הספר הזה הינו ספרה השני שאני קוראת של <mark>ימית ארמבריסטר</mark>, והוא שונה מאוד מ"אישה מרוקאית אחת" שלדעתי היה ספר מקסים, שליווה אותי כמה ימים.

בספר הנוכחי ימית בחרה לכתוב רומן, על רקע מקראי שמאורעותיו גורמים לאצבעות להתגלגל לגוגל.

בפתח דבר הסופרת הרהרת בשאלה "מה חשב אלוהים שנתן לנו את עשרת הדברות".

האם המצוות "עשה" ו"אל תעשה" ירפאו את היצר הרע מבני האנוש?

האם העונשים שהוטלו מנעו מבני ישראל של

ספר קליל ומקסים, כתיבה יפה וזורמת, נהנתי מכל רגע.
סיפורה של תמר בת בכורה למשפחה מרוקאית יהודית המתגוררת בעיר פס שבמרוקו.
אם המשפחה מתה ממחלה קשה, ועל תמר הנערה מוטלת משימה קשה לטפל בשישה אחים קטנים.
לאחר שנת האבל מחליטה תמר לעבור ולהתגורר עם בן דודה מאיר בעיר מראקש.
תמר מכירה את דניאל המתנדב בסוכנות היהודית להעלאת יהודית לארץ ישראל. ביניהם מתפתחת אהבה ללא גבולות. למרבה הצער דניאל מוצא את מות

יופי של ספר!
אפשר להגיד על הספר מרציפן מרוקאי ומאידך על תמר הגיבורה, אני מעיזה וכותבת, שהיא התגלמות המטבוחה המרוקאית האמיתית - מפולפלת ונהדרת! אני כבר מגלה לכם שאהבתי את האישה הזו!
עוד לפני הפרק הראשון של הספר נרשם המשפט הבא:
"הזכות לאריכות ימים נקנית ביסורי לב שבור"
כל כך נכון ואמיתי שככל שחולפות השנים אני יותר ויותר מבינה כמה המשפט הזה נכון.
לאחרונה נפלו לידיי מספר ספרים העוסקים בי