאילו. יש כאן משהו *יותר מדי* אותנטי. כל כך אקסטרימלי-אותנטי, שכבר ברור שזה לא באמת, ואז מתוך הגעשטאלט מתברר באופן שהוא מעל לכל ספק שנעשה פה תחקיר מדוקדק, עד העצם, שעובד עלינו עם מ”

“יש לנו מנהג בבית הספר, שמדי שנה, בסמוך ליום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה, לוקחים כמה נציגים מכל מני כיתות ושכבות בבית הספר, למירוץ על יד בית העלמין שנמצא בסמוך לבית הספר, במין מגרש ריצה עגול וגדול. המסלול, אם הבנתי נכון, הוא 4 ק"מ, ולא חייבים לרוץ כל הזמן, אפשר גם ללכת. מה שחשוב, זה ההשתתפות במירוץ, שאביו של נער כלשהו שלמד בבית הספר ונהרג במלחמת הלבנון השנייה ייסד, כדי להנציח את זכר בנו”

“אם יש גן עדן - אנחנו היינו בפתח השאול קריאה שנייה שלי באם יש גן עדן כשמונה שנים לאחר יציאתו לאור, הייתה עבורי שונה לחלוטין מהקריאה הראשונה, הפעם אני ומשפחתי חווינו את המשכה של עלילת הספר, מבלי שהתכוונו או רצינו בכך. אם יש גן עדן הייה מבחינתנו נבואה רעה שהגשימה את עצמה. אני שולף כעת את הספר מספרייתי, מביט בזהירות בכריכתו המקומטת והמחורצת, המהווה תביעת אצבעות בעליו למסעותיו, עת נשאו תחוב בתוך”

“דווקא בתקופה כזאת, שבה יש לי רצון להתחפר במיטה מתחת לשמיכה עם ספר טוב שינתק אותי מהמציאות היומיומית מרובת האזעקות והחדשות הלא סימפטיות, קראתי את הספר "אם יש גן עדן" של רון לשם, שכידוע מספר על השנה האחרונה טרם יציאת צה"ל מלבנון. דווקא מהמקום של המציאות הנוכחית, ועובדת היותי בוגר של יחידה לא קרבית בצבא (כן, כן, ג'ובניק...) מאוד התחברתי לספר הנ"ל. מבחינת הכתיבה עצמה - לא מדובר כאן ביצירת מופת - הס”