ביקורת ספרותית על מעשים של אמונה מאת אריך סגל
בזבוז של זמן

---

נוסעים יקרים, נא לחגור חגורות. אנחנו ממריאים.
בדקות הקרובות נביט ממעוף המטוס בקווי העלילה של 'מעשים של אמונה'.
אם תאמצו את עיניכם תוכלו להבחין ברכסי אי הסבירות הגבוהים, כאן לימיננו. אנחנו טסים בקו ישר - הם יישארו איתנו לאורך כל הדרך.

אנחנו מתחילים. מוכנים?

כאן בקצה המסלול-אל-רב-המכר-הבא אתם יכולים לראות את הרב מוזס לוריא. הוא האב הפטריארכלי הקלאסי. יש לו כמה בנות, אבל הוא רוצה יורש. בן. לאורך כל העלילה, אנחנו נשנא אותו ונשנא אותו, לסירוגין.
לרב לוריא יש ארבעה ילדים: הינטע הקלאסית (הבכורה), השיה התמה המובלת לשוחט (השניה), המרדנית (היא היא הגיבורה שלנו), והחלום.
לחלום, נוסעים יקרים, קוראים דני. תסתכלו עליו טוב. אנחנו נעקוב אחריו בהמשך.
כאן משמאל תוכלו לראות נערים קתולים שבים מהכנסייה. האבנים האלה, שבצד הדרך, ינפצו בקרוב בעזרתם הנדיבה את חלונו של הרב לוריא. אצלנו קוראים לזה 'טרור עממי', אבל משטרת מנהטן חושדת ברקע לאומני דווקא. משטרת ישראל, לתשומת לבך.
אחד הנערים האלה הוא טימותי הוגאן. זכרו את השם.
נוסעים יקרים, אנחנו עוקפים כאן חלק מהותי בעלילה, בשל חשש מסופות קיטש. אנחנו עדיין באזור מסוכן, החזיקו היטב בבקשה.
כעת כשהראות טובה יותר, תוכלו לזהות את הסצנה הנוגעת ללב: טימותי הוגאן ודבורה לוריא נתפסים בסלון הבית, מחובקים.
הרב לוריא מגרש את דבורה אל מכרים בישראל, במאה שערים.
אנחנו טסים עכשיו אל מעל הרי החושך. מאה שערים רחוקה מן הנורמליות אלפי שנות אור, כידוע.
הביטו למטה, נוסעים יקרים. מתחתינו נפרשת ממלכת פנטזיה. כל קשר בינה לבין המציאות הוא מקרי.
תוכלו לראות כאן את דבורה לוריא חורגת לרגע מתפקיד חוה'לה בת טוביה החולב, ועוברת לשחק את סינדרלה.
מי מכבסת את הסדינים שהקטנה הרטיבה בלילה? מי שוטפת כלים, ורצפה, וילדים, ואפים נוזלים? מי אינה יוצאת מפתח הבית?
טישואים בהיכון, נוסעים יקרים.
אנחנו ממשיכים הלאה.
דבורה לוריא, בנחישות אמינה אופיינית, נמלטת בגבורה ממאה שערים השחורה משחור, ולאן היא הולכת אם לא לקיבוץ. חילוני כמובן.
הביטו היטב, נוסעים יקרים, העלילה נוסקת כעת. אנחנו ממריאים כדי לא להתנגש במציאות.
דבורה לוריא חוזרת בשאלה בלי לחשוב יותר מדי. מחצאית למכנסונים, מקוגל ירושלמי לחזיר, מאהבה רבה לשיר השירים לחיים רגילים של קיבוצניקית. השתכנעתם? גם אני לא.
אנחנו טסים הלאה.
תוכלו לראות כאן את טימותי הוגאן לומד כמורה - מגיע לטיול בארץ הקודש - מחפש את דבורה לוריא - מוצא אותה - חי איתה שבועיים - חוזר להיות כומר קתולי אדוק.
הראות בהירה להפליא עכשיו. קשה שלא לראות את הקונפליקט הבא בעלילה.
נכון מאוד, נוסעים יקרים. דבורה לוריא בהריון.
אל דאגה; ידידה בקיבוץ נהרג בצבא, הסיפור הרשמי הוא שהילד שלו.
אנחנו חוזרים אל דני לוריא.
החזיקו חזק - נקלענו לכיס אוויר - דני לוריא מפסיק את לימודי הרבנות, ממניעים נאצלים בתכלית, ולא כי הוא פשוט רוצה לבלות בנעימים בלי דת על הראש. אבל כשהוא מספר את זה לאבא שלו, הרב לוריא חוטף שבץ.
מקהלה בבקשה?
**לא, דני! אל תחוש רגשי אשמה! זה בכלל לא אשמתך!!!**
(הינטע כמובן חושבת אחרת, אבל אז מה אם היא צודקת? מי שואל אותה בכלל?)
תודה למקהלה. אנחנו ממשיכים.
השבץ מרכך פלאים את הרב. הרשו לי, נוסעים יקרים, להמליץ על שבץ כתרופה לצרות אופקים.
דבורה החד הורית חוזרת למנהטן וגרה עם בנה בבית הוריה. אבא שלה, כך נראה, מטפח את אלי הקטן כיורשו, במקום החלום שהכזיב.
דני לוריא עושה הון בעסקי מניות.
דבורה לוריא לומדת רבנות. היא מתעתדת להיות רבה רפורמית.
*צפצופים ברקע*
נוסעים יקרים, עמכם הסליחה. מד הגובה שלנו מצפצף. יש חשש לאיבוד קשר עם הקרקע. ייתכן שנאלץ לבצע נחיתת חרום.
הלאה.
טים הוגאן עולה במעלה הדרך אל הכס הקדוש.
*צפצופים ברקע*
דני לוריא מאבד את כל רכושו.
הרב לוריא מת לבית עולמו.
דבורה מקבלת הסמכה והופכת לרבנית קהילה מבודדת כלשהי.
*צפצופים*
דבורה עסוקה בהנהגת הקהילה. אלי, הבן, עזוב.
דבורה מחליטה לעלות ארצה, לקיבוץ.
בקצה השני של כדור הארץ, אסימון נופל. טים הוגאן מבין סוף סוף את מה שכולנו, נוסעים יקרים, הבנו מזמן: הוא מוכרח לחזור לדבורה לוריא כדי שהספר הזה יוכל להסתיים.
אתם רואים אולי, קצת קדימה, את השלולית הוורודה הגדולה? זה המפגש המשמח ונוטף הדמעות.
*הצפצופים מתגברים*
נוסעים יקרים, עמכם הסליחה. עלינו לבצע נחיתת חרום.
אנא התכוננו ליציאה מהירה מהמטוס.
כן, ייתכן שסוף העלילה יימעך מעט. אנו מתנצלים על אי הנעימות.

