רוצה להשיג, רוצה לקרוא, רוצה לקרוא , רשימה, יום אחד, חומדת., רוצה לקרוא , סוף מעצבן, ספרים שאני עומד לקרוא, ספרים שמחכים לי על המדף, ספרים שרוצה לקרוא, רוצה לקרוא, חובה לקרוא, חובה לקרוא, צריך לקרוא, ספרים שאהבתי, willing to read, Someday , פרוזה - ארבעה ספרים ב100 שקלים, ראשון חדש לגמרי שני כחדש, התמודדות ומשבר נפשי, מועמד, ספרי שירה, הרשימה החמה, קראתי , זלי תקרא בהמשך, ספרים שרוצה לקרוא, ספרים שקראתי ולא אמכור, בתכנון., ספרים שאני רוצה לקרוא, ממתינים על המדף, משה, רוצה ליקרוא , ספרים שרוצה שיהיו לי על המדף בבית, ספרים שקראתי - מומלצים, 2011-2019, ביוגרפיה ואוטוביוגרפיה למכירה, ספרים שזוכרת שקראתי, ספרים שאהבתי, תומחר , ספרים להחלפה, ONE DOOR TO HEAVEN ONE DOOR TO HELL, למכירה עד 40 שקל, 2023, עוד ...

1.

יחפה מאת תהל רן היא נולדה "חולה במוח". מגיל שלוש גדלה במוסדות, מגיל שש הייתה מאושפזת בבית חולים פסיכיאטרי לילדים. היו לה התפרצויות זעם, הייתה מטיחה את הראש בקיר, חזק. שנים שלא דברה עם אף אחד. חשבו שהיא מקרה אבוד. כך מתחיל סיפורה של הילדה איליה ושל איליה הבוגרת. התמונות מתחלפות מחייה נפרשים עבר רחוק, עבר קרוב והווה לסירוגין, בזרם סיפורי סואן. התמונות מחיי בית החולים והתמונות מהווי בית המגורים בתל אביב מתלכדות בסיום הספר ברוח של הרמוניה, השלמה ותקווה. המציאות של אילקה - הילדה והבוגרת כאחד- "מיטלטלת בין שני עולמות, חיה זמנית בשתי תקופות." גם הדמויות המאכלסות את הסיפור חיות בשני עולמות: ללה, הילדה - הזקנה האינדיאנית, האם האהובה - שנואה, שאין הסבר לנטישתה ? כל אלה הן התפצלויות פנימיות של איליה, שמלוות אותה בילדותה ובבגרותה. "מבחוץ" ניצבים מטפליה של איליה ? הרופא דוקטור רובי, האחות חוה (ובמידה פחותה גם אנשי הצוות הטיפולי), שמסרבים לציית לתיוגה כ"מקרה אבוד." הם מתלווים אל מסעה המפרך של איליה, מהמחלה אל השפיות, מהילדות אל הבגרות. מסע שהוא מסע כבד מנשוא. איליה, שמילדותה "מפרקת את עצמה ללא רחמים", שחווה בקיצוניות, ללא הגנה, שמחת חיים ושברים, שחיה בלי מעברים בין שחור ללבן, ש"גומעת מרחקים בתוך הנפש בזמן שאנשים אחרים מחכים לרמזור ירוק," אינה מקילה על מטפליה. "דוקטור רובי עבר שבעת מדורי גיהינום. שום ספר טיפולי לא לימד אותו איך ללכת צעד אחר צעד בגיהינום הזה, " מעידה איליה הבוגרת. ובכל זאת הלב (לבו של הקורא) אומר כי האינטראקציות הטיפוליות אינן שיעור של מטפל למטופל אלא אינטימיות יקרה, ששני הצדדיים נשכרים ממנה במידה שווה, שכן היא מאפשרת להם לגלות את הלא נודע בכל אחד מהם. במחלקת הילדים של בית החולים הפסיכיאטרי מספרת איליה לדוקטור רובי על חתולה אמא שראתה ליד השער. "החתולה העבירה את החתול הקטן ממקום למקום בפה שלה. והוא היה כל כך קטן עד שרעד. הוא בכה ויילל מתחת לגלגלי המכוניות, והיא העבירה אותו מהר מהר למדרכה ואחרי שהיא הניחה אותו על המדרכה, איפה שהולכי הרגל הולכים, אז היא נפלה ומתה." בדירה קטנה בבית מגורים תל אביבי מתגלה איליה את אסתר, אשה זקנה וערירית, ניצולת שואה שאיבדה את כל היקר לה. אסתר ואיליה שמעניקות זו לזו את מה שגזלו מהן החיים, מוכיחות כי רק מי שמסוגל להיפתח לזולת יכול לאחות את קרעי נשמתו. קשה להעביר במילים את כל מה שהוא מעבר לגבולותיהן. תהל רן עשתה זאת בכשרון רב וברגישות צורבת. זהו ספר חובה לכל מי שחווה את קשיי ההתברגות (ומי לא חווה?), לקוראים רגישים ואף למטפלים. ...

2.

