לא זוכרת מה בדיוק משך אותי לקרוא את הספר הזה. לא קיבלתי המלצה ספציפית עליו מאף אחד ואני לא מכירה את הסופרת.
אולי משהו בתמונה של הכריכה.
בכל מקרה מדובר בספר ממש טוב. נהניתי מאוד.
סיפורה של משפחה על פני כמעט 100 שנים כפי שהוא מסופר מנקודת מבטה של הלנה - בת יחידה לאמא ניצולת שואה שזוועות המלחמה השפיעו קשות על בריאות נפשה.
הכתיבה מאוד יפה ומעניינת. סיפור המשפחה שזור עם סיפור הקמת המדינה ועם ארועים

אני מקנאה באנשים ששוכחים, כי לסחוב זיכרונות זה משא כבד שמקשה על החיים, בעיקר כשהזיכרונות לא נחמדים. לכן כשקבלתי את הספר הזה מתנה, וקראתי את הכתוב על הכריכה שלו, הנחתי אותו על המדף, כי לא עניינו אותי עוד זיכרונות על תקופת חיים שאת רובה אני זוכרת מעצמי. אלא שלפני כחודש עברתי מחדש על הספרים שמחכים לי על המדף כדי שאקרא אותם, וכשפתחתי את הספר הזה ראיתי את ההקדשה: "לסבתי, נחמה דזורצב אסנין ז"ל ... על שר

ביום שישי האחרון היו לי כמה שעות פנויות בבוקר. התיישבתי עם גשרים של זכוכית על המרפסת, יחד עם שמיכה וכוס תה. שלוש שעות מאוחר יותר (וחצי חבילת טישו מחוסלת) סיימתי את אחד הספרים היפים ביותר שקראתי. בעודי יושבת על המרפסת עקבתי אחר מסעה של הלנה, החל מימי משפחתה באוסטריה של לפני מלחמ"ע השנייה, דרך ההתמודדות של אימה ושלה בתקופת השואה בעודן מתגלגלות בדרכים ועד לתקופה שאחרי המלחמה- בעודן עושות עלייה ומתמוד

מאז ומתמיד כל נושא השואה משך אותי כחבלי קסם לדעת, לקרוא, לחקור
ולנסות להבין כיצד אנשים לא מילטו נפשם כשעדיין זה היה בגדר אפשרות?!
איך צורר נאצי מטורף הצליח לכשף ולגרור אחריו המוני אנשים..
ופה בספר מצאתי ציטוט על יהודי אוסטריה:
"בצר להם, תלו תקוותם בהוראות החקוקות בחוזה ורסאי, האוסרות על גרמניה
המובסת של מלחמת העולם הראשונה להתאחד עם אוסטריה;
התנחמו בהבטחותיו השקריות של היטלר לבעל בריתו החד

רומן מקסים ומהנה, סיפור מהחיים ועל החיים שבתוכו גם כאב גדול מהשואה ומהשפעותיה לשורדים בשנים שאחרי. הלנה, סופרת יהודיה הגרה בארה"ב, מספרת את סיפורה ואנו זוכים ללמוד על משפחתה וחייה כיום - בשנת 1990 בארה"ב, על ילדותה וחייה באירופה לפני כ- 50 שנה, ועל אמה ומשפחתה באוסטריה בשנים שלפני ובשנים של מלחמת העולם השניה והשואה.
סיפור של משפחה אחת, אבל סיפור מורכב הנותן מידע רב על הגורל וחיי היהודים באירופה,