תודה שבחרתם אריק סגל.

* * * * *

אז מה היה לנו כאן?

היא - בת הרב, צאצאית לשושלת רבנים רבת דורות. היא יפהפיה ואינטליגנטית, מובן מאליו. היא מתמרדת נגד הדת הפטריארכלית, לא יכול להיות אחרת. למה היא לא יכולה ללמוד גמרא? למה היא לא מצטרפת למניין? למה היא לא מניחה תפילין?
להתפלל, אם שאלתם, לא מוזכר שהיא מתפללת. בתנ"ך היא קוראת: את שיר השירים.
גיבור ראשי אמור לעורר הזדהות; אצלי דבורה לוריא מעוררת בעיקר בחילה.

הוא - הנוצרי היתום ויפה התואר. הוא עובד בבית הרב כגוי של שבת. מי שניחש את מתווה העלילה, שיקום. שבו שבו. זה בסדר.
אז כן, הנושא לעוס עד גועל נפש, אבל טימותי הוגאן הוא בהחלט הליהוק הכי גרוע ששמעתי עליו. גם יתום, גם גוי של שבת, גם עתיד ככומר קתולי. נו באמת.

הם - הוצאת מעריב-אל ארצי, הטמבלים שטרחו לתרגם את הזבל הזה ולהוציא אותו לאור. אני שואלת אתכם, אין לנו מספיק סופרים גרועים משלנו?

ואני - האידיוטית שלקחה אותו מהספרייה. למה?

ועוד אחד אחרון שכחתי: שאול טשרניחובסקי. אני היחידה שהכריכה האחורית הזכירה לה את "בת הרב"?

- אִמִּי, אִמִּי, הִנֵּה הוּא שׁוּב,
הִנֵּה הוּא הָאַבִּיר.
הוּא פֹּה בַּיּוֹם, הוּא פֹּה בַּלֵּיל
נֶחְבָּא בְּצֵל הַקִּיר.

- בִּתִּי, בִּתִּי, אוֹי וַאֲבוֹי.
אוֹי לִי, וְלָךְ אֲבוֹי.
יוּאָר הַיּוֹם רָאָה אוֹתָךְ
אוֹתוֹ אַבִּיר, הַגּוֹי.

- אִמִּי, אִמִּי, אוֹמֵר הוּא לִי:
אָרוּר עַמִּי מֵאֵל.
בָּעוֹלָם הַזֶּה, בָּעוֹלָם הַבָּא -
חֶלְאַת יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל.

- בִּתִּי, בִּתִּי, אָרוּר הָאִישׁ
אֲשֶׁר יִקְּבֶנּוּ אֵל.
בַּת רַבָּנִים, עֶשְׂרִים דּוֹרוֹת -
אַתְּ בַּת רַב בְּיִשְׂרָאֵל.

- אִמִּי, אִמִּי, אוֹמֵר הוּא לִי:
קָסוֹם קָסַמְתִּי לוֹ.
אֵינוֹ אוֹכֵל, אֵינוֹ יָשֵׁן,
אָבַד יוֹמוֹ, לֵילוֹ.

- בִּתִּי, בִּתִּי, אוֹי וַאֲבוֹי.
אוֹי לִי, וְלָךְ אֲבוֹי.
סָגַר עָלֵינוּ הַמָּצוֹד
סָגַר מִצֵּאת, מִבּוֹא.

- אִמִּי, אִמִּי, אוֹמֵר הוּא לִי,
יַרְבֶּה רִקְמָה וָשֵׁש.
יִתְלֶה עָלַי רְבִיד זָהָב,
תֹּאכְלֵן קִנְאָה כָּאֵשׁ.

- בִּתִּי, בִּתִּי, בִּרְבִיד זָהָב,
עוֹטֶה רִקְמָה וָשֵׁש,
בָּךְ יִסְתַּכֵּל מִן הַגְּזוּזְטְרָה,
כִּי יִזְרְקוּךְ בָּאֵשׁ.

מצאו את ההבדלים.

» ביקורות נוספות של פֶּפֶּר
» ביקורות נוספות על מעשים של אמונה