בשם אחותי מאת תהל רן ברומן אוטוביוגרפי מטלטל מביאה תהל רן את הסיפור הלא-ייאמן שלה ושל אחותה ציפי, הצעירה ממנה בשנה. סיפורן של שתי ילדות רכות שהוצאו מבית הוריהן, ונדדו בין פנימיות, משפחות אומנה ומוסדות לילדים במצוקה. בבגרותה הצליחה תהל ליצור לעצמה חיים מלאי צבע ויצירה, אולם חייה כרוכים לבלי הפרד בחיי אחותה שמתמודדת עם מחלת נפש. תהל מלווה את ציפי באומץ ונאבקת על חירותה, אבל הקשר הסימביוטי ביניהן - סבוך, חשוף, מדמם - דוחף אותן לא פעם אל קצוות של אהבה עצומה וכאב עמוק. בגיל שתים-עשרה נדרה תהל שכף רגלה לא תדרוך עוד בבית הוריה, ומאז ועד היום היא נותרה ילדה-ללא-אמא, שצועדת על סף התהום בחיפוש אחר נמל בית. כעת, לראשונה אחרי עשרים שנה, אוזרת תהל כוחות נפש אדירים ונוסעת לבקר את אמה הביולוגית. המפגש המחודש עם האֵם מוליד זיכרונות כואבים וסיטואציות קומיות-טראגיות בלתי נשכחות, ובעיקר – מאפשר לה לצמוח, להתגבר, ואף להשפיע על גורלה של אחותה. תהל רן היא נביאת זעם, ובה-בעת היא גם פיית התקווה הטובה. כתיבתה החד-פעמית, המהפנטת, הבועטת, תרעיד את לבו של כל קורא באשר הוא. "בשם אחותי" - שנקרא הן כיצירת ספרות מורכבת והן כמסמך אנושי וחברתי נוקב - מעורר השתאות של פגמים וניגודים: מצמרר ומענג, מעצים ומחליש, מצחיק ומעציב, מרומם ומפיל, מחיה וממית. ...

3.

בשמלתי מאת תהל רן שיריה של תהל רן נוגעים בתמציתה האנושית המיוסרת של נפש שיר אדם ואלוהים פצעו אותה בעבר. מבעד לנימתם הפיוטית המפתיעה בבשלותה של השירים מנסה תהל להתרומם מבעד סורגיה האפלים של ילדותה ולהמריא אל ימים אחרים שיהיו לה רפידת הפיוס והנוחם. כתיבתה של תהל רן אינה רכה ומעונבת, אלא פורצת בפראות קווי מתאר ``למדניים`` ומעניקה לשירתה את אופיה המסעיר בתחבירה המקורי ובנתיבות לשונה. דן בניה סרי ``לעולם לא אוכל למלט מתוכי צחוק נעורים זאת הכרה עמוקה סופה מתקרבת אני הולכת לשום מקום מחר אולי אקום לתחיה`` תהל רן, ילידת 64, שחקנית ויוצרת, מאחוריה שלוש הצגות יחיד. הצגתה ``איפה רותי`` זיכתה אותה בציון לשבח בפסטיבל תיאטרונטו 96. זהו ספרה השני. את ספרה זה ``בשמלתי`` כתבה תהל רן בנובמבר 99 בתקופת אישפוזה בבית החולים הפסיכיאטרי ``שלוותה``. כיום מרצה תהל רן ברחבי הארץ למבוגרים ובני נוער על ``האור בקצה המנהרה`` - סיפורה האישי. פעילה ופועלת למען ילדים בסיכון. מלמדת תנועה וג`יבריש בבתי ספר למשחק. גרה בתל - אביב....

4.

אישונים מדברים תהל רן

אישונים מדברים מאת תהל רן

5.

בית עוגות הדבש מאת תהל רן גילי כותבת סיפורי חיים. במשך שנים סיפוריהם של ניצולי שואה מילאו את ימיה ולילותיה, סיפורים אנושיים של אובדן וקרע. אבל עכשיו, אחרי עשרים שנים של כתיבה, היא החליטה שמספיק, והיא לא תכתוב יותר סיפורים כאלו. בגיל חמישים וחמש, היא רוצה לנוח, לכתוב את ספר הילדים שתמיד חלמה עליו, לדאוג לשתי בנותיה הגרות בלונדון, ולהמשיך לרוץ כל יום בשדות שליד ביתה עם כלבהּ האהוב, שון. על אף רצונה במנוחה, נכנסת לחייה מיכאלה. מיכאלה חזרה עכשיו לארץ לאחר עשור שבו חיה עם בת זוגתה, אנדה, באמסטרדם. הבית הישן של הוריה עומד לפני הריסה, ועולה במיכאלה צורך בוער לספר את סיפורם, את סיפורהּ. היא פונה אל גילי ומבקשת ממנה לכתוב את הסיפור, ולעזור לה לנבור בעבר השותת שפצעיו מאיימים לבלוע אותה. תוך כדי כתיבת סיפורה של מיכאלה, גילי מעזה לראשונה לכתוב גם את סודותיה שלה. בית עוגות הדבש הוא ספר על קשר עמוק ואינטנסיבי בין שתי נשים, שבה בעת מצילות זו את זו וגוררות זו את זו אל מערבולת של זיכרונות, צער ועונג. זהו סיפור על כוחה המהפנט של הכתיבה, השולחת אותן לגלות את עברן. כתיבתה של תהל רן עזה ורבת ניגודים, והיא לוקחת את הקורא אל מעמקי נפשן של הדמויות ובונה להן בכתיבתה קורת גג ומחסה. זהו סיפור על מפגש משנה חיים בין שתי נשים שכוח הכתיבה והזיכרונות מחבר ביניהן. סיפור על כתיבה שפוצעת אבל גם מרפאת. זהו ספרה החמישי של תהל רן, אומנית ויוצרת, כלת פרס ראש הממשלה לספרות (2010), פרס מגן הילד (2000), ופרס רוזנבלום לאומנויות הבמה (2018). ספרה הקודם, בשם אחותי, ראה אור בהוצאת מודן (2011). חלוציות וירידה מהארץ, שואה ותקומה, דור בוני הארץ והדור שגדל במדינה עצמאית, שלובים וסרוגים זה בזה בסיפור מרתק שכתבה תהל רן מתוך התבוננות מעמיקה ובלשון עשירה ובלתי שגרתית. מומלץ מאד. -ד״ר יואל רפל ...