באחד האמשים, כמו שהיה אומר אפריים קישון, תנוח נשמתו בשלום, לקיתי בהצטננות מזגנים. לא מחלה אנושה, חלילה, אבל כזו שיכולה לזכות אותי בשלושה ימי חופשת מחלה, חתומים על ידי רופא המשפחה, ולאפשר לי לסיים בנחת, ללא נקיפות מצפון ואפופה ברחמים, שלושה ספרים חדשים.
נחפזתי אל הקליניקה, חמושה בספר אחד, אינני נחותה כשאר יושבי קרנות, המעיינים ב"לאשה" או בוהים זה בזה, או מדסקסים בנייד שלהם בנושאים שיפה להם השתיקה.

כתיבת ספר מתח משובח משולה לבנייה וסתירה, לטווית קשרים ופרימתם, לרקימת נסיבות וקריעתם, לעירבול חומרים וניסיון להפריד ביניהם כדי למצוא את האמת האחת.

אחות הוא ספר משובח. הוא ספר מתח משובח. הוא רומן מתח נפלא. הוא רומן נפלא.

yaelhar הדעתנית והקוראת הבלתי נלאית, שאני כה סומכת על דעתה, הצליחה לכמה דקות לערער את יציבות דעתי. לכמה שעות חשבתי שהספר תיעתע בי. ואז קראתי שוב את הפרק האחרון, המצמרר, זה שה

פגשתי אותך לפני כמה ימים בחדר ההמתנה מחוץ לחדר ניתוח, כשאמא בפנים, מאחורי הדלת הסגורה. "פגשתי" אולי אינה המילה המתאימה שכן הפגישה הזו היתה כורח הנסיבות, ועשינו כמיטב יכולתנו שלא לראות זו את זו. זה לא שלא דיברנו, אבל לא הישרנו מבט ומעטנו במילים. שיחה טכנית כזו של בית חולים. המנתח הגיע? מתי הם אמורים לסיים? הוא אמר משהו על הגידול? שום דבר שקשור אלי ואלייך ולזמן שלא דיברנו. כל כך לא כמו פעם. האין היה

היי לכם/ן . בספר הזה <mark>רוזמנד לאפטון</mark> פשוט כותבת מדהים ! מתח , ציפייה , אי אפשר להוריד את הספר מהידיים . וגם משהו מדהים ולא צפוי בכלל בסוף ששווה כול רגע של הקריאה הזאת . ממש מומלץ !

פתאום מצאתי את עצמי מפקפקת. האם זה באמת קורה?
שסתם אזרח פשוט מהשורה מחליט לא לקבל את תוצאות החקירה המשטרתית ופוצח בחקירה עצמאית?
לא מעט ספרי מתח מבוססים על הנוסחה הזאת, אבל האם יש לה איזשהו בסיס במציאות?
לא משנה.
הספר הזה משתייך לז'אנר ספרי הבלש שבמרכזם לא עומד בלש מקצועי אלא אזרח תמים שנקלע שלא ברצונו לתעלומת רצח.
טס נמצאה מתה, ורידיה חתוכים, ללא סימני אלימות.
ביאטריס, אחותה הגדולה שגרה מבר

תמיד קינאתי בנשים שיש להן אחות. אני יודעת שזו מערכת יחסים מורכבת, לא תמיד קרובה כמו שרומז השם "אחיות" אבל בכל זאת - הדשא של השכן וכו'. מה שעושה <mark>לאפטון</mark> בספר הזה, הופכת את מערכת היחסים בין שתי האחיות למשהו שאפילו בעיני מי שמקנא (כמוני) נראית נלעגת ולא אמינה.

<mark>לאפטון</mark> מעמיסה על הסיפור שלה מכל טוב: משפחה לא מתפקדת, שכול, רגשי אשמה, נטישה, בושה, דחייה, אמון, חוסר אמון, פחד, ועוד. כל קלישאה ידועה נמצא

אחרי שקראתי את הספר הראשון של <mark>רוזמנד לאפטון</mark> "אחות", הייתי חייבת מיד לרכוש גם את ספרה השני, "לאחר מכן",ספר מתח פסיכולוגי ,לא הצטערתי לדקה.מדובר על אם ובתה שנפגעות בשריפה שפרצה בבית ספר,האם מחוסרת ההכרה מספרת את הסיפור בצורת רואה ובלתי נראית,שתעשה הכול בכדי לברר את זהות המצית ולהגן על ילדיה .ספר מומלץ

כשהייתי ילדה רציתי להיות כמו דנידין. רואה ואינה נראית. להסתובב לי בעולם, לפחות בשכונה, להציץ למקומות שלא הייתי אמורה להיות בהם, להקשיב לשיחות שלא הייתי אמורה לשמוע מבלי שמישהו ישלח אותי לחדרי. רציתי לדעת הכל. לעבור דרך קירות, לקרוא ביומנים חבויים. מעין בלשית שיכולה לפתור את כל התעלומות שבעולם. מעולם לא חשבתי שארצה שיבחינו בי. שזה שאינו נראה גם לא נשמע ולא יכול להזהיר. לא העלתי בדעתי כי הרואה ואינו

****


המעצב הגרפי של הוצאת ידיעות אחרונות קרא, שוב, רק את התקציר שנשלח לו במייל. לונדון. היעלמות מסתורית של בחורה יפה, בחורף... אוקיי, הבנתי, הוא חשב לעצמו. הבה נראה. חורף, שלג זה דבר טוב, הבחורה נעלמת אז נוסיף אותה הולכת לכיוון השוםכלום עם מעיל אדום, ונוסיף עץ כי אחרת זה נראה מוזר. נכון, זה דומה להחריד לעוד אלף כריכות שבלוניות שעשיתי, וכבר עשיתי היום עוד כריכת ספר עם עץ ושלג ודמות ואותיות אדו