“כאשר אבי ז"ל הלך לעולמו, הוא היה בן 47 ואני בן 22. 25 שנים נוספות היו צריכות לחלוף עד שהגעתי בעצמי לגיל 47 ורק אז, הבנתי את המשמעות של מוות בגיל כל כך צעיר, את האובדן וההחמצה של החיים ומה עבר על אימי שהתאלמנה בגיל 43. רק אז התעררו אצלי המחשבות עד כמה באמת הכרתי את אבא, מה ידעתי עליו, מדוע לא התעניינתי בו יותר ולא שוחחנו יותר. אורה אחימאיר נפרדה מאמה בגיל הרבה יותר צעיר: כשאמה הלכה לעולמה, היא ה”

“ספר טוב, מרחיב דעת ומרתק ברוב חלקיו, לעתים אפילו מפעים. שילוב מוצלח של אמת ובדיה ומעט על תהליך המחקר לספר. התחקיר יסודי ומוקפד. אחימאיר מסבירה גם מדוע היה חשוב לה מאד לדייק ככל האפשר. ניכר כי גם החלקים הבדויים מבטאים היטב את רוח הדברים ורוח התקופה. שם משפחתה מבית של אורה אחימאיר היה צוקרקנדל. שורשיה בענף עני למדי של המשפחה בגליציה. אך היה גם ענף משכיל ואמיד בוינה, אותו יצאה לחקור. העלילה מ”

“ספרה של אורה אחימאיר עוסק בתקופה אשר הסופר הדגול שטפן צווייג כינה אותה "העולם של אתמול". זו התקופה שקדמה לשתי מלחמות העולם בה הייתה וינה לא רק בירת האימפריה האוסטרו הונגרית, אלא גם אחת מבירות התרבות של אירופה לא פחות מפריס. לא רק שמו של צווייג נקשר לוינה: זיגמונד פרוינד, הרצל, גוסטב קלימט, גוסטב מאהלר, יוהאן שטראוס הבן, הסופרים ארתור שניצלר ופרנץ ורפל, כל אלו היו דמויות מפתח בעיר בה חי מוצארט את ש”

“אונס נשים במלחמה הוא תופעה נפוצה מימים ימימה ובעבר הוא נתפש כבלתי נמנע כפי שנתפשו גם הריגת אזרחים וכיבוש שטחים. במלחמות רבות מספור נאלצו נשים לסבול אונס, מעשי סדום, זנות כפויה ותקיפה מגונה מידי הלוחמים או החיילים שבצד היריב. אזכיר רק את האמרה כי ב-1945 הרוסים לא כבשו את ברלין אלא אנסו אותה. על מעשים של אלימות מינית כנגד נשים בזמן מלחמה נכתבו אין ספור מאמרים (ממליץ על ספרה של רות הלו "נשות הניחומים”

“כאשר אבי ז"ל הלך לעולמו, הוא היה בן 47 ואני בן 22. 25 שנים נוספות היו צריכות לחלוף עד שהגעתי בעצמי לגיל 47 ורק אז, הבנתי את המשמעות של מוות בגיל כל כך צעיר, את האובדן וההחמצה של החיים ומה עבר על אימי שהתאלמנה בגיל 43. רק אז התעררו אצלי המחשבות עד כמה באמת הכרתי את אבא, מה ידעתי עליו, מדוע לא התעניינתי בו יותר ולא שוחחנו יותר. אורה אחימאיר נפרדה מאמה בגיל הרבה יותר צעיר: כשאמה הלכה לעולמה, היא ה”

“ספר טוב, מרחיב דעת ומרתק ברוב חלקיו, לעתים אפילו מפעים. שילוב מוצלח של אמת ובדיה ומעט על תהליך המחקר לספר. התחקיר יסודי ומוקפד. אחימאיר מסבירה גם מדוע היה חשוב לה מאד לדייק ככל האפשר. ניכר כי גם החלקים הבדויים מבטאים היטב את רוח הדברים ורוח התקופה. שם משפחתה מבית של אורה אחימאיר היה צוקרקנדל. שורשיה בענף עני למדי של המשפחה בגליציה. אך היה גם ענף משכיל ואמיד בוינה, אותו יצאה לחקור. העלילה מ”

“ספרה של אורה אחימאיר עוסק בתקופה אשר הסופר הדגול שטפן צווייג כינה אותה "העולם של אתמול". זו התקופה שקדמה לשתי מלחמות העולם בה הייתה וינה לא רק בירת האימפריה האוסטרו הונגרית, אלא גם אחת מבירות התרבות של אירופה לא פחות מפריס. לא רק שמו של צווייג נקשר לוינה: זיגמונד פרוינד, הרצל, גוסטב קלימט, גוסטב מאהלר, יוהאן שטראוס הבן, הסופרים ארתור שניצלר ופרנץ ורפל, כל אלו היו דמויות מפתח בעיר בה חי מוצארט את ש”

“אונס נשים במלחמה הוא תופעה נפוצה מימים ימימה ובעבר הוא נתפש כבלתי נמנע כפי שנתפשו גם הריגת אזרחים וכיבוש שטחים. במלחמות רבות מספור נאלצו נשים לסבול אונס, מעשי סדום, זנות כפויה ותקיפה מגונה מידי הלוחמים או החיילים שבצד היריב. אזכיר רק את האמרה כי ב-1945 הרוסים לא כבשו את ברלין אלא אנסו אותה. על מעשים של אלימות מינית כנגד נשים בזמן מלחמה נכתבו אין ספור מאמרים (ממליץ על ספרה של רות הלו "נשות הניחומים”